ביוה"כ, חובה עלינו לשחוט חתול בתור קרבן לשטן!

שוב יש כאן התעמתות/התלוצצות נלאה עם/על השפה העתיקה של קדמונינו.

לקורא את עבודת יוה"כ בפרשת אחרי מות החפשי מרעבון פרשני ונקי מדעה קדומה במגמה לקלוט את משמעות עבודת הכיפורים, מתברר בנקל כי יש כאן עבודה חד שנתית המסמלת לא רק את חיטוי העם כולו מעוונותיו אלא גם חיטוי המקדש מכל עוונות השנה שניכפרו בו במשך השנה ולכן סוף העבודה הוא שבמקביל לחטאת הפנים המכפרת עדיין בתוך המקדש ועדיין "מלכלכת" את המקדש בחטאים, תישלח חטאת מקבילה אל ארץ גזירה כסמל שילוח כל העוונות אל "ארץ גזירה" מחוץ לכל תחומי העם ומקדשו ופשוט.

זה שקדמונינו ביטאו את התחושה הראשונית הפשוטה הזו היוצאת מקריאה משוחררת את הפרשה, באמצעות אמצעי המחשה כסמאל וכדומה בגין אי התפתחות ביטוי החשיבה, לא צריך להביאנו להיגרר בזה לחתולי זמנינו וליחס דברים ריקים לתורתנו. [אך גם זה מנזקי "האמונה הפשוטה".]


ירוח"ש ,

חן חן על פירוש הל"ג המתאים מאד לדרך האב"ע!

.


ווטו:

דומני כי אין חולק על דבריך בהקשר לקורא הפשוט, הקורא את פרשת אחרי-מות.

תמיהתי הינה על דבריו של הרמב"ן, לא על פשט הכתוב, לא על הפרשנים המפרשים בפשטות לפי מסכת יומא, ולא על ההולכים בשיטת הרמב"ם בנושא זה. הרי אפילו הראב"ע כותב במפורש "גם השעיר המשתלח הוא לשם" - ולא בכדי כתב דבריו.

אך דומני שתמיהתי על דברי הרמב"ן עומדת בעינה. נפלא ממני כיצד ניתן לכתוב במפורש כי המדובר ב"שוחד לסמאל".


וחוששני שלא מצאתי כאן תשובה לקושייתי.

חתולי ירושלים - הזהרו!

 

ווטו,
יש לך מילון לשפה העתיקה?

מואדיב,

דומני שיש מהלכים לתפיסה שהקבלה משקפת את ההסטוריה היהודית, או יותר נכון שההסטוריה היהודית משתקפת בה.

היהודי למד על בשרו בגלותו שאין דרך לצאת ידי חובת הגוי הרע בדרך ליגאלית. היהודי למד שכדי לרצות את האויב עליו לנקוט בתחבולות ושחדים.

התאולוגיה הקבלית השליכה את הרוע המוחשי וצורת ההתמודדות עמו, לעולם הרוע המיסטי. ההתמודדות עם שרו של עשיו נוקטת את אותה אסטרטגיה של ההתמודדות בפועל שהיהודי התמודד עם עשיו, לפיכך גם את סמאל הוא מנסה לרצות ע"י שוחד.

. מואדיב,

מה הפלא לאור תפיסת האלוקים [עכ"פ זה המואנש לו מתייחסת התורה] של הרמב"ן ככוח החזק מול כל מיני כוחות? הסביר העניין היטב אמיר_חוזה בהודעה הקודמת ולכן הקושי שלך אינו מובן לי. [האם מהכירות עם הרמב"ן? הלא כתביו הם המכירים אותו לנו.]


בע"ב,

הוא הדבר כמבואר בהלנקתי למעלה שלשפה העתיקה לא התפתח עדיין מילון מגדיר במדויק והכל היה רק בתחושות תת מילוליות שלכן תורגמו ובוטאו בהאנשות מופרזות מהעבודה זרה בימי אנוש עד לסמאל ושדים "לא אלוה" מאוחר יותר ועד לשטויות תיאולוגיות הקיימות עדיין בימינו [והמשתקפות גם בפורום שלנו].

ווטו1,
ועדיין צריכים לתרגום, ולהוכיח שאכן הוא נכון.

מיכי,
דרוש נאה ביותר. אבל מדוע בתפיסה הסינטטית ניתן להתווכח. כיצד נוכיח לנוצרי שטענתינו אמת ולא טענתו, הרי לדעתו בחדר האחרון הוא ימצא את אותו איש.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 20/09/2007 12:16:00

בעל,
אחד מעיקרי הסינתטיות (לפחות זו שלי) הוא שלא רק שיש אמת באכסיומות, אלא שניתן גם להתווכח עליהן. אמנם לא בדרך של הוכחות לוגיות, שהרי זה עצם טיבן של אכסיומות (וזה מה שמטעה את האנליטיקאים לכיוונם). וזהו הקרוי 'רטוריקה', שבעוונתינו שגרמו מזוהה אצל רבים (=אנליטיקאים) עם דמגוגיה, ולא היא. בספר השלישי אני מפרט בזה יותר.
אמנם נכון שבויכוח רטורי אין אלגוריתמים להכרעה, וההכרעה אינה וודאית. מה לעשות, אנחנו חיים בתנאי אי וודאות, ופעמים שהויכוח ייוותר בעינו. טענתי היא רק שזה לא בהכרח ולא תמיד כך.

ווטו,
דבריך כוונו אליי? אם כן, אז לא הבנתי.

_________________

מיכי

אני ממתין.

_________________

בל"ב,

התרגום נעשה במשך התפתחות הבנת האלוקות והתורה עד שהתרגום נהיה פשוט לכלל בני האדם. [על תהליך התרגום ראה בשיחי עם אריק.]


מיכי,

לא כיוונתי לאיש אלא למה שרווח שחושבים שההתייחסות לכוחות-אלים פרסונליים היא דרגה אמונתית גבוהה מזיהוי הפרסונליות כפרסוניפיקציה [האנשה] לאדם החלש מלהתמקד באמיתיות המופשטות מדי. אך זה היה רק בשגרת הלשון וללא כוונה להתפלמס בנושא וח"ו לא להתקיף [בכ"ז עיו"כ].

דומני שנעשה כאן חטא לרמב"ן.

שהרי לשיטתו אין לשטן (או יהא מי שיהא) ישות עצמאית, אלא הוא עבד של רבו.
ועוד ששוחד אינו קרבן, שמיועד ליצירת קרבה, אלא מתנה שמיועדת לכך שצד שמתנגד לך,
ישלים איתך. (דוגמת השוחד שנתן יעקב לעשו כששב מחרן) 
בין אם נקבל את הפרשנות הזו בהקשר של יוה"כ ובין אם לא, אמירות והשוואות שיש באשכול הזה אינם הוגנות עם הרמב"ן וראויות למחאה.
                                  והרי היא לפניכם. 

_________________

.


אישציפור:

מאחר וכבד הבנה אני, ואיטי להחריד, הרשה לי בבקשה לחזור על הדברים כדי לראות האם הבנתיך כהלכה:

וכך הפירוש:

1. השטן אינו אלא עבד ה'.

2. הקב"ה ציווה עלינו לתת לשטן מתנה ביום הכיפורים כדי שזה לא יפריע לקרבנות שלנו להתקבל.


אם אכן הבנתיך נכונה, אין לי שמץ של מחלוקת עם דבריך בסעיף 1.  מנגד, קשה לי מאד לקבל את סעיף 2. וכי נראה הגיוני כי ה' יצווה עלי "לשחד" את אחד מהמשרתים כדי שזה לא יפריע ל-ה' עצמו לקבל את הקרבנות? וכי ה' כפוף לשוחד שלנו את סמאל ? הרי תצילינה האזנים שכך תשמענה!
וכי יש לנו עוד מקרה בו ה' מצווה "לתת מתנה" למשרת אחר מן המשרתים? שמא נצא בליל ירח מלא כדי לפייס א הלבנה, או במולד החודש, בעת ליקוי החמה, נדרדר שור כדי לפייס את השמש?

קשים לי דבריך יותר מדברי הרמב"ן עצמו.