הרמב"ם נגד השגחה פרטית?

בשו"ת הרמב"ם יש 3 תשובות לעובדיה הגר (קנח, קנט קס) שם כותב הרמב"ם  כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים פירושו הוא שכל הדברים בעולם הם בידי שמים (כלומר דטרמניסטיים) חוץ מיראת שמים - כל מעשי בני האדם, שאין לך מעשה ממעשי האדם שלא נוגע ליראת שמים, ו-40 יום קודם יצירת הולד ועוד מאמרי חז"ל הם היוצא מן הכלל שקורה רק אם יש סיבה מיוחדת לכך או אם האדם ראוי .

אף לענ"ד ככל שידי משגת, בפשט דברי הרמב"ם בספריו אין מקום לפרש אותו כדטרמניסט. דומני שגם חלק ממי שמפרשים אותו ככזה אינם מכחישים זאת.

הטיעון שלהם הוא שתפיסה כלשהיא של מעורבות ניסית במציאות אינה מתיישבת עם אמונת הרמב"ם בחוקיות טבעית: ברגע שיש התערבות על טבעית בחוקיות, הרי שהחוקיות למעשה אינה קיימת (וכקי"ל כיום לגבי חוק טבע, שהוא תקף כל עוד לא הופרך אפילו בדוגמא אחת. נניח שבדוגמא אחת הפרכנו את חוק הכבידה - האם נמשיך להחזיק אותו כחוק תקף ונגיד שהיה כאן נס נקודתי או שפשוט לא נתייחס אל החוק כתקף?).

כנ"ל לגבי 'הכל בידי שמים חוץ...' - וכאן הטקסט המרכזי הוא פ"ח בהקדמה למסכת אבות. מה שהרמב"ם (לטענתם אומר או לפחות רומז) הוא שאין התערבות בכל עניין שקשור להכרעות דתיות-יר"ש. האם יש הכרעות כאלו בנמצא? עניין השידוך הוא דוגמא מצויינת. אין לך דבר שדרך בני אדם להדגיש בו את הסיעתא דשמיא כמו השידוך או את ענין הגזרה הקדומה. טוען הרמב"ם: הרי גם כאן יש הכרעות דתיות: כהן שצריך לבחור בין לשאת גרושה ללשאת פנויה ובתולה, דרך הקידושין, דרך הגירושין, דיני ייבום וכו' - עניינים שונים שכרוכים במערכת הנישואין ויש בהם אלמנט דתי. ברגע שיש התערבות עליונה מסויימת, הרי זה משליך על הבחירה של האדם או לפחות עשוי להשליך עליה ואם כן אי אפשר לומר שיר"ש היא לגמרי בידיו. למשל: אינו דומה כהן שזימנו לו מן שמיא להכיר גרושה והוא עומד בניסיון לגביה לכהן אחר שמעולם לא פגש גרושה. עצם המציאות השונה שלהם, שעלולה להשפיע על בחירתם בפועל היא 'התערבות ביר"ש' שאינה אפשרית.

כאמור זו תפיסה מסוימת ברמב"ם, ואין אני רואה עצמי מסוגל לבחון אותה בעיקר בגלל שחסר לי ידע בפילוסופיה היוונית ובמה נתפס אליבא דהרמב"ם כעומד במבחן המציאות.

אם תרצה, אפשר למסגרת את המחלוקת בהשקפת הרמב"ם בשאלת יהדות-פילוסופיה/מדע. הרמב"ם מצהיר שבכל מקום שאפשר ליישב ביניהם יש לעשות זאת, אך כשיש סתירה אנחנו מקבלים את האמונה והמסורת. החוקרים הרדיקליים טוענים שכך יכול הרמב"ם להצהיר כלפי חוץ, בתור מנהיג דתי, אבל כאדם חושב שמקבל את הפילוסופיה היוונית כאמת פילוסופית הוא לא יכול לעשות שקר בנפשו ולקבל אותה לחצאין.

באמת מענין איך מסבירים מסבירי  הבחירה החופשית את התורה.

מתי נתנה הרי התורה- לפי אמונתנו -זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל- כלומר הספר כולו, נתנה בחודש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים,(אני כבר לא מדבר אל אלו שמאמינים שהתורה קדמה לבריאת העולם)
עם ישראל עשה את העגל- האם זה היה בבחירה חופשית- הרי זה כתוב כבר בתורה שנתנה לפני זה.
עם ישראל שלח מרגלים- בבחירה חופשית?- הרי בתורה זה כבר כתוב.
אפשר להאריך בזה אבל כל אחד הרי יכול להוסיף משלו,
אז אחד מהשניים- או שהתורה כולה לא נתנה בהר סיני, -אז מתי היא נתנה?
או שאין בחירה חופשית, והכל  הכל הכל כבר ברור מה שיהיה, ולנו אין כל אפשרות לשנותו, בשום צורה לא לטוב ולא לרע

_________________

מודה ועוזב

ממללא,

הפילוסוף מתפרש על שני מישורים. כפי שהוא נתפס על ידי הרמב"ם

 האחד שהוא אדם מקיים מצוות "ובנוסף" נמנה על עדת "חושבי שמו", זה  השואף לחיפוש האמת ורואה בה חובה דתית, היינו , מקבל עליו שתי מצוות שכליות עיוניות אני ה' ולא יהיה.( ולמען הסר ספק הכרת האמת מזוהה אצלו עם ה'  -
הפילוסוף הדתי פועל על פי ההנחה שהתורה שניתנה על ידי ה' היא רציונלית ופתוחה להבנתו של האדם. מבחינת הרמב"ם יש לאדם להקפיד ולמזג את ההלכה עם הפילוסופיה, כך שמן הנמנע הוא לחבר ספר בנושא המצוות מבלי לעמוד על היסודות הפילוסופים עליהם מושתתות מצוות אלו - וכאן מגיעים בעצם להבדל המהותי בין הפילוסופיה היוונית שטעות נפוצה היא לחשוב שהרמב"ם קבל אותה בשלמותה, לפחות לא את תורת הנפש שמהווה את נקודת המוצא לתורת המידות, שמביאה לתיקון המידות שמהווה תנאי הכרחי להשגת הדעות האמיתיות שהן "תיקון הנפש" - הפילוסופיה היוונית אינה מונה את הרצון כחלק מחלקי הנפש, כל שכן שאינה רואה בו חלק אוטונומי באדם, שבו בא לידי ביטוי עיקרון הבחירה החופשית האנושית שהיא היסוד לקיום תורת המוסר. ואין צורך לומר שאם לא היתה בחירתו של האדם חופשית לא היתה כל משמעות למצוות התורה -  הטבע הוא דבר שאין לאדם שליטה בו ואמנם בהכרעה רצונית אין האדם יכול לרפא את גופו - אולם האדם שליט על מעשיו, ולכן, אמרו "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים", כי את נפשו הוא יכול לרפא

השני,שהוא אדם השואף להכרת האמת "סתם" והוא מקיים את ה"מפורסמות" מכוח חיוב השכל  זה ה"פילוסוף היווני" שהוא מחכמי אומות העולם ועליו מדבר הרמב"ם בפרק ו' משמונה פרקים, כשהוא מסביר את הסתירה המשתמעת כביכול בין הצדיק לפילוסוף - שהצדיק סובר שהכובש את יצרו הוא במעלה גבוהה יותר, מפני שבאיסורים( = השמעיות) שהוטלו עליו אין שום רע. והפילוסוף סובר שמי שאינו נמשך אל העבירה וטבעו הוא טוב הוא זה הנמצא במעלה גבוהה יותר -

ועוד יש לעיין בהלכות מלכים , בשוני ההתייחסות בין חסיד אומות עולם המקיים מצוות מכוח השכל, לבין חסיד אומות העולם המקיים מכוח מי שאמר והיה העולם.

ועוד מילה לגבי השאלה אם דבריו של הרמב"ם עומדים במבחן המציאות

בכל מה שקשור לטבעו של האדם לי אין ספק שדבריו עומדים במבחן המציאות -

לגבי האמת המדעית שאותה הרמב"ם חשב לנכונה, אינני מבינה מה התמיהה? הרי הוא בעצמו אומר שיש שני דברים שאינם נמצאים בתחום האפשרויות של האדם
האחד - חיזוי העתיד
והשני - ידיעת ההווה, כי ההווה מורכב מאין סוף פרטים.

על כל פנים , הוא כותב במפורש שכל מי שמבקר ומדקדק על ספריו יקבל שכרו מאת ה' ואין להאשימו על ביקורתו, ועוד מי שימצא טעות בדבריו שיעמידו על טעותו וכו' - כלומר מלכתחילה הוא משלים עם כך שישנם דברים שאי אפשר שלא יטעה בהם, מי ערב לנו שמה שמוכח היום בדברים מסוימים כאמת מדעית לא יתגלה בעתיד כשקר מוחלט?

ריב
ברוכה השבה

_________________

מודה ועוזב

ירוחם,

אפרופו ..לזכרוני,  ה"משך חוכמה" בפרשת "בא" לא נרתע מלהזכיר בנשימה אחת את הפילוסוף עם הנביא כשהוא מביא את הדברים משמו של רבנו בחיי הזקן שעד כמה שידוע לי לא נחשב לרפורמטור שהלך שבי אחר הפילוסופיה היוונית.  ובכלל הוא איננו מתרגש במיוחד ממילים כמו פילוסופיה ופילוסוף, מה ש"הגאון מוילנא" מן הסתם היה נמנע מלעשותו

" וכל המציאות רותקה מהממציא האחד יתברך אבל מי יוכל להשיגו,עד כי כתב רבינו בחיי הזקן שלא יעבדוהו באמת, אלא רק הפילוסוף או הנביא"

ירוחם

אם תבין למה הבת קול אומרת בת פלוני- לפלוני - ולא בת פלוני לבן פלוני, כמתבקש, לא תהיה כל שאלה

אולי תחכימני מה יש כאן להבין?   שכה מובן!

בוקי

 הבת קול אומרת "בת פלוני לפלוני. שדה פלוני לפלוני,"

והשאלה היא . למה לא בת פלוני לבן פלוני?   אם נבדוק את  הבת קול לפי היגיון וחוקי העברית נראה שאין אנו מפרשים נכון את הנאמרכלומר הבת קול אינה מדברת אל הזכר -הפלוני,
הרי לפי חוקי השפה עם הזכר הוא הנושא, היה צריך  להיות פלוני לבת פלונית. ולא ההפך, אם הבת קול אומרת  בת פלוני בראש סימן שהיא מתכוונת לאבי הבת הנולדת.

אין בבת הקול הזה כל דטרמיניזם הקובע את  עתידו של האדם, ואם מי הוא יתחתן.

הבת קול אומרת לאב שיש לו בנות והוא מודאג תמיד על נישואיה, יש לכל בת פלוני פלוני שמחכה לה.
הבת קול גם מרגיע את האדם המודאג, מפרנסתו , דע לך יש שדה שמחכה רק לך, תשתדל ותעבוד, והוא שלך.

בברכות השחר אנו  מברכים באאמ"הא שעשה לי כל צרכי.  
איך יכול לברך את הברכה הזו אדם שאין לו כלום בחיים לא בית לא אשה והוא לא יודע איך להתחיל ולגמור את היום?

התשובה היא כי, לא נאמר שנתן לי כל צרכי אלא עשה לי , זה שאני לא יוצלח ולא עבדתי מספיק התעצלתי, וחלמתי, ולכן לא לקחתי את מה שעשו לי לפני שנולדתי זה זבש"י.

_________________

מודה ועוזב

במורה הנבוכים חלק ג' פרק יז סקר הרמב"ם את 5 השיטות הקיימות בסוגיית הבחירה החופשית.

1- שיטת אפיקורוס הטוען שהכל במקרה.

2- שיטת אריסטו הטוען שהנהגת ה' הסתיימה בגלגל הירח, כאן בעולם שלנו הכל מקרה.

3- שיטת האשעריה הטוענים שהכל מכוון בידי שמים, כעת ה' השיר את העלה והרג את הנמלה או החסיד, כעת ה' גרם לראובן לעמוד או לשבת, וכן כל כיוצא בזה.
בשיטה זו ה' ציווה את בני האדם ציוויים מסוימים למרות שאין להם יכולת לעשות כחפצם.  

4- שיטת המעתזלה הטוענים שיש יכולת לבני האדם לעשות כרצונם, אבל כל מה שקורה להם הוא לטובה.
בשיטה זו אם מת החסיד כך טוב לו, אם נולד האדם בעל מום כך טוב לו, וכן כל כיוצא בזה, וגם בהריגת בעלי חיים יש הנהגת ה' מדוקדקת. 

5- שיטת השקפת התורה, יש ביד האדם בחירה חופשית לעשות כרצונו, וכל מה שקורה לאדם הוא בצדק ואין בו עוול כלל.

אם יתייסר החסיד
אומר ה"אשערי" כך רצה ה'.
אומר ה"מעתזלי" כך היא חכמתו של ה' ויגמלהו ה' על כך טובה בעתיד.
אומר ה"תורני" כך ראוי לו וחלילה לאל מרשע.

על ההשקפה התורנית מוסיף הרמב"ם, כי ההנהגה בהתאם לדבקות השכלית.

***

לאחר שסקרנו את המו"נ נעיין קצת בדברים.

אם נתבונן, השיטה התורנית כוללת בתוכה התעלמות וחוסר הגדרה בסוגיית הבחירה החופשית.

האשערי התמודד עם סוגיית הבחירה החופשית, והוא נמנה וגמר להעדיף את רצון ה', כך שבטלה הבחירה החופשית.

לעומתו המעתזלי נמנה וגמר להעדיף את חכמתו של ה', כך שלמרות שיש בחירה חופשית והנהגת ה', אבל יש כאן חכמתו של ה', וכל מעשה לא מובן או רע הוא מחכמתו של ה'.  

אבל השיטה התורנית אין בה שום הסבר ושום הגדרה, היא משאירה את הבחירה החופשית במלואה, בנוסף היא משאירה את הנהגת ה' במלואה, נמצא שיש כאן סתירה, את הסתירה אנו מיישבים עם הדעה, כך ראוי לו לאדם זה וחלילה לאל מרשע, יש כאן אמונה תמימה, אבל אין כאן לא הגדרה ולא הסבר!!!

על כורחנו

ההשקפה התורנית בנויה על הנחת יסוד, למרות שלא הזכיר אותה הרמב"ם בפירוש.

השקפה בנויה על העובדה, שלמרות שיש סתירה בין הנהגת ה' לבין הבחירה החופשית, אי אפשר למתוח קו ברור עד כאן היא הנהגת ה', מכאן היא הבחירה החופשית, המעתזלי למשל החליט שמי שנולד בעל מום כך טוב לו וכך היא חכמתו של ה', אבל התורני לא רצה לכבול את עצמו בדעה שבעל מום הוא דבר טוב, ולפיכך נסוג התורני מלנסות להבין או להגדיר הגדרה ברורה, הוא השאיר את הדברים כפי שהם, ודי לו בכך.

על פי כל הנ"ל ההשקפה התורנית בנויה על ההנחות הבאות
1- יש בחירה חופשית.
2- יש הנהגת ה'.
3- יש צדק בהנהגת ה'.
4- יש דברים רעים הקורים בעולם למרות שאין לנו הסבר.

איך יתיישבו כל הדברים בהשקפה אחת?

תשובה:

לנו אין הסבר או הגדרה ברורה, אבל ה' יודע כיצד להנהיג את עולמו בצדק.  

***

אני כשלעצמי חושב, שה' מנהיג את עולמו הנהגה נסתרת, אבל הוא נותן לבני האדם את היכולות לעשות כרצונם, והוא מתערב בהנהגתו בצורה נסתרת, כלומר דרך מאורעות טבעיים המתרחשים בעולם, ולעולם לא נוכל להצביע ברור איך מנהיג ה' את עולמו, וגם לא נוכל לקבוע כללים ברורים לכך.

הסבר זה תואם את שיטת הרמב"ם, כי הוא איננו כבול בהגדרות אבסורדיות כגון שהכל טוב, או שהכל קבוע, אלא יש בו דגש על יחסי הכוחות בין הנהגת ה' לבין מעשי בני האדם בעולם.

[בעצם האשכול הזה הוא קונספירציה מתוחכמת להחזיר לדיונים את ריב. האמת שאנחנו דנים במינויה כ'מיישיבה' לענייני הרמב"ם בישיבה למצויינים של חסידי ישורון. למעשה העניין כמעט גמור ואנו רק ממתינים לאישורו של האדמו"ר שעדיין מתאושש ממערכת הבחירות לעיריית ביתר עילית].