מה משפיע על מה?
ההיסטוריה על ההלכה, או ההלכה על ההיסטוריה?
מה משנה את מה?
ההיסטוריה את ההלכה, או ההלכה את ההיסטוריה?
ישנם המהנדסים את ההיסטוריה כך שלא היה שינוי בינה ובין ההלכה.
לדוגמה: החופות בבית הכנסת.
בית הכנסת היה מרכז החיים של הקהילה, המרכז לכל האירועים הדתיים,ומאחר וגם נישואין נחשבו לאירוע דתי, גם הם היו שם.
אלא שבמשך הזמן הופסק הדבר, ולא רק ששהוא שוב איננו בהווה, אלא שישנם גם המנסים להשכיח את העבר.
הרמ"א כותב, (יורה דעה סימן שצא סעיף ג:
"אבל לא יכנס לבית כלל בשעה שעומדים במזמוטי חתן וכלה, וכן נוהגים באשכנז (טור) ובמדינות אלו. וכל זה בבית שעושין החתונה ואוכלין ושותין ושמחין שם, אבל בחופה שעושין בבית הכנסת, שמברכין שם ברכת אירוסין ונישואין ואין שמחה כלל, מותר מיד אחר שבעה (הגהות מיימוני). ויש אוסרין עד שלשים (שם בשם ראבי"ה), וכן נראה לי. ויש מקומות שמחמירין להיות האבל עומד כל י"ב חדש חוץ לבית הכנסת לשמוע הברכות (הגהות במהרי"ל). ומכל מקום נראה דאבל יכול לברך ברכת אירוסין ונישואין תחת החופה שבבית הכנסת".
היה או לא היה?
על דבריו כותב התפארת ישראל, (כללי שמחות, (נדפס בראש המשניות חלק מועד):
"החדשים אשר עליהם אנו בושים" (ע"פ דברי הגמ', כתובות דף עח עמוד א, "על החדשים אנו בושים, אלא שאתם מגלגלין עלינו הישנים"), אשר כל מגמתם לדמות אותם למי שלא נוכל להדמות ואמרו דש"מ דכך יפה לנו לעשות החופה בבית הכנסת"... הנה תלו עצמם בקורי עכביש דכל מה שנזכר ברמ"א כאן בית הכנסת במקור מקומו טהור ליתא, לא בהגהות מיימוני שהביאה רב"י דשם נזכר בבית הנישואין... ונראה שטעות הדפיס הוא דהרי מימינו לא ראינו ולא שמענו נוהגין כן לעשות החופה תוך בית הכנסת, אלא שבשניהם היה כתות בב"ה ור"ל בבית הנישואין, או בחצר בית הכנסת, שהוא רחוב העיר, ועשה המדפיס ברצותו מרחיב וברצותו מקצר, וכתב בבית הכנסת, ונכרין דברי אמת".
השדי חמד הביא את דבריו במערכת חתן וכלה, סוף הקטע הפותח את סימן א, אך לא העיר על דבר, אך המעיין במקור דברי הרמ"א, שהם המהרי"ל, (מנהגי המהרי"ל, הלכות נישואין, אות ג, הגהות, מהדורת מכון ירושלים, תשמט, עמ' תסו), שהוא יראה שהם ששם הדברים מפורשים שהחופה בימי המהרי"ל היתה בבית הכנסת, שכתב שם, "ומביאין הכלה עם כלי זמר עד פתח בה"כ, וממתנת שם עד שמוליך הרב את החתן על המגדל בה"כ" (וראה בשינויי נוסחאות שם, אות ח, שהוסיף, "דקורין עליו את התורה"), ... ואח"כ הולכים הרב וחשובים עמו ומביאים הכלה . והרב היה תופס אותה בבגדיה והוליכה והעמידה לימין הכלה... ואמו של חתן ושל הכלה היו הולכות ועומדות אצלה על המגדל בשעת הברכה או שאר קרובים במקומה", ועל דברים אלה כתב בהגהה, "אם היו שם אבלים צוה מהר"י סג"ל שיצאו חוץ לבית הכנסת (ובשינוי נוסחאות שם, "אל פתח בית הכנסת"), בשעת הברכה", וא"כ, אין מקום לדברי התפארת ישראל, וגם אין מקום לדברי הר"א גוטמאכר, (מוריה יב עמוד א-קובץ נועם כסלו תשל, מביאו בהנישואין כהלכתם, פרק ט הערה 91, הטוען שהחופה היתה בחצר בית הכנסת.
אין צורך להשיב על דבריהם, שהרי דברי המהרי"ל מפורשים שהחופה היתה בבית הכנסת, וגם בשו"ת מהר"ם מינץ סי' קט, כתב:
"שהמנהג בכמה קהלות לתת אפר בראש החתן במקום הנחת תפלין כשמוליכין אותו לבית הכנסת לעשות שם הברכה והקידושין. ויש מעמידים החתן והכלה לצד מערב ופניהם כלפי מזרח. והטעם כדי שיהיו פניהם כלפי ארון הקודש".
וכבר כתב בשו"ת יביע אומר חלק ג-אה"ע סימן י ד"ה (א) על דברי התפארת ישראל:
"ובאמת שדבריו לא יגהו מזור בדברי מהרי"ל ומהר"ם מינץ הנ"ל. ובקנה רצוץ דחה את המתחדשים, ומשום דאחסור דרי, וכל מטרתם של החדשים להדמות לעכו"ם, מצא לנכון לסתום פיהם בזה. וכמו שיראה המעיין מתוך דב"ק של האחרונים הנ"ל".
כמובן שהפוסקים שלחמו נגד הריפורמה מצאו סיבה פשוטה לאיסור:
חוקות העכו"ם!
כך הוא אצל המהרי"א אסאד (חלק א או"ח סימן לח), דברי מלכיאל (ח"ה סימן רה), המהר"ם שיק (אהע"ז סימן פ"ז).
), הבעיה היא שיש שלוקחים טיעונים מהסוג הזה כפשוטם, ובונים עליהם יסודות הלכתיים.
