והיה אם שמוע - אליהו ואחאב, מי ניצח?

אחד מעיקרי אמונת היהדות, הוא עקרון שכר ועונש. עושה הטוב יצליחנו שכרו, עושה הרע יכריתנו עונשו.
רבות נכתב נאמר ונדרש, על אמונה זו לדורותיה. כידוע ומפורסם, בתורה שבכתב לפי פשוטם של דברים, השכר והעונש ניתנים בעולם הזה בחיי החוטא או הצדיק. התורה מבטיחה יעוד טוב לאיש או לאומה הישראלית ההולכים בדרך ה' ומזהירה כי החוטא יענש, ימות או יגלה ועוד מחלות וייסורים שונים ומשונים.
חכמים דורשים חלק מן הייעודים הללו, לעולם הבא, עולם הנפשות לאחר המוות או לעתיד לבא, לאחר התחיה. לא לי לדרוש אודות מגמה זו ונסיבותיה.
שאלת המבחן האמפירי, מטרידה מאוד ולא מאתמול. אלישע בן אבויה עזב את אמונתו, משום שחזה בפורענות הצדיקים ולא דרש 'ליום שכולו טוב' כרבי יעקב בן בתו (חולין קמב). משה, דוד, חבקוק וירמיה כאבו את הצלחת הרשע. ספר איוב נועד לענות על השאלה הנצחית הזו ולא הציע מזור ברור, לפחות לא בגלגול הנוכחי.

אחת הסוגיות בתלמוד הבבלי, המתמודדות עם השאלה הזו, באופן הבוטה ביותר, היא האגדה על הויכוח בין אליהו לאחאב.

בבלי סנהדרין קיג א אחאב שושביניה הוה אתא איהו ואליהו למשאל בשלמא בי טמיא יתיב וקאמר דילמא כי מילט יהושע הכי לט לא יריחו על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו א"ל אליהו אין אמר ליה השתא לווטתא דמשה לא קא מקיימא דכתיב (דברים יא) וסרתם ועבדתם וגו' וכתיב וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים וגו' וההוא גברא אוקים ליה <עבודת כוכבים> {עבודה זרה} על כל תלם ותלם ולא שביק ליה מיטרא דמיזל מיסגד ליה לווטתא דיהושע תלמידיה מקיימא מיד (מלכים א יז) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד חי ה' אלהי ישראל אם יהיה טל ומטר וגו' בעי רחמי והבו ליה אקלידא דמטרא וקם ואזל.

רקע ותרגום:
מלכים א טז כט וְאַחְאָב בֶּן-עָמְרִי מָלַךְ עַל-יִשְׂרָאֵל בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ אַחְאָב בֶּן-עָמְרִי עַל-יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה.  ל וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן-עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי יְ-הוָה מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו.  לא וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-אִיזֶבֶל בַּת-אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת-הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ.  לב וַיָּקֶם מִזְבֵּחַ לַבָּעַל בֵּית הַבַּעַל אֲשֶׁר בָּנָה בְּשֹׁמְרוֹן.  לג וַיַּעַשׂ אַחְאָב אֶת-הָאֲשֵׁרָה וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת-יְ-הוָה אֱלֹ-הֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו.  לד בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת-יְרִיחֹה  בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ ובשגיב (וּבִשְׂגוּב) צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן. 
יז א וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל-אַחְאָב חַי-יְ-הוָה אֱלֹ-הֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם-יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם-לְפִי דְבָרִי.

אחאב ידידו (של חיאל) היה. בא הוא ואליהו לשאול בשלום האבל (חיאל, על צעיר בניו) ישב (אחאב) ואמר: שמא כשקילל יהושע, כך קילל - לא לבנות את יריחו בשם אחר ולא עיר אחרת בשם יריחו? ענה לו אליהו: כן. אמר לו: והלא קללת משה לא מתקיימת, שהלא המטר מעכביני מלילך לעבודה זרה, קללת יהושע מתקיימת? מיד ויאמר אליהו...

בפשוטו של מקרא, אליהו מעניש את אחאב על מה שנאמר קודם לכן, אלא שהפסוק עם חיאל בית האלי, נכנס באמצע. חז"ל דורשים שבעקבות קללת יהושע שהתקיימה, קרא אחאב תיגר על קללת משה שלא התקיימה ואילץ את אליהו להפעילה.

מה ענה לו אליהו, בכך שהפעיל את הקללת שלא פעלה מעצמה?

ייתכן שאחאב הלא רצה להסיק מכך, שחיאל לא נענש משום קללת יהושע ומכאן רצה לכפור בהשגחת ה' או בנבואה. אליהו הוכיח לו שיש השגחה ויש נבואה, מכוחו שלו. כך שגם אם איננו רואה את התגשמות נבואת משה, הוא רואה את התגשמות נבואת אליהו ויכול להשוות את נבואת יהושע אליה ולא לזו של משה שנראית לו כאינה קיימת.
אך אם כך, לזה דחיתו בקש. ולנו מה אתה עונה? מדוע לא התקיימה קללת משה?
ואם יש תשובה, כמו שמצוות תלו להם, מדוע היה צורך להביא בצורת שלש שנים?

מה שמטריד אותי זה, האם ייתכן שקללת משה מותנית בכך שנביא בן הזמן יפעיל אותה? נראה פשוט שלא. אם כך, מה הנצחון בקללת אליהו? בעצם אחאב יצא צודק.

ואת המבוכה אליה הכניס אחאב את אליהו, הרווחנו מהצד כבקשיש?