| נשלח ב-17/3/2008 14:06 |
|
| |
האם "ואהבת לרעך" ו"ושימח את אשתו" דוחות פו"ר?
הנני מעביר הודעה זו ותגובותיה מאשכול שאלות ודיונים בהלכה מאחר ונוצר ממנה שרשור הראוי לעמוד כשלעצמו.
*****
שאלה שקבלתי באישי:
.. התוכל להעלות לדיון בפורום שלכם... את השאלה הבאה.
האם מצוות "ואהבת לריעך כמוך" ו"ושימח את אשתו" דוחות מצות פריה ורביה?
זוג ההולך להינשא מבקש להגביר את ההיכרות, האחווה והשלום ביניהם טרם יפנו את מעיינותיהם להריון וללידה ולכן הם מתכוונים להשתמש באמצעי מניעה [הערת ווטו: שאין בהם בעיה של השחתת זרע] לשנה הראשונה. הם יודעים שמבחינה הלכתית יבישה אין להם בעיה למצוא רב שיתיר להם, אבל הם רוצים קודם לברר את הצדדים ההגיוניים של השאלה.
תוקן על ידי ווטו1 ב- 17/03/2008 14:07:19
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2008 14:08 |
|
| |
chouteng:
ווטו1:
מילים הם גמישות מאד. מדובר בזוג אנוכי שרוצה להנות ומרמים את עצמם שיש צד מוסרי או תורני במה שהם עושים. אם הם רוצים לקיים מצות ואהבת לרעך כמוך, הם יכולים לכבד אחד את השני, לעזור אחד לשני וכדומה.
*****
אמשלום:
[צ'אוטנג,
מדוע לא להוליד הוא מעשה אנוכי יותר מלהוליד?
להזכירך, בזמנו קבעת נחרצות שאישה הבוחרת ללדת בלא בן זוג היא אנוכית, ואילו כאן אתה קובע נחרצות שזוג שבוחר לדחות את ההולדה הוא אנוכי. מכאן יש רק מסקנה אחת אפשרית - כל מי שבוחר אחרת ממך הוא אנוכי. זו אכן מסקנה מחכימה, אלא שאתה חייב להכיר בכך שאינה יכולה - ברמה הפרקטית - לעזור לכולם, שכן כל עוד אינך נגיש לפניית כל יהודי ויהודיה בעולם, כיצד ידעו אנשים ונשים איך עליהם לנהוג?!]
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2008 14:09 |
|
| |
mcahn:
ווטו,
היתר לדחות פרייה ורבייה (וכמו שהם כתבו, יש כאלה) נזכר בשו"ע מטעמים של לימוד תורה. כך שאם הוולד יפריע להם בשלב הראשון ללימוד תורה, אפשרית דחייה שכזו. הקונפליקט בין 'ואהבת לרעך' או 'ושימח' לבין פו"ר אינו קיים. באותה מידה הם יכולים להעלות קונפליקט בין 'וחי בהם ולא שימות בהם' (ולנערות רבות הולדה בשלב נישואין קדום היא בהחלט בגדר של 'שימות בהם'). בקיצור, יש ערכים מתנגשים, אבל 'ואהבת' או 'ושימח' אינם קשורים לעניין. אני לא חושב כצ'אוט שמדובר בזוג אנוכי, אני רק חושב שנקודת המבט של ההלכה אכן רואה בזוג שהולך להתחתן כמי שאחראי להביא ולד לעולם (עד קיום מצוות פו"ר דאורייתא) ויש חריגים, אבל כדאי שהם יישארו כחריגים. אם הם באמת חושבים שזה יכול לגרום למשבר שיוביל לערעור משמעותי של חיי הנישואים שלהם זה דבר אחד, אם הם חושבים שזה יפריע ללימוד תורה זה ג"כ מותר, אבל סתם להשתמש ב'ואהבת', זה באמת מלים ריקות. בקיצור, אם הם לא מעוניינים סתם בהיתר, אלא בהפנמה של ערכי ההלכה במקרים שכאלה, אני לא חושב שאהבת הרע יש לה איזו שהיא רלוונטיות בעניין. בדיוק כמו שאהבת רע לא תדחה את הלכות נידה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2008 14:23 |
|
| |
צ'וטנג,
לא התיחסת לשאלה, התחמקת ממנה. גם אם נניח כמוחזק לך שסתם זוג שרוצה לדחות הולדה הוא אנוכי יותר מסתם זוג שכן רוצה להוליד ולהיות מצואצא, עדיין השאלה בעינה עומדת. לסבר את האוזן אצייר את השאלה כנשאלת ע"י הורים המסורים לילדיהם ורוצים לייעץ להם לדחות את ההולדה כי לדעתם חיובי הוא שלא יתחילו את חייהם המשותפים הדורשים הסתגלות זל"ז בדאגות והסחות יתר ובפרט שלדעתם גם לצאצאים ישופר המצב עקב המתנה זו.
מקקאן,
הנך משתמש במפורש בהלכה כקנה מידה למדידת הערכים זה מול זה ודן את שאינו בכלל זה כ"מילים ריקות". כפי שהודגש השאלה היא על ההיגיון ולכן אף המשל הקיצוני של אהבת ריע מול הלכות נדה אינו פותר אותה, כי ערבך ערבא צריך ואדרבה הסבר למה אהבת ריע לא דוחה [או תדחה] הל' נדה ועי"ז נחכים גם כאן. להבנתי הסיבה שאין אהבת ריע דוחה נדה אינו משום שבהכרח ערך שימור הנידות יגדל תמיד על ערך אהבת הריע, אלא משום שא"כ ביטלת תורת נדות. סברא זו לא תדמה באם יהיה היתר המוגבל לשנה ראשונה או כדומה.
אגב, התירים לאמצעי מניעה עבור בריאות פסיכולוגית גם טרם קיימו פו"ר קיימים גם בספרות ההלכתית ושמעתי בשם רג"נ שגם קושי האשה לגדל [שהזכרת] נכלל בזה. אך נראה שאין לערב כאן את הנושא לכדי השוואה גמורה כי הוא סובייקטיבי ביותר משא"כ נידון השאלה הוא כללי ונוגע בכל "סתם" זוג.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/3/2008 18:17 |
|
| |
בלי להיכנס לנדון האם "ואהבת" דוחה פו"ר, אפשר להעיר שרש"י על הפסוק "ודבק באשתו והיו לבשר א'" מפרש "הולד נוצר על ידי שניהם ושם נעשים בשר אחד" ובפשטות הכוונה שעל ידי הולד אדם דבק באשתו, כלומר אפילו שהזוג חושב שהעמקת הקשר נגרמת יותר ללא ילדים, ישנה העמקת הקשר דווקא על ידי הבאת ילד משותף לשניהם,
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2008 09:42 |
|
| |
הם רוצים להעמיק את הקשר או לשמור את האופציה להיפרד בלי ילדים?
שמירת האופציה, אם אכן בכך מדובר, היא בעצמה הרחקה.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2008 10:40 |
|
| |
לומכ"א,
דומני שדי התפרש למעלה שמדובר ברצון להוליד והכוונה אינה על אופצית פירוד אלא להעמקת הקשר בהזדמנות הבלתי חוזרת של "שנה ראשונה".
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2008 10:48 |
|
| |
וטוו
את התאוריה שלך על ביסוס הזוגיות, מפריכה הפרקטיקה של החיים,.
כשבונים בית- הכוונה לבית ממש- בונים אותם מלבנים או בלוקים, הדבק והמחבר ביניהם הוא המלט, בלי חומר זר המחבר, הבית לא יבנה.
קח לדוגמא בחור משכיל הלומד בכויילל חו"ח- עובד בהייטק, ואשתו הטריה- מרצה באוניברסיטה,
כל אחד עןסק בעיסוקו, ואין מלכות נוגעת בחברתה.,
איחד אותם לפני הנשואים, שירי יהודה עמיחי- יונה וולך דוד אבידן, רעיונות השמאל או הימין, וכד'
עם הזמן כמו כל דבר, העניין בהם מתמעט,
מה יאחד אותם עכשיו? אלו מסעות ארוכים, לתוך נפש האדם, מחזיקות מעמד יותר משבוע? הרעיון להחלפת המכונית או הדירה או הנסיעה לחו"ל זה מה שיחבר ביניהם?
לדעתי בלב כל הדיבורים האלה הם דיבורים של אנשים שלא העמיקו לחשוב על מה שהם מדברים.
לפני זמן אחד מידידי העובד איתי, התלבט מאד ביחסיו עם אשתו, ובאם להמשיך את החיים אתה,
יעצתי לו- צא לטיול של שבועיים עם אשתך, כשרק ואתה והיא בטיול, בלי חברים ובלי חברה, רק שניכם ברכב, בנסיעות ארוכות.
התוצאות היו מפתעיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2008 13:15 |
|
| |
אמשלום:
אני מתפלא על השאלה שלך. האם את באמת לא רואה הבדל בין רצון להוליד ורצון לא להוליד. הרי אין מעשה אלטרואיסטי יותר מהולדת ילד. לתת חיים לבן אדם אחר, להחיות אותו, להאכיל אותו, להלביש אותו - העט רועדת ומתקשה להעלות מעשים נעלים אלו על הכתב. בכדי שאנשים יתמסרו למטרה נעלה זו, הקב"ה הטביע באנשים מרגישים צורך עמוק להביא ילד לעולם ולהטיב עמו. עד כדי כך, שזוג שלא יכול ללדת סובלים נוראות. ישנם כאלו שמרוב סבל בוחרים להביא ילד לעולם, בנסיבות שלא יטיבו עם הילד. בכך, מעשה זה נהפך ממעשה של נתינה אין סופית למעשה של סיפוק עצמי.
אני מציג את הטיעונים בשחור לבן, אבל כמובן בהסתכלות על גוונים הרי שגם במעשה אלטרואיסטי ישנם מוטיבים אנוכיים, וכן במעשה אנוכי ישנם מוטיבים אלטרואיסטי. אני מדבר על המרכיב הבולט.
ווטו1:
אני חושב שזוג שרוצה לדחות את הלידה בדרך כלל הם נהנתנים יותר. זאת אומרת, שרוצים להנות לפני שמתמסרים למטרה הנעלה של הולדת ילדים. איני שולל ההנאה כל עוד הוא בגבול הטעם הטוב (כמובן אני חושב שאדם חייב לעבוד על מדותיו אבל אין זה ענין לפה), אבל אני אומר שאי אפשר לבוא ולטעון שהרצון להנות הוא מצות ואהבת לרעך כמוך או שום מצוה אחרת.
ישנם זוגות שלא מסוגלים לטפל בילדים ולהם כמובן אפשר לדחות הבאת ילדים לעולם. אבל אני מתרשם שכאן מדובר בזוג מוכשר שמנסים איך שהוא למצוא הצדקה להיות נהנתנים.
והא דואהבת לרעך כמוך אינו דוחה איסור נדה הוא משום דלעולם המדות נדחות מפני החוקים ולא להפך. רק מתי שיש לדון על חלות דין מסוים אפשר לדון בו משום מדות, משום דרכי נועם וכדומה. מה עוד שבנדה בכלל אין טעם שידחה מפני מצות ואהבת לרעך כמוך, שהרי כל כולו דנדה בא להרבות אהבה ואחוה וכדברי ר' מאיר.
וכאן המקום להעיד על סיפור ששמעתי על הסטייפלר. פעם בא אליו אברך והזמינו לסנדקאות. שאלו הסטייפלר הרי לפני שנה נתת לי סנדקאות. אמר האברך, אמת, והשנה נולד לי עוד בן. צעק עליו הסטייפלר, השתגעת לגמרי, אתה חושב שאשתך היא שפחה שמשתמשים בה רק בשביל להביא ילדים לעולם?! איני יודע אם בסופו הסכים הסטייפלר לקחת את הסנדקאות.
פעם דברתי עם רש"ד ונושא רבוי הילדים עלה לשיחה. והוא אמר, שעל אף שישנו המון קושי בדבר ונטל גידול הילדים גובה מחיר כבד מאוד מהמשפחה, מ"מ צריך להמשיך בדרך זו.
(כתבתי את השם בר"ת, כי רציתי לחסוף ממנו ומעצמי את התגובות הציניות של חלק מהחברים פה. ומ"מ אני בטוח שאלו שממש ירצו ידעו לפענח את השם ולהחכים אותנו בדברי חכמתם תשו"ח להם.)
מה שכתבת שהתמקדות בני הזוג זה בזה גורמת לאהבה ולהצבת הקשר על בסיס יציב יותר, זה יכול להיות נכון. ומ"מ צריך לשאול, ממה מורכב הרצון לדחות הבאת ילדים לעולם? האם באמת יש צורך לייצב את הקשר? או שהוא בא מרצון להשתחרר, להרגע ולהנות.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2008 16:16 |
|
| |
ירוח"ש וצוט',
בפרקטיקה של החיים ידוע שכאשר טרודים בבית בטיפול בתינוק לא נשאר הרבה זמן וכוח אף לשוחח יחד ולא כולם עשירים וגיבורים עד כדי שזה ישתנה אצלם. עכ"פ לגבי השואל אם כי איני מכיר את שני הצדדים אישית, גם מהכירות וירטואלית ניתן לי להניח שאין להדביקם בתוויות הנפוצות במחוזותינו ולחשדם ששואלים מתוך "נגיעס" לא ענייניות ועוד להוציא כל לגיטימציה מן השאלה.
[לגבי הספור מהסטייפלער שמעתי סיפור דומה על אחד שביקש ממנו ברכה כי הרבה שנים לא היו לו ילדים. שאלו הסט' כמה יש לו כבר, ענה שיש לו וקיים כבר המצוה -אינני זוכר המספר-, ע"ז נזעק הסטייפלער ואמר "אתה חושב שריבוי ילדים זו ברכה? זו קללה! אך אין לפעול נגדה אבל אין לרוץ אחריה". ומסיפור לסיפור באותו ענין שמעתי שמישהו כתב לאדמו"ר מחב"ד ז"ל מה העצה כדי שלא יהיו מרובים מדי, כתב לו הרבי "והעצה היחידה היא שלא לעשות כלום"!]
|
|
|
|
| נשלח ב-18/3/2008 17:37 |
|
| |
ווטו
הדוגמא שהבאת מאדם שנישא שנית לא מלמדת לעניינינו. באדם כזה הילדים אינם משימה משותפת של הזוג אלא מטלה שנופלת על האשה ויכולה ליצור מרחק בין בני הזוג כיוון שהיא כרוכה בקושי נפשי ורגשות מעורבים משפחת הבעל.
לעומת זאת הבאת ילדים היא משימה משותפת, היא לא הרג ולא קרובה להרג ולכן היא יכולה רק לחשל - אם לא שמדובר בזוג שכבר מוכן ומזומן להרוג אחד את השניה שאז כל אירוע חריג ישמש כסיבה לרצח. שוב, הדגש לקראת אירועים כאלה צריך להיות במגמתו ורצונו של הזוג, שאם הוא להעמקת הקשר - האירוע מבורך.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2008 01:17 |
|
| |
ווטו, ידידי הטוב, והעמקן.
אני מנסה להבין את השאלה כפי שאתה מציג אותה, ומתקשה להחליט אם אתה מתכוון לשאלה הלכתית של איסור והיתר או שאלה מוסרית של נכון וראוי.
כי אם מדובר בשאלה הלכתית טהורה, הרי לכאורה פשיטא שאין על האדם חיוב פו"ר מיד כשיכול להוליד, וכשם שדוחים בימינו חתונה לגיל 18, 20 ואף יותר, כדי להשלים את בנין האישיות העצמי, בוודאי אין כל הבדל לענין הלכה, לדחות קיום פו"ר כדי להשלים את בנין האישיות, או עאכו"כ כדי להשלים את בנין הזוגיות.
והוא פשיטא. וכי ברגע שאדם נישא חל עליו חיוב מיידי לקיים פו"ר. ומאי גרע מהא דאין חיוב להינשא מיידי, וכהנ"ל.
(ומה שהזהירו חז"ל שיש לישא בגיל מוקדם, הוא לא מצד פו"ר אלא מצד שמירה מעבירה, ופשוט, כידוע לך בוודאי).
ואם השאלה לא הלכתית טהורה, אלא מוסרית, על "ענין" והחשיבות שיש לעשות את רצון ה' ולהשלים את המצוה, וכאן נשאלת השאלה, האם רצון ה' הוא לדחות פו"ר מפני ואהבת וושימח, או לא.
על שאלה זו כמדומה שיש לבחון את המצב בכל מקרה לגופו. ואם באמת יש מצב של צורך בדחיית פו"ר, כדי להוסיף בצורה משמעותית בענין הקשר ההדדי, בוודאי אין כל סיבה להתעלם מכך ולאנוס את עצמם להביא ילדים מיידית. רק שהתיזה הזו, כמדומני, היא רחוקה ממציאות.
דומני שרוב הרבנים בדורנו ישללו את התיזה שהבאת, ויאמרו חד משמעית שברוב רובא מהמקרים, מניעת הבאת ילדים לא תתרום להצלחת הקשר, (ואף איפכא), וגם הם יודו שבמקרים מעטים שיש צורך בכך, אדרבה ואמאי לא.
(וכבר שמעתי רבנים שהורו לדחות קיום פו"ר בפועל אצל זוגות נשואים שלא היה ברור אם הזוגיות תחזיק מעמד, ודון מינה ואוקי באתרין).
חשבתי על השאלה המעניינת הזו שהצבת, ומתוך נסיון עם החיים, נדמה לי שהאוקימתא היא נדירה מאד. בדר"כ וברוב המקרים, האהבה בין בני זוג נוצרת ע"י שורה ארוכה של נסיבות מסביב, ולא שפע הזמן שיש להם זל"ז מכריע, ופעמים רבות שדווקא הטיפול בתינוק מוסיף באהבה.
יתר על כן אוסיף שהתחזקות האהבה היא ברוב המקרים ענין שתלוי במזל ונסיבות שאינן בשליטה (!!!) וכמ"ש חז"ל זכה עזר וכו' ועוד הרבה מימרות, כך שלדחות הבאת ילדים וקיום טבעי של פו"ר והעמדת משפחה, לצורך תועלת מסופקת ביותר, נראה דחוק. אדרבה, הליכה בדרך התורה בתמימות תביא יתר ברכה ומזל טוב.
לכן אני נוטה לקבל את דעת צ'אוט ידידנו, ולהסכים עימו שלכאורה, בני זוג המעוניינים לדחות הבאת ילדים לשם העמקת הקשר, עושים זאת מתוך אנוכיות, כלומר רצון לזכות בחיים נעימים לפי שעה, שנדמה להם שלא יהא להם אח"כ כ"כ. ולמרבה הצער דומני שבניית בית על יסודות מסוג זה, עתידה לצאת שכרה בהפסדה כיון שכאשר יבואו הילדים וטירדותיהם, ושאר טירדות החיים, מי יודע אם יצליחו להחזיק את עצמם באהבתם הנעימה שהיתה להם בלא טירדות.
נער הייתי וגם זקנתי, כמעט, ולא ראיתי שהשקעה מסוג של "העמקת הקשר הרוחני הפנימי" הביאה ליתר שלום בית או אהבה לטווח רחוק. אדרבה מה שכן ראיתי הוא שהשקעה הדדית יצרה חיים טובים ושלום בית, וכיון שכך הרי כשיש טירדות ילדים ובכ"ז משקיעים בשמחה ומוותרים זל"ז הרי האהבה מתבססת מכח הנתינה ההדדית וההערכה על תיפקוד גם במצבי לחץ.
ראיתי גם ראיתי זוגות ששנותיהם הראשונות ללא ילדים היו מעולות והתאפיינו בריחוף מאושר ובהיזון חוזר מופלא, והנה כאשר הגיעו הילדים וטירדות החיים, יצאו התכונות הפנימיות כנראה, והמשפחה הפכה לגיהנום. וכמוהם ראיתי לא פחות, זוגות שהתחילו "בקטן", בזוגיות סבירה ובינונית לכאורה, עם אהבה על אש קטנה, והאהבה פרחה והתייצבה עוד ועוד והתחזקה יותר ויותר גם אחרי עשרות שנים ביחד!
וכמי שראה ודי מקרוב, לא מעט משפחות מתפרקות, ואהבות גדולות ועצומות שהפכו לשנאת נצח והרס חיי הילדים הפעוטים - דבר המצוי ומוכר יום ביומו בכל בתי הדין, בתי המשפט, לשכות הרווחה ועוד - יכולני להעיד על כך שחיים של אהבה הדדית הם הרבה יותר מורכבים מול ראיה פשטנית של דחיית פו"ר לשם "העמקת הקשר".
לא כך בונים חומה, ולא בית. פסיכולוגית זה נשמע מעניין, אבל בשטח זה פשוט לא עובד, ופוק חזי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2008 02:06 |
|
| |
עוד הערה קטנה שמחובתי להעיר כדי להצדיק מקחו של צדיק: איני מאמין שהסטייפלר זצ"ל התבטא בלשון זו. מתוך היכרות עם משפחתו ועם בנו, בריא לי שלא היו הדברים מעולם, ומוכן אני לערוב לכך על כל סכום שיתבקש - עד מאה אלף דולר.
ילדים הם ברכה, ובוודאי לא קללה ח"ו, ולא שייך להתבטא בלשון מוזרה שכזו, ותקצר היריעה מלהביא מקורות לכך, וכבר דרשו חז"ל עה"כ בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח וכו', ואין בן דוד בא עד שיכלו נשמות וכו', ובענין הכלכלי כבר אמרו שכל תינוק נולד וכיכרו בידו, ומזלא טבא הוא, ונתרפאה כל המשפחה, ונתרבה לגיונו של מלך, וברא מזכה אבא, ועוד ועוד לאינספור.
יתכן וכנראה שהסטייפלר דיבר על מקרה מסויים, ספציפי, שבו ריבוי הילדים גרם או עלול לגרום קשיים נוראים - כיון שההורים או אחד מהם לא היו במצב נפשי מתאים, ואולי אמר לאותו אדם שמנין לך שיהא לך ברכה, אולי זה עלול להיות לך לקללה חלילה. יש מקרים יוצאים מן הכלל שאדרבה מעידים על הכלל.
גם המציאות בשטח, מוכיחה שמשפחות ברוכות ילדים הם בדר"כ מאושרות יותר, אני מכיר משפחות כאלה לרוב, והמקרים ההפוכים הם בטלים בשישים, ומה גם שברובם היו נמצאים באותו מצב גם עם מיעוט ילדים וד"ל.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2008 02:19 |
|
| |
מוציא לאור
לידיעתך מרבית הפוסקים בימינו מחמירים מאד בעניין שימוש באמצעי מניעה ע"י בני זוג שלא קיימו עוד מצוות פו"ר.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/3/2008 08:00 |
|
| |
מוצ"ל,
אבהיר לך את רקע השאלה. זו בקשה שהגיעה מאדם שאצלו ההלכה הא צורת חיים שמשתדל לקבל ממנה אך המתקבל על דעתו. זאת -למיטב זיהויי- לא מתוך גאווה אלא כי [בינתיים] לא מזהה את ההלכה כדבר ה' הבלעדי ולא את נושאיה כמביאיו, אלא כדרך חיים המשייכת אותו לחברה מסוימת ולכן מותנית קבלתו בהיגיון. נעניתי להביא את בקשתו לכאן למען מצוא היגיון [ולא פסקי הלכה כפי שהדגשתי] ולכן העליתי סברות אף ללא התחשבות הלכתית למען השגת המבוקש [ולא שהיה לי ס"ד להיתר נדות משום "ואהבת"]. קיוויתי שדווקא לשאלה זו יגיבו אלה שאינם חוששים לעמת היגיון והלכה ומהם תצא תורת אמת, אך כל שמצאתי הוא מגיבים הנותנים הצדקה הגיונית למה שמקובל וידוע מכבר כהליכת ההלכה, ע"י עיצוב המציאות הסטנדרטית ככזו בה המקובל הוא ההגיוני. [בינתיים פנה השואל לפוסק ידוע עם כתפיים רחבות ואני מקווה שתהיה תשובה ושניתן יהיה לפרסמה.] כפי שכבר כתבתי, רושמי מהשואל הוא שמדובר באדם רציני [שלח פעם בקשה לפתיחת אשכול בנושא כיבוד אב ואם ודבריו הוכיחו על העמקה ורצינות לשם הגעה למזוהה אצלו כאמת, אך משום מה לא פתח את האשכול ואף לא כתב עדיין בפורום] אך כאמור, הוא לא בא בדיוק מהרקע של המגיבים כאן ואמונותיו שונות מאמונותיהם לכן הדיון דומה לטענו בחיטים והודה בשעורים.
[לגבי הסיפור מהסטייפלער הוא ממקור נאמן ביותר וגם הסברא נותנת שלא יהיה "בערב אל תנח" חמור מ"בבוקר זרע" ואף אם כן, לא עשרת מונים ואכמ"ל ואם נפשך לדון בזה אדרבה פתח אשכול נפרד או הצמדנו לאחד מהאשכולות המולנקים כאן על תכנון משפחה.]
בכל אופן, תודה על תוכחתך שנתנה לי את ההזדמנות להבהיר שאני מציג צד שאינו הצד שלי שקבלת ההלכה אינה מותנית בהיגיון ואדרבה הרבה פעמים זה "תרתי דסתרי" אם כי בהעמקה הלכתית מוצאים הרבה היגיון.
 |
|
|
|
|
|