כפי שהובא באשכול יצר הרע [http://1364.hydepark.co.il/hydepark/Topic.asp?topic_id=134441] מהות המיסטיקה היא תלבושת יתירה למילים. דהיינו כאשר מתגלה אמת מסוימת שמאיזו סיבה שהיא, קשה להתמקד עליה, מוסיפים למלה המגדירה את האמת המסוימת תופעה מלאכותית האמורה להמחיש את האמת הקשה לתפיסה, כצבת המחזיקה יהלום.
כל שמודעים שההמחשה היא רק צבת, מודעים ליהלום, אבל כאשר הצבת הופכת לעיקר משמעות המלה, נהיה היהלום שמלכתחילה קשה המיקוד עליו לא רק טפל, אלא נשכח לגמרי.
לדוגמא, מלאך, שהוא .... הקשה למיקוד שלכן לתפיסת הקטנים מוסיפים אישיות בעלת כנפיים להמחשה, בסוף נשארת ההמחשה כפירוש המלה מלאך והלך המלאך.
נמצאת המיסטיקה תלבושת יתירה למלה המעלימה את משמעותה המקורית.
אשכול זה מיועד להשפעות המיסטיקה בהלכה על דוגמאותיה והלוואי נוכל לפרטן כי רבות הנה.
מה שעורר אותי לאשכול זה היא מחשבות שהיו כאשר התיישבתי לברכת המזון וסובבתי סכין ששיניו היו מכוונים כלפיי.
נזכרתי במוזכר בהלכה שישנם המכסים אותו לגמרי וכו'.
מה שיש כאן בעצם, הלא זו אסוסיאציה שלילית בשעת פנייה למשפיע הכל. אז מפריעה האסוסיאציה עוד יותר.
אבל מכאן ולעשות אלפי תחבולות מתוך מחשבה שמשהו עלול לקרוא עקב כך, זו מיסאיקה ש"מיסטקה" את ההלכה.
נשלח ב-13/11/2002 09:57
וטו
הוא הוא הרעיון של הרמב"ם במשנה תורה, פתיחה להלכות עבודה זרה. לקחו את משמשי הא-ל כאביזרים לעבודת הא-ל עד ששכחו את הא-ל ונשארו עם האלילים.
נשלח ב-14/11/2002 07:04
נכון!
ישנה הלכה של הקפדה על אי סדר בקציצת ציפורני הידים, עד שסודר סדר של שתי אצבעות הפנימיים ואח"כ שלושה החיצוניים והאמצעי, אבל בהפיכת הסדר ביניהם בין שתי הידיים, שזה בעצם "סדר של אי סדר".
אפשרי שזה יוצא מתחושה שעל הקציצה לבוא מתוך כוונה לניקיון ולא להתייפות, שלכן אם כי יש לשמור על סדר מסוים אבל לא על סדר אומנותי הרמוני לגמרי וזאת כדי להפחית מהיבט היפוי.
בכל אופן מתוך אי הבנה אובייקטיבית של נוהג כזה, נפתחים פתחי מיסטיקה לכל כיווני הדימיון הפורה.
תוקן על ידי - ווטו1 - 11/14/2002 10:16:14 AM
נשלח ב-26/11/2002 08:21
באשכול על עקירות הלכתית, הובאו דוגמאות למיסטיקה ההלכתית המלווה את הלכות נידה [בעיקר בהודעות מיימוני ותלמידחכם].
לא כל כך ברורה לי מטרתו של אשכול זה, אך הוסיף את דבריי. (ווטו, בטח בסוף תפנה אותי לאשכול שבו כבר נידונו הדברים)
העדיף להשתמש במונח 'קבלה', אם כי אפשר להבין שיש הבדל רב בין מונח זה לבין מיסטיקה. על אף זאת, בייחס להשפעה של תחומים אלו על ההלכה, קל לי יותר עם מונח זה.
באופן כללי ניתן לכאורה לומר, שהקבלה (והמיסטיקה) אינם גוף מגופה של היהדות (ביהדות, כוונתי לאורח החיים האורטודוקסי המוכר לנו כיום לפי כל גווניו האפשריים)
ההלכה כבייכול מנותקת מהעולם המיסטי והקבלי, והמחשבה ההילכתית פועלת ומתעצבת מתוך כללים שונים.
על אף שקולות מעין אלו ניתן למצוא בהרבה מדברי הפוסקים (אצל חלקם, בנחרצות רבה) בדיקה מעמיקה מוכיחה שחלקים גדולים מהיהדות ה'הלכתית' המוכרת לנו כיום, נובעים אך ורק מהשפעות קבליות ברורות. המעניין הוא, שכל אותם מנהגים והלכות שבאו מעולם הקבלה, עברו שדרוג, ונטמעו בדברי הפוסקים כהנהגות שלהם טעמים הלכתיים צרופים.
דוגמאות להלכות הנובעות מעולם הקבלה, ראו לרוב בספרו של יעקב כ"ץ 'הלכה וקבלה'. וכן בספרו של מ' חלמיש 'הקבלה'.
אחת הדוגמאות לדבר, שעלה בידי לבררן לאחר בדיקה מקיפה, הוא הנוהג לחלוץ התפילין לקראת תפילת מוסף בר"ח. (אם תרצו אפרט את השתלשלות ההלכה בנידון) כידוע התפילין שימשו עניין נוח משום מה להשפעות קבליות- הנחת תפילין של יד בישיבה, אי הנחתן בחול המועד, תפילין של ר"ת, ועוד.
בעניין זה רציתי להבין את כוונתך ווטו בראש האשכול. חכמי הקבלה מדברים על עולם שלו מציאות ממשית,(אם כי שאינה גשמית, ח"ו) עולמות, זיווגים, דוכרא ונוקבא, ועוד.
לדעתם של בעלי קבלה אלו, ובכללם אנשי הלכה רבים (הרמ"ע מפאנו,האדמור הזקן, הגר"א, החיד"א,הבן איש חי) ההלכה לא רק מתחשבת בקבלה, אלא נובעת ממנה. והיא היא פנמיות התורה באמת. ודברי התלמוד כפי שהם נכרים לנו אינם אלא לבושים המסתירים על הטעמים האמיתיים. אם כן, איני מבין את כוונת אומרך שהמיסטיקה הינה כביכול הגשמת הרעין המופשט. אדרבה לדידם של המיסטיקנים, הרעיון -האמת הקבלית, הינו הרבה יותר ממשי מכל עולמנו המדומה. והשפעתו על 'עולם העשיה' הינה מציאות אונטולוגית קיימת ולא סמלים רעיוניים בלבד.
ראוי לציין כי ישנן קומץ תימנים 'דרדאים' המשמרים את דרכם ההלכתית במנותק מהקבלה. ועד עתה, לא מצאתי אצלם כל נוהג, שכפי שהוא מובן לי מקורו בקבלה.
נשלח ב-26/11/2002 10:30
ת"ח, ברוך הבא ואשרי הנשאר!
כפי שכתבו חבריי, מתבאר ומתבהר כי המיסטיקה אינה אלא מלבוש דימיוני להחזקת רעיונות דקים במופשטותם.
מה שכתבת בענין תפילין, יש לכך הסברים הגיוניים מובנים מאליהם (על כל פנים לאחר שעמדו עליהם).
ר"ח וחול המועד הרי הם חצי חול וחצי קודש, לכן התמסדו הפשרות בהנחתם בימים אלה.
של יד ושל ראש הרי הראשון קדוש פחות ועל ידי הישיבה מציינים שאין שניהם ממש מצוה אחת באותה הדרגה.
נראה לי שאם תערוך טיול במעמקי הפורום ובמרחביו, תהנה!
נשלח ב-27/11/2002 01:45
סיפור מהחיים
בשעת ערב, באוטובוס מ... ל..., התיישב לידי יהודי שזרקה בזקנו שיבה. לאחר שהחלפנו כמה מילים ידידותיות, כדרכם של שנים שנקלעו לאותו אוטובוס, שאלתי אותו אם ירצה לשתף אותי במשהו מלימודיו. (לא ידעתי אם הוא לומד או מלמד, אך ניכר היה מכל דרכי התנהגותו שהוא יהודי למדן, משלנו). ואז התפתחה שיחה שהיא היא הנושא שלנו.
אומר לך משהו שהתחדש לי בפרשת השבוע, פתח היהודי היקר שלצידי.
ומייד הסביר לי, במבטא למדני, את מהות היחס, על פי הנגלה שבנסתר, בין יעקב לבין בניו, מדוע יעקב קרא קריאת שמע בשעה שנפגש עם יוסף, והמשמעויות הנשגבות של הנושא. הכל כפי שמבואר בכתבי המהר"ל.
שמעתי אותו בסבלנות, למרות שרציתי לעצור בעדו כמה פעמים. למשל, בשעה שהציג את השאלה. מי אומר שיעקב קרא קריאת שמע בשעה שנפגש עם יוסף? רש"י. וכך הוא במדרש. שניהם באו לתרץ שאלה פשוטה: מדוע נאמר על האחד שנפל על צווארי השני ובכה, והשני לא. ובכן, זה שנפל ובכה היה יוסף, ויעקב לא עשה כלום שנזכר בפסוק. סימן שהיה עסוק במשהו אחר. ומה יכול להיות משהו זה, פרט לקבלת עול מלכות שמים בקריאת שמע, שטרם נולדה עדיין? (כי למי יגיד יעקב: 'שמע ישראל'? אולי לעצמו).
מכאן ואילך הסתבכו הענינים יותר. ידידי שבדרך התלהב יותר ויותר, וכרך יחד מעשה בראשית ומעשה מרכבה, סודות מופלאים שלא שמעה אוזן עד היום הזה. הכל מתוך אמונה פשוטה ותמה, מתוך מאמץ להבין בנוסח הישיבתי-ליטאי, במבטא ישיבתי. הזמן נמתח, ואני, שהקשבתי בסבלנות, תהיתי מה הוא מבין שנסתר ממני, ואיך הוא סבור שהתירוץ שלו מתרץ את השאלה שלו, ומהי בכלל השאלה שהוא בא להסביר.
בסופו של דבר, הגענו אל קץ הימים. יעקב, הסביר לי איש שיחי, רצה כידוע לגלות לבניו את הקץ. כלומר, להביא את הקץ.
כאן התערבתי, והערתי שלפי הבנתי עד היום יעקב רק רצה לגלות מתי יהיה הקץ, לא מה יהיה טיבו, ובוודאי שלא להקדימו לשעת מותו.
איש שיחי התבונן בי בפליאה, כאילו אני מי שלא למד ספר מימיו. בוודאי שהוא צודק ולא אני! וכי מה יש ליעקב לגלות סתם תאריך?
אולי כדאי לחזק את בניו לקראת גלות מצרים? הצעתי בזהירות.
ההצעה בוטלה כלאחר יד. איש שיחי המשיך להסביר לי מה יהיה בקץ.
בקץ, אמר, כל איש ישראל ידעו שה' ברא את העולם, שה' אחד ושמו אחד.
הערתי שגם היום כל יהודי מבין זאת. ועל כך קיבלתי את התגובה המגיעה לי.
אז, הסביר לי בסבלנות שמתאימה לרבי שמסביר לתלמיד קשה הבנה, אז זה יהיה בראיה חושית.
לא הבנתי מה זו "ראיה חושית" והודיתי בכך. מה בין ראיה חושית לידיעה שלנו היום?
זה יהיה ברור כמו במבט העין, הסביר לי שוב.
ניסיתי לומר ששום ראיה חושית אינה מספקת מידע ללא מעורבות שכלית. שהרי, למשל, הקביעה כי לפנינו אוטובוס אינה "ראיה חושית", אלא מסקנה משפע נתוני החושים, ראיה ושמיעה וכו', שמגיעים אלינו, ומביאים אותנו למסקנה שאכן אנו נוסעים באוטובוס. אבל איש שיחי לא היה מוכן לקבל את דברי. כנראה, לא הבנתי משהו יסודי באותה אמונה חושית שלו.
ניסיתי לקשר בין הדברים שלו לבין הרמח"ל. בינם לבין ה"משך חוכמה". לא הצלחתי. הוא נד בראשו לעלוב שכמוני, שאינו מצליח להבין את עומק הדברים הנשגבים שהביא בפני. ואכן, לאור שמחתו הגדולה בפשט שנתחדש לו, הבנתי שמשהו יסודי לקוי בהבנה שלי.
כשנפרדנו, הרגשתי ירידה מסויימת בהתייחסותו אלי. תחילה, כשישבנו יחד, התייחס אלי כאל אברך כמוהו, מישהו שיתענג על חידוש נפלא במדרש וברש"י על פי המהר"ל. עכשו, לא ידע להסביר לעצמו כיצד מישהו מעולם הישיבות לא הבין למה הכוונה ב"ראיה חושית" שה' אחד ושמו אחד שרק היא תהיה בקץ הימים (יעויין ברמח"ל, בדרך ה', ואיני זוכר את הפרק).
שאלתי את עצמי, ואני עדיין שואל את עצמי, האם דיברתי עם אדם שחי באשליה שהוא מבין משהו עמוק, או שאני, בספקנות ובעקשנות שלי, קילקלתי לעצמי את ההזדמנות להבין סוד גדול, את מה שיקרה באחרית הימים.
לפי הדברים שנאמרים באשכול זה ואחרים, על הקסם שבמלים, לא קשה להבין את הטעות שטעה איש שיחי החביב. הוא חזר על מלות מפתח, שאותן קלט במשך שנותיו בישיבות. "אמונה חושית". "קץ הימים". "דמות יעקב חרוטה בכסא הכבוד" ועוד. אין צורך לדעת קבלה, אולי אפילו יותר טוב לא לדעת קבלה, כדי לפתח קישור נפלא בין מדרשים, בין פסוקים, ולהכניס בהם את הכוונות הנפלאות והמרוממות שגילה. מה יכול להשתוות להבנה זו של יהודי שגילה פתאום את הסודות שנעלמו מכל בריה אחרת בתוך מדרש, בתוך פסוק, בתוך קטע מהמהר"ל שעליו הוא יגע יומם ולילה?
רק תנסו לקחת ממנו את ההבנה הזו, ותראו איזה דבר נורא קרה פה. ניפצתם את אמונתו. לקחתם ממנו את הרגשת החשיבות שלו. נטלתם את הסיפוק שלו בתורה. קילקלתם את אמונתו בקץ הימין.
ברמה הזו, אין צורך בשום נסיון השוואה בין מקורות כדי לברר קושיות או תירוצים. הכל משתלב יחד. הכל מתמזג לסימפוניה נפלאה של הכל "בחינת" או הכל "בסוד".
והכל, לדעתי - אני חוזר על עצמי - מפני שחוזרים על מלים שמעניקים להן, כדברי וטו, משמעות שאין בהן, ואמונה רגשית זו מחיה את הנפש.
עם אמונה כזו, אפשר אפילו למות על קידוש ה'.
נשלח ב-27/1/2003 01:05
נפגשתי בעוד הלכה שנראית לכאורה כאפויה בתנור המיסטיקה.
ביו"ד שצ"א א' נקוט בפשיטות שאבילות על אב ואם י"ב חודש גם בשנה מעוברת.
וכ' הט"ז "ותמהתי על שיש אנשים נוהגים קצת אבילות גם בחודש הי"ג, מאין להם דבר זה והוא באמת דבר בטל וכ"כ מו"ח ז"ל".
ויש לתמוה על תמיהתו הרי שנה זו שנה [כמו לענין פרשת זכור]? אלא מאי בגלל ענין "משפט רשעים בגיהנום"?
אין לי את המקורות. אולי מישהו יודע יותר על המקורות לזה? [אופס מסתברא איננו ]
נשלח ב-27/1/2003 10:31
למיימוני,
לפי שיטתך בקודש (עד כמה שהצלחתי להבינה)
דומה כי אותו אדם היה אחוז "שרעפים מיותרים",
ובתהליכים נפשיים עמוקים שכנע עצמו שמבין הוא מעשי מרכבה,בראשית,ומעשי האבות גם יחד.
האופי המיסטי אופף רעיונות דלים בד"כ,
ולאו דווקא רעיונות נשגבים העומדים בפני עצמם.
רעיון בעל בשר- ניכרת עוצמתו האיתנה ואין הוא זקוק להתגבשות ערפל מיסטי סביבו.
וזהו דבר הניכר ממשנתו של הרמב"ם,
הרי בעצמו כותב הוא בספר המדע שאין לחקור יותר מכדי הצורך במעשי בראשית ומרכבה,
וודאי לא התכוון רבינו הנשר הגדול שנפלפל בעומקא דדינא לגבי קושיות שלא מתחילות ותירוצים אין סופיים בים התירוצים שאין להם מקום בדעת האידאלית.
אף קראתי להגאון ר' מרדכי שוורץ (אחד מחכמי בוהמיה) שכותב על "רפואות וסגולות" שהוציא (או המציא?. ) "שלא היו ידועות עד כה" ושוזר אותם לפי ההלכה וחז"ל.
דבר נאה ונקי חיבורו, אך האם ישנה התגבשות רעיונית שהפליגה במחשבתו של הגאון שוורץ או שמא יש אמת בכך?.
נשלח ב-28/1/2003 10:44
נדה י"ז. -
"ה' דברים שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו, האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה והשותה משקין מזוגין שעבר עליהן הלילה והלן בבית הקברות והנוטל צפורניו וזורקן לרה"ר והמקיז דם ומשמש מטתו"
על המאכלים והמזוג שעבר הלילה, ניתן להבין שללא פריזידר ובפרט בקיץ.
הלן בבית הקברות - השפעה פסיכולוגית.
צפורניים - זלזול בחלק מגוף האדם, פחד פסיכולוגי הנובע.
מקיז ומשמש - אולי [ידע או השערה] רפואי.
בכל אופן הרבה מקפידים גם עם פריזידר על הקלוף מאחר ומייחסים כוח מיסטי.
נשלח ב-28/1/2003 11:35
קשה עלי המחשבה,כי מיסטיקה הינה עבודה זרה,
וכי למה לבטל את האין סוף המדובר כל כך.
שום דבר במיסטיקה הטהורה לא מבטל את האלוהים
להפך:פה ניתנה ההזדמנות לתינוקות שנשבו להעיר את הניצוץ האלוהי שבהם,להבין את הנסתר...
אמונתנו הקדושה שהיא מגוונת קיים מקום לכל, וכוחה הוא בלהכיל(כיול)הכל.
והכל בעיני המתבונן...
קירוב לבבות במהרה בימנו - אמן.
נשלח ב-28/1/2003 13:13
ווטו...
הטעם של הסרת הסכין על השולחן בזמן ברכה מובהר בפשטות במקום בתורה בו מוזכרת מצווה זו.
סוד סדר גזיזת הציפורניים עמוק מאוד ומובהר בפרטיות בספרי הח"ן.
(הפרושים כולם נצמדים לקו מסויים בבחינות קבועות ואינם חורגים ע"פ דמיון הפרשן!)
מישהו אמר כאן "דרדעים"
אה כן,הם הוחרמו בתימן וגם בארץ
אפילו לצרף אותם למניין אסור
הם בחוקותיהם כמו הצדוקים,השומרונים,הרפורמים וכלל המעוותים.
שמעתי צדיק יסוד עולם שאומר עליהם שהם נגע ר"ע ואינם נמנים בכלל ישראל! ביהדות תימן הדבר ידוע ומוקע.
כאן בארץ אותם נבאשים נטמעו בכלל הציבור ושומרים על פרופיל נמוך.
]
