| נשלח ב-8/10/2007 15:08 |
 |
| |
נח
(אשכול זה נפתח בהתאם לנכתב כאן ובהודעה הפותחת שם)
|
|
|
|
| נשלח ב-8/10/2007 17:07 |
|
| |
שבוע שעבר כתבתי - לא מידיעה כמובן - אלא מהשערה - שהפרשיות הפתוחות והסתומות לא באו לחלק את התורה לפרקים אלא להפסיק את הדיבור כדרך הדרשנים כדי להשאיר רושם על הקורא באותו המקום שמפסיקים. עוד ראיה מפרשת השבוע - בפרשת "ואלה תולדות בני נח" פרשת שבעים האומות, שהופסקה בפרשה סתומה בתולדות כנען לפניה ואחריה, דבר שאין בו שום הגיון אלא אם נאמר שזה משום כבודה של ארץ ישראל - ארץ כנען לשעבר - הדגישו את יושבי הארץ. או משום קללתו של כנען ("ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו").וזה לא חלוקה עניינית אלא הפסקה שנעשית תוך כדי דיבור. (ואגב זה לא משנה מי חילק את הפרשיות האלה)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2007 15:47 |
|
| |
מיכה"מ,
בפ' וארא שבאמצע שיחה יש הפסקה מוכח כדבריך. נדמה שיש עוד מקומות שיש להוכיח מהם, אך בל נשכח את המסורת על כך שההפסקות שבידינו אנן המקוריות.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2007 15:47 |
|
| |
נושאי פרשת נח
ותישחת הארץ ו' ט'-ו' י"ב
התיבה והמבול ו' י"ג-ח' י"ד
חידוש הארץ ח' ט"ו-ט' ז'
ברית וקשת ט' ח'-ט' י"ז
נח וכנען ט' י"ח-ט' כ"ט
גויי בני נח י' א'-י' ל"ב
מגדל בבל י"א א'-י"א ט'
תולדות שם י"א י'-י"א כ"ה
בית תרח ויציאתו י"א כ"ו-י"א ל"ב
סיכום פרשת נח לנושאיה
פרשת נח עוסקת בהשחתת האנושות הקדומה המושחתת ותקומת האנושות המחודשת עד לאנושות המובחרת, דהיינו מנח עד אברהם. השחתת דרכי אנוש הגיעה עד כדי "ותישחת הארץ" , וישחיתם השם את הארץ. אך לנח ציוה לבנות התיבה והמבול מחה את היקום אך לא פגע בשרידי החי. בצאתם מן התיבה היה חידוש הארץ בבניית מזבח ובעולות שהן קרבן איש האלוקים המיחס את הארץ לאלוקים ובדבר השם לבלתי הכות כל חי כאשר עשה, לבלתי השבית את עונות השנה ולהעלות את יחס העליונות של האדם על בעלי החיים. על בלתי הביא עוד מבול, כרת השם ברית וקשת נקבע לאות הברית. בחזרתו לחיי האדמה, נטע נח כרם, שתה יין וגילה ערותו. בעקבות התנהגות בניו עמו בגילויו, בירך כיעודם את שם ויפת בני נח וכנען בן חם קילל להיותו עבד אחיו. אחר מות נח נמנים שבעים גויי בני נח ומסופר על בקשתם לעשות לעצמם שם במגדל בבל בנסעם מקדם ובישבם בארץ שנער למען לא יפוצו, אך השם הפיצם על פני כל הארץ. משנמנו וסופר על כלל בני נח, נמנים לעומתם תולדות שם מהן נמשך ישראל הנושא את שם השם, עד לבני תרח. מסופר על בית תרח ויציאתו מאור כשדים ללכת ארצה כנען ומות תרח בחרן, כהקדמה לזריחת שמשו של אברהם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2007 16:15 |
|
| |
וטו,
הבאת אשכולות ישנים. כשנכנסים אליהם, סדר ההודעות משתבש, והעסק נראה כמו כתב חידה באכדית, שנערך ע"י מחולל המאמרים של נדב ביום גרוע במיוחד. הקורא את האשכול למפרע לא יצא [אבל עשוי לצאת מדעתו]. היש מי שיודע כיצד קורין אשכולות שכאלו כסדרן?
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2007 16:48 |
|
| |
השכן היקר,
זו בעיה באשכולות הארכיוניים [למטה מעמוד עשר שבפורום] שגם מערכת הפארק לא מצאה לה פתרון. העצה היחידה היא פשוט להקפיץ את האשכול ע"י כתיבת כל הודעה שהיא [כגון "מוקפץ לשם קריאה כסדרו"] ואז חוזר הסדר. הקפץ נא!
*****
והנה אשכול השייך לכאן;
איקה: משפטי ה' במידה כנגד מידה 29/10/2003
מתוך: לולי תורתך, עובדות ע"פ פרשיות השבוע - רבי אלעזר מן שך
"תהום רבה", מידה כנגד מידה. הם חטאו ב"רבה רעת האדם" ולקו ב"תהום רבה" (רש"י)
"משפטי ה' במידה כנגד מידה. וכל אדם, בבוא עליו איזה צרה, יכול להתבונן ולמצוא בה הנהגת מידה כנגד מידה. הנה אני לקיתי בעיני, עד שקשה לי לעיין בספר, והרי עיון זה הוא כל חיי! חשבתי לעצמי, מדוע יסרני ה' דוקא בזה, ומצאתי שאכן לקיתי במידה כנגד מידה. כי בימי חרפי היתה דחקות נוראה בעירי, וחילקו בבית המדרש נרות במשורה ללמוד לאורם בלילות. הכל היו מכלים את נרם והולכים לביתם,אבל אני רציתי להמשיך ולעסוק בתורה! והאמת, שאילו הייתי מבקש ומתחנן לפני השמש, היה נעתר לבקשתי ונותן לי נר נוסף. אבל עדין נפש הייתי, ובטבעי לא יכולתי לבקש חסד. זכורני, שמשהשגתי ארוחה אחת ליום לא ביקשתי לאכול 'ימים' כשאר בני הישיבה.כי אם ניצלתי ממיתת רעב דיי! וכשנקרעו מכנסי ובלו בברכיים, הציע חברי שאבקש מאחד מבעלי הבתים זוג מכנסיים, ואם יהיה לו יעניק ברצון. והשבתי לו שמעדיף אני ללכת לבוש קרעים ובלואי סחבות, ולא לבקש דבר מן הבריות. אף כאן, משכלה הנר לומד הייתי בעל פה ומשנן תלמודי, ולעיתים למדתי לאור הלבנה, ובלבד שלא אזדקק למתנת בשר ודם.
ועתה רואה אני, שלא נהגתי כשורה. רואה אני שהיה הקפדה מן השמים, לאמור : הלא עבור ארוחה אחת ביום, כדי שלא לגווע ברעב, קיבלת מתנת בשר ודם. רק מארוחה שניה ואילך משכת ידך, שאינה אלא הרווחה בעלמא. ומשנמנעת לבקש נר נוסף, הראית בעצמך שאין תוספת הלימוד בגדר תוספת חיים שאי אפשר בלעדיה, אלא בגדר הרווחה גרידא. ועל כך נענשתי באיבוד מאור עיני, במידה כנגד מידה"
___
מוקדש לבוגי
"יצר לב האדם רע מנעוריו"
ב"מקנה" (קידושין ל ע"א) באר מאמרם ז"ל שיצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, ומתגבר בכל יום. והיינו אך, שמתחדש עליו יצר הרע חזק יותר ורע יותר. וזהו שנאמר "יצר לב האדם מנעוריו", היינו שבכל יום רע הוא יותר מאשר בימי נעוריו. ועל כך אמרו (סוף קינים) שזקני עמי ארץ כל זמן שמזקינים דעתם מטפשת.
ועל כך אמר הרב שך (= הגבור חיל ): אין הפשט בדווקא שמתחדש עליהם יצר הרע חדש שלא היה להם בתחילה, וכי איזה יצר הרע יכול להתחדש בזקן מופלג? אבל הפשט שגם אם יתמד בו אותו יצר הרע תטפש דעתו ויהיה רע מבימי נעוריו. שכן לעם הארץ בן העשרים יש יצר רע בן עשרים, ואילו עם הארץ בן שמונים בא בימים עם שמונים שנות יצר הרע ושמונים שנות עם הארצות!....
____
משפטי ה' במידה כנגד מידה (נשים, מסכת סוטה פרק א')
שמשון הלך אחרי עיניו, לפיכך נקרו פלשתים את עינייו, שנאמר: 'ויאחזו פלשתים וינקרו את עינייו'
אבשלום נתגאה בשערו, לפיכך נתלה בשערו. ולפי שבא על עשר פילגשי אביו, לפיכך נתנו בו עשר לונכיות, שנאמר: 'ויסובו עשרה נושאי כלי יואב' ולפי שגנב שלושה לבבות – לב אביו, ולב בית הדין, ולב ישראל, שנאמר : 'ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל' – לפיכך נתקעו בו שלושה שבטים, שנאמר : 'ויקח שלושה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום'
וכן לעניין הטובה: מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר: 'ותתצב אחותו מרחוק' – לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר, שנאמר: 'והעם לא נסע עד האסף מרים'
יוסף זכה לקבור את אביו...ויעל עמו גם רכב גם פרשים. מי גדול לנו מיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה.
משה זכה בעצמות יוסף, ואין בישראל גדול ממנו שנאמר: 'ויקח משה את עצמות יוסף עמו'. מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום, שנאמר: 'ויקבור אותו בגי'. לא על משה בלבד אמרו, אלא על כל הצדיקים, שנאמר: 'והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך'
- במדבר רבה, פרשה ט/כד – על דור המבול
תני רבי מאיר היה אומר: מנין שבמדה שאדם מודד מודדין לו? שנאמר: (ישעיה כז/ח) ' בסאסא בשלחה תריבנה' אין לי אלא דבר שהוא סאה, מנין למודד בתרקב וחצי תרקב, קב וחתי קב, רבע וחצי רבע, תומן ואוכלא מנין? שנאמר : 'כי כל סאון סואן ברעש'....וכן את מוצא בסוטה, שבמדה שמדדה, בה מודדין לה. היא עמדה לפניו כדי שתהא נאה בעינייו, לפיכך כהן מעמידה לפני הכל להראות את קלונה, שנאמר (במדבר ה/יח) 'והעמיד הכהן את האשה לפני ה'', זה שער ניקנור. היא פרסה לו סודרין נאין על ראשה, לפיכך כהן נוטל כפה מעל ראשה ונותנה תחת כפות רגליה. היא קשטה לו פניה, לפיכך פניה מוריקות. היא כחלה לו עיניה, לפיכך עיניה בולטות. היא קלעה לו שערה, לפיכך כוהן סותר שערה. היא הראתה לו באצבעותיה, לפיכך ציפורניה נושרות. היא חגרה לו בצילצול, לפיכך כהן מביא חבל מצרי וקושר למעלה מדדיה. היא פשטה לו ירכה, לפיכך ירכה נופלת. היא קיבלתהו על כרסה, לפיכך בטנה צבה. היא האכילתו מעדני עולם, לפיכך קרבנה מאכל בהמה. היא השקתו יין בכוסות משובחות, לפיכך כהן משקה מים המרים במקדה של חרס. היא עשתה בסתר, יושב בסתר עליון שם בה פנים, שנאמר: (איוב כד/טו) ' ועין נואף שמרה נשף לאמור לא תשורנו עין וסתר פנים ישים' דבר אחר : היא עשתה בסתר, המקום פרסמה בגלוי....."החזיקה בו ונשקה לו *העזה פניה * ותאמר לו:...לכה נרוה דודים עד הבקר נתעלסה באהבים" (משלי ז/יח)
...אנשי דור המבול לא נתגאו לפני המקום אלא מתוך טובה שהשפיע עליהם, שנאמר (איוב כא/ט-יג) 'בתיהם שלום מפחד......אמרו דור המבול: הואיל ואין לו עלינו טרחות אלא שתי טיפות של גשמים הללו, אין אנו צריכין, יש לנו מעינות ונחלים שאנו מסתפקים מהם מים בין בימות החמה בין בימות הגשמים, שנאמר:
(בראשית ב/ו) 'ואד יעלה מן הארץ וגו''. אמר להם הקדוש ברוך הוא: בטובה שהטבתי לכם בה אתם מתגאים לפני!? בה אני נפרע מכם שנאמר: (שם. ז יא-כג) ' ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום וגו' וימח את כל היקום וגו' '
ר' יוסי בן דורמסקית אומר: הם לא נתגאו לפני המקום אלא בגלגל העין, שדומה למים, שנאמר: (שם.ו,ב) 'ויראו בני האלוהים את בנות האדם', אף המקום לא נפרע מהם אלא בגלגל המים, הדומה לעין, שנאמר: ' ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום וגו'....."
תוקן על ידי עצכח ב- 21/09/2008 10:16:53
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2007 23:14 |
|
| |
מה זאת אומרת שההפסקות האלו אינן המקוריות?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2007 13:11 |
|
| |
זאת אומרת שהוסיפו אותם כל מיני אנשי נחמדים
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2007 19:59 |
|
| |
בראשית פרק ח
(יא) וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בּפִיהָ וַיּדַע נֹחַ כּי קַלּוּ הַמּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.
אומרת הגמרא עלי זית טרף בפיה- "אמרה היונה יהיו מזונותי מרים כזית ולא אצטרך לבני אדם."
מענין לציין וחשוב. כי היונה לא הצהירה את ההצרה היפה הזו, כל זמן שהית בתיבה ובחוץ היה מבול, ונח האכיל אותה
אבל כשלא צריכים את נח אפשר לשחרר הצהרות עצמאות יפות ומלומדות.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2008 02:10 |
|
| |
רב_צעיר: ממה הייתה עשויה תיבת נח? 13/10/2004
ממה הייתה עשויה תיבת נוח ? (ריאליה מקראית)
בתורה מסופר לנו על תיבת נוח:
עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת-הַתֵּבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר. .. צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל-אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה (בראשית ז,יד-טז)
בפסוקים אלה מופיעות שלוש מילים שדורשות ביאור: גופר, קינים וצוהר. פרשנויות שונות ניתנו למילים אלה במהלך הדורות, החל מחז"ל ועד חוקרי המקרא של ימינו.
גופר
רש"י מפרש:
"גופר- כך שמו, ולמה ממין זה ? על שם גפרית, שנגזר עליהם להמחות בו"
זהו פירוש דרשני שלא עוזר לנו לזהות את העץ המדובר, אלא מציע פרשנות אטימולוגית למילה. אולם חז"ל אכן מציעים פירושים שונים למילה:
"מאי גופר ?
אמר רב אדא אמרי דברי רבי שילא: "מבליגא"
ואמרי לה: "גולמיש" (בבלי סנהדרין קיח ע"ב)
הפרשנים הקלאסיים לא מבארים את המילים "מבליגא" ו "גולמיש". הרב שטינזלץ כותב שגולמיש הוא מהפרסית Gulamus, שהוא אחד ממיני הערבה. אם כי יש לציין שקשה להבין כיצד התיבה הייתה עשויה מערבה.
אולם, מדברי הגמרא במסכת ראש השנה כג ע"א משמע שמדובר על סוגים שונים של עץ ארז (פליקס). פירוש זה תואם לפרשנותם של חלק מחוקרי המקרא, אשר לפיהם המילה גופר היא ה Cupressum או Koparison ביוונית, שהוא עץ הברוש של ימינו. פירוש זה מתקבל יותר על הדעת, הואיל ואכן נהגו לבנות ספינות מעץ זה.
פירוש אחר ניתן על ידי ש"ל גורדון. הוא טוען שהמילה גופר לקוחה מ Giparu שפירושה אחוּ או ביצה המצמיחים קנים, ואם כן התיבה הייתה עשויה מקני גומא (וראה עוד להלן בפירוש המילה "קינים").
קינים
רש"י מפרש:
"קינים: מדורים מדורים לכל בהמה וחיה".
נראה שרש"י הולך בעקבות אונקלוס שתירגם "מדורין תעביד ית תיבותא", ואכן כך מופיע בדפוס הראשון של פירוש רש"י: "מתרגמינן מדורין".
כפירוש רש"י נמצא גם בדברי חז"ל במדרש בראשית רבה, וכך סבורים גם חלק מחוקרי המקרא (ראה עולם התנ"ך).
אולם, ש"ל גורדון סבור ש"קנים" פירושו קני סוף, וזה תואם לפירושו למילה "גופר". הראיה שהוא מביא היא מדברי הסיפור המסופוטמי על המבול שמקביל לפרשת נוח: "בנה ספינה גדולה, עשה אותה כולה מקנים".
חשוב לזכור שמבנה התיבה כפי שהוא מתואר בתורה דומה מאוד לסיפור במיתולוגיה המסופוטמית. כך למשל לגבי הכופר, התקנת המכסה והפתח, כינוס בעלי החיים, שילוח העורב והיונה ביום השביעי לחניית התיבה ועוד ועוד. כך שמסתבר מאוד שגם לגבי פרט זה, היינו שהתיבה הייתה עשויה מקני סוף, יש דמיון בין הסיפור בתורה לבין הסיפור המסופוטמי.
אמנם לפי פירוש זה יוצא שהתורה חוזרת על עצמה פעמיים: " עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר - קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה", לפי שאר המפרשים מובן, שהרי לפירושם "עצי גופר" ו "קינים" הם שני דברים שונים, אולם לפי פירושו של גורדון דבר זה דורש ביאור.
אכן, לאמיתו של דבר אין בכך שום קושי, הואיל ותופעה זו רווחת מאוד במקרא, כמו למשל: "עם בני, עם יצחק" (בר' כא,י), או "את ארץ מגוריך, את ארץ כנען" (בר' יז,ח) ועוד. כך שגם כאן ייתכן באמת ש"עצי גופר" ו"קינים" הם היינו הך.
צוהר
ידועים דברי רש"י על הפסוק:
"צוהר – יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טובה המאירה להם"
ומקורו במדרש בראשית רבה (לא,יא). פירושים אלה של חז"ל בנויים על ההנחה שהמילה "צוהר" היא מלשון "צהרים", כלומר שמדובר על אמצעי תאורה כלשהו, או חלון או אבן טובה.
אולם לפי חוקרי המקרא מקור המילה הוא מ Seru האכדית, או Zr (מבטאים: Tzr) האוגריתית, שפירושן הוא "גב", כלומר שהכוונה היא למכסה של התיבה.
ראיה נוספת לפירוש זה היא מסיפור המבול המסופוטמי שם נאמר: "בנה ספינה גדולה ... כסה אותה במכסה חזק".
לפי פירוש זה המשך הפסוק: " וְאֶל-אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה" מתייחס אכן למילה צוהר (ולא כפירוש חז"ל), כלומר שהמכסה יהיה עודף ויורד על הדפנות באורך של אמה.
ראינו אם כן את החשיבות הגדולה של הכרת הריאליה המקראית להבנתו של התנ"ך. ללא הכרה של השפות בהן דיברו במזרח הקדמון, והספרות שהייתה קיימת באותה תקופה – לא ניתן להבין את משמעותן של מילים רבות. פרשני התורה הקדומים, כגון חז"ל ופרשני ימי הביניים לא הכירו כלל את הריאליה המקראית, ולכן לא ניתן לבוא אליהם בטענות, אולם חבל מאוד שלומדי תורה רבים בימינו מתעלמים לחלוטין מידע זה, ומסתפקים אך ורק בקריאת הפרשה עם פירוש רש"י.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2008 02:13 |
|
| |
מוציא_לאור:
ר"צ,
אשמח לשמוע אם לדעתך הסיפור המקראי שאב את תכניו מן הסיפור המסופוטמי, או להיפך, ומי קדם למי, לדעתך: גילגמש או נח.
*****
רב_צעיר:
מוציא לאור
לא הבנתי את השאלה שלך, שהרי זה ידוע שהמיתוסים המסופוטמיים קדמו בהרבה לנתינת התורה (לא משנה לאיזה תאריך תייחס אותה) ?
על נקודה זו אין מי שחולק, ואגב אינני חושב שיש בכך בעיה תאולוגית כלשהי, שהרי למי שמאמין שאכן סיפור המבול התרחש בהיסטוריה, הרי ברור שנוח סיפר אותו לילדיו, והם לילדיהם וכו', כן שאין להתפלא על כך שיש מקבילות קדומות לסיפור המבול במיתוסים של שאר העמים.
*****
קעלעמר:
מי השפיע?
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/betmikra/higia.htm
הוי,עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2008 02:15 |
|
| |
גם_וגם:
כדי "לתת בשר" להשוואה, אביא כאן את סיפורו של אותנפישתים, מקבילו האכדי של נח. הטקסט מתוך:
http://web.macam.ac.il/~yon/m3a.htm
גלגמש כה אמר לאותנפישתים שוכן המרחקים:
"אותנפישתים, בך אתבונן –
לא שונה מראך מכל האדם,
בכל לי תדמה.
אכן לי תדמה, מראך כאחד האדם.
בלבבי דימיתיך גיבור מלחמה,
שבע קרבות ותהילה,
אך אתה על גבך משתרע,
תסב בשלוה על צדך;
על מה בסוד אלים הובאת
ומי לך חיי עולם נתן?"
אותנפישתים לגלגמש הוא כה אמר:
"גלגמש, דבר סוד אוזנך אגל,
סוד אלים באזנך אשמיעה:
שוריפק, עיר קדומים - הן תדענה,
על גדות נהר הפרת הוא מקומה,
עתיקה היא העיר, אלים בקרבה שכנו,
האלים הגדולים עלה על לבם
להביא מבול על הארץ.
נועדו הם יחדיו - אנו אביהם,
אנליל אל צבאות להם יועץ,
נינורטה אותם מייצג,
אנוגי ראש לחכמיהם,
ניניגיקו, הוא אאה,
בסודם יבוא גם הוא,
סוד שיחם הוא לבקתת קנים הודיע:
'בקתת קנים, שמעי בקתת קנים,
והאזינו אף אתם חומה וכתל;
בקתת קנים הקשיבי,
אוזניך כרה הכתל,
שמע איש שוריפק,
בן לאוברה טוטו:
עושר ונכסים נטוש, מלטה חיים!
באלים אל תתחשב, הצל חייך!
זרע כל חי למינהו הבא אל התיבה,
אל התיבה אשר תבנה במו ידיך.
באמת מידה תכן את מידותיה,
מדת אורכה, מדת רוחבה - שווים יהיו.
צור לה גג מוצק עגול שיכסנה
כקמרון מי תחתיות על שאול.'
הבינותי ואומר אל אדוני, אל אאה:
'דברך כצו הוא לי ופקודתך אקים,
אך מה בעיר אגיד ומה אומר לזקניה?'
אאה את דברו נשא,
פתח את פיו ולי, עבדו, אמר:
'כה תאמר להם לעם ולזקנים –
הן אנליל אותי שנא
ולא אוכל עוד בעירכם לגור,
לפניו הרם ראשי לא עוד אוכל.
אשים פני אל אפסו ועם אאה אלוהי אשכון.
עליכם אנליל - ברכת שמים הוא ירעיף,
המון דגים ובני כנף לרוב.
שפעת חטה יזרים ממרומים,
עד ערב אל הסערה
גשמי חטה ממרומים יוריד.'
עת בקע השחר והאיר פני המזרח,
נאספו סביבי כל בני ביתי,
כולם נתנו ידם למלאכה.
הצעיר בהם הביא לי כופר,
ואחיו הביאו לי כל הנחוץ.
ביום החמישי את שלד התיבה השלמתי,
מאה עשרים אמות אורכה,
מאה עשרים אמות רוחבה,
מאה עשרים אמות הגבהתי כתליה.
בלוחות ספנתי את שלדה,
במידה את צורתה תיכנתי,
סיפונים ששה התקנתי בתוכה,
כל סיפון למדורים שבעה חילקתי,
כל מדור תשעה בתים הכיל.
בקיעיה וסדקיה בכופר רך אטמתי,
משוטים וגם צידה אצרתי בתוכה.
ששים ריבוא כורים של כופר לכבשן עריתי,
שלושים ריבוא כורים של זפת הוספתי עליהם,
בזפת וחמר חמרתי התיבה כולה.
שלושים ריבוא כורים של שמן,
נושאי סלים הביאו,
מלבד ריבוא כורים של שמן,
מגופות המים בם הרוויתי
ושני ריבוא כורים של שמן,
רב החובל הוא טענם.
בני בקר טבחתי לעוסקים במלאכה,
כבשים כל יום להם שחטתי.
יין ותירוש אדום,
שמן ושכר בלי מידה,
לעושי המלאכה נתתי.
כמו מי נהר זרם היין בלי חסך,
כמו בחג ראש השנה אכלו הם ושתו,
בשמן המשחה ידיהם משחו.
שבעה ימים עמלו כל העושים במלאכה,
עד תמה מלאכת התיבה כולה,
עד השלימו תחתיתה, גגה וקירותיה.
כל רכושי על התיבה עמסתי,
כל כלי כספי עליה העמסתי,
כל כלי זהב עליה העמסתי,
כל זרע חי למינהו עליה העמסתי,
כל בני ביתי וכל קרובי הבאתי לתיבה.
כל חית שדה ויער עליה העמסתי,
אומנים עושים במלאכה הבאתי לתוכה.
שמש הוא הודיעני המועד:
'עת מנהיג הסערה גשמי זעף הוא ימטיר עם ערב,
אל התיבה עלה, דלתך סגור!'
המועד אשר שמש אמר, הגיע,
גשמי זעף לעת ערב המטיר מנהיג הסערה.
אל ענני השחור השקפתי,
מבשרי רעה היו הם למראה.
לתיבה עליתי, את דלתה נעלתי,
על פוזור אמורי רב חובלה לנהגה פקדתי,
התיבה האדירה וכל טובה הפקדתי בידיו.
עת אור ראשון בקע, עלה עמוד השחר,
עננים שחורים כיסו האופק.
אדד הוא בקולו הרעים,
לפניו פסעו שולת וגם חניש,
ככרוזים הם צעדו על פני מישור וגבע,
אירגל הוא בתרנים משך,
נינורטה הסכרים פרץ,
האנונקי לפידים הבעירו,
בנוגהם האירו פני האדמה.
עד למרומים עלה חרון אדד,
חשך כל אור מכעסו,
את הארץ הוא ככלי ניפץ.
יום תמים סופה השיב עליה,
רוח סועה וסער בה שילח,
כמו מלחמה פתאום על אנשים היא באה,
איש את רעהו לא יוכל לראות,
ממרומים לא יראו כל בני אנוש.
אף האלים מוכי מגור מן המבול,
לשמי אנו העפילו למלט נפשם,
ככלבים הם נקהלו, תחתם רבצו,
זה לזה הם נדחקו.
אשתר היא זעקה כיולדת בציריה,
קינה הגתה גבירת אלים ערבת הקול:
'אכן ימי הקדם לעפר היו,
על כי רע חרשתי במועצת האלים.
איכה רעה לעוץ יכולתי במועצת האלים,
מלחמה המט על בני אנוש, עמי?
הן מחלצי אותם הבאתי לעולם,
כדגים בים פרו הם ורבו.
כל אלי האנונקי יחדיו עמה בכו,
האלים ראשם הרכינו, פניהם הליטו ובכו.
ששה ימים, ששה לילות נשבה הרוח,
גשם זלעפות וסער,
שטף עז כיסה את פני האדמה.
עת היום השביעי הגיע,
הסערה והמבול אשר כמו צבא נלחמו, שככו,
שקט הים, רגע הסער, המבול חדל.
צוהר התיבה פתחתי, על פני נפל האור,
אל מרחבי הים השקפתי:
שקט ודממה בכל,
לעפר היו כל בני אנוש,
לפני גג שטוח פני הים דמו.
את ראשי הרכנתי ובכיתי,
דמעותי הן על פני ניגרו.
לכל עבר, אל קצות הים הבטתי,
ממרחק תריסר שעות כפולות,
לעיני פיסת קרקע שם נגלתה.
על הרי ניסיר התיבה נחתה,
הר ניסיר הוא בחוזקה אחז בה,
לא יניח לה ממקומה למוש.
יום ראשון, יום שני,
הר ניסיר את התיבה בחוזקה אחז,
לא יניח לה ממקומה למוש.
יום שלישי, יום רביעי,
הר ניסיר את התיבה בחוזקה אחז,
לא יניח לה ממקומה למוש.
יום חמישי, יום ששי,
הר ניסיר את התיבה בחוזקה אחז,
לא יניח לה ממקומה למוש.
עת היום השביעי הגיע,
יונה שלחתי, לה לעוף הנחתי,
היונה התעופפה ואלי היא שבה,
לא מצאה לכף רגלה מנוח,
לתיבה על כן היא שבה.
סנונית שלחתי, לה לעוף הנחתי,
הסנונית התעופפה ואלי היא שבה,
לא מצאה לכף רגלה מנוח,
לתיבה על כן היא שבה.
עורב שלחתי, לו לעוף הנחתי,
לדרכו הוא התעופף,
עד ראה כי פחתו המים.
הוא אכל, קירקר ולתיבה לא שב.
לארבע רוחות שמים החיות אזי שילחתי,
לאלים הקרבתי מנחתי.
נסך על פסגת ההר להם נסכתי,
שבע קלחות ועוד שבע שם הצבתי,
תחתן קנה, קליפת הארז והדס ערמתי.
האלים נחוח המנחה הריחו,
מתק הניחוח באפם עלה.
התאספו אז האלים,
כזבובים יסובו מעלה מנחה.
האלה הגדולה אשתר אך לשם הגיעה,
מחרוזת אבני חן גדולות עונדת,
עדיים הכין לה אנו כחפצה.
'עדים אתם אלים הנאספים הלום:
לעד אזכור ימי מבול, לא אשכחם לנצח,
כמו אבן כחל זו על צווארי מונחת.
קרבו אלים, הריחו המנחה,
אנליל הוא לבדו בל יקרב הלום.
על כי מבול הביא מבלי לחשוב,
לכליה והרס את עמי הפקיר!'
אנליל עד מהרה לשם הגיע,
בראותו את התיבה זעם,
על האלים חימה נמלא:
'כלום נותר עוד בן אנוש, מן המבול ניצל?
הן ציוויתי: איש בל ימלט מכיליון!'
נינורטה פיו פתח, ללוחם אנליל אמר:
'מבלי אאה מי יוכל לפעול דבר?
הן אאה לבדו כל דבר יבין.'
אאה פיו פתח, ללוחם אנליל אמר:
'לוחם כביר, מכל אלים אתה חכמת,
איכה יכולת בלי לחשוב הבא מבול לארץ?
על חוטא ירבץ חטאו,
פושע מפשעו לא ינקה,
אך אל תכביד ידך עליו פן יספה.
לו במקום מבול, אריות בהם שלחת,
בני אנוש הם יטרפו, ברעתם ימעטו.
לו במקום מבול, זאבים בהם שלחת,
בני אנוש הם יטרפו, ברעתם ימעטו.
לו במקום מבול, רעב בהם שלחת,
את הארץ יהרוס, ימעטו יושביה.
לו במקום מבול את אירה,
אם כל מגיפה שלחת,
את הארץ היא תגוף, ימעטו יושביה.
הן לא אני, סוד האלים הגדולים גיליתי,
לאותנפישתים, מכל אדם יחכם, חלום הראיתי,
כך סוד האלים בחכמתו גילה.
עוץ עתה מה יעשה באיש.'
אנליל אל התיבה עלה, ידי אחז, עליה העלני.
את אשתי הוא לצידי הציב.
לפניו כרענו ברך, בינותינו הוא ניצב,
במצחנו הוא נגע, ברכתו לנו אצל:
'עד עתה אותנפישתים על בני אדם נחשב,
אך עתה הוא ואשתו, כמונו האלים יהיו,
במרחקים, בפי הנהרות אותנפישתים ישכון'.
אל פי הנהרות הם הביאונו,
במרחקים הם משכני קבעו.
עוד מעניין להציץ כאן:
http://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?U=no&ItemID=307356839&CNumber=10242994&lan=en&SiteName=hayadan&SearchType=Product&ValuePage=Product&BuyerID=31114664
מתוארת תאוריה מדעית לפיה הצפתו של הים השחור לפני כ-7,500 שנה היתה הגרעין למיתוס המבול.
*****
evycohen:
לדעתי : אותנפישתים = אות-נפש-תם = (נח) איש צדיק תמים
אביתר הכהן
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2008 02:21 |
|
| |
תאחזי: 'ירוקים' מן התורה? 17/10/2004
לצערי איני בעל מודעות סביבתית או צעב"חניקית מפותחת כנהוג בעולמנו המודרני.
מכל מקום, בפרשת נח פסוקים לא מעטים לאחר היציאה מן התיבה 'מנגנים' אוירה סביבתית מצד הקב"ה באופן מודגש מן הרגיל:
(17) ספר בראשית פרק ח
"לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם"
ספר בראשית פרק ט
(ח) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר:
(ט) וַאֲנִי הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֶת זַרְעֲכֶם אַחֲרֵיכֶם:
(י) וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ:
(יא) וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ:
(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִ-ים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם:
(יג) אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ:
(יד) וְהָיָה בְּעַנֲנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן:
(טו) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר:
(טז) וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:
(יז) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִ-ים אֶל נֹחַ זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:
ההדגשות החוזרות ונישנות על ברית ה' עם האדם יחד עם כל נפש חיה נראות לי משמעותיות.
אני לא מכיר התייחסות לכך על ידי פרשנים או גדולי ישראל אחרים, ואני שואל עזרה, מי מכיר, או מה דעתכם?
מובן שניתן לקרוא את הפסוקים הללו תוך תשומת לב שונה - זה ברור, אך איני מתכוון לפתוח דיון באפשרויות האפשרויות אלא דוקא בקריאה זו שנראית מובהקת למדי.
שבוע / חודש /חורף טוב לכולם
*****
ווטו1:
תא"ח,
יש מהרש"ר בפירושו לערי הלויים בפרשת מסעי שיהיו אלפיים אמה מחוץ לערי הלויים ונדמה שגם בספרו חורב, לפרש שתהיה חגורה ירוקה סביבות הערים. [כן הביא גם הרב כרמל בספרו "יהדות לשנות האלפיים".]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/10/2008 15:31 |
|
| |
יש אמירה מפורסמת על עמי הארץ -שכותבים נח עם שבע שגיאות, כתיב.
מי מבין תלמידי החכמים - יכול לכתוב נח עם שבע שגיאות??
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
