| נשלח ב-10/3/2008 05:28 |
 |
| |
ויקרא
(אשכול זה נפתח
בהתאם לנכתב כאן ובהודעה הפותחת שם)
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2008 12:57 |
|
| |
נושאי פרשת ויקרא
קרבן עולה א' א'-א' י"ז
קרבן מנחה ב' א'-ב' ט"ז
קרבן זבח שלמים ג' א'-ג' י"ז
קרבן חטאת ד' א'-ד' ל"ה
קרבן עולה ויורד ה' א'-ה' י"ג
קרבן אשם ה' י"ד-ה' כ"ו
סיכום פרשת ויקרא לנושאיה
לאחר ספר בראשית המתאר את השתלשלות הבריאה עד ליצירת משפחת אבות האומה, מהם יווצר עם ישראל וספר שמות המתאר את יצירת עם השם בהוצאתו ממצרים, מתן תורה ובניית המשכן, פותח ספר ויקרא בעצם התקרבות ישראל לקדושת השם בהקרבת קרבנות, הזהרות מטומאה ושיוך כלל החיים להשם.
פרשת ויקרא פותחת בעבודת הקרבנות במשכן, המשייכת את החיים להשם בקרבן עולה הניתן כולו להשם, קרבן מנחה ממזון נפש המקריב, קרבן זבח שלמים המשתף את האדם כביכול עם השם בזבח. כן ישנם קרבנות המסירים חוסר קירבה להשם; קרבן חטאת הבא על החטאת המעשה מהמטרה וקרבן עולה ויורד על חטאים קלים יותר, המשתנה לפי המעמד הכלכלי של החוטא וקרבן אשם על מעשים שהם אך גורמי אשמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/3/2009 12:06 |
|
| |
ווטו, קרבן עולה וקרבן מנחה שניהם ממזון המקריב, והמנחה ביסודה היא סוג של קרבן שלמים/עולה. כמו כן עולה ויורד הוא בכלל קרבן אשם.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/4/2009 00:21 |
|
| |
אחימעץ: ספר ויקרא
מזה זמן עוסקים בפורום בנושאי פרשת השבוע - חשבתי שמן הראוי יהיה לעסוק גם בכללות ספרי החומש.
ועכשיו שמתחילים לקרוא בספר ויקרא, אכתוב עליו מעט, וכל המרבה להוסיף כהנה וכהנה - הרי זה משובח.
ספר ויקרא נחלק לשנים:
"ספר" מקדש וקדשיו,
ו"ספר" קדושת ישראל.
הראשון נחלק לששה:
א. פרשת ויקרא - דיני הקרבנות - לכל בני ישראל (ככתוב בא' ב')
ב. פרשת צו עד "זאת התורה" - דיני הקרבנות לכהנים. (ככתוב בו' ב')
ג. פרקים ח' ט' י' - שבעת ימי המילואים והיום השמיני.
ד. מ"זאת החיה" עד "להבדיל" - כשרות המאכלות ודיני טהרות שלהם.
ה. פרשיות תזריע מצורע - דיני טהרות שבאדם.
ו. פרשת בזאת יבוא אהרון אל הקודש ופרשת שחוטי חוץ - נספחים.
פתח בעיקר דיני קרבנות - שזה לכלל ישראל - והמשיך בדיני קרבנות לכהנים. ואחר שסיים דיני קרבנות אז אפשר לגשת לשבעת ימי המילואים להכשרה סופית של הכהנים.
וככתוב בספר דברים - אין חובה לשחוט כל בהמה בירושלים ולהקפיד בה על דיני קרבנות, אבל כן יש דינים של כשרות ודיני טהרות בשאר הבהמות - וזו הפרשה הבאה, המשלימה את דיני היתר איסור והיתר בבהמות.
ולאחר שסיים בדיני מקדש ו"קדשיו" ממש - עבר לדבר בדיני טהרות שבאדם, שגם לזה יש שייכות אל המקדש או אל מחנה כהונה לויה וישראל בכלל. ונראה שפרשת יולדת הופרדה מהפרשיות שבסוף פרשת מצורע - אולי משום שאין זה נאה לחבר את לידת החיים עם הדברים ששם.
לסיום דיני מקדש וקדשיו - הביא את פרשת בזאת יבא ופרשת שחוטי חוץ - למעשה שניהם עוסקים במידה הנכונה של התקרבות אל הקודש, ואם כן זה גם השלמה לדיני טהרות, ונוגע לכלל הדברים שלפניו.
השני נחלק לשמונה:
א. פרקים י"ח י"ט כ' - דינים שבקדושה - לכלל ישראל.
ב. פרשת אמור עד כ"ב י"ז - דינים שבקדושה - לכהנים.
ג. כ"ב י"ח עד סוף הפרק - דינים שבקדושה - בהבאת הקרבנות.
ד. פרק כ"ג - דיני קדושת מועדי ישראל.
ה. פרק כ"ד - נספח - קדושות "מועדי" המנורה והשולחן, וקדושת שם אלוקים וקדושת צלם אלוקים.
ו. פרשת בהר - קדושה בדיני שמיטה ויובל, ובתוכם דיני קרקעות ועבדים.
ז. פרשת בחוקותי - עד סוף פרק כ"ו - שכר ועונש על הדינים שנאמרו למעלה.
ח. פרק כ"ז - נספח - קדשי בדק הבית.
גם כאן פותח בכלל ישראל ומשם עובר לכהנים, ואחר כך קדושה בדיני קרבנות שנוגע לשניהם יחד, השלב הבא הוא המועדים, פתח במועדים השנתיים, ועבר לשמיטות, (ופרק כ"ד כאמור הוא נספח, קדושת שם אלוקים וקדושת צלם אלוקים מהווה גם הקדמה לדיני עבדים - לעניין כבוד העבד). לבסוף הוזכר עניין השכר ועונש. וקדשי בדק הבית הופיעו בסוף, אולי מכיוון שהם מחברים בין קדושת ישראל לבין המקדש וקדשיו.
תוקן על ידי עצכח ב- 06/04/2009 11:24:16
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2011 16:05 |
|
| |
שבת שלום לכולם,
רציתי להמליץ לחברים כאן ולגולשים לכאן,
והיות שמתחילים השבת חומש ויקרא,
אז אני ממליץ מאוד ללמוד את הפרשה עם הספרא והמלבי"ם,
זה פשוט לימוד מאלף ומחכים מאוד,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2011 20:20 |
|
| |
שבוע טוב לכולם:
השקפת חז"ל בעניין הקרבנות,
1, ההשקפה מחז"ל שרש"י הקדוש אימץ בכל דרך פירושו:
ריח ניחוח לה': נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני (ספרי שלח פי' קז) (כלומר: לא ח"ו שהם אמצעי)
ריח ניחוח לה': תניא א"ר שמעון בן עזאי בוא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות שלא נאמר בהם לא "אל" ולא "אלקים" אלא ה' שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק,(= כמו שעושים הקבלסטים) (לאומרים רשויות הרבה הן והדבר מוכיח שזה ששמו כך צוה להקריב לו מנחה וזה ששמו כך צוה להקריב לו פרים וזה אלים לכך נאמר בכולם ריח נתוח לה' רש"י)
(מנחות קי)
2, ההשקפת חז"ל שהרמב"ם אימץ בהשקפתו,
אל פתח אהל מועד יקריב אותו: ואל פתח אהל מועד לא הביאו ר' פנחס בשם ר' לוי משל לבן מלכים שגס לבו עליו והיה למוד לאכול נבלות וטרפות, אמר המלך זה יהיה תדיר על שלחני ומעצמו הוא נידור, כך לפי שהיו ישראל להוטים אחר
עבודה זרה במצרים והיו מביאים קרבניהם לשעירים, ואין שעירים אלא שדים וכו' והיו ישראל מקריבים קרבנותיהן באיסור במה ופורענות באות עליהן, אמר הקב"ה יהיו מקריבין לפני בכל עת קרבנותיהן באהל מועד והן נפרשים מעבודה זרה והם ניצולים (ויקרא רבה כב ח)
3, השקפות חז"ל שהאבן עזרא אימץ לעצמו,
האבן עזרא טוען שיש הרבה טעמים לקרבנות, כמו שיש לפה לאף הרבה סיבות להריח לנשום וליופי,
את הפשט שאני מאמץ מהאבן עזרא היא "להחיות מורי התורה" כלומר לתת אוכל למלמדי תינוקות ולרבנים ולדיינים ולשופטים,
תוקן על ידי maxmen ב- 12/03/2011 20:27:20
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2011 22:38 |
|
| |
בפרשת קרבנות החטאת
הפרשה מתחילה בכותרת:
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה:
שמשמעה לכאורה שכל הפרשה בהמשך מדברת בנפש שחטאה בשגגה, שעשתה אחת מכל המצוות בשגגה. לכאורה משמע שמדבור בכל מצוות לא תעשה.
לפי זה חטאו של הכהן המשיח הוא גם שגגת מעשה בלבד.
(ג) אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַיקֹוָק לְחַטָּאת:
ואילו חז"ל פרשו שהיתה לו שגגת הוראה עם מעשה..
בהמשך:
(יג) וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ:
לכאורה לפי הפשט, לא מדובר בבית דין, אלא שכל הצבור כולו עבר עברה כלשהי, לדוגמא, שדור מסוים חללו שבת במלאכה מסוימת שחשבו שהיא מותרת, ולכן במקום קרבנות של הפרטים, מביאים קרבן כללי. חז"ל פרשו שמדובר בשגיאה של בית דין שטעה בהוראה ועשה הצבור על פיהם.
בהמשך מדובר על נשיא ויחיד, שחטאו במעשה בלבד ולא בהוראה.
כפי שציינתי חז"ל צמצמו את הפרשה לעברות שחייבים עליהם כרת, ואת שתי הפרשיות הראושנות הסביר שלא כפשטן. גם אם נבין את האילוץ של חז"ל עדיין נשאלת השאלה, מדוע התורה כתבה בצורה שמוליכה אותנו להבין שחטאו של כהן משיח וחטא העם, זהים לחטאו של היחיד.
בהמשך, בפרק ה:
(יז) וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ:
(יח) וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג וְהוּא לֹא יָדַע וְנִסְלַח לוֹ:
(יט) אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַיקֹוָק: פ
הפתיחה בפסוק יז מאוד דומה לפתיחה של פרשיות החטאת, חז"ל דרשו את הפרשה באשם תלוי, אולם שוב פשט הפסוקים הוא בכל חטא ובואתה שגגה שדובר עליה לעיל, ואם כן קשה מדוע הכפילות וההקרבנות השונים.
שוב, גם אם מבינים את האילוץ של חז"ל, מדוע התורה כתבה בצורה שכתבה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2011 23:59 |
|
| |
בשאלת היחס שבין האשם לחטאת
בנוגע לשאלתך האחרונה, בעל בעמיו, עסקתי באשכול פרשיות החטאת
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2011 10:34 |
|
| |
ירוק כתבת: <בכל אופן נקודה אחת שאולי יכולה לשפוך אור על הענין: רוב קרבנות החטאת המופיעים במקרא הם בעצם קרבנות מטהרים, שאינם באים על חטא כלל.>
לא ברור לי, הרי קרבנות החטאת שבפרשת ויקרא נראה שהם בפירוש על חטא, אא"כ תאמר שהיה קרבן חטאת מקורי באזישהו מקום והוא 'הודבק' לפרק ד. נ"ל דחוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2011 19:58 |
|
| |
בעל שאלת שאלה זו גם באשכול המלונקק לעיל, ואענה גם כאן: אני מנסה לבסס שם תיאוריה שכל פרק ד' העוסק בפרשיות החטאת, מאוחר יותר לכל ספר ויקרא. הסיבה הראשונה שלי להבחנה זו היתה משום שזה הפרק היחיד בכל התורה שמשתמש בכינוי נוסף למזבח הנחושת, ואינו קורא לו 'מזבח' סתם [יעויין באשכול מזבח הקטורת על הסיבות שהביאוני לכך]. לזה צירפתי את העובדה שהחטאת והאשם יושבים על אותה 'משבצת', דהיינו השאלה שלך. שזו גם סיבה לחשוב שאחד מהם, או החטאת או האשם, מאוחר יותר. לפיכך צירפתי את שני הדברים ושיערתי שקרבן החטאת היה קרבן מכשיר [דהיינו מטהר מטומאה] כפי שהוא בכל התורה זולת פרק ד' שבספר ויקרא. וקרבן הכפרה על חטא המקורי היה האשם. _________________
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2012 19:38 |
|
| |
שבוע טוב
מספר דיוקים בפרשה. ויקרא פרק ד ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה:
י
הפסוק מתחיל ביהודי פשוט- כי= כש יחטא בשגגה
(ג) אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַיקֹוָק לְחַטָּ
אצל הכהן זה- אם-= כאשר, וכבר לא כתוב בשגגה. (כב) אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם:
אשר- לא אם- ולא כי, הנשיא יחטא! זה בטוח וצפוי. ויקרא פרק ה (כ) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כא) נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּיקֹוָק וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ:
(כב) אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה:
(כג) וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא:
(כד) אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ:
מבין כל העבירות שבתורה- מצאה התורה לנכון להזכיר את העבירות שבין אדם לחברו
(כג) וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא:
חז"ל אומרים כי בכל מקום שכתוב והיה לשון שמחה! מה השמחה הגדולה בפסוק הזה?
השמחה היא שאדם מודע כי הוא אשם, שפגע ברכוש חברו ומחזיר. זו באמת שמחה.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/3/2012 20:51 |
|
| |
השבת עלתה לי השאלה מדוע התורה לא פרטה את תהליך הקרבת האשם בניגוד לכל שאר
הקרבנות בפרשה צריך להקריב אשם מסוג איל וזהו.
מה עם האמורים מתן דמים מי אוכל וכו".
יש למישהו רעיון?
|
|
|
|
|
