| נשלח ב-31/10/2007 22:24 |
 |
| |
פרשנות משנה על פי פשוטה
למדתי משניות בבא קמא.
סדרתי לעצמי בראש את הלימוד:
נדלג על המשניות הראשונות. ונגיע למשנה האחרונה בפרק הראשון:
חמשה תמין וחמישה מועדין: (התמין:) הבהמה אינה מועדת 1לא ליגח 2ולא ליגוף 3ולא לישוך 4ולא לרבוץ 5ולא לבעוט, (המועדין:)
1השן מועדת לאכול את הראוי לה
2הרגל מועדת לשבר בדרך הילוכה
3ושור המועד
4ושור המזיק ברשות הניזק
5והאדם.
(עוד מועדין:) הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו מועדין. מה
בין תם למועד אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו ומועד משלם נזק שלם מן העליה.
הפרק הבא מפרט את דיני המועדין:
כיצד הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה? וכו'
כיצד השן מועדת לאכול את הראוי לה? וכו'
איזהו תם ואיזהו מועד? (מועד כל שהעידו בו שלושה ימים) וכו'
שור המזיק ברשות הניזק? וכו'
האדם מועד לעולם. וכו'
אם עד כאן הכל ברור, נעבור לשלב הבא:
המשנה הראשונה בפרק אומרת: כיצד הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה? הבהמה מועדת
להלך כדרכה ולשבר, היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את
הכלים משלם חצי נזק. וכו'
המשנה השניה אומרת: כיצד השן מועדת לאכול את הראוי לה? הבהמה מועדת לאכול פרות וירקות. אכלה כסות או כלים משלם חצי נזק. וכו'
כך אני פיסקתי את המשניות. וכך הקהתי פיסק את המשניות (ע"פ המלאכת שלמה), וכך נראה לי פשוטה של המשנה.
אבל אני לומד גם את הגמרא בבא קמא.
שואלת הגמרא על המשנה הראשונה: (י"ז ע"ב)
"אמר ליה רבינא לרבא: היינו רגל היינו בהמה?" כבר מהשאלה ניתן להבין
שהגמרא פיסקה את המשנה אחרת: * "כיצד הרגל מועדת? לשבר בדרך הלוכה. הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר" ואז קשה - היינו
רגל היינו בהמה. מסקנתה של הגמרא היא, שה"רגל" זה האב, וה"בהמה" זה תולדה.
תוך כדי הגמרא מסבירה גם את המשנה הבאה "שן" זה שן של חיה ו"בהמה" זה שן
של בהמה.
הפירושים של הגמרא דומים יותר לדרשות של פסוקים. אילו היה מדובר בפסוק
הייתי אומר: כך הם דרכי הדרש, אבל זה לא פסוק, וגם נראה לי שהגמרא התחבטה
בפשט של המשנה, ואם כן לא ברור בכלל הפירוש. מלבד זאת שכמו שהראיתי בתהחלה
- די ברור שהפשט הוא "כיצד הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה?" ולא "כיצד? הרגל
מועדת לשבר בדרך הלוכה" (או לפי רש"י במשנה: כיצד הרגל מועדת? לשבר בדרך
הלוכה)
קצת קשה לי להבין למה הגמרא התעלמה מהאפשרות הזאת, וכמעט שאני אומר אישתמיטתיה לגמרא, הגמרא פשוט לא שמה לב.
*(כך רש"י מפרש במשנה. אני הייתי אומר שהמשנה פיסקה כך: "כיצד?" כלומר כיצד חמשת המועדין? "הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה")
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2007 23:25 |
|
| |
מיכה
דבריך כדעת הרמב"ם, הרמב"ם לא פסק את הביאורים הדחוקים האלו.
אם מישהו חשב שפלפלנים הופיעו בבית המדרש רק בדורות האחרונים, הוא כנראה איננו מכיר את ההיסטוריה הלימודית, כבר בתקופות קדומות מאוד הם הופיעו, ובעלי עין חדה ידעו לברור את הבר מהתבן.
כלל פסיקה רמבמי מפורסם הוא, הלכה כלשון אחרון, לאחר כל הביאורים התמוהים כתוב בגמרא "איבעית אימא איידי דסליק מרגל פתח ברגל"
כלומר הרגל נכתבה במשנה כהמשך למה שנזכר בפרק א, וגם הרמב"ם סבר כלשון זה, ולא שיבש את פסיקותיו עם אוקימתות מוזרות.
הרמב"ם פסק את המשניות שבפרק א, נזיקי ממון א,ה
... אבל השן מועדת מתחילתה לאכול את הראוי לה, והרגל מועדת מתחילתה לשבר בדרך הילוכה,...
ואת הברייתא שהובאה לאחר הקטע שציטטת, שם ביארה הברייתא את המשנה בצורה פשוטה, ואת אותה ברייתא פסק הרמב"ם.
"תנו רבנן בהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר, כיצד, בהמה שנכנסה לחצר הניזק, והזיקה בגופה דרך הלוכה, ובשערה דרך הלוכה, באוכף שעליה, ובשליף שעליה, ובפרומביא שבפיה, ובזוג שבצוארה, וחמור במשאו, משלם נזק שלם"
ופסק הרמב"ם נזיקי ממון א,י
תולדות הרגל--הזיקה בגופה דרך הילוכה, או שהזיקה בשיערה דרך הילוכה, או שכישכשה בזנבה, או באוכף שעליה, בפרומביה שבפיה, בזוג שבצווארה; וכן חמור שהזיק במשאו בשעת הילוכו, ועגלה המושכת שהזיקה בשעת משיכתה: כל אלו תולדות הרגל הן, וברשות הרבים פטורין, וברשות הניזק משלמין נזק שלם.
מה שכתב הרמב"ם שאלו תולדות, דבריו מתבססים על תלמוד ערוך דף ג עמ' א, ואין צורך להתבסס על פירושים דחוקים.
"תולדה דרגל מאי היא הזיקה בגופה דרך הילוכה בשערה דרך הילוכה בשליף שעליה בפרומביא שבפיה בזוג שבצוארה"
***
כבר הארכנו פעם, כי יש ברמב"ם מלא חופניים ברכה, לביאור פשט המשנה והתלמוד, וגם ממקום זה ניתן להוכיח שיטת פסיקה זו.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2007 01:26 |
|
| |
מיכה, עיין תוס' שם שמסביר את שתי צורות הפיסוק בכך שישנה גירסה "והבהמה" בו"ו. לפי הסבר ר"י בתוס' שם (שמסביר את המשנה כהבנתך הפשוטה), שאלת הגמרא "היינו רגל היינו בהמה" היא שאלה לשונית האם ה'רגל' במשנה זה אותו המזיק (בהמה) מסוף פרק ד' אבות שלא נכתב שם שם מזיק 'רגל'.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2011 07:49 |
|
| |
לשון הרמב"ם בקדמת הפירוש למשנה:
<וראיתי אחרי כן לחבר על כל המשנה חבור הכרחי כמו שאבאר בסוף דברי אלה. ומה שהביאני לכך מפני שראיתי התלמוד עושה במשנה מה שלא יוכל שום אדם להשיגו בסברא לעולם, שהוא מביא כללים ואומר לך שמשנה זו נבנתה באופן כך וכך, או שזאת המשנה חסרה בלשונה וצריכה להיות כך, או שזאת המשנה לפלוני וסברתו כך. ועוד שהוא מוסיף בנוסחה ומחסר ממנו, ומגלה טעמיה.
>
לדעת הרמב"ם אפילו יג מידות הם כללים שניתן להשיגם בסברא ולכן ניתן לבית דין לחלוק על קודמו בלימוד ביג מידות ואילו 'דרשת' המשנה ע"י חכמי התלמוד היא יותר מרחיקת לכת שאין כח ביד אדם להשיגה בסברה לעולם !
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2011 08:58 |
|
| |
היתכן שיש בפסקה שהביא בעב רמז לכך שחלק מ"פירושי" הגמ' במשנה אינם דווקא פירושים (אלא תקונים) ולכן אין אדם יכול לעמוד עליהם, כי באבת אינם נובעים מהמשנה (כמאירי בהקדמתו לאבות)?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2011 09:10 |
|
| |
אולי יותר מרמז.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2011 09:48 |
|
| |
.
בעל,
גם מסורת מבית אבא, או הלכה למשה מסיני, לא ניתן להשיגה בסברה לעולם.
כלומר, אין הכרח שהרמב"ם רומז כי האמוראים "ביצעו תיקונים" במשנה. יתכן, בהחלט, כי היתה מסורת לגבי משניות מסויימות מה הכוונה בהן. או משום שהיתה נלווית תושב"ע למשניות אלו, או מפני שבריתות מסויימות מוכיחות כי כך היתה כוונת התנא, וכו'.
פעמים רבות אנו מוצאים כי הביטוי "חיסורי מחסרא והכי קתני" נראה כמוציא את משמעות המשנה ממקורה; אולם בעיון נוסף, אנו מגלים מקור שלישי, המעיד כי כך אכן סביר להניח כי היתה כוונתו של התנא".
בכל זאת, יש יתרון למי שלימודו היה פחות רחוק מבית המדרש המקורי, וההקשר בה נשנתה משנה מסויימת, מוכר לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2011 09:55 |
|
| |
מואדיב
עדיין בתורה טוען הרמב"ם שהרוב ניתן להשגה ואילו במשנה משתמע שאלו משניות רבות.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2011 11:44 |
|
| |
1 כל ההוא אמינות והמקשנים לא היו מודעים למסורת?
2. מדוע המשניות נכתבו ככתבי חידה?
לשיטת התקונים זה מובן
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2011 12:43 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: |  | 1 כל ההוא אמינות והמקשנים לא היו מודעים למסורת?
2. מדוע המשניות נכתבו ככתבי חידה?
לשיטת התקונים זה מובן
|
|
1.
לא תמיד כולם מכירים את כל המסורות. חסרים מקרים בהם מסופר לנו שאחד ממעתיקי השמועה חזר מא"י עם התשובה? כי אתא רבין... כי אתא רבי זירא...
2.
לדרך כתיבת המשניות יש הסברים רבים. פעמים שנכתבו בצורה מיוחדת כדי "ללכוד" את תשומת לב המשננים, ופעמים שהדבר היה כה ברור לתנא, עד שלא חשב כי יש משהו שאינו ברור בדבריו.
על הדרכים השונות, והסיבות האפשריות לחלק מדרכים אלו, ראה בספרו של אלבק מבוא למשנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2011 13:39 |
|
| |
1000 הסברים לא יחפו על העובדה כי ככתיבת ספק חוק ברור, המשנה (לפי פרשנות הגמ' אם זו פרשנות) היא כשלון מהדהד. התרגלנו לזה יותר מידי, אבל למאירי זה צרם
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2011 13:42 |
|
| |
תלמיד,
לדעתי הם נכתבו ככתבי חידה, כי במובנים רבים הם אכן כתבי חידה.
כלומר המשניות טומנות בחובן עקרון/נות שכליים ברי ישום , כדי לשמר את העקרון השכלי ולא רק את הפן הביצועי שלו הדברים נכתבו באופן שמשתמע לשני פנים, וכד'. כדי לעודד את המעיין לחשוף את העקרון שעומד מאחרי העקרון התורני-הלכתי של נושא מסוים, בדוגמא שנתנה כאן זה די בולט, אבל כדי להבין אותה נכון צריך להבין נכון את הקונספט שעומד מאחרי נזיקין שבתורה אליבא דבבא קמא. (הגמרא כותבת חלק מזה כמעט מפורשות)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2011 13:47 |
|
| |
אש"צ
אתה היית כותב כך?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2011 13:49 |
|
| |
כמדומני שטיעון דומה לזה של אש"צ שמעתי בשם הרב הוטנר.
הוא טען שהיתה מטרה בכך שהמשנה סתומה כדי שיצטרכו עדיין רב ותלמיד.
אןלם לדעתי קושיתו של תלמיד במקומה עומדת.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2011 13:57 |
|
| |
תלמיד
אני תמה על הגדרתך את המשנה כ"ספר חוק". יש מרחק רב מאוד בין ספרי חוקים, אפילו של העמים הקדומים ובין המשנה ושאר הספרות המשנאית.
ניתן להגדיר את המשנה כטקסט מקוצר המיועד ללימוד ולשינון על פה, האמור לשמר ולהעביר חומר חוקתי בין השאר.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/5/2011 14:03 |
|
| |
בעל,
זה לא בדיוק מה שטענתי...
תלמיד,
אני רחוק מלהיות מסוגל לנסח רעיונות בצורה מופלאה כ"כ.
אם הייתי יודע אני מניח שכך הייתי נוהג. (אחרי הכל רבי הבין היטב שהוא רגע לפני המפולת , משמע די בבירור שעל בסיס זה הוא החליט לכתוב את המשנה)
_________________
|
|
|
|
|
