בית פורומים עצור כאן חושבים

ראה

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-6/8/2007 20:33 לינק ישיר 
ראה

(אשכול זה נפתח בהתאם לנכתב כאן ובהודעה הפותחת שם)

_________________

 




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/8/2007 12:56 לינק ישיר 


(!27נרשמו  צפיות באשכול ריק)


[הבהרה: הציטוטים לא נכתבו בהקפדה על חסירות ויתירות וכד']

*--[if !supportLineBreakNewLine]*
*--[endif]*


ספר דברים מתחלק לשלושה חלקים:

א' עד פרשת ראה - ספר מוסר
ב' מ'ראה' עד 'והיה אם שמוע תשמע' שבפרשת כי תבוא - חלק המצוות.
ג' מ'והיה' עד הסוף - לעברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו - נבואות לעתיד, כולל אחרית הימים.


פשט בתוך פרשת ראה:


הפרשה מתחילה ממצוות הברכות והקללות. זה בעצם פתיח וגם נקודת מעבר לחלק השני של ספר דברים.


בהמשך, לא ברור לי כיצד זה קשור – מצוות איסור הבמות. פרשת איסור הבמות כשלעצמה נראית ככפילות על גבי כפילות של דבר אחד. וגם זה לא ברור לי למה. לסיכום הפסקה, אני לא מצליח לקשר משפט למשפט.


אז אני אכתוב מה שאני כן מבין, ויבוא מי שיבוא וימלא את דברי.


אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא.


גם אם זה לא נכתב כהקדמה לאיסור הבמות (וייתכן שלא), צריך להעתיק את זה כדי להבין את ההמשך.


נראה לי שיש פה לעג מסויים לדרכי הגויים שכל דבר טוב שהיה להם – מייד עשו ממנו איזה חפצא של אלילות (והמבין יבין) – ההרים הרמים והגבעות וכל עץ רענן.


וממילא מובן ההמשך:


לא תעשון כן לה' אלוקיכם. כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה.


 לא העץ הרענן הראוי בעינינו שישכון בו אלוקים – שם הוא ישכון. אלא הוא יבחר היכן להשכין את שכינתו, ואנו אין לנו אלא לדרוש –"לשכנו" – להיכן שהוא שוכן.


אנחנו לא יכולים לבנות פסל ואז להחליט בשביל הקב"ה שהוא צריך לשכון בפסל. הוא מחליט.


והבאתם שמה עלותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם ונדבותיכם ובכורות בקרכם וצאנכם. ואכלתם שם לפני ה' אלוקיכם ושמחתם בכל משלח ידכם אתם ובתיכם אשר ברכך ה' אלוקיך.

 

זהו ההמשך הטבעי של הפסוקים הקודמים.

 

לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר ביעניו כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה' אלוקיך נותן לך.


אני מחכה לשמוע הסבר לפסוק, לא פירוש המילים, אלא כיצד הוא נקשר לעניין, ומה משמעות הביטויים.


ועברתם את הירדן וישבתם בארץ אשר ה' אלוקיכם מנחיל אתכם והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח. והיה המקום אשר יבחר ה' אלוקיכם לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצווה אתכם עולותיכם וזבחיכם  מעשרותיכם ותרומת ידכם וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה' ושמחתם לפני ה' אלוקיכם אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם והלוי אשר בשעריכם כי אין לו חלק ונחלה אתכם.

 

כל זה המשך של הפסוק לא תעשון.


השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך שם תעלה עולותיך ושם תעשה את כל אשר אנכי מצוך.


שוב כפילות לא מובנת. רש"י אומר ליתן לא תעשה על הדבר. אבל אני רוצה פשט – בשביל מה צריך ליתן לא תעשה על הדבר? ולמה במצוות אחרות לא מצינו שהכתוב כופל כדי ליתן עשה ולא תעשה?


רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר כברכת ה' אלוקיך אשר נתן לך בכל שעריך הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל. רק הדם לא תאכלו על הארץ תשפכנו כמים.

 

הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל – זהו דבר הלמד מסופו, שבהמשך כתוב "אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו הטמא והטהור יחדו יאכלנו" – אם כן "הצבי והאיל" הוא ביטוי לבהמות גלאט – שלעולם אין עליהם שאלה של איסור במות ואיסור טומאה ושאר דיני קרבנות.


הייתי שמח לשמוע גם הסבר מה זה "תשפכנו כמים" למה שנשפוך מים?


לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדור ונדבותיך ותרומת ידך. כי אם לפני ה' אלוקיך תאכלנו אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך ושמחת לפני ה' אלוקיך בכל משלח ידך.


שוב כפילות. אבל פה ניתן לתרץ בקלות: "לא תוכל" זה בעצם מחובר למקרא שמעליו – רק הדם לא תאכלו, ועוד משהו לא תאכלו – מעשר דגנך וכו'. – שלא תאמר אם איסור הבמות חל רק על קרבן ולא על סתם אוכל – אז הכל מותר. אלא לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וכו'.


השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך.


לא ברור לי ההקשר. ואולי מרכז הלויים היה בירושלים, וממילא כשתעלה לירושלים אז יאכלו גם הלויים (שהם עניים), ולא רק אתה ובני ביתך ועבדיך.


כי ירחיב ה' אלוקיך את גבולך כאשר דיבר לך ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר. כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשום שמו שם וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר ציויתיך ואכלת בשעריך בכל אות נפשך. אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו הטמא והטהור יחדו יאכלנו.


"כאשר ציויתיך" – והיכן ציויתיך? בפסוק דלעיל – "רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר"


מהפסוק "כי ירחיב" עד "והבשר תאכל" – לכאורה הכל פה כפילות אחת גדולה. וצריך עיון למה.

 

רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר. לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים. לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך כי תעשה הישר בעיני ה'.

 

נראה לי שמשה רצה להדגיש את האיסור ואת חשיבותו מכל הכיוונים. אבל לא ירדתי לסוף דעתו – האם אי אפשר היה לכתוב יותר בקיצור.


רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה'. ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח ה' אלוקיך ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלוקיך והבשר תאכל.


שוב כפילות.


שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלוקיך.

 

כי יכרית ה' אלוקיך את הגויים אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך וירשת אותם וישבת בארצם השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם מפניך ופן תדרוש לאלוהיהם לאמר איכה יעבדו הגויים האלה את אלוהיהם ואעשה כן גם אני וגו'

 

זה לכאורה המשך והרחבה של האמור למעלה "לא תעשון כן לה' אלוקיכם"


לסיום, פשט בכתוב:


"עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה. ואכלת לפני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך למען תלמד ליראה את ה' אלוקיך כל הימים.

.....

מקצה שלוש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא והנחת בשעריך. ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידיך אשר תעשה"


הכל כאן המשך אחד:


א. צריך לעשר את התבואה (מלבד מעשר ראשון). לצורך העניין נקרא למעשר הזה מעשר X.

ב. צריך לאכול את מעשר X בירושלים וכו' כשאר הדינים הכתובים בו.

ג. פעם בשלוש שנים צריך להוציא את מעשר X אל מחוץ לרשותך הפרטית – "והנחת בשעריך" – בשער העיר, בכיכר או בשוק, אינני יודע מה בדיוק היה שם. ומה יעשו עם מעשר X באוצה שנה? יאכלו אותו העניים, והזכיר את הלויים שגם הם בדרך כלל עניים.

ד. במשך הזמן התפתחו למעשר X שני שמות נפרדים – בשנים שאוכלים אותו בירושלים הוא נקרא "מעשר שני", ובשנים שנותנים אותו לעניים "מעשר עני".

ה. צריך להבין למה הכתוב נתן טעם לאכילת המעשר בירושלים – "למען תלמד ליראה את ה' אלוקיך כל הימים", שלא בכל מצווה הכתוב נותן טעם. והתשובה, לדעתי – שכיוון שחילקו את המעשר X פעם לבעלים ופעם לעניים, יהיה פתחון פה לבעל הדין לחלוק ולומר – למה יקופח חלקם של העניים בשאר השנים? – ועל זה ענה הכתוב – שיש כאן מטרה חשובה – למען תלמד ליראה את ה' אלוקיך כל הימים.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-24/8/2008 02:19 לינק ישיר 

על הברכה והקללה בפרשת ראה (איקה)
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=564006

_________________

בברכה




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-26/8/2008 18:24 לינק ישיר 

נושאי פרשת ראה

מתן ברכה וקללה י"א כ"ו-י"א ל"ב
העבודה במקום הנבחר י"ב א'-י"ב כ"ח
מסיתים ומדיחים י"ב כ"ט-י"ג י"ט
כי עם קדוש אתה י"ד א'-י"ד כ"א
מעשר ושמיטה י"ד כ"ב-ט"ו י"א
הענקה או רציעה ט"ו י"ב-ט"ו י"ח
הבכור במקום הנבחר ט"ו י"ט-ט"ו כ"ג
הרגלים במקום הנבחר ט"ז א'-ט"ז י"ז


סיכום פרשת ראה לנושאיה

פרשת ראה מתחילה חלק חדש של ספר דברים. בעוד הפרשיות הקודמות חזרו על מאורעות העם במדבר ועל המוסר הנלמד מהם, עוסקת פרשת ראה בקביעת ייעוד ישראל בבואו לארצו, בכלל ובנוגע לאליליות לעומת מקדש השם במקום הנבחר. הפרשה מתחילה בציווי מתן ברכה וקללה על קיום המצוות, בבואם אצל אלוני מורה. לאחר מכן צווה העם על העבודה במקום הנבחר למרכז הבלעדי למיקודו בהשם, אחר איבוד האלילים ולבל יסיח דעתו לפנות אחר מסיתים ומדיחים למיניהם העלולים להחטיא את ישראל לסור מהשם לעבודה זרה. צוו על התקדש הגוף בצורתו החיצונית ובמאכלו בהדגשת 'כי עם קדוש אתה' , יישמרו מעשר ושמיטה בתבואת זרע הארץ ובחיי החברה הפעם בשמיטת כספים ועל פתיחת היד לאביון ולשמיטת העבד הנשלח לחפשי בהענקה או רציעה לבלתי נשלח. בסוף הפרשה צוו על העבודה הקלה יותר שגם היא תהיה במקדש הבכור במקום הנבחר לגבי בכור הבהמה הטהורה כל שאין בה מום, ועל ההקרבה והחגיגה של הרגלים במקום הנבחר.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-28/8/2008 13:18 לינק ישיר 

מספר שאלות לעייון ולמחשבה.

א. מה היה כה חשוב לתת את הקללות והברכות, מיד 72 שעות לאחר כניסתם לארץ? דחוף כל כך?
ב. מדוע הר עייבל והגריזים?

ג. מדוע הנ.צ. המדוייק איפה בדיוק נמצאיים ההרים הללו?

ד. מדוע הברכות והקללות לא ניתנו הגיונית -הרי שם מקומם- על ההר הרוחני העליון- הר המוריה? ירושליים?

ה. מדוע באמת התורה לא נותנת אפילו פעם את- המקום אשר יבחר ה'-? לעומת מקומות אחרים ש היא כן מצינת?

הרי הנ.צ. של מקום המקדש התבקש, מיד להמשך,- העבודה במקום הנבחר. איפה בדיוק?

ו, איך זה התבצע טכנית, טקס הברכות והקללות? היתה להם מערכת רמקולים של 1000 W?

עוד רבות השאלות והתהיות, זה להתחלה.

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/8/2008 04:56 לינק ישיר 

ד. מדעתי אני אומר - כי "מציון תצא תורה", בחלקו של המלך יהודה, אבל הברכה והקללה מקומם בחלקו של יוסף ש"מבורכת ה' ארצו".

ה. שלא יעשו שם ע"ז עד שיהיה בית המקדש לה'.

לתת את המשכן לחלק יוסף עד כי יבוא דוד.

ו. אני חושב שיש הד - וגם היו שם הרבה אנשים.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/8/2008 15:47 לינק ישיר 

ירוח"ש,

נראה שהברכה והקללה מיד עם כניסתם [באלוני מורה אותו המקום בו נכנס אבי האומה לו הובטחה הארץ מלכתחילה] מבטאת את הזיקה וההתנאה של הישיבה בארץ בשלום עם קיום המצוות ובראשן מניעת ע"ז. זיקה זו מופיעה לאורך כל פרשת עקב וא"כ מהווה נושא זה המשך לנושא האחרון שבפרשה הקודמת.

בנושא העבודה במקום הנבחר [וע"ע לגבי הרגלים במקום הנבחר], מבואר בתורה שהיתר אכילת בשר הראוי למזבח הוא רק בגין מרחק המקום ולולא כן לא היה כצבי וכאיל אלא היה צריך להביאו למקדש ולאכול ממנו רק בשיתוף שולחן גבוה.

בזה מסופקני ואשמח אם יש למאן דהו הוכחה מהמקרא או מתפיסת חז"ל את המקרא, אם הראויות של הבאת בשר בהמה טהורה למזבח הוא מצד:
א. כבוד לה' מאחר ואפשר להביאו למזבח ראוי שייעשה כן ולא ל"אכול סתם" [ואולי זה בצירוף המניעה מאכילת בשר בכל אופן וכמ"ש הרש"ר על מאמרם שלימדה תורה ד"א שלא לאכול אלא אם תאווה נפשך אבל אם אין לאדם תאווה לבשר יותר מלמאכל אחר אזי ימנע מבשר], 
ב. שמאחר וזביחה שלא במקום הנבחר נתפסת מאליה [ובפרט בעידן ההוא מליאת האליליות], כזביחה לאלוהים אחרים כמו שכ' התורה לאחר פרשת השעיר לעזאזל שבלעדיו לא יזבחו מחוץ לאהל מועד [ויש למ"ד דמיירי בכל בשר ולא רק המוקדש] כי זה נחשב זביחה "לשעירים אשר אתם זונים אחריהם" קרי ש"סתם זביחה שלא במקום הנבחר להשם מהווה ממילא זביחה לאידך גיסא".

כמובן שיש נכונות בשני הצדדים אך השאלה היא אם מהתורה יש נטייה או הכרעה לכיוון אחד הצדדים. [וצ"ע בסוגיא דחולין על בשר תאווה במדבר.]

תוקן על ידי ווטו1 ב- 29/08/2008 15:52:50




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-29/8/2008 16:08 לינק ישיר 

ווטו
אם כנים דבריך- מיד עם כניסתם- ערבות יריחו, גם שם אפשר לברך ולקלל- מול ירושליים!
אבל להטריח מחנה עצום כזה לטפס לגובה של מעל 1000 מטר, בשרב של חודש ניסן,  תוך יום?מסיבה זו? לא התישבה דעתי!,

נכון ששכם היא מקום מאד מרכזי בהתנהלות בארץ, אברהם כדבריך היה חייב לעבור בשכם, יעקב בשובו מארם נהרים לעלות לבית אל, מתעקב משום מה לכאורה בלי סיבה, בשכם,???
החילותי לכתוב את תשובתי שהיא עדיין לא שלימה, מחכה לעזרה, להשלמה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/8/2008 01:56 לינק ישיר 

אם כנים דבריי הרי שעוצמת התנאת מתן הארץ שייכת לא רק לזמן "עם כניסתם" [שאכן מיד הונחו שם האבנים עליהם נכתבו דברי התורה כמצווה בפ' כי תבא] אלא גם למקום הכניסה שהוא גם מרשים [שני הרים] וגם מקביל לכניסה הראשונה של אבי האומה [אילון מורה] וללא קשר לירושלים שעדיין לא נבחר כמקום הנבחר המוזכר בפרשתנו.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/8/2008 01:58 לינק ישיר 

מדרש פליאה: "על הארץ תשפכנו כמים", מכאן שאין מברכין חודש תשרי!



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/8/2008 03:53 לינק ישיר 

ירוחם!

א. מה היה כה חשוב לתת את הקללות והברכות, מיד 72 שעות לאחר כניסתם לארץ? דחוף כל כך?

- פשטות הפסוק שזה היה באותו יום, ולא תוך 72 שעות. כך גם מבואר בגמרא סוטה לו.
- הסיבה לכך היא הרצון לתת דגש על הברית, להפוך אותה לדבר החשוב והדחוף ביותר. אכן, לפני שהספקתם ללון עדיין אפילו לילה אחד, עליכם תיכף ומיד לחדש את הברית עם אלוקים.

ב. מדוע הר עיבל והגריזים?

- בפשטות,זהו מקום מאוד מתאים בשטח. קודם כל הוא בולט מאוד. כשאתה עומד על הכרמל ומביט בשרשרת הרי השומרון - שדרת ההר המרכזי, אתה רואה מבצבצים ובולטים את הר גריזים והר עיבל, שניהם גבוהים משמעותית מסביבתם (940 מ - הר עיבל, 881 מ - הר גריזים). ביניהם יש עמק - מקום שכם, שיכול להכיל את הכהנים והלויים, אבל לא רחב מדי, שיוכלו לשמוע. הדרך לשם נוחה, אחרי חציית הירדן, עלו ישראל בדרך מתונה, בקעת הירדן, פניה לנחל תרצה, והגיעו למקום. בניגוד למה שכתבת, העליה לירושלים הרבה יותר קשה. דרך הבקעה ונחל תרצה היא דרך נוחה ומתונה. בהגיעם אל ההרים עצמם, לא נצטוו לעלות לראש ההר, ויתכן בהחלט שעמדו בשיפולי ההר, סמוך לתחתיתו, כך גם יכלו לשמוע היטב.
- כל זאת, מלבד הסמליות בכניסה לארץ ותחילת הכיבוש, במקום בו הגיע אברהם לראשונה לארץ. זהו גם המקום אליו מגיע יעקב אבינו לראשונה בבואו לארץ מחרן. (גם הם מגיעים למקום זה דוקא, משום שזוהי הדרך הנוחה ביותר להגיע לשדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל).

ג. מדוע הנ.צ. המדוייק איפה בדיוק נמצאיים ההרים הללו?

- מדובר באנשים שמעולם לא היו שם, והם צריכים להגיע לשם ביום הראשון לכניסתם. המינימום המתבקש זה נ.צ. מדויק.

ד. מדוע הברכות והקללות לא ניתנו הגיונית -הרי שם מקומם- על ההר הרוחני העליון- הר המוריה? ירושליים?

- ירושלים זהו המקום אשר יבחר ה', לשון עתיד. היא עדיין לא מקום מקודש, ודאי לא באופן גלוי.

ה. מדוע באמת התורה לא נותנת אפילו פעם את המקום אשר יבחר ה'? לעומת מקומות אחרים שהיא כן מציינת? הרי הנ.צ. של מקום המקדש התבקש מיד, לעבודה במקום הנבחר?

- ובכן, המקום לא התבקש. בתחילה נוסד המשכן במקומות אחרים שבהם בחר ה', ורק לאחר שמאס באוהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר (תהלים עח), כלומר, מאס במקום אותו בחר מתחילה, רק אז "ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב" (שם).

ו, איך זה התבצע טכנית, טקס הברכות והקללות? היתה להם מערכת רמקולים של 1000 W?

- מקרא מפורש הוא, "וענו הלויים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם", מקהלת לויים שאומרת כולה יחדיו בקול רם, בהחלט מספיקה בשביל לשמוע ברחבי הר גריזים והר עיבל.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-11/8/2009 16:05 לינק ישיר 

ברי_עוז:

בס"ד

פרשת ראה 

" רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם--הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה"(יא,כו)

בפרשתנו מובאת האפשרות שניתנה לעם ישראל לבחור בין הברכה (קיום המצוות) והקללה(אי קיומן) ולאחר הבחירה בקיום המצוות

מתחילה התורה בסקירת המצוות , סקירה שאומנם נמשכת גם בפרשות הבאות אבל בפרשתנו מובאות המצוות הראשונות שאנו צריכים לקיים כדי להביא ברכה על חיינו, המצוות מובאות בסדר הבא:

השמדת עבודה זרה כי עלינו בראש ובראשונה בקיום תורה ומצוות לעקור עבודה זרה שבלב ולעקור את מידת הכעס שלנו ולהאמין בשם יתברך

ולאחר מכן יש לרכז את עבודת הקורבנות רק במקום אחד שהשם יחליט עליו ולא אנחנו נחליט איפה ומתי שנוח לנו ועלינו להשתמש עם המידות שהקב"ה נתן בנו בצורה נכונה בעולם הזה כדי שנזכה לחיי עולם הבא.

עוד מובא היתר אכילת "בשר תאווה" – בשר שנאכל לשם הנאה ולא למטרות דתיות בכל מקום ללמד אותנו שעלינו להתנתק מתאוות העולם הזה , ולימוד התורה יכול לתת לנו הרגשה טובה כשם שאנו נהנים מאכילת בשר שטעים לנו.

בנוסף על עם ישראל להיזהר מכל אותם נביאי שקר ולהיזהר מאכילת מאכלות אסורים ולהקפיד על תרומות מעשרות ודיני מצוות עבד עברי,

ורק לאחר זאת מוזכרות שוב הצויי על קיום שלושת הרגלים ובמיוחד הצוי החוזר על שמחה בחג הסוכות והצוי "והיית אך שמח " אבל לפני הצויי הזה עלינו לדאוג לחלשים בחברה כי כל עם ישראל צריך להיות שמח ולא ניתן לקיים את מצוות החג בשמחה שאין לאחר מה לאכול.

רק לאחר הקיום הבסיסי של המצוות הללו מגיעה הברכה לחיינו.

הפרשה מתחילה במילה ראה מלשון ראיה , ללמד אותנו שבחיים הכול עניין של ראיה, אייך שאתה מסתכל על הדברים כברכה או כקללה, יש אדם שרואה דבר אחד ברכה והשני רואה אותו כקללה.

במדינה שלנו רשויות השלטון קבעו מושג שנקראה "קו העוני" שההגדרה שלו היא- מדד חברתי כלכלי, המתייחס לרמות ההכנסה של אדם או משפחה. אדם או משפחה ייחשבו עניים אם סך הכנסותיהם נמוך באופן קבוע מקו העוני שהיום הוא מוגדר כהכנסה למשפחה בת 4 נפשות 6,000 שקל, משפחה שההכנסה החודשית שלה היא פחות מהסכום הזה היא מוגדרת כענייה, אם נסתכל על זאת מהצד אם נשמע על משפחה כזו עם 4 ילדים וההכנסה החודשית גם היא 6,500 זה ישמע לנו מעט ואנחנו ניהנה בטוחים שהמשפחה הזאת היא משפחה ענייה שזקוקה לתרומות כדי לסיים את החודש.

בדר"כ רשויות הרווחה בארץ יודעות על כל אותם משפחות שמוגדרות מתחת לקו העוני, אחד מעובדי הרווחה של אחת הערים בארץ הגיע לביקור בית מטעם מחלקת הרווחה בבית של משפחה חרדית בריכוז דתי במרכז הארץ, ע"פ הרישומים אותה משפחה נמצאת מתחת לקו העוני כי סך ההכנסות של אותה משפחה עומד על 5,700 שקל , באמת סכום שקשה לחיות ממנו למשפחה עם 4 ילדים, אותו עובד רווחה נכנס לבית לערוך ביקור על מצב המחייה באותו בית וגם לראות האם ניתן לסייע לאותה משפחה, אבל אותו חוקר גילה מציאות אחרת באותו בית מאשר הוא ציפה, הבית נקי הילדים מטופחים ולא ניראה שיש חוסר בבית הזה , החוקר שאל את אב הבית אייך הוא מסתדר? אייך הוא מסיים את החודש? אייך חיים מהכנסה כזו?

בעל הבית הסביר שבחיים הכול עניין של ראיה , אתה בא מטעם רשויות החוק שרואות את רמת החיים כמדד לאושר , אבל אנו רואים את איכות החיים כמדד לאושר, אתה רואה את המצב שלנו חלילה כקללה ואני מודה לקב"ה על הברכה, ההכנסה שלנו לחודש מספיקה לנו לרכוש את מוצרי הצריכה שלנו, אנו אוכלים אוכל מכובד ולא מחפשים מעדנים, הילדים נמצאים בפעילויות תורניות במהלך השבוע, ולא ב"חוגים" חסרי תכלית ב"מתנס"ים", לבתי המלון אנו לא נוסעים אבל אנו דואגים לטייל ביחד כל המשפחה, רכב אין אבל גם נסיעה לחיפה ברכבת זו חוויה מרגשת לילדים שלנו, יש לנו ברכה והנאה ממה שאנו אוכלים, אנו חיים בנחת ולא חסר לנו כלום ב"ה , אנו מבנים שזה מה שהקב"ה החליט שנקבל כשכר חודשי ומזה עלינו להסתדר ולא לחפש הלוואות שונות ולרכוש דברים מעבר ליכולת שלנו, הקושי הזה הוא ברכה ולא קללה, כי הילדים מעריכים את מה שיש, את האוכל הם מסיימים ולא זורקים כי הם יודעים כמה קשה להשיג אוכל , ואם היה לנו יותר כסף הילדים לא היו יודעים להעריך זאת , והם היו מחפשים לרכוש אוכל מחוץ לבית, חיי הצניעות שלנו הם מתקון להצלחה בחיי הנשואים של ילדינו ב"ה, הם לא ידרשו מבן זוגם פאר והדר , דירה מפוארת ונסיעה לחול, אלא ידעו להעריך את מה שיש, ושיצאו לשידוכים יחפשו את התוכנות של האדם ולא יתרשמו מהנכסים שלו, והם יודעים שלא קל לנו לשלם לתלמוד התורה כל חודש , לכן הם ילמדו טוב יותר, וזאת הברכה שלנו  בחיים " כי מאתו לא תצא רעה" , זה נראה למראית עיין שהחיים שלנו באמת קשים, אבל הקושי הזה הוא ברכה , כי הוא זה מה שבונה אותנו.

אז פשוט צריך בחיים לדעת אייך להסתכל על דברים וגם אם אתה רואה קושי בחיים שלך במשהו תדע שפה נמצאת הברכה של החיים שלך משמה אתה צומח למעלה.

שפעת מקסיקו –חיסון למגפה:

בתקופה האחרונה פוקדת את המדינה שלנו ואת העולם כולו שפעת קשה שמקורה במדינת מקסיקו, רבים נלחצים מאוד לאור כל הדיווחים השונים בתקשורת על המגפה, והדבר גורם ללחץ ולדאגה בקרב רבים במיוחד לאחר שמספר אנשים כבר מתו במגפה, נשאלת השאלה אייך ניתן להינצל מהמגפה.

דבר ראשון עלינו לבטוח בקב"ה שבזכות קיום המצוות שאנו שומרים יתקיים בנו הפסוק:" "יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש".

עלינו לזכור שמה שהציל יהודים רבים ממגפות רבות בגולה במיוחד לאחר שגויים רבים מתו ב"מגפה השחורה" מגפה קשה בה מתו קרוב ל 30 מיליון איש באירופה ויהודים רבים נצלנו ממנה.

בזכות שמירה על הגינה  בכך שתמיד הקפידו על נטילת ידיים במיוחד באותה תקופה שהמים לא היו מצויים כמו היום.

עוד מוסיף הרב בן ציון מוצפי שליט"א שכדי להינצל מהמגפה עלינו להקפיד לאכול אוכל תמיד בכשרות מהודרת.

בנוסף להוספת לימוד תורה עלינו להקפיד היום יותר מתמיד על נטילת ידיים ואכילה בכשרות מהודרת כי אין חיסון מועיל יותר מזה למגפה מלבד התחזקות בשמירת תורה ומצוות והוספת עתים לתורה.

שבת שלום.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/8/2010 08:50 לינק ישיר 

ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלוהיך.
למדו מכאן חז"ל שאין חובת אכילת מצה כל שבעה.
אם כן מדוע החג נקרא חג המצות?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/8/2010 09:29 לינק ישיר 

בעל
האמת שעם ישראל לא קורא לחג הזה חג המצות- הוא קורא לה פסח,
א. אולי בגלל שהם ידעו שתשאל את שאלתך, ולאחר שתיקנו שאין חובת אכילה כאמור- הם החליפו את השם
ב.  המילה מצות בא להזכיר לעם ישראל, את הפשלה הגדולה שהם עשו במצריים לפני הגאולה, שנתיים ימים הכין משה רבנו את העם, ליום הגאולה המיוחל, שבועיים לפני זה, הוא כבר רמז בודאות על התאריך , אבל ביום המיוחל, במקום שהעם ישבו כבר מוכנים על המזוודות מוכנים לצאת.
הם אפילו את הסנדויצים לא הכינו,

שמות פרק יב

וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם:

ולכן התורה מזכירה לנו כל שנה. כל שנה, תפסיקו להתמהמה  הגאולה בפתח, אתם סוחבים רגליים-
כפי שכתוב בשיר השירים הנקראת בשבת הפסח. -החמצה אחת גדולה-
אז במקום לזכור את המסר של השם מצוות. עם ישראל החליף את השם.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-6/8/2010 09:43 לינק ישיר 

ירוחם
קבל על התשובה השניה, למרות שעל אכילת מצות הצטוו קודם היציאה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-6/8/2010 09:54 לינק ישיר 

הקב"ה ידע מה יקרה, הוא הכיר את החברה.

רק לפני 75 שנים. צעק מנהיג הציונות ז'בוטיסקי- חסלו את הגולה- לפני שהיא תחסל אתכם,  -אסרו הרבנים לארוז את המזודות



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > ראה
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 6 7 8 לדף הבא סך הכל 8 דפים.

bholext