| נשלח ב-29/10/2007 15:21 |
 |
| |
התורה ,כידוע מאד קמצנית במילים או אותיות, אין אות מיותרת- דורשים את ה ו ים דורשים את ה את ים אכ ים רכ ים. דורשים את התגים וכו. כל דבר שאפשר להבין את הנקרא בלעדיהם,- נדרשת.
אולי מישהו יודע מה בא התורה לספר לנו בפרוטרוט את שידוכו של אבינו יצחק- בא נניח שיש בזה לימוד גדול שצריכים אותו עוד ללמוד רבות ועמוקות- אני מסכים, אני מסכים וגם קובע שעדיין, לא חקרו ולמדו עשירית מהתורה.
אבל למה פעמיים חוזר הסיפור על עצמו בדיוק?
אם התורה היתה עשירית יותר מפורטת בהלכות אחרות- למשל הלכות שבת- נדרים- פסח וכו. הרבה מאד היה מסתדר
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2007 17:03 |
|
| |
נושאי פרשת חיי שרה
מערת המכפלה כ"ג א'-כ"ג כ'
הבאת רבקה כ"ד א'-כ"ד ס"ז
שיבת אברהם כ"ה א'-כ"ה י"א
תולדות ישמעאל כ"ה י"ב-כ"ה י"ח
סיכום פרשת חיי שרה לנושאיה
פרשתנו מתארת את סוף עידן אברהם מפטירת שרה ונשואי יצחק עד פטירת אברהם. במות שרה בחברון בארץ כנען קנה שם אברהם אחוזת קבר היא מערת המכפלה . בזקנותו השביע את עבדו שהלך בשליחותו לארץ אברהם משם היתה הבאת רבקה ליצחק היושב בארץ הנגב. אברהם לקח את קטורה ושלח את בני הפילגשים אל ארץ קדם ותהי שיבת אברהם טובה ויאסף אל עמיו. לתום תקופת אברהם נמנים תולדות ישמעאל ומקומם טרם ההמשך לישראל בתולדות יצחק.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2007 17:37 |
|
| |
לשאלת ירוחם, אחד ההסברים שראיתי הוא שגופי תורה ניתנו ברמז מפני המעלה שבהם, שכן התורה היא למעלה מהעולם, ולכן יורדת לעולם בדרך רמז, וסיפור ההצלחה של אליעזר אין בו ענינים שלמעלה מהטבע, מלבד קפיצת הדרך שרמוזה אף היא ורק בפעם השניה.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2007 12:11 |
|
| |
ווטו
ברשותך,ברצוני להוסיף לנושאי הפרשה, נושא חשוב כשלעצמו ולדיון מעמיק וזה- שובו של יצחק- אל אברהם..
תוקן על ידי ירוחםשם ב- 30/10/2007 12:12:27
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2007 22:55 |
|
| |
נחש כאליעזר עבד אברהם
ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך וכל טוב אדוניו בידו ויקם וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור.
אליעזר מלכתחילה מכוון את עצמו אל משפחתו של אברהם
ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השואבות.
אליעזר לא הולך ישר לבית משפחת נחור. אולי הוא חושש שלא תמצא שם אישה מתאימה. אולי הוא חושש גם שזו הסיבה שאברהם אמר "אל ארצי ואל מולדתי תלך" ולא "אל בית אבי ואל משפחתי תלך".
ויאמר ה' אלוקי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדוני אברהם
לאליעזר ברור שבקשתו היא בגדר מקרה ("הקרה"). הוא לא חושב שזוהי הדרך הרציונלית להשיג אשה. אבל הוא מאמין באלוקי אברהם שידאג לכל מה שאברהם צריך. גם ע"י מקרים. והוא סומך על ה' שה"תצרוכת" תגיע באיכות טובה.
הנה אנוכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים. והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה -
אליעזר לא מבקש סימנים, הוא מבקש אומדנא דמוכח - הוא מבקש נערה בעלת מידות טובות עד כדי כך שהוא יבקש רק לשתות והיא תשקה את כל גמליו. רק על אומדנא דמוכח הוא יוכל לסמוך.
אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני.
ויהי הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת אשר יולדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם וכדה על שכמה. והנערה טובת מראה מאוד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל. וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאני נא מעט מים מכדך. ותאמר שתה אדוני ותמהר ותורד כדה על ידה ותשקהו. ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתות.ותמהר ותער כדה אל השוקת ותרץ עוד אל הבאר לשאוב ותשאב לכל גמליו.
והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא.
ייתכן שאליעזר בכלל לא סמך על ה"ניחוש" אלא רק ראה בזה ציון דרך, וכאן הוא עדיין לא יודע אם הצליח ה' דרכו.
ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם.
זה עדיין עשוי להתפרש כמתנה בעלמא על מעשיה הטובים. (הרי ניכר שלאליעזר יש רכוש רב, ואין לו קושי להוציא הוצאה קטנה כזאת, עד כמה שהיא קטנה). לכן גם אין פלא שבסיפורו לבתואל ולבן הוא הופך את הסדר - קודם השאלה בת מי את ואח"כ הצמידים.
ויאמר בת מי את הגידי נא לי
זה חשוב כדי לדעת אם היא ממשפחת אברהם
היש בית אביך מקום לנו ללין
זה חשוב גם כדי לפגוש את משפחת אברהם ולבקש את ביתם, וגם כדי שיהיה לו איפה לישון.
ותאמר אליו בת בתואל אנוכי בן מלכה אשר ילדה לנחור. ותאמר אליו גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון.
ויקוד האיש וישתחו לה' ויאמר ברוך ה' אלוקי אדוני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמיתו מעם אדוני, אנוכי בדרך נחני ה' בית אחי אדוני.
אמנם אין כאן ראיה למחשבותיו של אליעזר, אבל יתכן בהחלט שהוא מצא מקום לשמוח ולהודות רק כשראה שהוא בכיוון של "בית אחי אדוני".
ומהו שאמרו כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם אינו נחש? שאם היה סומך על זה למעשה ממש הרי זה נחש.
ואמנם רש"י בחולין כותב בד"ה כל נחש "סומך עליו ממש" זה לא מתיחס לאליעזר אלא לאדם בעלמא שמנחש, ומה שרש"י אומר שאמר שאם תשקני אדבר בה ואם לאו לא אדבר בה, הרי אליעזר לא עשה את זה כניחוש אלא מתוך אמונה בה' - שהרי הוא התפלל על זה כבר, ואחרי שהתפלל הוא סומך על התפילה. אמנם ברש"י זה קצת דחוק. אבל בפשוטו לא חייבים ללמוד כרש"י.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/11/2007 23:12 |
|
| |
בת כ' כבת ז' ליופי.
האם זו מחמאה?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2007 00:32 |
|
| |
תשובתו של פרופ' שלום רוזנברג הי"ו
חיי שרה
פרשתנו מתחילה במניין שנותיה של שרה: ""וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים" (בראשית כג, א). לכאורה אנו מדברים על "כמות" החיים. לא כך ראה זאת רש"י בעקבות חז"ל. הוא תמה: למה לא נכתב פשוט "מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע שָׁנִים"? והוא משיב: "לכך נכתב 'שנה' בכל כלל וכלל לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו". והמסקנה היא, שבצורה זאת נרמז משהו על "איכות" ומהות החיים. כאשר שרה הייתה בת מאה, היא הייתה כבת עשרים לחטא, לא אספה חטאים בשנות חייה; וכשהייתה בת עשרים הייתה כבת שבע ליופי. הרבה תמהתי על דרשה זאת. הרוצים להחמיא היו וודאי דורשים הפוך: בת מאה כבת עשרים ליופי, בת עשרים כבת שבע לחטא. תמהתי עד שהבנתי שיש משהו עמוק מאוד בנוסח שלפנינו. אחרי זמן ראיתי שדבר דומה נאמר בצורה עדינה מאוד על ידי ר' משה פיינשטיין, הפוסק הגדול. דברים אלה מלמדים אותנו ששרה בת עשרים מייצגת את היופי היכול להיות תמים כיופייה של ילדה בת שבע, יופייה של הילדות, אולי יופיה של 'בכל' הקטנה.
בעולמנו המודרני המתקדם נמצאת הילדות בסכנה. מכונות המלחמה באפריקה, הופכות ילדים לחיילים אכזריים. בארצות רבות של העולם השלישי, נמכרים ילדים לעבדים וילדות לשפחות, פעמים רבות לזנות. מתוך כך, הם הופכים טרף למחלת האיידס. בשכונות הנחשלות, איי העולם השלישי שבתוך העולם המערבי, הופכות הנערות, כמעט ילדות, לאמהות. כאשר המשפחה נהרסת והסבתות מגדלות את תינוקותיהן. אך מה גורלה של 'בכל' בעולם המערבי הדשן והשאנן? האמנם יודעת חברתנו לשמור על היופי התמים? אינני יודע מי היוצאים מן הארון, אך ברור ששד המיניות, הממונה גם הוא על ביטול הילדות, יצא מן הבקבוק. החברה המערבית, וישראל בתוכה, עושה רבות לבטל את הילדות על ידי הפיכתה של 'בכל' מבת שבע לבת עשרים. זאת, על ידי הפרסומת, האופנה, הדוגמנות, הספרות, הסרטים, והתרבות בכלל. תופעה זאת מעלה במחשבתי פסוק ידוע שבשיר השירים (ב, טו): "אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים - - שׁוּעָלִים קְטַנִּים מְחַבְּלִים כְּרָמִים וּכְרָמֵינוּ סְמָדַר". אינני יודע מה הוא פשט הפסוק, ומה הוא בא ללמד אותנו. אך בעיני, הכרמים שהם סמדר, הם הצעירים שילדותם נעשקת בגלל הלחץ הסקסואלי של שועלי החברה המערבית בת זמננו, לחץ הפוגע בצעירים ואף בילדים. מתוך כך, השועלים מונעים מהענבים להגיע לידי בשלות בריאה.
ה'כל' הוא הרגשתו של מי שבזיעת אפו אוכל לחם, שאינו לחם חסד. ה'כל' הוא, האושר של האמהות המתגברת על כאבי הלידה וציריה. העימות בין ה'רב' וה'כל' הוא העימות בין תאווה לאהבה שגם תאווה יש בה. ועל כך אנו מוסיפים בברכת המזון: "כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה".
*-- comments *המקור המלא:
http://ipaper.co.il/cgi-bin/v.cgi
|
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2007 11:33 |
|
| |
מיכה
האם אתה מסכים לדברי הגמרא בתענית ד. כי אליעזר לא שאל כהוגן-
הגמרא שם שואלת איך אפשר כך לבקש- אול היא תהיה עיוורת? אולי חיגרת? ואני מוסיף ואלי חולת שחפת? ואלי חולת קצרת? וכו. ואולי טפשה כמו בלטה?
מה אליעזר הוכיח אומדנא במוכח? איך עושים כדבר הזה?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2008 21:17 |
|
| |
חלמישצור: מבוכה רבה בדבר קידושיה של רבקה 23/11/2003
בעוד אנחנו שמחים בנשואי יצחק משתאים על גודל האות והנס משבחים את השדכן "נאמן בית אברהם"
באים חז"ל ומקלקלים את השימחה. והנה מה שקיבצתי זעיר.מה היה לחז"ל קשה בפשוטו של מיקרא. מה הניע את חז"ל להכניס את הרעיון
למה צרכים להכניסינו לענינים אינטימים שבין יצחק לריבקה ועוד והוא העיקר מה זה בא ללמדינו.
פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק טז
׳ר' שמעון אומ' אמר אברהם ליצחק בנו העבד הזה חשד על כל עריות שבתורה, העבד הזה מרמה בו, שנ' כנען בידו מאזני מרמה, ראה שמא נגע בצנור, תביא הנערה האהלה ותוציא בתוליה באצבע אם טהורה בבתוליה הרי היא ראויה לך לאשה ממעי אמה, והוציא את בתוליה באצבע והראם לאברהם אביו ואחר כך לקחה לאשה, שנ' ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו, וינחם יצחק אחרי אמו שהיו מעשה רבקה דומין למעשה שרה, וכך היו ישראל נהוגין להוציא את בתולי הנערה, שנ' ולקח אבי הנערה ואמה והוציאו וכו',
מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק כד ד"ה [סז] האהלה שרה
�ויש אומרים שלא מצאה בתולה שחשד באילעזר /באליעזר/, אמרה רבקה חלילה שלא שכב עמי אליעזר, אבל מפני הנפילה שנפלתי אבדתי בתולתי, ונקום ונלך למקום ההוא שנפלתי, ואולי יעשה ה' נס ותמצא שם דם בתולים, וכן עשו, הלכו ומצאו הדם על עץ אחד, והיתה מוכת עץ, והדם היה גבריאל שומרו שלא יאכל ממנו לא עוף ולא חיה, ולפי שחשד לאליעזר על חנם, והוא עשה שליחות אברהם באמונה, זכה שיכנס לגן עדן חי:
ספר כלבו סימן קח ד"ה טעם למה
טעם למה זכו חיה ועוף לכסות דמן יותר מבהמות לפי כשהפילה רבקה את עצמה מעל הגמל כשראתה יצחק נשרו בתולותיה והיה יצחק חושד לאליעזר שבא עליה וספר לו הענין כלו שנאמר (שם כד, סו) ויספר העבד ליצחק והביאו אל המקום שנפלה והראה לו דם הבתולים כי באתה חיה אחת ושמרה אותו שלא לקקוהו כלבים ושאר חיות השדה, ואית דאמרי אריה היה שבא ושמר אותו ולכן זכתה כל חיה הנאכלת לכסות דמה, ועוף נמי זכה לפי שלמד לקין לקבור הבל אחיו כמו שמפורש בתנחומא ע"כ.
ילקוט שמעוני תורה פרשת חיי-שרה רמז קט
ותפול מעל הגמל לפי שראתה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנו עשו הרשע נזדעזעה ונעשית מוכת עץ ויצא ממנה דם בתולים מיד אמר הקב"ה לגבריאל רד ושמור את הדם שלא יסריח ולא יהיה בו מום בא יצחק עליה ולא מצא לה בתולים חשדה מאליעזר אמר לה בתולותיך היכן הן אמרה לו כשנפלתי מן הגמל נעשיתי מוכת עץ אמר לה שקר את מדברת אלא אליעזר פגע בך ונשבעה לו שלא נגע בה הלכו ומצאו העץ צבוע דם מיד ידע יצחק שהיא טהורה אמר הקב"ה מה אעשה לעבד הזה שהיה חשוד אמר למלאכי השרת הכניסוהו חי בגן עדן הוא אליעזר בן נמרוד והוא תמיה גדולה יצחק יצא מגן עדן חי ואליעזר נכנס לגן עדן חי.
ופלא נוסף אליעזר נאמן ביתו של אברהם. אברהם מאמין בו בשליחות הכי חשובה וגם משביע אותו. ולבסוף אינו מאמין שביצע שליחותו כהלכה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2008 21:19 |
|
| |
מיימוני:
חלמיש
הקשית לשאול.
חשבתי הרבה על דבריך, ואין לי תשובה, אבל אפשר שיש לי התחלה של תשובה, ויבואו החברים וימשיכו הלאה.
נראה לי שהקושי הראשוני שמעורר את המדרש הוא השאלה: מדוע נפלה צדקת זו מעל הגמל. שהרי דברים אינם מתרחשים כך סתם, ובוודאי לא לצדיקים.
שאלה זו מובילה לקראת האפשרות שבתוליה ניזוקו. סביב זה יכול היה להיכרך סיפור יפה על החשד הלא מוצדק באליעזר ועל שכרו, שרק מרבה את שכרו של העבד הנאמן והחכם לעולם הבא.
הגרסה הראשונה של המדרש שהבאת, לפיכך, תהיה עיבוד שמבוסס על המדרש שהחל מנפילת רבקה, והמעבד שלו החסיר את החלק הזה לגמרי.
האם זה תירוץ אמיתי, או לפחות מניח את הדעת? אני יכול רק לומר שהמדרש יכול היה לצמוח על רקע זה. אבל ניחא היה לי יותר למצוא טעם טוב מזה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
*****
zachiz:
אולי יש כאן ביקורת על רבקה שכיבול התבוננה בגבר "אחר" כאשר היא ידעה שהיא מקודשת כבר. הרי היא לא ידעה שזהו יצחק בשעה שנפלה. כנראה מדובר במין סוג של אהבה ממבט ראשון. אולי היא נבהלה שהרי מתוך מבט אחד היא ראתה שהאיש שנמצא בשדה הוא הזווג האמיתי שלה, וזה מאד הפחיד אותה כי היא כבר קודשה לאיש אחר. הסתירה שבין הדברים היא זאת שהפילה אותה. ואולי המדרש בא ללמד שלא היתה צריכה להסתכל על גברים אחרים עד שאליעזר אומר לה "הנה זה אדני". לכן הרעיון של הבתולין שנפלו ונשתמרו, בא ללמד שלכתכילה היה במעשה הזה דבר לא טוב, אבל בדיעבד לאחר שהסתבר שזהו יצחק זה עדיין לא פוגע ממש בבתוליה ונאמנותה לאשה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2008 21:21 |
|
| |
איקה:
זכיס,
באשכול בעניין גילה של רבקה הבאתי את פירוש הנצי"ב לנפילה, הרי הוא שוב בקצרה, לפניך.
רבקה אינה שותקת וממתינה לבירור עניין מי הוא זה שהיא "מתבוננת בו", אלא טורחת ושואלת את אליעזר על זהותו של האיש.(אם היו "מחשבות לא טהורות" במוחה, לא היתה שואלת את אליעזר על זהות האיש) אך שאלתה באה רק לאחר שבאופן בלתי נשלט היא נופלת מעל הגמל מכוח ראייתה את יצחק. הספיקה לרבקה ראיית עין ראשונה את יצחק בתפילתו כדי ליפול מן הגמל.
מהי משמעות נפילה זו? הנצי"ב מבאר זאת בפירושו לתורה (כ"ד, סד-סה)
"מרוב פחד ואימה. אמנם לא ידעה ממי היא מתפחדת, ובתוך הפחד שאלה את העבד מי האיש הלזה אשר אני מתפעלת ומתפחדת ממנו. ע"כ כששמעה שהוא אישה, ותקח את הצעיף ותתכס, מרוב פחד ובושה כמי שמבינה שאינה ראויה להיות לו לאשה ומאז והלאה נקבע בלבה פחד. ולא היתה עם יצחק כמו שרה עם אברהם ורחל עם יעקב, אשר בהיות להם איזה קפידא עליהם לא בושו לדבר רתת לפניהם. מה שאין כן רבקה".
*****
zachiz:
כן קראתי את דברים אלו באשכול האחר. אבל השאלה האם הנצי"ב מתייחס למדרש הנדון?
אני רק ניסיתי להציע פירוש למדרש.
*****
איקה:
זכיס וחלמיש
לדעתי מדרשי אגדה אלו באו להצביע על כך, שאבותינו לא היו חסינים בפני "חטאים" כגון: "חשד לחינם" גם כשיש על מה, "סיבה טובה" לחשוד, עדיף לדון אדם לכף זכות.
והמסר הנוסף הוא: שבסופו של דבר, הצדק יוצא לאור, וכל מי שהוא נקי לב, ה' מוציא את צדקתו לאור.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2008 10:10 |
|
| |
זכות_שתיקה: כמה פעמים מוזכר אליעזר בפרשת חיי שרה? 27/11/2005
שאלה זו נשאלתי בעבר ע"י חבר, ועניתי לו, מה השאלה פעמים רבות...
אך כשחפשתי לספור, נדהמתי!
*****
מואדיב:
.
לפני שבועיים למדנו כי בן משק ביתי הוא דמשק אליעזר.
השבת, קראנו כי אברהם שלח את עבדו, זקן ביתו המושל בכל אשר לו.
לא צריך להיות דרשן גדול כדי להבין כי חד המה.
*****
גם_וגם:
אולי לא, אבל צריך להיות דרשן כדי להסביר מה טעם ראתה התורה להמנע במודגש מהזכרת שמו.
*****
בוגיעלון:
מואדיב
ומה תעשה עם מדרש הראובני האומר: 'עבד ששלח אברהם לפדן ארם לא אליעזר הוא אלא אליהו שמו'?
*****
דוד12:
בוגי, גברא אגברא קרמית?!
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2008 10:12 |
|
| |
riv:
גם וגם
לדעתי, ואני לא דרשנית גדולה - התורה אינה נמנעת מלקרוא אדם בשמו, סתם, כי יש כוונה להפליה לרעה. אפשר אולי לומר.. מעדיפה(?) להציג את אליעזר כעבדו של אברהם על כל המשתמע - כדי להדגיש את המסר שיש להפיק מהמסופר - את מידת האמונה בה' אליעזר למד והפנים בבית אברהם ש"הלך בדרכיו".
אליעזר לא הלך אל ביתו של בתואל, אלא ביקש שהקב"ה יכוון אותו אל המטרה, ומתוך בטחון בה' והיסמכות על צדיקותו של אברהם והבטחתו כי ה' יסייענו - זכה ונענה במענה פיו.
ועוד, אולי אפשר לעשות את האנלוגיה שגם משה מכונה "עבד ה'"
*****
אמשלום:
ריב - 
ועוד אפשר להוסיף, שאת הלקח של האמונה השלמה והבטחון בא-להים שיכוון את הדרך, לומדים דוקא ממי שאינו "יהודי". הדגשה כזו של המסר, באמצעות ה"זר" שמדגים את הערך ה"יהודי", ניתן למצוא גם בדברי רחב למרגלים, ובסיפורים החז"ליים על דאגת הגוי לאביו (ונדמה לי שהיה כאן פעם דיון על הסיפורים הללו).
*****
yirmiahu:
ב"ה.
אליעזר מופיע כאן כשליחו של אברהם.
שליחות נאמנה היא כאשר השליח "מאבד" את הישות העצמית שלו, ו"נכנס" במקומו של המשלח. את תעודת הזהות שלו הציג אליעזר למארחיו במלים "עבד אברהם אנוכי". כאן אינני אליעזר, כאן עבדו של אברהם אני.
התבטלות כזו למשלח ולשליחות היא ערובה/מתכון להצלחה - "כי הצליח ה' דרכי".
המרגלים אשר נשלחו ע"י משה רבנו, "כולם אנשים (- לשון חשיבות, רש"י)", נקבו בשמות. כל אחד מהם יצא עם ישותו ומהותו. התוצאות היו לא רצויות.
המרגלים אשר נשלחו ע"י יהושע, לא נקבו בשמות. התוצאות היו רצויות.
נכתב על רקע כינוס השלוחים העולמי של חב"ד שהתקיים בשבת פרשת חיי שרה. הדברים מבוססים על רעיון של הרבי בהקשר זה.
|
|
|
|
|
|
