| נשלח ב-7/11/2007 10:37 |
 |
| |
המרא דאתרא וסמכותו
בג"צ 7120/07 היה בענין הסמכות שהעניקה הרבנות הראשית לרבנים המקומיים, להחליט אם להעניק תעודות כשרות, למשתמשים בירקות שנת השמיטה, עפ"י ה"היתר מכירה" של הרבנות הראשית.
השופט א. רובינשטיין כתב בפסק דינו, שאף שהוא כתב בפסק דינו בפרשת חסן, (בג"צ 2957/06 חסן חנן נ' משרד הבינוי והשיכון), "כי מעמדו של רב היישוב, מרא דאתרא הוא כפוסק הלכה לבני מקומו מוכר בתחום התורני", הרי הוא דוחה את טענת הרבנות הראשית במשפט ה"שמיטה" לסמכות בלעדית של הרבנות המקומית - המרא דאתרא, מפני שה"חוק למניעת הונאה בכשרות", שהוא החוק המעניק לרבני העיר, את הסמכות להעניק תעודות כשרות, מעניק גם סמכות מקבילה לרבנות הראשית.
ב"פרשת חסן" אותה הזכיר השופט, עתר תושב הישוב אלקנה כנגד רב הישוב, על סירובו להורות על בניית מקווה הטהרה ביישוב, באופן שיענה על הדרישות ההלכתיות של הנוהגים/הנוהגות במנהג חב"ד. ובו נפסק כי מסמכותו של רב היישוב לפסוק בנוגע לשאלות הלכתיות ביישוב.
השופט ידע לכתוב בפס"ד חנן:
"מעמדוֹ של רב הישוב, "מרא דאתרא", כפוסק הלכה לבני מקומו מוכר בתחום התורני (ראו בין היתר שו"ת ציץ אליעזר לר' אליעזר יהודה ולדינברג (ירושלים בימינו), חלק י"ח, סימן נ'; שו"ת מנחת יצחק לר' יצחק יעקב וייס, חלק ה', סימן צ"ג".
ראיתי, ולא ידעתי מה מצא שם.
הוא גם הוסיף:
" אך גם בחוק הישראלי (לעיל), ובפסיקת בית משפט זה (ראו ע"א 6024/97 פרדריקה שביט נ' חברה קדישא גחש"א ראשל"צ, פ"ד נג(3) 600, המחלוקת שבין השופט, כתארו אז, חשין, עמ' 622 והשופט אנגלרד, עמ' 644-643 ...
והנה מה שאמר השופט חשין בבג"ץ פרדריקה שביט:
"... אלא שלדברי הרב של החברה קדישא כך היה לפני בואו למקום, ואילו משבא הטיל איסור על-כך. פירוש הטענה הוא, שכל רב של חברה קדישא - או רב מקומי - יוכלו להתיר או לאסור, לרצונם, והקהילה כולה תהא מחוייבת לציית
הלכה זו, ההלכה המקנה לרב המקום סמכות-על על תחום-שיפוטו - הילכת המרא דאתרא - כוחה-עימה כלפי מי שהם שומרי-מיצוות או על-פי דין מפורש של המדינה. בימים שמכבר, ובקהילות ישראל שהיו מפוזרות בין העמים בכל המדינות, זו היתה ההלכה ואין בילתה. זו ההלכה, כמסתבר, בקהילות ישראל בעולם גם בימינו-אנו. ראו עוד: מנחם אלון, המשפט העברי (ירושלים, תשנ "ב, מהדורה שלישית מתוקנת ומורחבת), כרך ראשון, 547 ואילך. לא ניתן לחרוט עליהן, כמסתבר, את יום הלידה ואת יום המוות לפי הלוח הכללי; כך בכל אלו, ואילו בראשון-לציון נאסר הדבר - כיום - באיסור חמור. ביודענו כי הגבולות של כל מקומות-ישוב אלה נתחמו בידי המדינה ולא בידי ההלכה; כי תחום שלטונו של המרא כן בישראל, שנקבצנו אל ארצנו, ולא נמצא לי טעם טוב - מבחינת דין המדינה - להשליט את הילכת המרא דאתרא על הכל - על שומרי-מיצוות ועל מי שאינם שומרי-מיצוות - כמו היתה חוק המדינה. אכן, החלטת הרב של החברה קדישא - המבקש להשליט את סברתו על כל הקהילה, על שומרי-מיצוות ועל מי שאינם-שומרי-מיצוות - אינה מקובלת עלינו מכל-וכל. הבה נקרב ראשינו ונתמה: הנה הן רחובות ונס -ציונה, תל-אביב ויפו, רמת-גן וגבעתיים, חולון ובתים, חיפה והקריות; מצבות אשר הוצבו בכל אחת מאלו דאתרא נקבע על-פי דין המלכות; נעמוד אנו ונשאל: מה בין מינסק לבין פינסק, שכאן יות ר וכאן ייאסר? אף אתה אמור: החברה קדישא מבקשת להשליט את החלטת המרא דאתרא על תושבי ראשון-לציון; לכפות את איסוריו על כל תושבי העיר; כי כך קובעת ההלכה. ואילו אנו, אנו לא מצאנו לא דין ולא צדק כי נאכוף על בני -העיר את איסוריו על המרא דאתרא. הילכת גדעון-קסטנבאום חיה וקיימת היא עימנו ולא נגרע דבר מכוחה: לא מכוחה המגיסטריאלי ולא מכוחה המוסרי ...
המרא דאתרא - באשר הוא - אין הוא נעלה על כל רשות ציבור אחרת, וכמותו של המרא דאתרא כן הן החלטותיו, שאין הוא רשאי לכפותן על הציבור אם פוגעות הן בעיקרי-יסוד של חיינו. לא בשמיים היא".
השופט רובינשטיין ידע לכתוב:
"אך גם בחוק הישראלי (לעיל), ובפסיקת בית משפט זה".
אך מה היה בפסיקת בית המשפט?
____________
סמכותו של המרא דאתרא אינה מ''עצמו" או מקדושתו של הרב, אלא מהעובדה שהוא נבחר לתפקידו ע"י ציבור שקבל את סמכותו, ואף שבמדינת ישראל אין רבני העיר נבחרים ע"י הציבור, הרי ייתכן לטעון שהם נבחרו ע"י גוף בוחר שהוא נציג הציבור, אך מה שבטוח הוא שאיש לא קיבל את סמכותם.
ולכן ייתכן שאין הבדל בסמכותו של "מרא דאתרא הממשלתי" בין החוק והתחום היהודי?
מנם יש המתייחסים ל"מרא דאתרא" כפירושו המילולי- "אדון המקום", (אגרות האדמו"ר, בשם האדמו"ר הזקן, ראו לדוגמה אגרות כרךד עמוד כה, כרך ז עמוד יח, ח"י עמוד רעו, כרך יא עמוד קצח, וכרך יד עמוד רע"ה, ועוד), ולדבריו המרא דאתרא הוא אדון המקום, אדון הגשמיות של הקהלה ואדון הרוחניות.
ויש לשאול: הגדרה זו מנין, וממתי היא כזו ביהדות?
_________________
 עולם הפוך אני רואה
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2007 12:39 |
|
| |
נישטאיך
גמרא מפורשת היא
גיטין דף סב עמוד א
אמר להו: שלמא עלייכו מלכי, שלמא עלייכו מלכי! אמרו ליה: מנא לך דרבנן איקרו מלכים? אמר להו, דכתיב: +משלי ח'+ בי מלכים ימלוכו וגו = (צדיק גוזר והקב'ה מקיים- זה לא הפשט שם?)
והרחיבו רבנן את זה וקבעו- ומאן מלכי אלו רבנן-
והמשיכו והרחיבו את המרא= למורא כפי שהגמרא אומרת בפסחים,כב: -את ה' אלוקיך תירא -לרבות תלמידי חכמים
אגב מעולם לא נבחרו הרבנים על ידי כל הציבור, תמיד ועדות, פרנסים וראשי קהל(ועדה מסדרת).
ספרת כי בעיר שלך האב"ד מגייר לפי הפרצוף.
בעיר אחת היה השוחט חריף ותלמיד חכם גדול. הרב לעומתו היה- בן של- ולא חכם כל כך. באחד הויכוחים על הלכה
ניצח השוחט את הרב, היה שם פיקח אחד ואמר- כשהשוחט פיקח אסור לרב להיות בהמה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2007 01:57 |
|
| |
<גמרא מפורשת היא>
האין המלכות כאן אלא לשון השאלה?
שאילתי לא היתה הכבוד, אלא הסמכות.
<אגב מעולם לא נבחרו הרבנים על ידי כל הציבור> כי הרב עבד עבור הפרנסים, והיה כפוף להם
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2007 10:24 |
|
| |
נישאיך
על צו הרחבה לא שמעת? הרבנים הרחיבו את סמכויותיהם, והעמידו אותן אפילו מעל התורה.
בעיר בראד היה רב (נדמה לי הב"ח) שעל הקיר מעל שולחנו היה תלוי על מסמר תרמיל ומקל.
כשאחד מהעשירים היה לכופף אותו, הב"חהיה מצביע על התרמיל והמקל, ואומר, אני מוכן תמיד לצאת לדרך לחפש מקום אחר לכסאי.
הסוף היה שהוא גורש מבראד= בגלל כוסית ייש.( אבל זה סיפור שאתה וודאי מכיר.)
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2007 15:56 |
|
| |
מרגלא בפומיה דהרב דני שילה (רב ישוב בשומרון):
אני המרא דאתרא - המעדר של הישוב
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2007 16:28 |
|
| |
על המרגלית שבפי הרב דני שילה- שהוא כנראה גם מרגלית. אומר הזוהר.
זעיר- רב רב- זעיר, פרוש- מי שמחזיק את עצמו זעיר- הוא רב= גדול ומי שמחזיק את עצמו רב= גדול הוא- זעיר.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2011 11:58 |
|
| |
ירוחם
<אגב מעולם לא נבחרו הרבנים על ידי כל הציבור, תמיד ועדות, פרנסים וראשי קהל(ועדה מסדרת)>
אותן וועדות ו... אמורות להיבחר ע"י נציגי הציבור (שנבחרו ע"י רוב) הציבור שנתנו להם סמכות לבחור את הוועדות.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 26/07/2011 12:03:27
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2011 13:22 |
|
| |
נישט
אמורות
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2011 16:09 |
|
| |
נישט . מהו המקור הראשון לתואר מרא דאתרא . ואין כוונתי לאמרות כגון ״באתריה דמר״ שהן ייתכן דרך כבוד וכיוצא בזה. לפעמים ז׳ טובי העיר בוחרים רב שידרוש להם בשבת אחה״צ מעניני דיומא אולם בתנאי שתוכן דרשתו יהיה אגדות וסיפורים אולם בהדגשה שלא קשור לשבת, צניעות או הלכה מעשית ומוסר... והרב בכישוריו לאט לאט הופך את מקומו למקום הנשמע ומציית לרבנים גם אם לא לכך כיוונו מביאיו
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2011 16:17 |
|
| |
יהודי התקבל להיות רב באחד הערים במרכז אמריקה- בשבת לפני התפילה שאל אותו הפרזידנט- כבוד הרב- איזו פרשה יקראו השבת?
השיב הרב- תראה אדוני הפרזידנט -מוניתי להיות רב מנהיג רוחני, לדרוש בשבת לפני הקהל, לפסוק בדיני איסור והתר. טהרת המשפחה, וכד'.
אבל נביא ? זה לא תפקידי.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2011 05:46 |
|
| |
פי <מהו המקור הראשון לתואר מרא דאתרא>
איני יודע. אך ייתכן שהוא מהתקופה שבה כבר לא היה יותר מרא דארעא, ואולי הוא מהתקופה בה הופיעו התוארים, פוסק הדור, גדול הדור ונשיא הדור.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/7/2011 05:51 |
|
| |
בשביל זה יש פרוייקט השו"ת. איזכורים ראשונים של התואר בתקופת האחרונים [חתם סופר וכדו'] אם כי המושג שלא לחלוק על הרב במקומו מופיע כבר בגמרא.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/8/2011 11:15 |
|
| |
ממאמרו של הרב יהונתן שמחה בלס: "חסינותו של מרא דאתרא", תחומין כרך כב עמ' 26-27. 2. מקור הסמכות מנין שואבים טובי העיר, או ברורי העבירות את סמכותם? כאן לא די להצביע על הפסוק,שופטים ושוטרים תתן לך", כיון שעדיין תישאל השאלה: 'מי שמך?' מיהו זה שממונה על מינויים של השוטרים? בס' החינוך (מצ' תצא) ראינו ׁ ש"הקהל" הוא הממנה. גם רבי אליהו מזרחי מצביע על הקהילה עצמה כמקור הסמכות של ראשיה (שו"ת הרא"ם סי' נז בדעת "הגאונים השניים"): "זה הכוח שנתן לבית דין הגדול שבירושלים ולכל בית דין ובית דין שבכל דור ודור... אינו אלא מפני... שבכל דור ודור כל אנשי דורו הם סומכים דעתן על ידו... ואע"פ שלא בחרוהו ולא התנו עמו בפירוש, אנן סהדי דכולהו סומכים על ידו... ואם כן גדולי העיר גם כן - מכיון שכל אנשי העיר עיניהם בם תלויות בכל דבר ודבר שיש בו תיקון העיר ודומיהן, וכולהו סמכי דעתייהו עלייהו, הרי הוא כאילו ביררום בפירוש". ומכאן גם סמכותו של רב המקום, "החכם המנהיג" בלשון רבי אליהו מזרחי (שם): "מפני שהוא ממונה עליהם... וכל החכמים והטובים שבעירם, אפילו אם היו יותר מופלגים מהחכם המנהיג בחכמה ובזיקנה, הכל בטלים לגביה משום דהאי מנהיג, מכיון שהוא ממונה עליהם... הוה ליה כבית דין הגדול בירושלים, שכל החכמים היו בטלים לגביה". אמנם סמכות זו מוגבלת לאותם תחומים שעליהם מינה הציבור את מנהיגיו, וכדברי השו"ע (חו"מ ב,א ע"פ הבנת הסמ"ע בס"ק ט), שלטובי העיר סמכות להטיל עונשים לפי צורך השעה, אם "המחום הציבור לבית דין עליהם". בימינו, למשל, לא הקנה הציבור לטובי העיר את סמכות הענישה, כבעבר. ואף על פי כן, עדיין מוטלת על נציגות הציבור החובה לדאוג לשלומם הרוחני של בני הקהילה. חובה זו הוטלה על יד הציבור על כתפיו של רב המקום, וכדברי ערוך-השלחן (חו"מ ב,ב): "בזמנינו מוטל על הרב וטובי העיר לגדור פירצות ישראל בכל יכולתם, וכל אשר יעשו (ברשיון הממשלה) איזה מכם מוכרחים הציבור לקיים. ומי שמעכב בזה או מקלקל הוא חברו של ירבעם בן נבט. ואל תשגיח אם יש גם מהלומדים שמחזקים [את] המהרסים". בתשובתו (דעת כהן סי' קצג) מעודד הראי"ה קוק רב קהילה למלא תפקיד זה, בפנותו אל רב שבאחד מבתי הכנסת שבעירו נמכר "מפטיר יונה" לאדם שחילל את יום הכיפורים בעשיית מלאכה ובאכילה ושתייה. רב המקום "קנס את בית הכנסת הנ"ל באמרו להפרנס הראשי, שאם לא יקנסו את הפושע במניעת עלייה לתורה איזה שנים, לא יבוא עוד לדרוש בבית הכנסת הזה", והרב קוק מחזק את ידיו: "יש רשות לכבוד תורתו, העומד על משמרת הקודש, ובודאי לא גרע מטובי העיר בעירם... ובודאי קבלת רב בעדה, ובפרט רב מובהק וירא אלוקים מרבים, היא על דעת לעמוד כפי היכולת נגד פורצי גדר ומחללי שם שמים בפרהסיא על כל פנים, ובכהאי גוונא העוז בידו... וכתורה עשה".
תוקן על ידי נישטאיך ב- 01/08/2011 11:29:05
|
|
|
|
|
|
