הא בלות על מות תלמידי ר"ע התפתחה מהתחלה צנועה לתעשיה ענקית.
איך זה התחיל?
לדברי המשנה (יבמות דף סא עמוד ב), אדם מקיים את המצווה של "פרו ורבו", לאחר שהוליד שני ילדים, וחלוקים בדבר ב"ש וב"ה, ש"ב"ש אומרים: שני זכרים, וב"ה אומרים: זכר ונקבה" (קביעות אלו הן בעייתיות, וכי כיצד ניתן לומר שאדם לא קיים את המצווה מפני שלא נולדו לו שני בנים או בן ובת), אולם הגמ' מוסיפה שאף אדם שקיים את המצוה, יש לו להמשיך להוליד ילדים:
"רבי יהושע אומר: נשא אדם אשה בילדותו - ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו - יהיו לו בנים בזקנותו, שנא': בבקר זרע את זרעך, ולערב אל תנח ידך, כי אינך יודע אי זה יכשר, הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים, ואילו ר"ע אומר: למד תורה בילדותו - ילמוד תורה בזקנותו, היו לו תלמידים בילדותו - יהיו לו תלמידים בזקנותו, שנא': בבקר זרע את זרעך וגו'".
כהמשך לדברי רבי עקיבא, מופיע הסיפור אודות תלמידיו שמתו:"אמרו ("אמרו", ללא שם האומרים, מופיע גם במקומות אחרים, בסיפורי מעשיות מן העבר, ראה ברכות דף יח עמוד ב: "אמרו: לא היו ימים מועטים עד שנפלה", ושם בדף סא עמוד ב: "אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו", ביומא דף לח עמוד א:"אמרו: כשהלך ניקנור", בתענית דף יח עמוד ב: "אמרו: כשבקש טוריינוס", בתענית דף כט עמוד א: "אמרו: כשחרב בית המקדש בראשונה", בחגיגה דף כב עמוד ב, "אמרו: כל ימיו הושחרו שיניו מפני תעניותיו"), שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא, ואיתימא ר' חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה".
לפי מקור זה (אמרו) מתו 12000 זוגות של תלמידים, והתלמידים החדשים היו: ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע.
הרי שבסיפור המופיע במקורות שונים, כדוגמא ל"בערב אל תנח ידך", הוא מופיע בצורות שונות, כשאומרי המאמרים הם שונים, המקום בו היו שונה, מספר התלמידים החדשים שונה ושמותיהם שונים:
אם מסיפור מותם של תלמידי רבי עקיבא, המופיע בגמרא כהמשך לדברי ר"ע כ"אמרו", אך אינו מסופר על ידי ר"ע בגוף ראשון, ניתן להבין, שדבריו נאמרו לפני שמתו תלמידיו, הרי בקהלת רבה (פרשה יא ד"ה א [ו] בבקר) , מובא סיפור מותם ע"י רבי עקיבא, בגוף ראשון):
"בבקר זרע את זרעך, רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר אם זרעת בבכיר זרע באפיל, שאין את יודע איזה מתקיים לך, אם הבכיר ואם האפיל, כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה, רבי יהושע אומר נשאת אשה בילדותך ומתה תשא בזקנותך, היו לך בנים בילדותך, יהיו לך בנים בזקנותך, שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה, ר' ישמעאל ור' עקיבא, ר' ישמעאל אומר אם למדת תורה בנערותך, למד בזקנותך שאין אתה יודע אי זו תורה מתקיימת, אם של נערותך אם של זקנותך, ואם שניהם כאחד טובים, ורבי עקיבא אומר שנים עשר אלפים תלמידים היו לי מגבת ועד אנטיפרס וכולן מתו בחיי בין פסח לעצרת ובסוף העמידו לי שבעה ואלו הן, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון בן יוחאי ורבי אליעזר בנו של ריה"ג ורבי יוחנן הסנדלר, אמר להם הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה אתם לא תהיו כן מיד עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה, ר' נתן [נ"א כהן] פתר קרייא באשה אם לקחת אשה בנערותך לקח בזקנותך למה אינך יודע איזה בנים מתקיימין לך אם של נערותך אם של זקנותך אם שניהם כאחד טובים".
בנוסח הסיפור כפי שהוא בקה"ר, המספר את סיפור מות תלמידי ר"ע, הוא לא אחר מאשר ר"ע עצמו: "שנים עשר אלפים תלמידים היו לי", ... "ובסוף העמידו לי", אלא שסוף הסיפור עובר לגוף שלישי: "אמר להם: הראשונים ...".
לפי מקור זה היו לר"ע שנים עשר אלפים תלמידים מגבת ועד אנטיפרס, וכולם מתו, והתלמידים החדשים היו שבעה: רבי יהודה, ורבי נחמיה, ורבי מאיר, ורבי יוסי, ורבי שמעון בן יוחאי, ורבי אליעזר בנו של ריה"ג, ורבי יוחנן הסנדלר.
בבראשית רבה (וילנא) פרשה סא ד"ה ג:
"בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך, רבי אליעזר ורבי יהושע רבי אליעזר אמר אם זרעת בבכיר זרע באפיל שאין אתה יודע איזהו יכשר אם של אפיל אם של בכיר ואם שניהם כאחד טובים, רבי יהושע אמר אם בא עני אצלך בשחרית תן לו, בערבית תן לו, שאין אתה יודע איזה מהן הקב"ה כותב עליך הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים, רבי ישמעאל ורבי עקיבא רבי ישמעאל אומר אם למדת תורה בנערותך למוד תורה בזקנותך שאין את יודע איזה מהן מתקיים לך הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים, ר' עקיבא אומר אם היו לך תלמידים בנערותך עשה לך תלמידים בזקנותך שאין אתה יודע איזה מהם מתקיים לך זה או זה ואם שניהם כאחד טובים, י"ב אלף תלמידים היו לר"ע מעכו ועד אנטפריס וכולם בפרק אחד מתו, למה שהיתה עיניהם צרה אלו באלו ובסוף העמיד שבעה, רבי מאיר, ורבי יהודה, רבי יוסי, ור' שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע, ורבי יוחנן הסנדלר, ור' אליעזר בן יעקב, ואית דאמרי ר' יהודה, ור' נחמיה, ורבי מאיר, רבי יוסי, ורשב"י, ור' חנינא בן חכינאי, ורבי יוחנן הסנדלר, א"ל בניי, הראשונים לא מתו אלא שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם, עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה, ר' דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן אם היו לך בנים בנערותך קח לך אשה בזקנותך והעמיד בנים, וממי אתה למד מאברהם שהיו לו בנים בנערותו ולקח אשה בזקנותו והעמיד בנים, הה"ד ויוסף אברהם וגו'.
במקור זה היו לר"ע י"ב אלף תלמידים מעכו ועד אנטפריס וכולם מתו, ולבסוף העמיד שבעה, רבי מאיר, ורבי יהודה, רבי יוסי, ור' שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע, ורבי יוחנן הסנדלר, ור' אליעזר בן יעקב, ואית דאמרי ר' יהודה, ור' נחמיה, ורבי מאיר, רבי יוסי, ורשב"י, ור' חנינא בן חכינאי, ורבי יוחנן הסנדלר.
בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה סא ד"ה בבקר זרע את:
"בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידיך ר' אליעזר ור' יהושע ר' אליעזר א' אם זרעתה בבכיר זרע באפיל שאין את יודע איזה מהם בידך מתקיים אם שלבכיר אם שלאפיל כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. ר' יהושע א' אם בא עני אצלך בשחרית תן לו, בערבית תן לו שאין אתה יודע אי זה מהם הקב"ה מכתב עליך הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. ר' ישמעאל ור' עקיבה ר' ישמעאל א' אם למדת תורה בנערותך למוד תורה בזקנותך שאי אתה יודע אי זה מהם מתקיים הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים, ר' עקיבה א' אם העמדתה תלמידים בנערותך העמד תלמידים בזקנותך שאין אתה יודע אי זה מהם הקב"ה מכתב עליך הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים, שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לר' עקיבה מגבת ועד אנטיפטריס וכולהון מתו בפרק אחד, למה שהיתה עיניהם צרה אילו באילו, ובסוף העמיד שבעה, ר' מאיר ור' יהודה ר' יוסי ור' שמעון ור' אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר ור' אליעזר בן יעקב, ואית דאמ' ר' יהודה ור' נחמיה ור' מאיר ור' יוסי ור' שמעון בן יוחי ור' חנניה בן חכינאי ור' יוחנן הסנדלר, אמר להם בניי הראשונים לא מתו אלא שהיתה עיניהם צרה בתורה אילו באילו אלא תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם, עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה, ר' דוסתאי ור' ינאי בשם ר' שמואל בר נחמן אם היו לך בנים בנערותך קח לך אשה בזקנותך והעמד בנים, ממי את למד, מאבינו אברהם שהיו לו בנים בנערותו ולקח אשה בזקנותו והעמיד בנים הה"ד ויוסף אברהם וגו'.
לפי מקור זה היו לו לר' עקיבה שנים עשר אלף זוגות תלמידים, מגבת ועד אנטיפטריס וכולהון מתו בפרק אחד, בסוף העמיד שבעה והם: ר' מאיר, ור' יהודה, ר' יוסי, ור' שמעון ור' אלעזר בן שמוע, ור' יוחנן הסנדלר, ור' אליעזר בן יעקב.
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ג ד"ה רבי דוסתאי
"רבי דוסתאי ברבי ינאי אומר אם בכרת וזרעת ברביעה ראשונה שוב ולך וזרע ברביעה שנייה שמא ירד ברד לעולם וילכדו ראשונים ויתקיימו אחרונים כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה או שניהם נתקיימו בידך והם שניהם כאחת טובים שנאמר בבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך [וגו'] (קהלת י"א ו'). אם בכרת וזרעת ברביעה ראשונה ושניה שוב לך וזרע ברביעה שלישית שמא יבא שדפון לעולם וישדפו ראשונות ויתקיימו אחרונות כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה או שניהם כאחד טובים שנאמר בבקר זרע את זרעך וגו' (שם): רבי ישמעאל אומר אם למדת תורה בילדותך אל תאמר איני לומד בזקנותי אלא למוד תורה כי אינך יודע איזה יכשר. אם למדת תורה בשעת העושר אל תשב לך בשעת העוני. אם למדת תורה בשעת שביעה אל תשב לך בשעת רעבה. אם למדת תורה בשעת הריוח אל תשב לך בשעת הדחק לפי שטוב לו לאדם דבר אחד בצער ממאה בריוח שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך (שם): רבי עקיבא אומר [אם] למדת תורה בילדותך למוד תורה בזקנותך אל תאמר איני למד תורה בזקנותי כי אינך יודע איזה יכשר אם שניהם יתקיימו בידך או שניהם כאחת טובים שנאמר בבקר זרע את זרעך (שם): רבי מאיר אומר אם למדת מרב אחד אל תאמר דיי אלא לך אצל חכם [אחר] ולמוד תורה ואל תלך אצל הכל אלא למי שהוא קרוב לך מתחלה שנאמר שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך (משלי ה' ט"ו): חובה הוא לאדם שישמש [ארבעה] תלמידי חכמים כגון רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא [ורבי טרפון] שנאמר אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי (שם ח' ל"ד) אל תיקרי דלתותי אלא דלת דלתותי. כי אינך יודע אם שניהם יתקיימו בידך אם שניהם כאחד טובים שנאמר בבקר זרע את זרעך (שם): רבי יהושע אומר שא אשה בילדותך ושא אשה בזקנותך הוליד בנים בילדותך והוליד בנים בזקנותך אל תאמר איני נושא אשה אלא שא אשה והוליד בנים ובנות והרבה פריה ורביה בעולם כי אינך יודע אם שניהם יתקיימו בידך. אם שניהם כאחד טובים שנאמר בבקר זרע את זרעך וגו' (שם). הוא היה אומר אם נתת פרוטה לעני שחרית ובא עני אחר ועמד לפניך ערבית תן לו כי אינך יודע אם שניהם יתקיימו בידך אם שניהם כאחד טובים שנאמר בבקר זרע את זרעך וגו'.
במקור זה אין בדברי ר"ע כל זכר לתלמידים ולתלמידיו שמתו.
מדרש תנחומא (בובר) פרשת חיי שרה סימן ח:
"ד"א ויוסף אברהם ויקח אשה. זש"ה בבקר זרע את זרעך (קהלת יא ו), שאין אתה יודע איזה מהן (שמרות) [מכשרות] לך. אם למדת תורה הרבה בנערותך, אל תשב לך בזקנותך, למה כי אינך [יודע אי זה יכשר]. ר' יהושע אומר אם בא לידך בבקר דבר של מצוה זרע את זרעך, אל תאמר לאו, ואם בא [דבר מצוה] לערב, ולערב אל תנח ידך, כי אינך יודע איזה מהן עומדות לך, אם של בקר, אם של ערב, אם שניהם [כאחד טובים]. ר' עקיבא אומר בבקר זרע את זרעך, אם העמדת תלמידים בנערותך, אל תשב מלהעמיד אחרים בזקנותך. מעשה בר' עקיבא שהיו לו שלש מאות תלמידים בנערותו ומתו כלם, אילולי שהעמיד בזקנותו לא היה לו תלמיד אחד, והיה קורא על עצמו בבקר זרע את זרעך. ד"א א"ר דוסתאי אם נטלת אשה וילדה ומתה, אל תשב לך בזקנותך חוץ מאשה, למה כי אינך יודע אי זה יכשר, ממי אתה למד מאברהם שבנערותו לא הוליד אלא אחד, ובזקנותו הוליד י"ב".
לפי מקור זה היו לו לר"ע בנערותו (!) שלש מאות תלמידים וכולם, ומספר התלמידים שהעמיד בזקנותו אינו מפורט.
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת חיי שרה סימן ו:
"… זש"ה בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך (קהלת יא) ר"א אומר בזרעים הכתוב מדבר אמר שלמה אם זרעת ביורה אל תעמוד במלקוש שנאמר ולערב אל תנח ידך, למה כי אינך יודע וגו', רבי יהושע אומר אם בא לפניך בבקר זרע מצוה זרע, ואם יבא לפניך דבר מצוה בערב אל תנח ידך למה כי אינך יודע איזה מהם עומדת לך אם של בוקר או של ערב ואם שניהם כאחר טובים רבי עקיבא אומר בבקר זרע את זרעך אם העמדת תלמידים בנערותך אל תחדל לך מלהעמיד בזקנותך, מעשה ברבי עקיבא שהיו לו שלש מאות תלמידים בנערותו ומתו כלם ואלולי שהעמיד שבעה תלמידים בזקנותו לא היה תלמיד שיהא קורא על שמו, דבר אחר בבקר זרע את זרעך א"ר יוסי אם לקחת אשה בבחרותך וילדה ומתה קח אשה אחרת בזקנותך כי אינך יודע וגו', וממי אתה למד מאברהם שבנערותו לא הוליד אלא שנים ובזקנותו הוליד ".
לפי מקור זה, היו לר"ע שלש מאות תלמידים בנערותו וכולם מתו, ואח"כ העמיד שבעה תלמידים, מבלי להזכיר את שמותיהם.
כמובן שהשינויים מעוררים את השאלה: כמה מתלמידיו מתו ולמה מתו?
סיפור מותם של תלמידי רבי עקיבא, המופיע בגמ' רק כסיפור דברים "בעלמא" וכבדרך אגב, (כהמשך למאמרו של רבי עקיבא) הובא להלכה כמקור וסיבה למנהגי האבלות בימי ספירת העומר, והמנהגים שהחלו כ"מקצת מנהגי אבלות", הפכו ברבות הימים כמעט למנהגי "אבלות תשעה באב".
ואף שבטור וממנו לשו"ע (אורח חיים סימן תקפ) מובאת הלכה שמקורה בדברי הבה"ג, (הלכות גדולות, סוף הלכות תענית): "אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם", הרי שמנהגי אבילות אלו לא נתקבלו בציבור, אך מנהגי האבלות בימי ספירת העומר, שאותו מצאנו בתשובת גאון מאוחר, (הלכות פסוקות סימן צד, שערי תשובה סימן רע"ח), נתקבלו בכל תפוצות ישראל, עד שאצל רבים בימינו, נתקבל הרושם, שכל תוכנם ומשמעותם של ימי הספירה הוא ימי אבל.
למה נוהגים את ימי הספירה כימי אבל?
"יש אומרים שבימים שבהם מתו תלמידי ר"ע, נוהגים "מנהגי אבילות", כ"מנהג ראשונים שהחל מאותה שעה ואילך", (ספר האורה חלק א' [צב] הלכות עצרת ד"ה למה אין),
מתי היתה אותה שעה?
הערוך השולחן כתב: "ולפיכך נהגו כל ישראל מימות הגאונים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת", אלא שלא דייק בדבריו. שהרי אף בימי האבודרהם עדיין לא כל ישראל נהגו כן, וכפי שמובן מלשונו, (אבודרהם, תפלות הפסח ד"ה כל ארבעה: "ונוהגין בקצת מקומות לא לישא אשה בין פסח לעצרת").
הרב יהודה יקותיאל גרינוולד כותב (בספרו "כל בו על אבילות חלק ב, עמוד 129): "אכן לבי אומר שרבותינו קבעו ימי העומר לימי אבלות בימי מסעי הצלב, בשנת תתנ"ו שנחרבו אז קהילות קדושות ונהרגו אז על קידוש השם אלפים ורבבות מישראל... ואפשר שלא להרגיז מושלי ארץ אירופא ולא ליתן לכומרים חרב, העלימו עיקר טעמם וחפשו ומצאו לתלות בתלמידי רבי עקיבא, וראה זה פלא, שכל אלה הראשונים שהזכירו מנהג זה, כולם היו אחר ימי מסעי הצלב, הלא המה רבינו זרחיה, (בעל המאור), רבינו ירוחם, הרי בן שועיב והרמב"ן".
בימי המחבר (שולחן ערוך אורח חיים סימן תצג סעיף ב) כבר היה המנהג שלא לישא אשה בין פסח לעצרת, "נהוג בכל המקומות".
האבילות על מות תלמידי ר"ע.
האבלות על מות תלמידי ר"ע התפתחה מהתחלה צנועה לתעשיה ענקית.
איך זה התחיל?
לדברי המשנה (יבמות דף סא עמוד ב), אדם מקיים את המצווה של "פרו ורבו", לאחר שהוליד שני ילדים, וחלוקים בדבר ב"ש וב"ה, ש"ב"ש אומרים: שני זכרים, וב"ה אומרים: זכר ונקבה" (קביעות אלו הן בעייתיות, וכי כיצד ניתן לומר שאדם לא קיים את המצווה מפני שלא נולדו לו שני בנים או בן ובת), אולם הגמ' מוסיפה שאף אדם שקיים את המצוה, יש לו להמשיך להוליד ילדים:
"רבי יהושע אומר: נשא אדם אשה בילדותו - ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו - יהיו לו בנים בזקנותו, שנא': בבקר זרע את זרעך, ולערב אל תנח ידך, כי אינך יודע אי זה יכשר, הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים, ואילו ר"ע אומר: למד תורה בילדותו - ילמוד תורה בזקנותו, היו לו תלמידים בילדותו - יהיו לו תלמידים בזקנותו, שנא': בבקר זרע את זרעך וגו'".
כהמשך לדברי רבי עקיבא, מופיע הסיפור אודות תלמידיו שמתו:"אמרו ("אמרו", ללא שם האומרים, מופיע גם במקומות אחרים, בסיפורי מעשיות מן העבר, ראה ברכות דף יח עמוד ב: "אמרו: לא היו ימים מועטים עד שנפלה", ושם בדף סא עמוד ב: "אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו", ביומא דף לח עמוד א:"אמרו: כשהלך ניקנור", בתענית דף יח עמוד ב: "אמרו: כשבקש טוריינוס", בתענית דף כט עמוד א: "אמרו: כשחרב בית המקדש בראשונה", בחגיגה דף כב עמוד ב, "אמרו: כל ימיו הושחרו שיניו מפני תעניותיו"), שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא, ואיתימא ר' חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה".
לפי מקור זה (אמרו) מתו 12000 זוגות של תלמידים, והתלמידים החדשים היו: ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע.
הרי שבסיפור המופיע במקורות שונים, כדוגמא ל"בערב אל תנח ידך", הוא מופיע בצורות שונות, כשאומרי המאמרים הם שונים, המקום בו היו שונה, מספר התלמידים החדשים שונה ושמותיהם שונים:
אם מסיפור מותם של תלמידי רבי עקיבא, המופיע בגמרא כהמשך לדברי ר"ע כ"אמרו", אך אינו מסופר על ידי ר"ע בגוף ראשון, ניתן להבין, שדבריו נאמרו לפני שמתו תלמידיו, הרי בקהלת רבה (פרשה יא ד"ה א [ו] בבקר) , מובא סיפור מותם ע"י רבי עקיבא, בגוף ראשון):
"בבקר זרע את זרעך, רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אומר אם זרעת בבכיר זרע באפיל, שאין את יודע איזה מתקיים לך, אם הבכיר ואם האפיל, כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה, רבי יהושע אומר נשאת אשה בילדותך ומתה תשא בזקנותך, היו לך בנים בילדותך, יהיו לך בנים בזקנותך, שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה, ר' ישמעאל ור' עקיבא, ר' ישמעאל אומר אם למדת תורה בנערותך, למד בזקנותך שאין אתה יודע אי זו תורה מתקיימת, אם של נערותך אם של זקנותך, ואם שניהם כאחד טובים, ורבי עקיבא אומר שנים עשר אלפים תלמידים היו לי מגבת ועד אנטיפרס וכולן מתו בחיי בין פסח לעצרת ובסוף העמידו לי שבעה ואלו הן, רבי יהודה ורבי נחמיה ורבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון בן יוחאי ורבי אליעזר בנו של ריה"ג ורבי יוחנן הסנדלר, אמר להם הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה אתם לא תהיו כן מיד עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה, ר' נתן [נ"א כהן] פתר קרייא באשה אם לקחת אשה בנערותך לקח בזקנותך למה אינך יודע איזה בנים מתקיימין לך אם של נערותך אם של זקנותך אם שניהם כאחד טובים".
בנוסח הסיפור כפי שהוא בקה"ר, המספר את סיפור מות תלמידי ר"ע, הוא לא אחר מאשר ר"ע עצמו: "שנים עשר אלפים תלמידים היו לי", ... "ובסוף העמידו לי", אלא שסוף הסיפור עובר לגוף שלישי: "אמר להם: הראשונים ...".
לפי מקור היו לר"ע שנים עשר אלפים תלמידים מגבת ועד אנטיפרס, וכולם מתו, והתלמידים החדשים היו שבעה: רבי יהודה, ורבי נחמיה, ורבי מאיר, ורבי יוסי, ורבי שמעון בן יוחאי, ורבי אליעזר בנו של ריה"ג, ורבי יוחנן הסנדלר.
בבראשית רבה (וילנא) פרשה סא ד"ה ג:
"בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך, רבי אליעזר ורבי יהושע רבי אליעזר אמר אם זרעת בבכיר זרע באפיל שאין אתה יודע איזהו יכשר אם של אפיל אם של בכיר ואם שניהם כאחד טובים, רבי יהושע אמר אם בא עני אצלך בשחרית תן לו, בערבית תן לו, שאין אתה יודע איזה מהן הקב"ה כותב עליך הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים, רבי ישמעאל ורבי עקיבא רבי ישמעאל אומר אם למדת תורה בנערותך למוד תורה בזקנותך שאין את יודע איזה מהן מתקיים לך הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים, ר' עקיבא אומר אם היו לך תלמידים בנערותך עשה לך תלמידים בזקנותך שאין אתה יודע איזה מהם מתקיים לך זה או זה ואם שניהם כאחד טובים, י"ב אלף תלמידים היו לר"ע מעכו ועד אנטפריס וכולם בפרק אחד מתו, למה שהיתה עיניהם צרה אלו באלו ובסוף העמיד שבעה, רבי מאיר, ורבי יהודה, רבי יוסי, ור' שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע, ורבי יוחנן הסנדלר, ור' אליעזר בן יעקב, ואית דאמרי ר' יהודה, ור' נחמיה, ורבי מאיר, רבי יוסי, ורשב"י, ור' חנינא בן חכינאי, ורבי יוחנן הסנדלר, א"ל בניי, הראשונים לא מתו אלא שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם, עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה, ר' דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן אם היו לך בנים בנערותך קח לך אשה בזקנותך והעמיד בנים, וממי אתה למד מאברהם שהיו לו בנים בנערותו ולקח אשה בזקנותו והעמיד בנים, הה"ד ויוסף אברהם וגו'.
במקור זה היו לר"ע י"ב אלף תלמידים מעכו ועד אנטפריס וכולם מתו, ולבסוף העמיד שבעה, רבי מאיר, ורבי יהודה, רבי יוסי, ור' שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע, ורבי יוחנן הסנדלר, ור' אליעזר בן יעקב, ואית דאמרי ר' יהודה, ור' נחמיה, ורבי מאיר, רבי יוסי, ורשב"י, ור' חנינא בן חכינאי, ורבי יוחנן הסנדלר.
בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה סא ד"ה בבקר זרע את:
"בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידיך ר' אליעזר ור' יהושע ר' אליעזר א' אם זרעתה בבכיר זרע באפיל שאין את יודע איזה מהם בידך מתקיים אם שלבכיר אם שלאפיל כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. ר' יהושע א' אם בא עני אצלך בשחרית תן לו, בערבית תן לו שאין אתה יודע אי זה מהם הקב"ה מכתב עליך הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. ר' ישמעאל ור' עקיבה ר' ישמעאל א' אם למדת תורה בנערותך למוד תורה בזקנותך שאי אתה יודע אי זה מהם מתקיים הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים, ר' עקיבה א' אם העמדתה תלמידים בנערותך העמד תלמידים בזקנותך שאין אתה יודע אי זה מהם הקב"ה מכתב עליך הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים, שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לר' עקיבה מגבת ועד אנטיפטריס וכולהון מתו בפרק אחד, למה שהיתה עיניהם צרה אילו באילו, ובסוף העמיד שבעה, ר' מאיר ור' יהודה ר' יוסי ור' שמעון ור' אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר ור' אליעזר בן יעקב, ואית דאמ' ר' יהודה ור' נחמיה ור' מאיר ור' יוסי ור' שמעון בן יוחי ור' חנניה בן חכינאי ור' יוחנן הסנדלר, אמר להם בניי הראשונים לא מתו אלא שהיתה עיניהם צרה בתורה אילו באילו אלא תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם, עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה, ר' דוסתאי ור' ינאי בשם ר' שמואל בר נחמן אם היו לך בנים בנערותך קח לך אשה בזקנותך והעמד בנים, ממי את למד, מאבינו אברהם שהיו לו בנים בנערותו ולקח אשה בזקנותו והעמיד בנים הה"ד ויוסף אברהם וגו'.
לפי מקור זה היו לו לר' עקיבה שנים עשר אלף זוגות תלמידים, מגבת ועד אנטיפטריס וכולהון מתו בפרק אחד, בסוף העמיד שבעה והם: ר' מאיר, ור' יהודה, ר' יוסי, ור' שמעון ור' אלעזר בן שמוע, ור' יוחנן הסנדלר, ור' אליעזר בן יעקב.
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ג ד"ה רבי דוסתאי
"רבי דוסתאי ברבי ינאי אומר אם בכרת וזרעת ברביעה ראשונה שוב ולך וזרע ברביעה שנייה שמא ירד ברד לעולם וילכדו ראשונים ויתקיימו אחרונים כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה או שניהם נתקיימו בידך והם שניהם כאחת טובים שנאמר בבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך [וגו'] (קהלת י"א ו'). אם בכרת וזרעת ברביעה ראשונה ושניה שוב לך וזרע ברביעה שלישית שמא יבא שדפון לעולם וישדפו ראשונות ויתקיימו אחרונות כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה או שניהם כאחד טובים שנאמר בבקר זרע את זרעך וגו' (שם): רבי ישמעאל אומר אם למדת תורה בילדותך אל תאמר איני לומד בזקנותי אלא למוד תורה כי אינך יודע איזה יכשר. אם למדת תורה בשעת העושר אל תשב לך בשעת העוני. אם למדת תורה בשעת שביעה אל תשב לך בשעת רעבה. אם למדת תורה בשעת הריוח אל תשב לך בשעת הדחק לפי שטוב לו לאדם דבר אחד בצער ממאה בריוח שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך (שם): רבי עקיבא אומר [אם] למדת תורה בילדותך למוד תורה בזקנותך אל תאמר איני למד תורה בזקנותי כי אינך יודע איזה יכשר אם שניהם יתקיימו בידך או שניהם כאחת טובים שנאמר בבקר זרע את זרעך (שם): רבי מאיר אומר אם למדת מרב אחד אל תאמר דיי אלא לך אצל חכם [אחר] ולמוד תורה ואל תלך אצל הכל אלא למי שהוא קרוב לך מתחלה שנאמר שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך (משלי ה' ט"ו): חובה הוא לאדם שישמש [ארבעה] תלמידי חכמים כגון רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא [ורבי טרפון] שנאמר אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי (שם ח' ל"ד) אל תיקרי דלתותי אלא דלת דלתותי. כי אינך יודע אם שניהם יתקיימו בידך אם שניהם כאחד טובים שנאמר בבקר זרע את זרעך (שם): רבי יהושע אומר שא אשה בילדותך ושא אשה בזקנותך הוליד בנים בילדותך והוליד בנים בזקנותך אל תאמר איני נושא אשה אלא שא אשה והוליד בנים ובנות והרבה פריה ורביה בעולם כי אינך יודע אם שניהם יתקיימו בידך. אם שניהם כאחד טובים שנאמר בבקר זרע את זרעך וגו' (שם). הוא היה אומר אם נתת פרוטה לעני שחרית ובא עני אחר ועמד לפניך ערבית תן לו כי אינך יודע אם שניהם יתקיימו בידך אם שניהם כאחד טובים שנאמר בבקר זרע את זרעך וגו'.
במקור זה אין בדברי ר"ע כל זכר לתלמידים ולתלמידיו שמתו.
מדרש תנחומא (בובר) פרשת חיי שרה סימן ח:
"ד"א ויוסף אברהם ויקח אשה. זש"ה בבקר זרע את זרעך (קהלת יא ו), שאין אתה יודע איזה מהן (שמרות) [מכשרות] לך. אם למדת תורה הרבה בנערותך, אל תשב לך בזקנותך, למה כי אינך [יודע אי זה יכשר]. ר' יהושע אומר אם בא לידך בבקר דבר של מצוה זרע את זרעך, אל תאמר לאו, ואם בא [דבר מצוה] לערב, ולערב אל תנח ידך, כי אינך יודע איזה מהן עומדות לך, אם של בקר, אם של ערב, אם שניהם [כאחד טובים]. ר' עקיבא אומר בבקר זרע את זרעך, אם העמדת תלמידים בנערותך, אל תשב מלהעמיד אחרים בזקנותך. מעשה בר' עקיבא שהיו לו שלש מאות תלמידים בנערותו ומתו כלם, אילולי שהעמיד בזקנותו לא היה לו תלמיד אחד, והיה קורא על עצמו בבקר זרע את זרעך. ד"א א"ר דוסתאי אם נטלת אשה וילדה ומתה, אל תשב לך בזקנותך חוץ מאשה, למה כי אינך יודע אי זה יכשר, ממי אתה למד מאברהם שבנערותו לא הוליד אלא אחד, ובזקנותו הוליד י"ב".
לפי מקור זה היו לו לר"ע בנערותו (!) שלש מאות תלמידים וכולם, ומספר התלמידים שהעמיד בזקנותו אינו מפורט.
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת חיי שרה סימן ו:
"… זש"ה בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך (קהלת יא) ר"א אומר בזרעים הכתוב מדבר אמר שלמה אם זרעת ביורה אל תעמוד במלקוש שנאמר ולערב אל תנח ידך, למה כי אינך יודע וגו', רבי יהושע אומר אם בא לפניך בבקר זרע מצוה זרע, ואם יבא לפניך דבר מצוה בערב אל תנח ידך למה כי אינך יודע איזה מהם עומדת לך אם של בוקר או של ערב ואם שניהם כאחר טובים רבי עקיבא אומר בבקר זרע את זרעך אם העמדת תלמידים בנערותך אל תחדל לך מלהעמיד בזקנותך, מעשה ברבי עקיבא שהיו לו שלש מאות תלמידים בנערותו ומתו כלם ואלולי שהעמיד שבעה תלמידים בזקנותו לא היה תלמיד שיהא קורא על שמו, דבר אחר בבקר זרע את זרעך א"ר יוסי אם לקחת אשה בבחרותך וילדה ומתה קח אשה אחרת בזקנותך כי אינך יודע וגו', וממי אתה למד מאברהם שבנערותו לא הוליד אלא שנים ובזקנותו הוליד ".
לפי מקור זה, היו לר"ע שלש מאות תלמידים בנערותו וכולם מתו, ואח"כ העמיד שבעה תלמידים, מבלי להזכיר את שמותיהם.
כמובן שהשינויים מעוררים את השאלה: כמה מתלמידיו מתו ולמה מתו?
סיפור מותם של תלמידי רבי עקיבא, המופיע בגמ' רק כסיפור דברים "בעלמא" וכבדרך אגב, (כהמשך למאמרו של רבי עקיבא) הובא להלכה כמקור וסיבה למנהגי האבלות בימי ספירת העומר, והמנהגים שהחלו כ"מקצת מנהגי אבלות", הפכו ברבות הימים כמעט למנהגי "אבלות תשעה באב".
ואף שבטור וממנו לשו"ע (אורח חיים סימן תקפ) מובאת הלכה שמקורה בדברי הבה"ג, (הלכות גדולות, סוף הלכות תענית): "אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם", הרי שמנהגי אבילות אלו לא נתקבלו בציבור, אך מנהגי האבלות בימי ספירת העומר, שאותו מצאנו בתשובת גאון מאוחר, (הלכות פסוקות סימן צד, שערי תשובה סימן רע"ח), נתקבלו בכל תפוצות ישראל, עד שאצל רבים בימינו, נתקבל הרושם, שכל תוכנם ומשמעותם של ימי הספירה הוא ימי אבל.
למה נוהגים את ימי הספירה כימי אבל?
"יש אומרים שבימים שבהם מתו תלמידי ר"ע, נוהגים "מנהגי אבילות", כ"מנהג ראשונים שהחל מאותה שעה ואילך", (ספר האורה חלק א' [צב] הלכות עצרת ד"ה למה אין),
מתי היתה אותה שעה?
הערוך השולחן כתב: "ולפיכך נהגו כל ישראל מימות הגאונים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת", אלא שלא דייק בדבריו. שהרי אף בימי האבודרהם עדיין לא כל ישראל נהגו כן, וכפי שמובן מלשונו, (אבודרהם, תפלות הפסח ד"ה כל ארבעה: "ונוהגין בקצת מקומות לא לישא אשה בין פסח לעצרת").
הרב יהודה יקותיאל גרינוולד כותב (בספרו "כל בו על אבילות חלק ב, עמוד 129): "אכן לבי אומר שרבותינו קבעו ימי העומר לימי אבלות בימי מסעי הצלב, בשנת תתנ"ו שנחרבו אז קהילות קדושות ונהרגו אז על קידוש השם אלפים ורבבות מישראל... ואפשר שלא להרגיז מושלי ארץ אירופא ולא ליתן לכומרים חרב, העלימו עיקר טעמם וחפשו ומצאו לתלות בתלמידי רבי עקיבא, וראה זה פלא, שכל אלה הראשונים שהזכירו מנהג זה, כולם היו אחר ימי מסעי הצלב, הלא המה רבינו זרחיה, (בעל המאור), רבינו ירוחם, הרי בן שועיב והרמב"ן".
בימי המחבר (שולחן ערוך אורח חיים סימן תצג סעיף ב) כבר היה המנהג שלא לישא אשה בין פסח לעצרת, "נהוג בכל המקומות".
