בית פורומים עצור כאן חושבים

לתוך הלילה הטוב הזה, אל תלך בשקט

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-27/8/2007 10:34 לינק ישיר 
לתוך הלילה הטוב הזה, אל תלך בשקט

.


אני מתנצל מראש בשם שלומי-אמוני-הפורום. האשכול הזה אינו רציונאלי, אינו דיוני-מטא-הלכתי, ואולי הוא סתם אופטופיק.

אבל לאחר שיחה עם גולש/ת מכאן, אני מניח אותו כאן על השולחן בכל זאת.


===


האדם, כשהוא גדל ומתפתח, עובר שלבים רבים. בילדות, השלבים ברורים ומובחנים, ומי שרוצה להעמיק בהם מוזמן לקרוא את התאוריות של פיאז'ה על ההתפתחות הקוגניטיבית של ילדים. גם בלי להיות ביולוג ימי שהפך לפסיכולוג, כל אחד יכול לראות לבד את ההבדל בין תינוק שאינו זז לזה שכבר זוחל, ולאחר מכן - ללומד ללכת. להבחין בין המדבר לבין המקשקש, בין זה שכבר שולט בצרכיו לבין זה שעדיין נזקק לחיתולים, וכן הלאה.

אצל האדם הבוגר, השלבים כבר ברורים פחות. אנו יכולים לשים את האצבע על תחנות ברורות: קבלת עול מצוות, נישואין, הורות וכו'. מאחר וימות המשיח טרם כאן, גם יתמות מהווה שלב מעצב בהתפתחותו של אדם, בכל גיל בו הוא הופך לכזה.

אך אני רוצה לדבר על שלב אחר, עדין יותר ופחות מובחן:

שלב היפוך התפקידים.


לא כולם מגיעים לשלב זה. יש מי שהתייתמו בגיל צעיר, ויש מי שהוריהם נפטרו בבריאות טובה ובצלילות מוחלטת. ככל שתוחלת החיים עולה, גם עולה מספר האנשים שאינם נפטרים באחת אלא הולכים ודועכים. זו אינה תופעה חדשה כמובן, ואנו מכירים אותה גם ממקורותינו, אולם הכמות.
הכמות, כמובן, אינה משנה לאדם הפרטי. מי שמוצא עצמו צריך להחליט עבור הוריו החלטות, לא בהכרח מוצא נחמה בכך שהוא שותף למצב אותו חווים רבים אחרים. מצד שני, לעתים התמודדות של אנשים רבים עם בעיות דומות, מביאה למציאת פתרונות טובים, והאפש/רות לחלוק במידע חשובה.

בעיני, שלב היפוך התפקידים הוא מהשלבים הקשים שיכול לעבור מי שנאלץ להגיע לשם. ההכרח לטפל בהורים אינו קל, אולם כאשר מתלווה אליו הצורך להחליט עבורם - ולעתים אף לכפות עליהם פעולות שהם מתנגדים להן אך ורק משום שאינם במלוא יכולתם השכלית - קושי גדול יותר. לקשיים אלו מתלווה גם התחושה התמידית של דילמה בקיום מצוות כיבוד הורים. מי שכופה על אביו לבצע פעולה, או מונע ממנו לעשות משהו נגד ציוויו המפורש - גם אם הוא בטוח שנהג כפי שצריך, נושא עמו תחושות אשמה וחוסר נוחות.

ועד כאן בינתיים. אני מעביר את שרביט המלל למשורר דילן תומס, כפי שכתב לאביו בן השמונים:



Do not go gentle into that good night,
Old age should burn and rave at close of day;
Rage, rage against the dying of the light.

Though wise men at their end know dark is right,
Because their words had forked no lightning they
Do not go gentle into that good night.

Good men, the last wave by, crying how bright
Their frail deeds might have danced in a green bay,
Rage, rage against the dying of the light.

Wild men who caught and sang the sun in flight,
And learn, too late, they grieved it on its way,
Do not go gentle into that good night.

Grave men, near death, who see with blinding sight
Blind eyes could blaze like meteors and be gay,
Rage, rage against the dying of the light.

And you, my father, there on the sad height,
Curse, bless, me now with your fierce tears, I pray.
Do not go gentle into that good night.
Rage, rage against the dying of the light











_________________




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/8/2007 11:01 לינק ישיר 

.


דילן תומס, לאביו בן השמונים:



לתוך הלילה הטוב הזה אל תלך בשקט.

על השיבה לבעור ולזעום כשהיום מסתיים;

זעם. זעם כנגד דעיכת האש הדולקת.

 

למרות שחכמים יודעים בסופם כי החשכה צודקת,

בגלל שדבריהם לא האירו דבר, לכן הם

לתוך הלילה הטוב הזה אינם הולכים בשקט.

 

אנשים טובים, בגל האחרון, בוכים כמה בוהקת

בתוך מפרץ ירוק עוד אולי ירקדו מעשיהם,

זעם. זעם כנגד דעיכת האש הדולקת.

 

גברים פרועים, שתפסו בטיסה את השמש, בשירה זועקת,

ולמדו - מאוחר מדי - מבכים אותה בדרכם שלהם,

לתוך הלילה הטוב הזה אל תלך בשקט.

 

חמורי סבר, קרובים למות, מביטים בראיה שובקת

עיניים עוורות יכולות לזהור ככוכבי שביט, ולשמוח כמוהם,

זעם. זעם כנגד דעיכת האש הדולקת.

 

ואתה, אבי, שם על הגבעה העצבה, השותקת,

קלל, ברך, אותי כעת בפנים דומעות. אתפלל אליהם.

לתוך הלילה הטוב הזה אל תלך בשקט.

זעם. זעם כנגד דעיכת האש הדולקת.

 

 



תוקן על ידי מואדיב ב- 27/08/2007 11:05:13




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/8/2007 11:15 לינק ישיר 

.


סטיה מהנושא לרגע:

אם כבר תרגום, השיר הזה מהווה דוגמא מצויינת לקשיים הרבים שבהורקת שיר משפה לשפה. השיר כתוב במשקל מיוחד, במבנה ספציפי ובחריזה ברורה. על מה נאלצים לוותר בתרגום?

לפני כמה שנים התפרסמו במוסף הספרותי של עתון הארץ כמה תרגומים לשיר. הנה, לשיפוטם של המתעניינים בתחום:

----------------------------------



*--indexSql is the counter of the Related Article , has value only if there are related article*
אל-נא תלך דומם
תירגם מאנגלית משה דור, מתוך "דילן תומס - שירים נבחרים", "עקד", 1974

אל נא תלך דומם אל תוך הליל הזה הטוב,
על הזקנה שומה לבער ולהשתולל בערב יום;
זעם, זעם על גסיסת האור.

אף כי הנבונים יודעים, עם קץ, צדקת האפלה,
על-שום שמלותיהם אף לא ברק אחד סעפו אינם
הולכים דומם אל הליל הזה הטוב.

גברים טובים, בחלף הגל האחרון, מתיפחים עד מה
יכולים היו מעשיהם הפריכים להאור בחוללם אי-
במפרץ ירק,
זועמים, זועמים על גסיסת האור.

גברים פרועים, אשר לכדו ושוררו השמש במנוסתה,
ומבינים, באחרם מועד, כי צערוה בדרכה,
אינם הולכים דומם אל תוך הליל הזה הטוב.

גברים כבדי-ראש, על סף מותם, הרואים במבט מסמא
עינים סומות מסגלות להשתלהב כמטאורים ולעלץ,
זועמים, זועמים על גסיסת האור.

ואתה, אבי, שם במרומי תוגה,
ארר, ברך אותי עתה בדמעותיך פראיות, אני תפלה.
אל-נא תלך דומם אל תוך הליל הזה הטוב,
זעם, זעם על גסיסת האור.



*--indexSql is the counter of the Related Article , has value only if there are related article*
אל-נא תלך בלאט אל תוך הליל ההוא הטוב
תירגם מאנגלית יוסי גמזו (מתוך "שירים נבחרים - דילן תומס" הוצאת "עקד", 1974)

אל-נא תלך בלאט אל תוך הליל ההוא הטוב,
על הזקנה בפנות היום לבער ולהשתולל;
זעם, זעם עלי גסיסת האור כי יערב.

אף כי החכמים יודעים צדקת מחשך, עם סוף,
כי מליהם לא סעפו עוד שום ברק מהל
לא לאטם ילכו אל תוך הליל ההוא הטוב.

גברים טובים, עם גל אחרון, בוכים עד מה, ברשף,
יכלו מעשיהם קלושים בירק-מפרץ חולל,
קוצפים, קוצפים עלי גסיסת האור כי יערב.

גברים פראים שצדו וזמרו חמה במעוף
ובמאחר לומדים כי צער לה הרבו עולל,
לא לאטם ילכו אל תוך הליל ההוא הטוב.

גברים קודרים, סמואי-מבט, עת מול מותם קרוב
רואים עיני-סומים יוקדות כמטאור הולל,
קוצפים, קוצפים עלי גסיסת האור כי יערב.

ואף אתה, אבי, שם בגבהי תוגה, בדאב,
קלל, ברך אותי בדמעות-פרא, אפלל.
אל-נא תלך בלאט אל תוך הליל ההוא הטוב.
זעם, זעם עלי גסיסת האור כי יערב.


*--indexSql is the counter of the Related Article , has value only if there are related article*
לא בעדינות ללכת אל ליל טוב, שחור
תירגם מאנגלית אלכס בן-ארי, מתוך "הליקון" 20, חורף 1996

לא בעדינות ללכת אל ליל טוב, שחור
זקנה צריכה לרגש, לבער בנטות היום;
זעם, זעם כנגד מות האור.

אנשי חכמה, גם אם יודעים הם בסופם שחשך הוא נכון
מאור
משום שמליהם כשלו מלהאיר דרכם, יודעים גם
לא בעדינות ללכת אל ליל טוב, שחור.

אנשים טובים, בשטף הגל האחרון, על מעשים שבירים
שבמפרץ ירק יכלו עוד בהירים לרקד, זועקים ב
זעם, זעם כנגד מות האור.

אנשים פרועים, אשר תפסו ושרו את השמש במעופו
ולמדו, ככלות זמנם, שמדרכו כבר לא יחזר, למדו גם
לא בעדינות ללכת אל ליל טוב, שחור.

חמורי הסבר, בהתקרב מותם, רואים בבהירות, כמו
מטאור
שעיני עורים יכלו גם הן לשמח ולזהר, נמלאים ב
זעם, זעם כנגד מות האור.

ואתה, אבי, שם על רמת העצב הנשאת, בקר
אנא קלל, ברך אותי עכשו בדמעותיך התקיפות.
לא בעדינות ללכת אל ליל טוב, שחור
זעם, זעם כנגד מות האור.



*--indexSql is the counter of the Related Article , has value only if there are related article*
אל תפסע מעדנות אל תוך הליל הזה הטוב
תירגם מאנגלית עודד פלד, "מאזנים", אוגוסט 1998

אל תפסע מעדנות אל תוך הליל הזה הטוב,
על הזקנה לבער ולגעש בערב יום;
זעם, זעם על גסיסת האור.

אף שחכמים לעת קץ צדקת אפל ידעו,
כי במלותיהם קלשון ברק אחד לא העלו
לא מעדנות יפסעו אל תוך הליל הזה הטוב.

גברים טובים, עם גל אחרון, מקוננים כיצד
יכלו מעשיהם השבריריים בחוללם במפרץ ירק לזהר
זועמים, זועמים על גסיסת האור.

גברים פרועים, שצדו וזמרו שמש במעופה,
ולומדים, במאחר, כי צערוה בדרכה,
לא מעדנות יפסעו אל תוך הליל הזה הטוב.

גברים קודרים, על סף מותם, הרואים באנחת עורון
עינים סומות לוהטות כמטאורים ועולזות,
זועמים, זועמים על גסיסת האור.

ואתה, אבי, שם במרומי תוגה,
קלל, ברך אותי עכשו בדמעות פרא שלך, אני תפלה.
אל תפסע מעדנות אל תוך הליל הזה הטוב.
זעם, זעם על גסיסת האור.



*--indexSql is the counter of the Related Article , has value only if there are related article*
אל תלך רכות, אליו, ליל טוב ושחור
תירגם מאנגלית אמנון ז'קוב, "מאזנים", אוגוסט 1998

אל תלך, רכות, אליו ליל טוב ושחור,
על הזקנה לבער לזעם עם יום דועך,
זעם, זעם על גסיסת האור.
אף כי בקצו ידע חכם כי צודק השחור,
כי מלתו בו לא הציתה ברק מתהפך,
אל תלך רכות אליו, ליל טוב ושחור.

עם ניר-פרדה יבכה איש טוב, כי לא יוכל לזהר
במחולות בירק-מפרץ כל מפעלו המך,
זעם, זעם על גסיסת האור.

פראי-אדם במזמורם עצרו חמה מדהר,
ובמאחר למדו כי רק ענוה באשר תלך,
אל תלך רכות אליו, ליל טוב ושחור.

אישי-כבוד הופכים סומים על ערש-דוי. כמטאור
יש ועין עור תבזיק ותחיך.
זעם, זעם על גסיסת האור.

ואתה, אבי, במרום עצבות וכפור
אל פרא דמעותיך אתחנן - אותי קלל, ברך,
אך אל תלך רכות אליו, ליל טוב ושחור,
זעם, זעם על גסיסת האור.




*--indexSql is the counter of the Related Article , has value only if there are related article*
ללכת כך בנועם גא אל לילה-טוב שאין בלתו
תירגם מאנגלית אמיר אור, "הליקון" 26, חורף 1998

ללכת כך בנעם גא אל לילה-טוב שאין בלתו -
אל נא תלך. זמן דמדומים יבער יגעש עת יום יפנה;
מכה מכה ברב עברה באור על גויעתו,

אף כי לבסוף יודע החכם: נכון האפל בעתו.
דבריו לא בלהבות חצבו, לכן אינו פונה
ללכת כך בנעם גא אל לילה-טוב שאין בלתו.

אדם הגון, עם גל אחרון, אחת היא שועתו:
לו פעלי אל חוף ירק במחול אדוות יפנה,
מכה מכה ברב עברה באור על גויעתו.

אדם פראי, השר לשמש, אוחזו במנוסתו,
ובאחור נוכח כי רק בכהו בכהו בחלפו, אינו פונה
ללכת כך בנעם גא אל לילה-טוב שאין בלתו.

אדם קודר, שבחזון בוהק רואה כפסע ממותו,
איך עין מסמאת יכלה לבהק באשר כשביט עולה
מכה מכה ברב עברה באור על גויעתו.

ואתה, אבי, שם בתוגת מרומי כבודו,
קלל, ברך אותי עכשו בדמע פרא. אל נא תפנה
ללכת כך בנעם גא אל לילה-טוב שאין בלתו,
מכה מכה ברב עברה באור על גויעתו.



*--indexSql is the counter of the Related Article , has value only if there are related article*
אל תוך הלילה טוב ההוא ברוך אל תעבור
תירגמה מאנגלית יעל גלוברמן, מתוך "מאזנים", אוגוסט 1998

אל תוך הלילה טוב ההוא ברך אל תעבר
זקנה צריכה לבער ולהשתולל עם תם היום;
זעק, זעק כנגד מות האור.

חכם, אשר בבוא יומו ידע: אמת בשחור,
כי מלותיו לא התלקחו לשביל ברק, גם הוא
אל תוך הלילה טוב ההוא ברך אל יעבר.

האיש הטוב, בגאות הגל האחרון יזכר
איך זוהרים יוכלו עוד מעשיו, שבירים, לרקד
יזעק, יזעק כנגד מות האור.

פרא אדם, ששמש שר וצר במעופה,
ומאחר גלה כי אך ספד לה בדרכה,
אל תוך הלילה טוב ההוא ברך אל יעבר.

רואה שחורות, חוזה בזהר מסנור על שפת הבור
גם עין עור תוכל לבער, שמחה, כמו מטאור,
יזעק, יזעק כנגד מות האור.

ואתה אבי, שם על הרכס העצוב נצב,
קלל, ברך אותי בדמעות פרא עכשו.
אל תוך הלילה טוב ההוא ברך אל תעבר.
זעק, זעק כנגד מות האור.




והתרגום האחרון, תורגם במיוחד לצורך הפרוייקט בעתון הארץ:

*--indexSql is the counter of the Related Article , has value only if there are related article*
אל נא תלך אט אט אל מתק חשכה
תירגמה מאנגלית זיוה שמיר. תורגם במיוחד למדור זה.

אל נא תלך אט אט אל רך החשכה,
על הזקנה למרד עד כלות באור המתמעט,
קום, זעק חמס בטרם בוא יומך.

החכמים הלא ידעו צדקת האפל נכוחה,
כי לא היה בכח דבריהם ברקים מלט.
גם הם לא יפסעו אט אט אל חיק החשכה.

הצדיקים אשר בבוא גל אחרון בוכים איכה
קצרה ידם ברפיונם פרי הלולים לשאת.
אף הם יזדעקו חמס לפני בוא חשכה.

פראים שצדו ולוו בשיר חמה בהלוכה,
ובמאחר גלו שאף חטאו לה חטא,
גם הם לא יהלכו בלאט אל זו החשכה.

והקודרים, שבבוא יומם עינם סמאה, בוכה,
אף מי שכהתה עינו מבזיק מבט לוהט,
הזדעקו, קראו חמס על זו החשכה.

וגם אתה, אבי, ממרום תוגת שבתך,
ברכת-אלה בעז דמעה הואל לעבדך לתת.
אל נא תלך אט אט אל רך החשכה.
קום, זעק חמס בטרם בוא יומך.


_________________




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/8/2007 11:40 לינק ישיר 

"אמר ליה רבא לרבה בר מרי,
מנא הא מילתא דאמרי אינשי
כד הוינן זוטרי, לגברי,
השתא דקשישנא, לדרדקי?...
[מה מקור הביטוי אותו אומרים אנשים,
כשהיינו קטנים נחשבנו לגברים,
ועתה כשאנו קשישים נחשבים אנו לילדים?]
אמר ליה, מעיקרא כתיב,
"וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך
ולילה בעמוד אש להאיר להם",
ולבסוף כתיב - "הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך"...

[בבא קמא סוף צ"ב ע"ב]

_________________

תתנחם בכך שאתה מלאך [בשני המובנים]  של הקב"ה...



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/8/2007 13:32 לינק ישיר 

שבת דף קנב.אמר ליה רבי לרבי שמעון בן חלפתא: מפני מה לא הקבלנו פניך ברגל, כדרך שהקבילו אבותי לאבותיך? -
 אמר ליה: סלעים נעשו גבוהים,
 קרובים נעשו רחוקים,
 משתים נעשו שלש,
משים שלום בבית בטל.

בן שמנים שנה אנכי היום האדע בין טוב לרע - מכאן שדעותן של זקנים משתנות,
 אם יטעם עבדך את אשר אכל ואת אשר אשתה - מכאן ששפתותיהן של זקנים מתרפטות,
אם אשמע עוד בקול שרים ושרות - מכאן שאזניהם של זקנים מתכבדות.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/8/2007 13:57 לינק ישיר 

מואדיב

איקון ירוק אם גם כואב מאד.

והנה התוספת שלי:

 (א) וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ:

(ב) עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם:

(ג) בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת:

(ד) וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר:

(ה) גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ וְיָנֵאץ הַשָּׁקֵד וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים:

(ו) עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָחֵק \{יֵרָתֵק\} חֶבֶל הַכֶּסֶף וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל הַמַּבּוּעַ וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר:

(ז) וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ:

(ח) הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר הַקּוֹהֶלֶת הַכֹּל הָבֶל:

(קהלת, פרק יב).




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/8/2007 16:14 לינק ישיר 

מואדיב,

תודה!

והנה שיר שהכיר לי חבר שמתמודד עם מחלת הסרטן כבר כמה שנים. הוא למד בע"פ את השיר ודקלומו, כך סיפר לי, עזר לו ברגעים קשים במהלך השנים האחרונות.

 

 

Invictus

 OUT of the night that covers me,  

Black as the Pit from pole to pole,  

I thank whatever gods may be  

For my unconquerable soul.  

  

In the fell clutch of circumstance         

I have not winced nor cried aloud.  

Under the bludgeonings of chance  

My head is bloody, but unbowed.  

  

Beyond this place of wrath and tears  

Looms but the Horror of the shade

And yet the menace of the years  

Finds, and shall find, me unafraid.  

  

It matters not how strait the gate,  

How charged with punishments the scroll,  

I am the master of my fate:  

I am the captain of my soul.


[William Ernest Henley. 1849–1903]




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/8/2007 16:17 לינק ישיר 

והנה גם התרגום שהציע אותו חבר (אני לא יודעת עד כמה הוא מדויק, אבל למי שהאנגלית אינה שגורה בפיהם, זה יכול לעזור) - 


בלתי מנוצח
 

מתוך הלילה שאותי עוטף

בחושך הסמיך בכל פינה,

אני מודה לאלים אשר יהיו

על נשמתי האיתנה.

 

גם כשאחזו בי בכוח הנסיבות

לא נרתעתי, לא הרמתי קול.

גם תחת מכות הגורל

ראשי מדמם אך לא אבּוֹל

 

מעבר לִמקום דמעות וכעסים

שוכנת רק  אימת האפלה

אך סכנת אותן שנים

מוצאת, ותמצאני בלא בהלה

 

לא חשוב עד כמה השער צר

עד כמה עמוסת עונשים מגילתי

אני הוא האדון לגורלי, לא זר

אני הוא מפקדהּ של נשמתי.

 




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/8/2007 19:01 לינק ישיר 


  

עֶרֶב פִּתְאֹמִי / דוד אבידן

אָדָם זָקֵן - מַה יֵּשׁ לוֹ בְּחַיָּיו?
הוּא קָם בַּבֹּקֶר, וּבֹקֶר בּוֹ לֹא קָם.
הוּא מְדַשְׁדֵּשׁ אֶל הַמִּטְבָּח, וְשָׁם
הַמַּיִם הַפּוֹשְׁרִים יַזְכִּירוּ לוֹ,
שֶׁבְּגִילוֹ, שֶׁבְּגִילוֹ, שֶׁבְּגִילוֹ
אָדָם זָקֵן - מַה יֵּשׁ לוֹ בִּבְקָרָיו?
הוּא קָם בְּבֹקֶר קַיִץ, וּכְבָר סְתָו
נִמְהָל בָּעֶרֶב בְּנוּרוֹת חֶדְרוֹ.
מִמַּסָּעוֹ בַּמִּסְדְּרוֹן הוּא טֶרֶם שָׁב,
כִּי שָׁם הוּא עוֹד חָשַׁב, חָשַׁב, חָשַׁב
מַה לַעֲשׂוֹת עַתָּה וּמַה לִּקְרֹא
אָדָם זָקֵן - מַה יֵּשׁ לוֹ בִּסְפָרָיו?
רוּחוֹת-פְּרָצִים בָּהֶם יְעַלְעֲלוּ
וִיסַמְּנוּ לוֹ מִשְׁפָּטִים עַל בּוֹא הַקֵּץ
בִּדְיוֹ-סְתָרִים, וְאַחַרכָּך לוֹ יְגַלּוּ
כַּמָּה מֵהֶם. וְהוּא יֵצֵא חוֹצֵץ
בִּבְרַק עֵינוֹ, בְּנִסְיוֹנוֹ הָרַב
אָדָם זָקֵן - מַה יֵּשׁ לוֹ בְּעֵינָיו?
אִם יִתְרַכֵּז, יָצוּף בּוֹ זֵכֶר קְרָב
רָחוֹק, צְמֵא נִגּוּדִים וְכִשָּׁרוֹן
וְסִכּוּיִים תְּלוּלִים, עַד שֶׁקָּרַב
יוֹם שִׁכְחָה. עַכְשָׁו מִן הַגָּרוֹן
עוֹלִים בִּזְהִירוּת, כְּסַיָּרִים,
כַּמָּה מִן הַבְּטוּחִים בְּחִרְחוּרָיו,
כְּמוֹ נַהֲמוֹת נָמֵר צָעִיר בַּסְּתָו
אָדָם זָקֵן - הֵיכָן כָּל נְמֵרָיו?
הוּא עוֹד יֵצֵא לַצַּיִד יוֹם אֶחָד,
כְּשֶׁהַיָּרֹק יִהְיֶה יָרֹקְשָׁחוֹר,
עִם כֹּחַ רַב וְנִסָּיוֹן מֻעָט
הוּא עוֹד יֵצֵא לַצַּיִד יוֹם אֶחָד
. אֶת הַשָּׁנִים יַשְׁאִיר מֵאֲחוֹרָיו
כְּמוֹ כְּבִישׁ אָרֹךְ, שֶׁנֶּעֱזַב, עָיֵף,
מֵאֲחוֹרֵי כְּלִירֶכֶב מְטֹרָף,
שֶׁהוּא עַצְמוֹ יִנְהַג בּוֹ, כְּרוֹדֵף
אַחַר הַזְּמַן, שֶׁכְּבָר אָזַל כֻּלּוֹ
אָדָם זָקֵן - מַה יֵּשׁ לוֹ בְּגִילוֹ?
הוּא מְנַמְנֵם, כִּי הוּא פּוֹחֵד לִישׁוֹן.
עֵינָיו פְּקוּחוֹת לְמֶחֱצָה, מְנַחֲשׁוֹת
לְפִי תְּנוּעַת הַכּוֹכָבִים, אִם הַלְּחִישׁוֹת
רוֹמְזוֹת כִּי זֶה לֵילוֹ הָאַחֲרוֹן
אָדָם זָקֵן - מַה יֵּשׁ לוֹ בַּחַלּוֹן?
חַלּוֹן פָּתוּחַ, וְדַרְכּוֹ נִשְׁקָף
רֹאשׁ זָר וְלֹא מֻגְדָּר, שֶׁמְּאוֹתֵת
לִהְיוֹת שֵׁנִית נָמֵר צָעִיר בַּסְּתָו,
תָּמִיד תָּמִיד לָקַחַת, לֹא לָתֵת
לְרֹאשׁ עוֹיֵן מִבַּעַד לַחַלּוֹן
לִפְקֹד אוֹתוֹ בְּעֶרֶב אַחֲרוֹן
אָדָם זָקֵן - מַה יֵּשׁ לוֹ בְּעַרְבּוֹ?
לֹא מֶלֶך
וְיִפּוֹל
לֹא עַל חַרְבּוֹ.

משהו בשביל מישהו, ספרית פועלים, 1987



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-27/8/2007 22:19 לינק ישיר 

שיר של יהורם טהר לב

רציתי לומר לך אישתי הטובה,
אחרי שעברנו כברת אהבה,
דברים שחשבתי לומר כבר שנים,
כי לפעמים נפרדים,
בלי להיות מוכנים.

היית לי האור שהאיר את חיי,
היית לי החום בצינת לילותי,
היית השמחה והעצב הרך,
את נתת לי הרבה יותר,
משנתתי לך.

ידעת איך לשבור את הקרח שבי,
ידעת איך לפרוט על מיתרי לבבי,
הצחקת אותי כל כך הרבה פעמים,
ולימדת אותי לבכות,
בלי לחוש רחמים.

היית מאהבת מאוד נבונה,
מיתרי עוד דרוכים אל אותה מנגינה,
את הלחן הזה לעולם לא אשכח,
את נתת לי הרבה יותר,
משנתתי לך.

אלוהים הוא שלח אותך דווקא אלי,
זאת ידעתי מרגע שבאת אל חיי,
אך כל התודות הן קטנות בשבילו,
הוא נתן לי הרבה יותר,
משנתתי לו.

לעולם לא אוכל להחזיר את החוב,
על האושר הזה, הפשוט והטוב,
המילים הדלות לא שומעות בקולי,
נתתי להן יותר, משנתנו הן לי.

זאת רציתי לומר לך אישתי הטובה,
אחרי שעברנו כברת אהבה,
דברים שחשבתי לומר כבר שנים,
כי לפעמים נפרדים בלי להיות מוכנים.


_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/9/2007 11:40 לינק ישיר 

.


ריקשה שלום וברוכה הבאה




דומני כי כולנו מתחילים בנקודה ידועה ומסיימים בנקודה ידועה. כדברי עקביא בן מהללאל, כולנו יודעים מהיכן באנו ולאן אנו הולכים.

העובדה כי חיי כולנו נעים בין נקודת הלידה לנקודת הפטירה, אינה קובעת כי מה שקורה באמצע, חסר משמעות. אמת, יכול אדם להתפס לתחושות פסימיות של "הכל הבל", ולחשוב כי "טוב ממני זה שלא נולד", אולם לא זו הדרך.


וכי את לא חוללת שום שינוי? לא גרמת אושר לבני משפחתך, לא סייעת פעם למישהו שכלל אינך מכירה, לא חייכת אל אשה שעברה מולך וגרמת לה להרגיש שהעולם אינו כה גרוע אחרי הכל?


ודאי שאין מתום בדבריו של זילבר למעלה. מתום אין בהם - תמימות גדולה ונאיבית, יש גם יש.

כל הפילוסופיות הגדולות, כל האידאולוגיות הגבוהות והרעיונות הנשגבים, כולם נעצרים-נחסמים על מפתן דלת המשפחה שלנו. יכול אני לצטט מ"המורה" את כל השיטות להסברת "צדיק ורע לו", ולהסביר לעייפה מה ענה ה' לאיוב מנהסערה, אך מול מיטת ילד חולה - אין נחמה בתשובה כזו. מי שרואה את אשתו הצעירה גוססת לעיניו ממחלה, לא יתנחם ב"לעולם שכולו ארוך" של רבי יעקב, ולא באף תשובה אחרת. ילדיה היתומים של אותה האם, כלל לא מודעים לתשובות הלוגיות-פילוסופיות העמוקות. הם בסך הכל רוצים את אמא.

אבל אנו, מה אנו ומה חיינו? כל שנותר לנו הוא את ה' ירא ואת מצוותיו שמור - כי זה כל האדם.


ולוואי ונכתב כולנו לבריאות ולחיים.












דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-20/9/2007 11:55 לינק ישיר 

כל עצבות- מקורה באגוייזם.

_________________

מודה ועוזב




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/9/2007 09:34 לינק ישיר 

סתם הערה קטנה: לו היו שואלים אותנו כיום, כשאנו חושבים שאנו ברמה שכלית ומנטלית מפותחת, האם היינו מעדיפים למות בגיל 70 באופן של לא נס ליחו, או שנמשיך לחיות עוד עשר שנים לאחר מכן עם תלות שהולכת ומתגברת עד לפרטים שהוזכרו לעיל - סביר להניח שהיינו מוותרים על אותם עשר שנים.
אבל אילו היו שואלים אותנו זאת בגיל 70, ובפרט שההתדרדרות היא אייטת, יתכן מאד שהיינו, או לפחות רובנו, מעידפים את התלות ואת כל ההשפלה, ובלבד להיאחז בחיים. זכרו את משה רבינו ואת בקשותיו ע"פ חז"ל להיכנס לארץ ישראל בתור סתם אדם ואפילו בתור עוף. כי לכלב החי הוא טוב מן האריה המת.
ומה גם, שעל פי ההשקפה היהודית, יתכן שבאותן שנות תלות והשפלה, ישנה כפרה לעוונות שהיו, גם אם המושפל אינו ברמה שכלית להבין ולהרגיש זאת.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-23/9/2007 09:46 לינק ישיר 

מוציא לאור
סתם הערה קטנה, יש אנשים בגיל 85 שלא נס ליחם והם נמרצים וצעירים ברוחם ותורמים למשפחה לחברה ולעצמם,
וראיתי צעירים בני 18 25 ו30 שנס ליחם, הם אכולי יאוש מהחיים, לא תורמים כלום לעצמם וודאי שלא לסביבתם, חוץ אולי מכמה שירי יאוש.
ראיתי לנכון להציא את זה לאור



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/9/2007 09:49 לינק ישיר 

.



מו"ל, אני חושב שמדובר בתופעה כלל-אנושית, לאו דוקא יהודית-דתית.

אם בפני מישהו בן 40, הנמצא בשיא חייו, תוצב הברירה הבאה:

למות מחר.

לחילופין: להמשיך לחיות עוד 10 שנים, אך כשהבריאות מתדרדרת. יוצב בפניו מסלול בו הכושר הגופני יורד, הראיה מתדרדרת, מחלות שונות וכו'...

מה יבחר?


יש הבדל מהותי בין ההסתכלות על ה"מיידי" לבין "עוד 30 שנה"


בחור בן 20 יכול לומר "בלי רגליים? עדיף לי כבר למות". אם ימצא את עצמו במצב זה ותעמוד בפניו אותה שאלה שלפי אלבר קאמי היא השאלה היחידה שראוי שאדם יעסוק בה (האם להתאבד או לא), הדיון כבר יהיה אחר. הציווי לחיות חזק מאד.
אתאיסט היה אומר שהאבולוציה נוטה חסד לאלו שמנסים לחיות בכל מחיר. אלו שמעדיפים למות - שורדים פחות...









דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-23/9/2007 11:25 לינק ישיר 

מו"ל
לפעמים הכפרה היא למשפחה.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > לתוך הלילה הטוב הזה, אל תלך בשקט
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 לדף הבא סך הכל 2 דפים.

bholext