האם "ואהבת לרעך" ו"ושימח את אשתו" דוחות פו"ר?

הנני מעביר הודעה זו ותגובותיה מאשכול שאלות ודיונים בהלכה מאחר ונוצר ממנה שרשור הראוי לעמוד כשלעצמו.

*****

שאלה שקבלתי באישי:

.. התוכל להעלות לדיון בפורום שלכם... את השאלה הבאה.

האם מצוות "ואהבת לריעך כמוך" ו"ושימח את אשתו" דוחות מצות פריה ורביה?

זוג ההולך להינשא מבקש להגביר את ההיכרות, האחווה והשלום ביניהם טרם יפנו את מעיינותיהם להריון וללידה ולכן הם מתכוונים להשתמש באמצעי מניעה [הערת ווטו: שאין בהם בעיה של השחתת זרע] לשנה הראשונה. הם יודעים שמבחינה הלכתית יבישה אין להם בעיה למצוא רב שיתיר להם, אבל הם רוצים קודם לברר את הצדדים ההגיוניים של השאלה.

תוקן על ידי ווטו1 ב- 17/03/2008 14:07:19

ירוח"ש וצוט',

בפרקטיקה של החיים ידוע שכאשר טרודים בבית בטיפול בתינוק לא נשאר הרבה זמן וכוח אף לשוחח יחד ולא כולם עשירים וגיבורים עד כדי שזה ישתנה אצלם. עכ"פ לגבי השואל אם כי איני מכיר את שני הצדדים אישית, גם מהכירות וירטואלית ניתן לי להניח שאין להדביקם בתוויות הנפוצות במחוזותינו ולחשדם ששואלים מתוך "נגיעס" לא ענייניות ועוד להוציא כל לגיטימציה מן השאלה.

[לגבי הספור מהסטייפלער שמעתי סיפור דומה על אחד שביקש ממנו ברכה כי הרבה שנים לא היו לו ילדים. שאלו הסט' כמה יש לו כבר, ענה שיש לו וקיים כבר המצוה -אינני זוכר המספר-, ע"ז נזעק הסטייפלער ואמר "אתה חושב שריבוי ילדים זו ברכה? זו קללה! אך אין לפעול נגדה אבל אין לרוץ אחריה". ומסיפור לסיפור באותו ענין שמעתי שמישהו כתב לאדמו"ר מחב"ד ז"ל מה העצה כדי שלא יהיו מרובים מדי, כתב לו הרבי "והעצה היחידה היא שלא לעשות כלום"!]

ווטו

הדוגמא שהבאת מאדם שנישא שנית לא מלמדת לעניינינו. באדם כזה הילדים אינם משימה משותפת של הזוג אלא מטלה שנופלת על האשה ויכולה ליצור מרחק בין בני הזוג כיוון שהיא כרוכה בקושי נפשי ורגשות מעורבים משפחת הבעל.

לעומת זאת הבאת ילדים היא משימה משותפת, היא לא הרג ולא קרובה להרג ולכן היא יכולה רק לחשל - אם לא שמדובר בזוג שכבר מוכן ומזומן להרוג אחד את השניה שאז כל אירוע חריג ישמש כסיבה לרצח. שוב, הדגש לקראת אירועים כאלה צריך להיות במגמתו ורצונו של הזוג, שאם הוא להעמקת הקשר - האירוע מבורך.

ווטו, ידידי הטוב, והעמקן.
אני מנסה להבין את השאלה כפי שאתה מציג אותה, ומתקשה להחליט אם אתה מתכוון לשאלה הלכתית של איסור והיתר או שאלה מוסרית של נכון וראוי.

כי אם מדובר בשאלה הלכתית טהורה, הרי לכאורה פשיטא שאין על האדם חיוב פו"ר מיד כשיכול להוליד, וכשם שדוחים בימינו חתונה לגיל 18, 20 ואף יותר, כדי להשלים את בנין האישיות העצמי, בוודאי אין כל הבדל לענין הלכה, לדחות קיום פו"ר כדי להשלים את בנין האישיות, או עאכו"כ כדי להשלים את בנין הזוגיות.
והוא פשיטא. וכי ברגע שאדם נישא חל עליו חיוב מיידי לקיים פו"ר. ומאי גרע מהא דאין חיוב להינשא מיידי, וכהנ"ל.
(ומה שהזהירו חז"ל שיש לישא בגיל מוקדם, הוא לא מצד פו"ר אלא מצד שמירה מעבירה, ופשוט, כידוע לך בוודאי).

ואם השאלה לא הלכתית טהורה, אלא מוסרית, על "ענין" והחשיבות שיש לעשות את רצון ה' ולהשלים את המצוה, וכאן נשאלת השאלה, האם רצון ה' הוא לדחות פו"ר מפני ואהבת וושימח, או לא.
על שאלה זו כמדומה שיש לבחון את המצב בכל מקרה לגופו. ואם באמת יש מצב של צורך בדחיית פו"ר, כדי להוסיף בצורה משמעותית בענין הקשר ההדדי, בוודאי אין כל סיבה להתעלם מכך ולאנוס את עצמם להביא ילדים מיידית. רק שהתיזה הזו, כמדומני, היא רחוקה ממציאות.
דומני שרוב הרבנים בדורנו ישללו את התיזה שהבאת, ויאמרו חד משמעית שברוב רובא מהמקרים, מניעת הבאת ילדים לא תתרום להצלחת הקשר, (ואף איפכא), וגם הם יודו שבמקרים מעטים שיש צורך בכך, אדרבה ואמאי לא.
(וכבר שמעתי רבנים שהורו לדחות קיום פו"ר בפועל אצל זוגות נשואים שלא היה ברור אם הזוגיות תחזיק מעמד, ודון מינה ואוקי באתרין).

חשבתי על השאלה המעניינת הזו שהצבת, ומתוך נסיון עם החיים, נדמה לי שהאוקימתא היא נדירה מאד. בדר"כ וברוב המקרים, האהבה בין בני זוג נוצרת ע"י שורה ארוכה של נסיבות מסביב, ולא שפע הזמן שיש להם זל"ז מכריע, ופעמים רבות שדווקא הטיפול בתינוק מוסיף באהבה.
יתר על כן אוסיף שהתחזקות האהבה היא ברוב המקרים ענין שתלוי במזל ונסיבות שאינן בשליטה (!!!) וכמ"ש חז"ל זכה עזר וכו' ועוד הרבה מימרות, כך שלדחות הבאת ילדים וקיום טבעי של פו"ר והעמדת משפחה, לצורך תועלת מסופקת ביותר, נראה דחוק. אדרבה, הליכה בדרך התורה בתמימות תביא יתר ברכה ומזל טוב.
לכן אני נוטה לקבל את דעת צ'אוט ידידנו, ולהסכים עימו שלכאורה, בני זוג המעוניינים לדחות הבאת ילדים לשם העמקת הקשר, עושים זאת מתוך אנוכיות, כלומר רצון לזכות בחיים נעימים לפי שעה, שנדמה להם שלא יהא להם אח"כ כ"כ. ולמרבה הצער דומני שבניית בית על יסודות מסוג זה, עתידה לצאת שכרה בהפסדה כיון שכאשר יבואו הילדים וטירדותיהם, ושאר טירדות החיים, מי יודע אם יצליחו להחזיק את עצמם באהבתם הנעימה שהיתה להם בלא טירדות.
נער הייתי וגם זקנתי, כמעט, ולא ראיתי שהשקעה מסוג של "העמקת הקשר הרוחני הפנימי" הביאה ליתר שלום בית או אהבה לטווח רחוק. אדרבה מה שכן ראיתי הוא שהשקעה הדדית יצרה חיים טובים ושלום בית, וכיון שכך הרי כשיש טירדות ילדים ובכ"ז משקיעים בשמחה ומוותרים זל"ז הרי האהבה מתבססת מכח הנתינה ההדדית וההערכה על תיפקוד גם במצבי לחץ.
ראיתי גם ראיתי זוגות ששנותיהם הראשונות ללא ילדים היו מעולות והתאפיינו בריחוף מאושר ובהיזון חוזר מופלא, והנה כאשר הגיעו הילדים וטירדות החיים, יצאו התכונות הפנימיות כנראה, והמשפחה הפכה לגיהנום. וכמוהם ראיתי לא פחות, זוגות שהתחילו "בקטן", בזוגיות סבירה ובינונית לכאורה, עם אהבה על אש קטנה, והאהבה פרחה והתייצבה עוד ועוד והתחזקה יותר ויותר גם אחרי עשרות שנים ביחד!
וכמי שראה ודי מקרוב, לא מעט משפחות מתפרקות, ואהבות גדולות ועצומות שהפכו לשנאת נצח והרס חיי הילדים הפעוטים - דבר המצוי ומוכר יום ביומו בכל בתי הדין, בתי המשפט, לשכות הרווחה ועוד - יכולני להעיד על כך שחיים של אהבה הדדית הם הרבה יותר מורכבים מול ראיה פשטנית של דחיית פו"ר לשם "העמקת הקשר".
לא כך בונים חומה, ולא בית. פסיכולוגית זה נשמע מעניין, אבל בשטח זה פשוט לא עובד, ופוק חזי.

עוד הערה קטנה שמחובתי להעיר כדי להצדיק מקחו של צדיק: איני מאמין שהסטייפלר זצ"ל התבטא בלשון זו. מתוך היכרות עם משפחתו ועם בנו, בריא לי שלא היו הדברים מעולם, ומוכן אני לערוב לכך על כל סכום שיתבקש - עד מאה אלף דולר.
ילדים הם ברכה, ובוודאי לא קללה ח"ו, ולא שייך להתבטא בלשון מוזרה שכזו, ותקצר היריעה מלהביא מקורות לכך, וכבר דרשו חז"ל עה"כ בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח וכו', ואין בן דוד בא עד שיכלו נשמות וכו', ובענין הכלכלי כבר אמרו שכל תינוק נולד וכיכרו בידו, ומזלא טבא הוא, ונתרפאה כל המשפחה, ונתרבה לגיונו של מלך, וברא מזכה אבא, ועוד ועוד לאינספור.
יתכן וכנראה שהסטייפלר דיבר על מקרה מסויים, ספציפי, שבו ריבוי הילדים גרם או עלול לגרום קשיים נוראים - כיון שההורים או אחד מהם לא היו במצב נפשי מתאים, ואולי אמר לאותו אדם שמנין לך שיהא לך ברכה, אולי זה עלול להיות לך לקללה חלילה. יש מקרים יוצאים מן הכלל שאדרבה מעידים על הכלל.

גם המציאות בשטח, מוכיחה שמשפחות ברוכות ילדים הם בדר"כ מאושרות יותר, אני מכיר משפחות כאלה לרוב, והמקרים ההפוכים הם בטלים בשישים, ומה גם שברובם היו נמצאים באותו מצב גם עם מיעוט ילדים וד"ל.

מוציא לאור

לידיעתך מרבית הפוסקים בימינו מחמירים מאד בעניין שימוש באמצעי מניעה ע"י בני זוג שלא קיימו עוד מצוות פו"ר.

מוצ"ל,

אבהיר לך את רקע השאלה. זו בקשה שהגיעה מאדם שאצלו ההלכה הא צורת חיים שמשתדל לקבל ממנה אך המתקבל על דעתו. זאת -למיטב זיהויי- לא מתוך גאווה אלא כי [בינתיים] לא מזהה את ההלכה כדבר ה' הבלעדי ולא את נושאיה כמביאיו, אלא כדרך חיים המשייכת אותו לחברה מסוימת ולכן מותנית קבלתו בהיגיון. נעניתי להביא את בקשתו לכאן למען מצוא היגיון [ולא פסקי הלכה כפי שהדגשתי] ולכן העליתי סברות אף ללא התחשבות הלכתית למען השגת המבוקש [ולא שהיה לי ס"ד להיתר נדות משום "ואהבת"]. קיוויתי שדווקא לשאלה זו יגיבו אלה שאינם חוששים לעמת היגיון והלכה ומהם תצא תורת אמת, אך כל שמצאתי הוא מגיבים הנותנים הצדקה הגיונית למה שמקובל וידוע מכבר כהליכת ההלכה, ע"י עיצוב המציאות הסטנדרטית ככזו בה המקובל הוא ההגיוני. [בינתיים פנה השואל לפוסק ידוע עם כתפיים רחבות ואני מקווה שתהיה תשובה ושניתן יהיה לפרסמה.] כפי שכבר כתבתי, רושמי מהשואל הוא שמדובר באדם רציני [שלח פעם בקשה לפתיחת אשכול בנושא כיבוד אב ואם ודבריו הוכיחו על העמקה ורצינות לשם הגעה למזוהה אצלו כאמת, אך משום מה לא פתח את האשכול ואף לא כתב עדיין בפורום] אך כאמור, הוא לא בא בדיוק מהרקע של המגיבים כאן ואמונותיו שונות מאמונותיהם לכן הדיון דומה לטענו בחיטים והודה בשעורים.

[לגבי הסיפור מהסטייפלער הוא ממקור נאמן ביותר וגם הסברא נותנת שלא יהיה "בערב אל תנח" חמור מ"בבוקר זרע" ואף אם כן, לא עשרת מונים ואכמ"ל ואם נפשך לדון בזה אדרבה פתח אשכול נפרד או הצמדנו לאחד מהאשכולות המולנקים כאן על תכנון משפחה.]

בכל אופן, תודה על תוכחתך שנתנה לי את ההזדמנות להבהיר שאני מציג צד שאינו הצד שלי שקבלת ההלכה אינה מותנית בהיגיון ואדרבה הרבה פעמים זה "תרתי דסתרי" אם כי בהעמקה הלכתית מוצאים הרבה היגיון.