מסעם של בן הכפר ובן איש הרוח

בגיל 4:
בן הכפר – אהה, הבנתי, אם לא נשקה את הזרעונים, לא יהיו לנו חיטים. אם לא יהיו לנו חיטים, לא יהיה לנו לחם, אז אני אהיה רעב? "כן, בני".
בן אש"ה -  אז האל הזה יעניש אותי אם ארביץ לשרהל'ה? "כן, הוא לא אוהב שמרביצים, לא אוהב שעושים דברים רעים".

בגיל 8:
בן הכפר –  אני רוצה שיהיה לי חבר טוב, כמו שדוד ויהונתן חברים טובים. "אם אתה רוצה חבר טוב, אתה גם צריך לתת, אתה צריך ללמוד לחשוב על השני והרבה".
בן אש"ה – אני רוצה ללכת לבית הכנסת כמו הגדולים, כל בוקר וכל ערב.  "בית כנסת זה מקום קדוש, השכינה שורה שם. אתה צריך ללמוד להתנהג בכבוד, ולהיאזר בהרבה סבלנות. התפילה לפעמים ארוכה, ואני לא בטוח שאתה כבר בגיל המתאים".

בגיל 10:
בן הכפר –  אני רוצה לזרוע בעצמי השנה, לפחות את חלקת השדה הצפונית.
בן אש"ה – אבא, למד אותי איך הספרדים מנענעים את הלולב ואיך החסידים ואיך הליטאים.

בגיל 12:
בן הכפר – אבא, החלטתי שמהיום אני כבר לא רב יותר עם שרהלה. אם יהיו לי בעיות אני אגש אליך, זהו אני כבר גדול.
בן אש"ה – אבא, קיבלתי על עצמי לומר כל יום את י"ג עיקרי האמונה, ומהיום אפסיק להעיר אתכם בבוקר ואשמור על המצווה הזו של 'כבד את אביך ואת אמך' בכל מאודי ונפשי – 'אפילו נוטל את נפשך'.

בגיל 15:
בן הכפר –  אני מתחיל להרגיש שאני רוצה חברה, לא רק חברים. "צא אל השדה ולקוט שושנה בין החוחים".
בן אש"ה – אני לא יודע מה קורה לי, אבל היצר הרע נטפל אליי הרבה מאד בזמן האחרון. "דע לך שהקדוש ברוך הוא נטע בנו יצרים, כדי שנוכל להתגבר עליהם ולהתעלות ברוחניות".

בגיל 17:
בן הכפר –  מתחיל להימאס לי, אני עושה כל הזמן אותו דבר. חורש זורע, קוצר ומעמר. הקשרים החברתיים שלי יציבים, אבל אני לא בדיוק יודע מה אני עושה פה בעולם. "אתה עושה בעולם מה שאתב מסוגל לעשות. המשמעות של החיים שלך, זה מה שהם. ומה הם החיים? מה שמתאים לך לחיות כאדם, כל אחד עם הרמה שלו. אם אתה רוצה לעלות רמה, תתחיל לחקור יותר את הסביבה שלך. את הפרחים, את האנשים, ואולי גם את עצמך, אבל היזהר לא לרוץ מהר מדאי. אל תהפך לי לנזיר"
בן אש"ה – אני מתפלל כל יום, מבקש ומבקש, אני לומד ומנסה לשמור כל הלכה, אבל לאן כל זה מוביל? "קודם כל שכר מצווה מצווה. כשתגיע לדרגה המתאימה, תרגיש סיפוק מכל מצווה. אבל השכר שאתה רוצה להרגיש אותו בכמות גבוהה, זהו ה'קרן' וכידוע לך 'הקרו קיימת לעולם הבא"
ומה זה עולם הבא? "זה עניין לא פשוט. יש בזה כמה שיטות. אבל הרעיון הוא שאנחנו בדרך לקראת מטרה הגדולה מהחיים כפי שנראים בחיי היום יום. יהי רצון שנזכה בקרוב".

בגיל 20:
בן הכפר – האם אתה חושב שהגיע הזמן שאנהל לעצמי את החיים? אחליט על אילו הנאות להוציא את כספי, איזה נושאים ללמוד ובאיזה מקום לחיות? "אתה כבר מספיק מבוגר להחליט גם בנושא הזה. אבל תדע לך שעוד לא למדת להפסיד בחיים, לוותר, להסתכל קדימה למרחקים, להתעלות מעל הרגע"
אילו דיבורים אילו? "עוד נשוב לדבר על כך".
בן אש"ה -  רבינו המשגיח, אני כבר שנתיים נלחם בתאוות האכילה, ואני כבר מואס ברוב מיני המתיקה. האם עלי להמשיך בכך? "בני, שכרך גדול מן השמים. אבל גם בארץ, סיגלת לעצמך כוחות נפלאים. אני חושב שלזמן מה תפסיק עם העניין הזה. אתה יודע שיש ירושלמי האומר שאדם חייב ליהנות בעולם הזה, כמובן במידה ידועה ואם זה משרת את המטרה הרוחנית של האדם. היום אנחנו יודעים שלהרגיש טוב נותן לבן אדם כוחות מחודשים ומחוזקים לעבודתו".

***

עד כאן חלק 1/3

תוספת לינק

תוקן על ידי עצכח ב- 20/03/2008 7:51:05

בגיל 42:

בן הכפר –  אבא, קראתי בספר, ואכן אני מתרשם שיש שם הדרכות מצוינות. אהבתי למשל את העניין של לא תחסום שור בדישו, את החובה לתת לפועל לאכול מהמאכלים שמתעסק בהם. אני חושב שאני גם מתחבר קצת לעניין של לחיות עם אלוקים. מבחינתי זה אומר לא לשכוח את התמונה הגדולה, לא לשכוח את התבונה המקיפה. אבל קצת נראה לי מוגזם כמות העצות וההדרכות בעניין הזה, משכן הקימו שם, כל אחד צריך לשמור שבת, זה נראה לי מדאי מתקדם או מדאי מפגר בשבילי.

"לאט לך בני. אתה צריך לחשוב על התמונה בגדול. לקחת בחשבון את העם אליו הספר מדבר, התקופה, וכמו כן אתה חייב להסתכל על חברה שלימה, לא רק על עצמך שהתקדמת בדרך שלך, אולי מהירה יותר או שונה, הבנת?"

בן אש"ה –  גיליתי רמב"ם מעניין מאד, ששכר ועונש ודומיו הם נושאים הבאים לחזק את חלשי הדעת. אני חושש לומר, אבל אולי גם כל עניין תחיית המתים זו תשובה למי שיש לו שאלות בהקשר הזה. לי אין שאלות, ואני גם לא רואה את התורה בונה את עצמה על תחיית המתים ועולם הבא. זה מקסימום טיפים ותוספות בלתי מוכרחות, בעייני.

"בני, חוששני שהרחקת לכת, אבל יודע אני את ליבך מאז היוולדך, וכיוון שבאמת ובתמים אתה סובר את הדברים המוזרים הללו, אני מניח שה' סולח לך".

בגיל 45:

בן הכפר –  אבא, אני חושב שבכלל נכנסתי מדאי רציני לכל העניין הזה. הפכתי לפתע להיות מליץ יושר, סניגור או קטיגור של הספר הזה. בחרתי בגישה אחרת. אני אאמץ מה שאני מרגיש שמועיל לי, גם מה שאני מבין שיכול להועיל לי בעתיד, או אולי לילדים שלי, כל השאר לא אמור לעניין אותי. חוץ מלעיין בהם מדי פעם מתוך קרדיט שמצטבר מהדברים שכן אימצתי.

"יפה אמרת".

בן אש"ה –  אבא, אנייודע שאנחנו כבר לא נמצאים באותה עמדה אמונית. לכן אני לא רוצה להיכנס לדעות המשתנות שלי שוב. רק רציתי לומר לך כסבא של ילדיי, אל תיבהל אם תראה שהם חורגים קצת מצורת החינוך שחינכת אותי. אני שם דגש בחינוך על "להיות בן אדם, כן דילג בתפילה לא דילג, איחר זמן קריאת שמע לא איחר, נראה לי פחות חשוב בשלב זה. חשוב לי שהחינוך יתמקד בתכלית של להיות "מענטש".

"תשקול שוב את דרכך. אני כבר מבוגר מדאי כדי לפתוח את כל מחסן המחשבות שלי, המסודרות להפליא. אני לא הייתי מחנך בדרך שלך, אבל אתה האב, ואני רק הסב. תשתדל רק שסבתא לא תשים לב, היא לא הייתה שותפה למסע שלך".

בגיל 47:

בן הכפר –  חשבתי על רעיון מעניין אבא, אולי אמצא חברה שדוגלת בספר הזה, וכך יהיה לי הרבה יותר נחמד וגם קל להיצמד ולהצמיד את ילדיי לתכנים שאני אוהב בספר.

"בני, כאן הבעיה. אם אתה רוצה חברה, אתה צריך בדרך כלל סטטוס קוו קבוע ויציב. אתה לא יכול לומר לכל אחד לבחור את החלקים שמועילים לו. יש חברה כזו, אבל המחיר להצטרף, כיום, הוא מחיר של שמירה על הכל. יש אמנם גם חברות קלות יותר, אבל תצטרך תמיד לבדוק את העניין הזה שאמרתי".

בן אש"ה – אני מבין את אמא, אני מבין שקשה לה לקבל שהנכדים לא עושים את שהיא רגילה מבית אבא, אבל טובת הילדים לנגד עייני. אני בוחר לתת להם חינוך ליושר ומוסר, מוסר שמבוסס על ערכי התורה (על השתנותם של ערכי היסוד בעייניי, כאלוקות ועוד, לא דיברתי אתך) אבל מרכז הכובד ניתן על חשיבה ופיתוח יכולות אישיות, של התחשבות עירנות וכו'.

"אתה חי בתוך חברה, וכפי שאני תמיד אומר לך, אני אישית סומך עליך, אבל תקח בחשבון את נפשם הרכה של ילדיך, וכמובן תחשוב בכלל איך ניתן לבסס חברה תורנית בדרכך"

בגיל חמישים ייפגשו בן הכפר ובן איש הרוח....