קדמות הזוהר ומיסטיקה יהודית - הצעה לפרוייקט

מעל דפי פורום זה מתגלעים לעתים ויכוחים על קדמות הזוהר. יש הדבקים במסורת לפיו חובר ספר הזוהר על ידי ר' שמעון בר יוחאי, ויש הנוטים לדעת החוקרים המודרניים לפיה נכתב הספר בידי משה די ליאון, אשר פרסם אותו כמיוחס לרשב"י אם בכדי לתת משקל לדעותיו או פשוט כדי להרויח כסף מקוני הקונטרסים.

הוויכוחים הם מרים ולעתים מגיעים לטונים צורמים, אך לאחרונה שמתי לב כי ישנה זוית שונה לכל העניין.

שוו בנפשכם שמשה די ליאון, או אדם אחר, היה מפיץ בספרד של ימי הביניים כתבים הכוללים את חוקי ניוטון, את ההוראות לבניית רדיו ואת הנוסחה להפקת פנצילין. אין כל ספק כי אירוע כזה היה משנה את פני ההיסטוריה, וכי הספר היה נהיה רב מכר אדיר ואנשים היו מקבלים את הרעיונות שלו בהתלהבות. גם אם היה בא איזה היסטוריון ומעורר את שאלת מקורו של הספר: האם הוא התחבר לפני דורות רבים ונתגלה זה עתה, או שמפיץ הספר הוא עצמו המחבר? זו שאלה שהיתה מטרידה היסטוריונים, והיתה לה אכן חשיבות היסטורית גדולה, אבל אין לה דבר וחצי דבר עם ערכו העצמי של הספר כמקור לאינפורמציה מועילה.

מה בין הזוהר לאותו ספר היפותטי? למה, בעצם, צריך להיות חשוב לנו אם הזוהר נכתב בימי רשב"י, בימי משה די ליאון, או על ידי בלעם בן בעור? לכאורה, שאלת מקור הזוהר היא שאלה בעלת ענין היסטורי גרידא. השאלה האמיתית נוגעת לערכו של הספר. האם הוא מכיל אמיתות? האם הוא מכיל טכניקות מיסטיות מועילות? האם לימודו משפר את מצבו הרוחני של האדם? אלו הן השאלות המעניינות אותנו כאנשים דתיים, ולא שאלת המקור.

מדוע, אם כן, הפכה שאלת מקורו של הזוהר לסוגיה כה אקוטית? המצב די ברור. ספר הזוהר אינו "מעיד על עצמו", וכל כוחו נובע מן הפנייה אל הסמכות. אם רשב"י כתב אותו, אז צריך לגשת אליו באימה ברתת ובזיע ולנסות למצוא את הרזין דרזין שבו, בעוד שאם אחד משה די ליאון המציא אותו, אפשר לפטור אותו כקישקוש מבולבל של איזה מיסטיקן תמהוני.

במלים אחרות, הויכוח על קדמות הזוהר מסווה שאלה אחרת לגמרי: האם אנשים אכן מבינים מה כתוב שם? כל מי שהיה בעולם הישיבות מכיר את בעית "המדקלמים": אנשים שחוזרים על מנטרות שנלקחו מטכסטים קבליים/מיסטיים/מוסריים שונים ומדקלמים אותם בהקשר כזה או אחר, מתוך אמונה שהדקלום מעיד על הבנה. עושים את זה עם קבלה, עם המהר"ל (כן, התורה היא סדר העולם ולכן חש בראשו ...) עם הרב קוק  (התפרטות מהלך צמיחת גאולתנו הפנימית הנובעת ממעמקי עוצם קדושת הישראליות בלה בלה בלה) עם ר"נ מברסלב, כתבי חב"ד ורבים אחרים.

[נזכרתי בדברים כשדברתי עם חבר, לפני כמה ימים, על האקלים הרוחני כיום במחנה הדתי לאומי, ואמר לי "מה אתה רוצה, לפני עשר שנים היו מדקלמים את הרב קוק ולא מבינים, היום מדקלמים את ר' נחמן ולא מבינים ..."]

אי לכך, נראה לי שבמקום להשקיע מאמצים בשאלות היסטוריות שקשה לברר, או שקשה להתווכח עליהן בגלל המטען האמוציונלי שהן נושאות, כדאי להתמקד בשאלה אחרת: פלוני טוען שהוא מקובל, לומד זוהר. האם הוא מבין משהו או רק מדקלם? האם הוא חוזר על מלים של בעל התניא/הרב קוק/ר"י סלנטר ודומיהם, או שהוא באמת טוען טענה שיש בה התחלה אמצע וסוף?

והנה העוקץ: אני חושב שיש שיטה בה אפשר לתקוף את השאלה הזו, לפחות ברוב המקרים.

באתר http://www.elsewhere.org/pomo תוכלו למצוא מחולל מאמרים פוסט מודרניים. מדובר באלגוריתם הבונה מאמר ממלים אקראיות, תוך שמירה על כללי השפה (נושא מושא וכו'). מזינים לתוכנה הזו שניים שלשה מאמרים אמיתיים שנכתבו על ידי פוסט מודרנים, התוכנה אוספת מלים מסוגים שונים (עצמים, מלות יחס) ובונה מהם באופן אקראי את הטקסט שבעמוד. כל לחיצה על refresh מייצרת מאמר חדש. מדובר במשהו שנראה ממש כמו מאמר על פוסט מודרניזם, אבל למעשה הוא ג'יבריש טהור.

מה העוקץ של האתר הזה? אפשר ליישם את הטכניקה הזו לכל טקסט. לדוגמה: לגמרא. אפשר יהיה לכתוב "מחולל סוגיות" שינפק לנו  שורות ארמיות שייראו כמו טקסט של הגמרא, אבל יהיו פשוט חירבוש: "אמר אביי לית אנן פליגי על דא שדלקמן דהא תורא דשרף ליה באגמא..." משהו כזה. הנקודה היא שכל לומד גמרא יוכל להבחין בין הטקסט הזה לבין סוגיה אמיתית: כאן קיים ההקשר ההגיוני, וכאן הוא חסר. אם אציג דף מבבא קמא ודף מהמחולל האקראי הזה, כל לומד יידע לזהות מה המקור ומה הקישקוש.

ומה יקרה אם נייצר במחולל כזה דף מן הזוהר או מאורות הקודש? אהה. תרשו לי להסתפק בשאלת התוצאה. לעניות דעתי הרבה מן הלומדים וגם מן המלמדים של הספרים הנ"ל לא יצליחו להבחין בין תכלת לקלא אילן, מה שיוכיח להם, בעצם, שאין להם מושג בדבר שהם מדברים עליו. לדעתי זה יכול להיות שירות אדיר לעם היהודי בכלל ולבחורים ואברכים מבולבלים בפרט: שירות אינטרנט של "בחן את עצמך" המציג דף מקור מול דף ג'יבריש באותו סגנון ודורש ממך לנחש מי הוא מי.  שימו לב שאין כאן הכרעה על איכות הספר עצמו, לא כל שכן על מקורו. יש כאן נסיון להדגים ללומד את מידת אי הבנתו, כך שאין זה משני מי כתב את הספר או מה כתוב בו, מה שבטוח הוא שאתה לא מבין כלום, לכן כדאי שתתחיל להשקיע בכיוונים יותר מועילים.

אז הנה ההצעה לפרוייקט: לבנות מחולל עברי הדומה למחולל של בולאק. באתר http://www.csse.monash.edu.au/cgi-bin/pub_search?104+1996+bulhak+Postmodernism ניתן למצוא את הנספח הטכני בו מתוארת בנית המחולל, אבל לפני שאני מתחיל לשחק בזה, הייתי שמח לשמוע מחברי הפורום הצעות, הן לגבי התועלת או אי התועלת ברעיון שלי (שאני מודה שלי לפחות הוא נראה נפלא...) והן לגבי שאלות טכניות שמן הסתם יש המבינים בהן יותר ממני.

הפרוייקט הבא: מחולל אשכולות בעצכ"ח...

מיכי, עד שאתה מנסה לדמות לעצמך מחולל טקסטים פסאודו-זוהריים אשאל אותך: האם הזוהר כפי שהוא לפנינו אינו כולל הוספות מאוחרות יותר?  האם הלומדים מבחינים בכך (פרט לטקסטים שקרויים בשמות מפורשים כמו "זוהר חדש")?  מה ההבדל בין זייפן המנסה לחקות סגנון ובין מחולל מתוחכם?

וכדאי גם להעיר לטענתו של נדב בראשית הדברים: "לכאורה, שאלת מקור הזוהר היא שאלה בעלת ענין היסטורי גרידא. השאלה האמיתית נוגעת לערכו של הספר. האם הוא מכיל אמיתות? האם הוא מכיל טכניקות מיסטיות מועילות? האם לימודו משפר את מצבו הרוחני של האדם? אלו הן השאלות המעניינות אותנו כאנשים דתיים, ולא שאלת המקור".  לגמרי לא נכון.  האם כאשר אתה מסתכל בתורה, במשנה, בגמרא, בר' שמעון שקאפ אתה שואל את השאלות האלה?  אילו טכניקות מיסטיות מלמד אותך שור שנגח את הפרה?  באיזה אופן משפרת את מצבך הרוחני הידיעה האם אשה שבאה ממדינת הים ומציגה גט שאינו חתום נאמנת במיגו או לא?  הרי ברור שאם המשנה לא היתה טקסט סמכותי שנושא עליו את החותמת הרשמית "אושר ע"י ר' יהודה הנשיא" לא היית טורח ללמוד אותה ביתר עיון מאשר את תאורי "חוקי האבות" של יוספוס או פילון. 

השכן

איקון ירוק...


נדב

הייתי צריך להתחיל מהצעתך, אבל דברי השכן אילצו אותי להקדים את האיקון שלו.

בדבריך אני מוצא מספר נושאים:

א. האם יש תוכן אמיתי לזוהר? או שזה "קשקוש מיסטי"?

ב. האם אלו שמצטטים ממנו הם בגדר מדקלמים או מבינים?

ג. האם ניתן לבנות "מבחן מחולל טקסטים" שיתן תוצאות שונות לקטע גמרא מול זוהר?

אתחיל מהסוף.


ג. ערכו של מחולל טקסטים

נראה לי שניסוי ג' עשוי להיות מעניין, אבל הוא לא רלוונטי.

הוא לא רלוונטי מכמה סיבות. ראשית, מעמדו של מחולל כזה, כמאפשר הבדלה בין קטעים משמעותיים ללא משמעותיים, טעונה הוכחה!

אינטואיטיבית אנו מניחים כי אם ניתן לייצר קטע משמעותי כביכול באמצעות מחולל נטול הבנה של מילים פרט לאלגוריתמים של קישור, סימן שאין לו משמעות באמת. וזה לא ברור כלל. למשל, נניח שניתן לחבר שירה בצורה כזו. האם זה אומר שלשיר לא תהיה משמעות? לא יהיה לו מחבר שיעמוד מאחורי התוכן שלו, אבל הקורא עדיין יכול להפיק ממנו כל מה שמפיקים משיר. זה מלמד משהו על האדם ועל ההרמנויטיקה, אבל כבר הארכתי מספיק. וזה נושא חשוב בפני עצמו.

ב. בין מדקלמים למצטטים

הימצאותם של מדקלמים חסרי הבנה כראיה לחוסר מובנות של טקסט - זו אינה טענה כלל, לדעתי.

בכל תחום ניתן למצוא מדקלמים לעומת מצטטים. זה לא מעיד בהכרח על חוסר תוכן אמיתי בטקסט המקורי, אלא על נתונים סוציולוגיים מסויימים (כגון הערכה רבה לטקסט בחברה שבה נערך הדיגום, מה שמושך ), או אפילו על היות הטקסט "קשה" מעיקרו. ונראה לי שניתן לדרג קשיות של טקסטים באופן משמעותי ואמפירי. ובוודאי ללא קשר לתוכנם, אם כי גם התוכן קובע (נראה שקל יותר להבין טקסט על כדורגל מאשר על פיזיקה גרעינית של קוונטים).

א. תכניו של הזוהר

כבר בעבר טענו כמה מחכמי מאמיני הזוהר שבפורום, ואולי גם מחוצה לו, כי יש להבדיל בין השאלה על מחברו של הזוהר לבין משמעותו ואמיתותו של הטקסט.

ולזוהר בוודאי יש משמעות. יתכן שהמשמעות קשה לחשיפה. והיא אכן קשה לחשיפה. יתכן שהיא נותנת מקום לפרשנויות שונות, ואכן כך קרה במרוצת ההיסטוריה מאז הופעת הטקסט. אבל משמעות יש כאן.

גם ל"הארי פוטר" יש משמעות, גם כסיפור וגם אולי כחומר שנושא משמעויות סמליות ומסרים ערכיים (וקצת מזה ניסיתי לכתוב באשכולי עליו). אבל הוא ודאי שקרי. אין הוגוורטס, אין קוסמים שמסוגלים לכשף (אם כי יש "מאגלים" - כולנו), ואין אפילו הארי פוטר. אבל האם הסיפור אינו משמעותי? מיליוני קוראים אינם טועים. יש.

הזוהר משמיע טענות מסויימות לגבי העולם, האדם, ואפילו האלקים. ניתן להתווכח על משמעותן. אבל לדחות ולומר כי הדברים הם חסרי משמעות נראה לי טעות מאותו סוג של אייר, שניסה "לבער" את בעיות הפילוסופיה במקום לבארן.

ואולי גם אני לא הבנתי את המונח בהצעתך?

***

עם זאת, כדאי בהחלט לנסות לארגן באופן שיטתי את הטענות שמשמיע הזוהר. זה פרוייקט כמעט בלתי אפשרי, וחלק ממנו נעשה - במידה שחוקרים מסוגלים לזה (יש שידרשו לשבח ויש לגנאי) בידי תשבי. אבל זה בהחלט פרוייקט חשוב.

לפני שיודעים מה הזוהר אמור לומר, איך אפשר לדון אם זה אמת/שקר/חסר משמעות?

לחילופין, אפשר לנסות להביא קטע זוהר אופייני ולנסות לפרשו כדי לראות את כללי ההרמוניטיקה המיוחדים לו.

***

למעשה נעשה פעם נסיון כזה בפורום, לחבר קטע "קבלי". עד כמה שיכולתי אני לשפוט, הקטע שחובר נראה אמיתי לגמרי.

אבל איך יש לפרש את הנתון הזה?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

אין לי אלא להעתיק את דברי רבינו "בעל הסולם" מהקדמתו לספר הזהר:

"והנה כל המצוים אצל ספר הזוהר הקדוש, כלומר המבינים מה שכתוב בו, הסכימו פה אחד, שספר הזוהר הקדוש חיברו התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי. חוץ מהרחוקים מחכמה זו (ואולי וכדוגמת אלה ששואלים אם יש בכלל מישהו שמבין?), שיש מהם המפקפקים ביחוסו זה, ונוטים לומר על סמך מעשיות בדויות ממתנגדי החכמה הזו, שמחברו הוא המקובל רבי משה די ליאון, או אחרים הסמוכים לו בזמן.

ואני כשאני לעצמי, הרי מיום שזכיתי באור השי"ת להתבונן מעט בספר הקדוש הזה, לא עלה על לבי לחקור ביחוסו. והוא מטעם פשוט, כי לפי תוכנו של הספר, עלה בלבי מעלת יקר התנא רשב"י, לאין ערך יותר על כל התנאים הקדושים. ואם היה מתברר לי בבירור גמור, שמחברו הוא שם אחר, כגון רבי משה די ליאון ז"ל וכדומה, הרי אז היה גדל אצלי מעלת האיש רבי משה די ליאון ז"ל יותר מכל התנאים הקדושים, וגם רשב"י בכללם.

א_ב_ג_ד
לא יעזור לך כלום. עד שלא תגיש לחכמי הפורום כאן את הזוהר בדיוק כפי שהם מבקשים שיוצג בפניהם, תוכל להביא להם מובאות לרוב מאנשים שנחשבו חכמים (לרבות הגר"א למשל) אבל זה לא יזיז כאן לאיש. כאן רוצים קטעים מסודרים, ברורים, מנותחים, שמדברים בעד עצמם.
יש לי חבר, בארה"ב, שלא מאמין שבארץ הקודש מסתובבים נמרים קטנים בחצרות הבתים (אנו קוראים להם חתולים). הוא בדק את זה באופן מדעי ברור, ומבחינתו הכל עורבא פרח, שקרים ומניפולציות, והצילומים שנעשים הם פוטו מונטאז' ברור, שכן לא יעלה על הדעת שנמרים יהפכו לקטנים ועוד דווקא בארץ הקטנה שלנו. האמת ששלחתי לו כמה צילומים וסרטים, ואפילו חתול אחד שמת בדרך, אבל גם אם אביא לו לשם כמה חתולים חיים ובועטים, זה ישכנע רק אותו, ולא את שאר מיליוני חבריו היושבים ספונים בבתיהם ליד הצג המרצד, ומחכים להוכחות "הגיוניות" שישכנעו אותם כאנשים חושבים.

מהסוף להתחלה:

א_ב_ג_ד ומוציא לאור:

החמצתם את העוקץ. השאלה שמטרידה אותי איננה איכותו או קדמותו של ספר הזוהר, אלא אם אתה או אני מבינים אותו או סתם מדקלמים ממנו מלים. לשם כך אני מציע לך ולכל אחד אחר מבחן פשוט: אציג בפניך קטע אמיתי מן הזוהר וקטע בסגנון הזוהר אותו יצרתי בעזרת מחולל מלים אקראיות. האם תצליח לגלות מי האמיתי? אפשר לחזור על אותו הניסוי כמה פעמים כדי לקבל סטטיסטיקה סבירה. תסכימו איתי שאם אדם צודק רק בחצי מהמקרים (שזה מה שהיה מתקבל אם היה מנחש סתם) זה אומר שאולי בזוהר יש מסר נעלה, אבל הוא איננו מבין אותו. לא?

זו בדיוק מטרת העניין: לתת לאדם כלי לבחון האם הוא מבין או סתם מדקלם. אין בכך באופן עקרוני הבעת עמדה לגבי איכות הספר. 

מיימוני:

שיר הוא לפעמים אוסף גירויים (חרוזים ביטויים מטפורות וכו') שמטרתו לעורר בך משהו. אולי אפשר לכתוב תכנית מחשב שתעשה את זה טוב באותה מידה. מצד שני אם זה המצב אתה מוותר על היומרה לומר שיש טענות, או תובנות, שעברו מן המשורר אליך. במובן זה השיר הוא כמו נוף יפה או חוויה מעניינת - הם יכולים לעורר תחושות אבל הם לא נושאים אינפורמציה. אם יבא אדם ויטען שזה יחסו לספר הזוהר או לכתבי ר"נ מברסלב - אין בעיה. 

אבל מכזה דבר  כמו שיר, נוף וכו' אנשים בדרך כלל לא גוזרים תובנות ברמה של קבלת החלטות. אף אחד לא אומר שהוא התרשם מנופי הגליל ולכן הוא תומך בהעלאת קצבת הזיקנה, או ששיר עורר בו רגשות ענוגים ולכן הוא מקפיד על שש שעות בין בשר לחלב. 

גם וגם:

לא הבנתי את השגתך הראשונה. הרי זה גופא אנו באים להראות שלא תוכל להבדיל בין זיוף דמוכח לבין המקור. ראה תשובתי למו"ל. 

למוד המשנה והגמרא הוא למוד פרשנות התורה כאשר הכלל הוא שאנו מחוייבים ל (ומגינים על) דברי הקדמונים. ברור שלא היינו מגינים על זייפן אלכסנדרוני ששרבב את דבריו למשנה, אבל בהנחה שהמשנה אורגינלית ברור לי מה היא אומרת. לא ברור (לי לפחות, ואני חושד שגם לאחרים) מה הזוהר אומר אפילו אם הוא מסמך אורגינלי, וזו הנקודה שאני מנסה להדגים. 

בוגי,

לא ירדתי לעומק דעתך כלל. מה אתה רוצה?

בעל:

צ"ע בזה.

מיכי:

"לדעתי לא יהיה קשה להבחין בין הזוהר לבין מה שהמחולל יוציא, למי שמעט בקיא בזוהר ובנסתר"

נחיה ונראה. את הזוהר איני מכיר, אבל על לומדי  כתבי הרב קוק, מהר"ל, חב"ד וכדומה לא הייתי מהמר.   


 

נדב,
לגבי הראשון, אכן לא באתי לחלוק על מיכי (ועליך) אלא להוסיף.  למרות זאת, אני סבור שלא קל יהיה להבחין בין זיוף מחוכם גם של גמרא או פרק בישעיהו לבין המקור (וראה הירושלמי המזויף שהיו מי שנפלו ברשתו).

לגבי השני, האם אתה בטוח שאתה מבין את המשנה?  הרי הגמרא הופכת אותה על פיה מאות פעמים.  גם מה אומרת הגמרא עצמה לא ברור לעתים קרובות (ועוד לא הזכרתי את איוב ודניאל).  נכון שהזוהר הוא ספר פחות עקיב (קוהרנטי בלע"ז) מהמשנה והגמרא, אבל נשאלת השאלה אם מה שמבקשים לומדי הזוהר להשיג הוא באמת איזושהי מסכת עקיבה וארוגה היטב של תוכן.

[בנוסף למה שכתב גו"ג על התוספות שבזוהר - 
עד כמה שידיעתי מגעת, אין בכלל מהדורה אחידה של ספר הזוהר (כבר כמה שנים עובדים באוניברסיטה העברית על מהדורה מדעית), ויש לו מאות כת"י (שלמים או מקוטעים) על פיהם נדפסו כמה וכמה מהדורות שאינן זהות זו לזו. כלומר, יש לפחות כמה נוסחים שונים לכתובים עצמם והשוני ביניהם לפעמים שולי ולפעמים (כך אני מניחה) קריטי, לפחות לבעלי העניין (זה שונה, כמובן מן התלמוד, שלמרות השוני בין כתבי היד, מרגע שסודר והודפס הוא בעל נוסח אחיד, לפחות ברמת הלימוד וההכרות של "כלל ישראל").]

נדב.

בכדי לעמוד במבחן שאתה מציג נדרשת ידיעה שלמה בכל ספר הזהר, מה שעדיין לא זכיתי (ולא כי ניסיתי ולא הצלחתי, אלא כי כהקדמה לספר הזהר נצרכת ידיעה והבנה בעץ חיים, שבו עיקר לימודי).

ולכן העתקתי מעדותו של ת"ח שביאר גם את ספר הזהר וגם את כתבי האר"י, שכותב שדווקא החכמה שבספר הזהר היא שהגדילה בעיניו את סמכות כותבו, ולא ההפך.

גם וגם,

עדיין יש הבדל בין מזייף, שמנסה לשמור על מסר בדברים ועל סגנון הקרוב למקור, לבין תוכנת חיקוי הכותבת ג'יבריש. אם אדם לא מסוגל להבחין בזיוף זה דבר אחד, אבל מי שלא מסוגל להבחין בין טקסט שלטענתו הוא בעל משמעות לטקסט שהוא בודאי חסר משמעות, מעיד על עצמו משהו.

אבגד

מצוין. אתה תוכל להיות אחד המשתתפים הראשונים בניסוי. אתה לומד את ספר עץ חיים, ו"לומד" פירושו של דבר שאתה מבין מסרים שהספר הזה מציג. כעת, אם אציג בפניך שתי פסקאות, האחת מ"עץ חיים" והשניה מלל חסר משמעות שנוצר ע"י מחשב, האם תוכל להבדיל ביניהן? (אני לא טוען שלא, אינני מכיר לא אותך ולא את ספר עץ חיים). תסכים איתי שאם אתה, או כל אחד אחר, לא יוכל להבדיל בין האמיתי לקשקוש, זה אומר שהוא או אתה לא הבנתם בעצם כלום מלימודכם ב"עץ חיים" (וממילא לא ברור גם למה הוא נחוץ כהקדמה לזוהר).

מו"ל והשאר,
אכן דברי אבגד יפים הם. שימו לב, הוא לא דיבר על קדמות הזהר אלא הביא את עצם טענתו של נדב מפיו של בעל הסולם עצמו. לא פחות.

גו"ג ואמשלום,
אני אינני מדבר על חיקוי טוב של הזהר אלא על יצירת טכסט שמעבר לסגנון אין בו תוכן של ממש, מעין זה שדיבר עליו נדב. חיקויים טובים ודאי ניתן לעשות לכל ספר, קודש או חול. על כך לא באתי להתווכח.

_________________

מיכי