ערב פסח החל בשבת.

ירוחם,

שאלת מדוע לבטל חמץ בשבת אין זה איור 'מכין משבת לחול'.

כבר השיב ע"כ המיימוני באריכות ואין לי אלא להסכים עם דבריו.

אולי רק נקודה רעיונית נוספת. בכל מקום שאנו דנים על הכנה משבת לחול, אנו דנים על עשיה בשבת בכדי שיהיה מוכן לאחר השבת, או במחשבה אנו מתכננים מה יהיה/נעשה בעתיד. לעומת זאת בביטול בערב פסח אנו מתכננים מה לא יהיה בעתיד, אנו מבטלים, מוציאים מרשותינו, מפסידים ואין כאן כל פעולה פיזית או מחשבה על פעולה פיזית, אלא מחשבה בלב על גילוי מילתא בלבד - שהרי החמץ בכל מקרה לא ברשותו של אדם.

(אם הודעתי זו תוציא ממקלדתך עוד מעשיה שנונה, היה זה שכרי..)

_________________

מ. זוהר

לענין שתי השאלות ששאל:
א) נפסק שחוששים במצה עשירה שהיא חמץ, אבל לסעודת הלילה והבוקר מותר לאכול אותה. אמנם מצה עשירה יש לה דין מזונות, וכדי לצאת בה ידי חובת סעודת שבת בפת, יש אומרים שצריך לאכול ממנה כדי קביעות סעודה, שהשיעור הכי קטן שבהם הוא 120 גרם לכל אחד, ויש אומרים שהוא כ200 גרם לכל אחד.
הרבה יותר קל להכין לכל אחד חלה קטנה של 50 גרם, ואם נשאר משהו זורקים לבית הכסא, שאין בזה כל חשש.

ב) נפסק בשו"ע שאחרי הסעודה בשבת בבוקר מבטלים את החמץ באמירת כל חמירא כו'. ואפילו לתת מתנה מהחמץ הנשאר לגוי התירו מטעם מצוה, שיש בנתינה זו מצוה שלא יעבור עליו בפסח.
אין זו הכנה לחול, שהרי גם בשבת של ערב פסח אסור שישאר חמץ בביתו.

פרפרת שהתחדשה לי
דעת בעל המאור במסכת ראש השנה שהפרדת יום טוב משבת מושם ירקיא ומשום מתיא לא נאמרה על פסח כי בפסח עדיין לא כ"כ חם, ונאמרה על יו"כ וחגי תשרי כמבואר בגמרא וגם על חג השבועות כי בשבועות כבר חם.
כדי לדחות את שבועות ממוצ"ש ליום ראשון צריך לדחות את יו"ט ראשון של פסח משבת למוצאי שבת. השיקול של ירקיא הוא שיקול של נוחות, שיהיו ירקות טריים לסעודת החג, אולם אם נשאל כל עקרת בית, מה יותר מקל עליה, ירקות טריים לחג שבועות או פסח במוצ"ש מסתבר שהתשובה תהיה ברורה, אז מדוע דוחים את פסח לצמוצ"ש כדי ששבועות לא יהיה במוצ"ש?
נראה שבעל המאור לשיטתו, שאיסור מצה בערב פסח הוא רק מחצות היום ואם כן ניתן לבער את כל החמץ מערב שבת ובשתי הסעודות הראשונות של שבת ערב פסח לאכול מצה, וכל התסבוכת של שבת ערב פסח בטלה ממילא.

_________________

נחמד מאוד

מאיר והלבן.

נראה לי ודאי, כי אינכם קוראים את מה שאני כתבתי. בנושא.
הרי כבר בפתיח כתבתי שאיני חפץ להכנס לדיון בשולחן ערוך, 
אני בטוח שאם התנאים של היום - היו בידי המחבר , והרמ"א, כלומר מעבדות מזון משוכללות היודעות לקבוע בצורה מדעית מוחלטת מה הוא חמץ, ומתי דבר מחמיץ, היו פוסקים הלכות אחרת.
(אגב רצוי ומענין ללמוד שולחן ערוך ממש, ולגלות עד כמה אנחנו מחמירים על עצמנו היום, אפילו הקל שבקלים,)

אם הידע והיכולת לאפות לחמים לא חמץ, היתיה בידיהם, ההלכה היתה נפסקת אחרת , ומה עוד מה שכתב הבעל בעמיו, אמת וכון הוא.

מאיר! הרי תסכים אתי שבשבת רגילה, לא היו מתירים פעולה של ביטול מעין זאת. הרי תסכים אתי שבערב פסח רגיל, יהודי אפילו לא חרדי,  לא היה מוציא את החמץ, כמו שאתה תעשה בערב פסח זה. תסכים איתי- כי מה שפןסקים לעשות בערב פסח זה, זו ברירת מחדל,  כי אין ברירה אחרת.??     

ועל זה באתי לבכות, יש ברירה, כשרה למהדרין , אליבא לכל המחמירים,
אבל מה,לפוסקים  אין זמן ואמביציה להקל, במסגרת ההלכה כמובן, על המוני בית ישראל ובעיקר הנשים, שבסופו של דבר כל העול עליהם,
 השבת משתבשת- וקראת לשבת עונג- איזה עונג יהיה לעם ישראל בער"פ זה? וכל זה למה, מנהג אבותנו ! 
 אין פתרון? תתקיף את הפתרונות שנתתי, אל תסביר לי את מה שאתה צריך לישב בדוחק.

בשולחן ערוך נפסק להלכה, שאסור לעבוד  בערב שבת, מחצות היום ואילך.
 בא המשנה ברורה ופסק, אבל מי שהוא עני ואין לו, מותר לו לעבוד עד הדלקת הנרות.

הלבן-לא תמיד השולחן הערוך הוא סוף פסוק, בכל דבר- ראה שולחן ערוך הרב.