| נשלח ב-4/12/2007 22:58 |
 |
| |
צוואת רבי יהודה החסיד
דיונים רבים נערכו על צוואת ר"י החסיד.
ידועים דברי הנוב"י בתשובותיו, בהם הוא מתייחס לצוואה די בהסתייגות ובצורה מינורית.
כיום אצל חלק גדול מהיהודים החרדים ובפרט בין החסידים, מקפידים מאד על חלק ניכר מאזהרותיו בצוואתו.
אינני רוצה להיכנס כאן בנושא הערכי והעיוני של היחס לצוואה, אלא לסיפורי מעשה שפורסמו בפורום "בחצרות החסידים".
אפשר כמובן לפטור כל סיפור באמירה שזה דמיון או שמועה בעלמא, אך בהתייחסות רצינית, יש להניח שהסיפור לא הומצא יש מאין.
יש לציין שכאן גם א"א לתרץ את הדברים במישור הפסיכולוגי והפסיכוסומטי , שכן לנוגעים בדבר לא היה כל מידע שעברו על צוואצ ר"י החסיד.
כותב ניק בשם "מונטריאל" :
"בעירנו מונטריאל אירע לאחרונה עובדה מדהימה:
אברך קנה לו בית ובה שלשה דירות, הוא שיפץ את הבנין לפי טעמו, לקח לעצמו דירה, והשכיר עוד 2 דירות לאברכים צעורים.
חלפו לה בערך שלש שנים, והאברכים השוכרים עדיין לא זכו לזש"ק ואשתו של המשכיר גם הפסיקה ללדת מאז היגרו לבית החדש, מישהו עורר לו שיברר אם לא עבר על אחד מהתקנות של צוואת רבי יהודה החסיד, ואכן נמצא שעבר על זה, ומיד תיקן את הצריך תיקון.
9 חודשים חלפו מאז התיקון, ושלשתם ב"ה נושעו (לאחד בן ולהשנים בנות(.
הסיפור המדהים הסתיימה ביום ה' העעל"ט כשלהאברך השלישי נולד בת בתוך תקופה של פחות שלשה שבועות משנים האחרים."
וכותב ניק אחר:
"מכיר אני אברך באשדוד שמיום שעבר לדירה חדשה, כל חודש אחד מילדיו או אשתו אושפזו בבית החולים, האברך היה חסר אונים, החליף את המזוזות והתפילין, אבל שום דבר לא עזר. כל חודש משהו מבני המשפחה צריך להתאשפז.
הוא נכנס לכ"ק אדמו"ר מבאיאן שליט"א שאמר לו שיבדוק אצל הקבלן שבנה את הבנין האם לא סתם איזה חלון.
הקבלן אכן נזכר שבמטבח סתמו חלון, מיד פתחו שוב פתח במקום החלון, והכל בא על מקומו בשלום. "
אם הסיפורים נכונים, דומני שא"א לפטור אותם כיד המקרה, וא"כ נשאלת השאלה, האם באמת יתכן שיש ממש באזהרות הצוואה, וכיצד ניתן להתייחס לכך מבחינה הגיונית ?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2007 02:24 |
|
| |
<"אם הסיפורים נכונים, דומני שא"א לפטור אותם כיד המקרה, וא"כ נשאלת השאלה, האם באמת יתכן שיש ממש באזהרות הצוואה, וכיצד ניתן להתייחס לכך מבחינה הגיונית ?">
איך אתה לא מתבייש להטיל ספק באמיתות הסיפורים?
סיפור צוואה:
"כשקוברין אשה שהיתה אוכלת ילדים בחייה, אם רואין פיה פתוח כידוע שתעשה כן לאחר שנה אחת, ויש למלאות פיה בעפר ולא תזיק עוד". (צוואת ר"י החסיד סימן ה).
שמעתי סיפור על אשה, שלא הפסיקה לדבר, וזה "אכל" את בעלה, והוא הלך להתלונן לרבי, והרבי יעץ לו על סמך סעיף זה בצוואה, שבאם ימלא את פיה בעפר היא תבלום.
הרבי חשב לעצמו:אם זה יכול לעזור לאחר מיתה כ"ש שזה יעזור מחיים
וראה זה מויפעס! הוא עשה כעצת הרבי, והיא בלמה
תוקן על ידי נישטאיך ב- 05/12/2007 3:12:35
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2007 06:13 |
|
| |
סנשו, לענ"ד לא מנומס להשיב לאדם בהדבקת לינק שלא ברור ממנו במה מדובר. במקרה הזה, חוסר הנימוס בולט במיוחד משום שבר_בי_רב התייחס מראש לטענת ההסתברות שאליה הפנית:
אם הסיפורים נכונים, דומני שא"א לפטור אותם כיד המקרה, וא"כ נשאלת השאלה, האם באמת יתכן שיש ממש באזהרות הצוואה, וכיצד ניתן להתייחס לכך מבחינה הגיונית ?
בר_בי_רב צודק לגמרי. אם הניתוח הסטטיסטי מורה שאי אפשר לפטור את הארועים המתוארים כיד המקרה, הרי שיש ממש באזהרות הצוואה. התשובה לשאלה "כיצד ניתן להתייחס לכך מבחינה הגיונית" מאד פשוטה - להגיון אין נגיעה לענין הזה. מרגע שהשתכנעת שיש תוקף סטטיסטי מובהק לאזהרות בצוואת ר' יהודה החסיד (ואחרי שניפית כל מיני משתנים מתערבים ותלויות בגורמים אחרים), יש להתייחס אל מה שכתוב בה, כאל תעוד מהימן של תופעת טבע. מה שאולי חסר בהודעתו של בר_בי_רב, זה סימוכין יותר מוצקים לטענה ההסתברותית שלא מדובר ביד המקרה. בלי הסימוכין האלה, הטענה היא כללית ומובנת מאליה - אם היה מתגלה שמשהו הוא תקף, אזי היה צריך לייחס תוקף למשהו הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2007 08:13 |
|
| |
ואם אני יודע על יותר מזוג אחר שלא הקפידו על צוואת ריה"ח בשמות חתן וחמיו או כלה וחמותה וב"ה זיווגם עלה יפה, מה אני אמור להסיק מזה?
כנ"ל, אם אני מכיר מקרים שסגרו חלון ולא אירע דבר.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 05/12/2007 8:14:08
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2007 08:40 |
|
| |
בר בי רב
העלית נושא מעניין שיכול לסמל בעייתיות שקיימת בחברה שלנו.
א. אנו מקבלים באמון מלא כל מה ששם עתיק נקרא עליו. (גילוי נאות: יש בזה טוב אבל גם חסרון).
אם ר' יהודה החסיד הותיר צוואה, היא בוודאי נכונה.
אמנם אני קצת תוהה מה לסיפורים אלו ולצוואה. מי שמאמין לה בגלל ששמו של ר' יהודה החסיד נקרא עליה, וכיון שהוא מן הראשונים, בוודאי היה "נמנע טעות", כדברי רבנים מסויימים בני זמננו, הרי כל מה שנאמר שם נכון, הלא כן?
הרי יש בצוואתו דברים שנוגדים את הגמרא, כגון לשחוט תרנגולת שקראה כתרנגול, שזה מוגדר כ"דרכי האמורי".
ואולי יש לבדוק את הצוואה לגופה. לא לראות בה דבר שהוא כולו נכון או כולו שקרי, אלא להבין זאת כך. ר' יהודה החסיד היה אדם חכם ומתבונן, ואסף את המידע שנצבר אצלו וסידרו בצורה שיטתית. אמנם, הוא היה בן זמנו, ולכן האמין בקיומן של ישויות שהאמינו בקיומן בזמן ובמקום ההוא, יהודים ולא יהודים גם יחד. היתה לו גם תפיסת שכר ועונש שיש לה בסיס מסויים בגמרא, ועל פיה הוא הסביר אירועים שנתקל בהם בחייו.
יש לבדוק כל דבר בצוואה לגופו, לבדוק מה מקורו, ואת התאמתו למה שאנו יודעים היום, ולפי זה לנסות להכריע אם הוא נכון או לא. וכל זה אינו קשור להערכת דמותו של ר' יהודה החסיד, שהיה אדם חכם וירא שמים, כפי שמעידים ספריו.
אנסה ליישם את מה שהצעתי.
ב. בר בי רב העלה לכאורה ראיה אמפירית לכך שיש לסמוך על הצוואה.
ויש לנו ממש מבחן אישוש כמו בסיפורים על בנית תיאוריה מדעית.
כך:
התיאוריה: חלונות משמשים למעבר של מזיקים. אם סוגרים למזיק את המעבר, הוא מזיק.
מקרה מאשש (שממחיש את הכלל): בבית מסויים בקנדה ננעל חלון. כל הדיירים בבית לא נפקדו בזרע (=הנזק).
בדיקה של התיאוריה: נפתח החלון, והנזק פסק (=המשפחות נפקדו בילדים).
אמנם, עלינו להחיל מעט יותר קריטריונים של בדיקה מדעית כדי שנוכל לקבוע, כמוך, שמדובר באישוש. (אישוש=תוצאה שהולמת תיאוריה מדעית ולכן מהווה ראיה מצטברת לטובתה. כאשר תפוח נופל מעץ, זה מאשש את התיאוריה של ניוטון לגבי כוח הכבידה).
ראשית, יש לבדוק את הסיפור אמיתי. על כל פרטיו.
שנית, יש לבדוק אפשרויות חליפיות.
אני מעלה כמה מהן:
1. מעבר דירה יכול לגרום לאשה (או לזוג) בעיות פוריות. בין במישור הפסיכולוגי, בין במישור אחר. אולי זה מה שפעל כאן. הידיעה שהאדמור ברך ושהם תיקנו את הפגום לפי צוואת ר' יהודה החסיד יכלה להוות גורם פסיכולוגי שהקל עליהם לחזור ולהתעבר.
2. היה גורם אחר בסמוך לבית שהשפיע על הפוריות, והגורם הזה נעלם במקביל לפניה לאדמור. (נניח, לשם הדוגמא, אנטנה סלולרית. איני בא לטעון שיש קשר!)
3. אכן היתה גזירה משמים על המשפחות שלא ייפקדו, אבל לא בגלל צוואת ר' יהודה החסיד, אלא בשל עוונות אחרים. וה' גלגל שיגיעו לבנין אחד. כיון שהם התפללו זה על זה, הם נפקדו.
4. באמת מה שכתוב בצוואת ר' יהודה החסיד הוא שטות, כיון שזה לקוח מן הפולקלור הגרמני ואין לזה קשר ליהדות. אבל השטן, שאורב לכל יהודי כדי להילחם בספירות של הקדושה, רצה שיותר אנשים יאמינו בצוואה ויתרגלו להאמין לכל דבר עתיק בלי ביקורת ובלי לדעת מה מקורו. ולכן השטן קיבל רשות מה', כמו בספר איוב, להתגרות במשפחות. הוא מנע מהן פרי בטן, ושלח שליח להטעות את האברך לחשוב שהכל בגלל החלון הסגור, וברגע שנפתח החלון, מייד סייע למשפחות להיפקד.
לפי זה, תיאורית החלון מאששת את קיומו של השטן האורב ליהודים תמימים, ודווקא מפחיתה מערך צוואת ר' יהודה החסיד, שהיא בעצם כלי בידי השטן.
(גילוי נאות: כותב שורות אלו אינו מאמין בקיומו של שטן במובן זה, ומפרש את המקורות שמזכירים את המונח באופן אחר).
5. התיאוריה של דאפל: יש אירועים שאינם קשורים ביניהם אלא רק בדמיון האנושי, וכל אחד מהם נובע משרשרת סיבתית נפרדת. במקרה זה: סגירת החלון ופתיחתו מכאן והעדר הזרע וההיפקדות מכאן. הצירוף שלהם הוא אקראי ולא סיבתי במסגרת תיאוריה אחרת.
באיזה פתרון נבחר? ולפי אלו שיקולים?
אפשרויות:
I ר' יהודה החסיד צודק. וזו ההזדמנות לנגח את כופרי עצכ"ח שמסרבים להאמין בכל דבר שבקדושה.
II דאפל צודק. מדובר בצירוף סטטיסטי.
III אין מספיק נתונים כדי להציע הסבר מלא.
באיזו תשובה בוחר אתה, הקורא? ולפי איזה שיקול?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2007 09:54 |
|
| |
איני יודע מי צודק ומי לא, אבל רבים וטובים לא מקיימים את הצוואה, וממשיכים להיות רבנים גדולים ומצליחים.
מתוך זכרוני הצוואה כולל עוד כמה איסורים, שלא מקפידים עליהם,
אסור לשני אחים לגור בעיר אחת
אסור לבנות בית מאבן -בלוקים
אסור לגור בבית משותף
אסור לצחצח נעלים לפני שנוסעים
אסור לקרא לילד בשם אליעזר (נדמה לי) או שמות נפוצים אחרים.
וכו וכו וכו
ותרנגולת הקוראת כתרנגול- יש לשחוט מיד, מזל שב"ב אין לולים. מכיון שהיא בעיתית עם ההלכה
רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק יא
וכן אלו שאומרים שחוט תרנגול זה שקרא ערבית, שחוט תרנגולת זו שקראה כמו תרנגול, וכן המשים סימנים לעצמו אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לי לא אעשה
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2007 18:59 |
|
| |
חושבני, שמן הראוי להביא כאן את תשובתו המאירה והמזהירה של הנוב"י בנושא זה.
(שו"ת נודע ביהודה מהדורה תנינא-אה"ע סימן עט)
"אשר אתה שואל בדבר השידוך המדובר לגיסתך עם בן תורה ויחסן רק שבשעת חליו השינוי שם שלו הוא כשם אבי הבתולה:
אהובי תלמידי לולא אהבתך אין דרכי להשיב בענינים כאלו דברים שאין להם שורש בתלמוד ובפוסקים, אך גודל אהבתך הוציאני חוץ לגדרי.
דע תלמידי החביב ויהיו דברים הללו חקוקים על לוח לבך לזכרון הכלל הגדול שאין לכל חכמים שאחר התלמוד רשות לומר דבר נגד התלמוד, והאומר דבר לסתור קוצו יו"ד מדברי התלמוד לא יחשב בכלל חכמי ישראל,
ואמנם כשאנו מוצאים אחד מחכמי ישראל המוחזק בתורה וביראה בלי ספק, שכתב בספר דבר הסותר לדברי התלמוד, חייבים אנו למשכוני נפשין לתרץ דבריו שלא דבר רק לשעה או למשפחה פרטית, ודברי תלמוד הם על הכלל.
וכיוצא בזה אנו מוצאים לרבינו יהודה החסיד בצוואה שלו דברים שכמעט אסור לנו לשומעם, כי הוא אומר שלא ישא בת אחותו ובגמרא אמרו שהוא מצוה, הוא אומר שלא ישא אב ובנו שתי אחיות ורב פפא ובנו נשאו שתי בנות של אבא סוראה. הוא אומר שלא ישאו ב' אחים שתי אחיות ובגמרא שמונים זוג אחים כהנים נשאו שמונים זוג אחיות כהנות, ותרי בנתיה דרב חסדא הוו נסיבי לרמי ולמר עוקבא בר חמי, וכיוצא בזה בצוואה ההיא. ואם היה החסיד מצוה צוואה זו לכל ישראל הרי הוא סותר לדברי תלמוד והיה אסור לנו לקבל דבריו כלל.
אבל האמת יורה דרכו כי החסיד לזרעו אחריו צוה לדורי דורות כי ראה ברוח הקדש שזרעו לא יצליח בזווגים כאלה ובזה אינו סותר דברי התלמוד שהוא על הכלל ודברי החסיד היא על הפרט".
מדברי הנוב"י אנו רואים שדעתו לא מסכמת לחשוש לצוואה, בעיקר מבחינה תורנית כיון שהיא סותרת בכמה דברים את דברי הגמ', וכל לימוד הזכות שלו הוא, שהדברים נאמרו רק לזרעו, כי ראה ברוה"ק שהם לא יצליחו בכגון דא. (אני בטוח שמיימוני יכנה הסבר זה כאפולוגטיקה, שהרי לדבריו היו אמונות אלו רווחות בימי הבינים גם בקרב הגויים)
א"כ,- לפי הנוב"י - אם מושאי הסיפורים שהבאתי לעיל, הם צאצאי ר"י החסיד, הרי מובן למה קרה להם מה שקרה, ואם לאו, נצטרך להסתפק בהסבר הסטטיסטי שהביא לעיל סנשו פנשה בקישורו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/12/2007 19:28 |
|
| |
באחד מסעיפי הצוואה הוא אומר
-לא יקרא אדם לבנו יהודה ושמואל (בטעות כתבתי למעלה אליעזר)
ראיתי באחד הספרים- כי המחבר של הספר ששמו היה שמואל- או יהודה? העיד על עצמו שהוא מצאצאי רבי יהודה חסיד, ומה שנאמר בצוואה סימן- סא- שיבוש הוא, אולי לא רק זה שיבוש?
לתשומת ליבם של אלו שהולכים למות בהרצליה(למשל), הם חייבים להקבר בעירם, ולא בעיר אחרת, למשל בני ברק או פ"ת. ואפילו לא בירושלים!
לתשומת ליבם של כל הקבלנים החרדים- הדתים- וההונגרים- שאסור לבנות בית על מגרש- שלא היה עליו בית מעולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2007 02:17 |
|
| |
<"כנ"ל, אם אני מכיר מקרים שסגרו חלון ולא אירע דבר">
התיאוריה היא שהחלונות משמשים למעבר של מזיקים, ולא אירע דבר, כי הקבלן השאיר לנשמות הפועלות פתח מילוט אחר.
<"ואם אני יודע על יותר מזוג אחר שלא הקפידו על צוואת ריה"ח בשמות חתן וחמיו או כלה וחמותה וב"ה זיווגם עלה יפה">
ההסבר הידוע: כל דלא קפיד ...
תוקן על ידי נישטאיך ב- 06/12/2007 2:42:45
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2007 11:02 |
|
| |
לידיעת כולם
מי שלא מאמין באמונות טפלות- זה מביא מזל רע.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2007 11:48 |
|
| |
ירוחם
למה בדיוק טפלות אותן האמונות אשר אי אמונה בהן תביא מזל רע?
_________________
תוקן על ידי אח_של_השכן ב- 06/12/2007 11:48:06
טוב שכן קרוב מאח רחוק?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2007 13:04 |
|
| |
תוקן על ידי דורדיהיוסי ב- 06/12/2007 13:04:11
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2007 13:23 |
|
| |
אח
למה אתה שואל אותי? שאל את אחיך, הוא יתן תשובה יותר טובה?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2007 21:12 |
|
| |
בר בי רב
בתשובת הנוב"י הוא כותבשאין לסמוך כלל על צוואה זו, אבל כדי לכבד את זכרו של ר"י החסיד הוא מציע איזה תירוץ שזה רק לזרעו.
הכלל הגדול שאין לכל חכמים שאחר התלמוד רשות לומר דבר נגד התלמוד, והאומר דבר לסתור קוצו יו"ד מדברי התלמוד לא יחשב בכלל חכמי ישראל,
ואמנם כשאנו מוצאים אחד מחכמי ישראל המוחזק בתורה וביראה בלי ספק, שכתב בספר דבר הסותר לדברי התלמוד, חייבים אנו למשכוני נפשין לתרץ דבריו שלא דבר רק לשעה או למשפחה פרטית
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2009 06:32 |
|
| |
ינוקא: צוואת רבי יהודה החסיד 26/5/2003
רבי יהודה החסיד (בעל ספר חסידים, המאה ה-12 או ה-13?) השאיר אחריו כנראה צוואה. הצוואה הזו מכילה סעיפים משונים מאד. מוזרים כמו שאפריים לייב קורא להם.
אזכיר שלושה.
1. אם תרנגולת קראה כמו תרנגול צריך לשחוט אותה. יש לי הסבר למה צריך לשחוט, וזה מבוסס על תפיסה מגית ודמונולוגית של התקופה. אבל העיקר שזה נגד גמרא מפורשת, ואולי מישהו כאן יכול להביא אותה. ובכל זאת, זה נכלל בצוואה שלו, וכל רב מצטט את רבי יהודה החסיד בהתפעלות, למרות שהוא חולק על גמרא.
האם יש לאפריים או למגן נאמן אחר הסבר?
2. אסור לבני זוג להתחתן, אלא אם כן לחתן ולאבות משני הצדדים יש שמות שונים, וכן לכלה ולחמות מכל צד. למרות שזו הצוואה של רבי יהודה החסיד, יתנו לזוג כזה להתחתן, אבל מספרים מפה לאוזן בשם רב גדול בחו"ל שרוב המקרים שהגיעו אליו לגירושין היו כאלו שעברו על הצוואה הזו.
אני הייתי מסביר זאת אחרת. למשל, אם בני זוג רבים, הם מתפייסים. אבל אם הם יודעים שעברו על הצוואה, הם לא יאמינו שיש להם סיכוי.
באותה שבת שבה שמעתי על כל הדברים המוזרים האלו, שמעתי סיפור מעניין, ואני משמיט את השמות. רב גדול רצה לקחת כלה מוצלחת לבנו, אבל שם הכלה היה כשם אשתו. אז הוא אמר: זה לא נורא. לאשתי לא קוראים כך וכך. קוראים לה "רבנית". אז זה כבר לא אותו שם, וזה לא מנוגד לצוואה של רבי יהודה החסיד!
זה נראה לי טריק יפה. וזה סימן שאותו רב לא האמין כמו אפריים לייב שכל רעיון מוזר הוא אמת, אלא שלא יכול היה להגיד זאת בגלוי ולכן המציא כזה סיפור יפה.
3. לפי הצוואה, אסור להעלות שני אחים לתורה באותו בית כנסת זה אחר זה. למה? עין הרע. המשנה ברורה (אם אני זוכר מה שאמרו בשולחן שבת) אוסר להעלות שני אחים, גם אם הם יאמרו שאינם חוששים לעין הרע. למה? ככה. כי זה מסוכן.
המארח שלי סיפר על חבר טוב שלו, שהיו לו שתי שמחות בשתי שבתות. שבת אחת, נניח, חיתן בן ושבת אחרת היתה לו בר מצווה. כל פעם קיבל עליה. והנה, בשבת השלישית, הבאה, נולד לו נכד. זה לא היה מתוכנן מראש, אבל ככה זה יצא. אז הוא היה אמור לעלות לתורה, אבל פחד מעין הרע. אז הוא הלך להתפלל בבית כנסת אחר, כדי שלא יעשו לו עין הרע.
זו היהדות של אפריים לייב? יהדות של מלחמה בעין הרע?
*****
ווטו1:
ינוקא יקר,
אני מסכים עם הבעיתיות שהעלית אבל נדמה כי הבעיה אינה עם ר' יהודה החסיד וצוואתו אלא עם אלה שעשו מזה תורה מסיני.
ר' יהודה החסיד היה רגיש לכל מיני דקויות ורצה גם שבני ביתו יפתחו את אותן רגישויות [אולי הכיר כי זה מתאים להם?]. בכל אופן זה ויכוח אחר אם רגישויות אלו היוו דבר מקדם לר"י החסיד ולבני ביתו, אבל זה ויכוח משפחתי פנימי ומה לנו ולזה [אא"כ אנחנו מתכננים לכתוב צוואות מעמיסות לבני ביתינו].
הבעיה הוא במי שפירסם זה כשיטת ראשון שראוי גם לאחרים להחמיר בה וכבר יצא נגד זה הנודע ביהודה.
*****
קונילמל7:
שמעתי שכתוב בצוואה שלא לצחצח נעליים ביום היציאה לדרך ועל זה שמעתי הסבר שאז ביציאה לדרך היו הנעליים מתלכלכות וא"כ יוצא הצחצוח לשוא. אם הסבר זה נכון וגם מה שכתבתי בשם הקוצקר על התרנגול שזעק כתרנגולת (ראו הלינק של לינקי), נמצא כי צוואתו לא היתה רשימת איסורים חמורים, אלא רעיונות מעשיים פרקטיים ואפילו ברמה פחות חשובה מאשר ה'רגישויות' שכתב עליהן וטו כאן למעלה.
|
|
|
|
|
|
