בעקבות שאלתו של יוסי על שיוך מידת החסד לאברהם אבינו, אני רוצה לפתוח דיוןעל כיצד מיחסים לאדם מידה או כשרון.

למשל, הבעיה עם אברהם אבינו - לכאורה הוא לא דאג לשלום אשתו אלא רק לשלום עצמו. אם כי איננו יודעים, כי ייתכן שבעצם לא היתה לו ברירה אחרת. וגם שהוא שלח את הגר רק עם מעט לחם ומים. ולא דאג להם במדבר. ובכלל שנתן לשרה לענות את הגר. ועוד כתגובה לאיזה טענה? טענה לא מובנת כ"כ "ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך - אנוכי נתתי שפחתי בחיקך, ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפוט ה' ביני וביניך".

ומאיך, אנו מכירים את אברהם כבעל חסד, ומכניס אורחים.

וגם אצל לוט יש איזושהיא התנהגות לא ברורה, שהוא נותן את בנותיו להתעללות, ולא את האנשים הזרים.

כמובן אפשר לטעון שאלו מעידות חד פעמיות. כמו אצל יוסף, למ"ד ש"לעשות מלאכתו" רומז שנתכוון לדבר עבירה.

גם מעניין, שאחד מגדולי ישראל אמר שמשיח בן דוד הוא כנגד מידת החסד, וזה בזמן שדוד אביו היה ידוע כאדמוני ושופך דמים אמנם על פי סנהדרין, אבל בכל זאת. וגם מעשה אוריה ובת שבע, שבעקבותיו קרא לו שמעי "צא צא איש הדמים ואיש הבליעל", כביאור המלבי"ם.

אמשלום

רוחו של אברהםהיא שמופיעה בסיפור.

"לאור השוואה זו עולה, כי רות היא הממשיכה הגדולה של אבי החסד, אברהם. אותו חסד השוזר את בית אברהם ומשפיע על עבדו, מחלחל במהלך הדורות עד לרות המואביה."

לגבי התהיות מדוע נקרא אברהם איש חסד על אף שבקריאה שטחית נדמה שהוא לא,הרי ידועה תשובת חז"ל שכאשר יש התנגשות בין שני ערכים נבחר הערך החשוב יותר.(למשל בנושא העקדה)

[צענערענע,

ראיתי את המשפטים הללו ויותר מכל הם נראים לי מעגליים. במקום ללמוד מן ההשוואה את המסקנה המתבקשת (שרות ובועז דומים בחסד שהם מציעים לרבקה או לעבד אברהם) לומדים משהו שאין לו שום בסיס בטקסט אלא רק בליבו של הכותב. יש כאן איזו הנחת יסוד שאברהם הוא איש של חסד והיא זו שמנחה את המסקנה, ולא שום רמז בטקסט התורני עצמו. זה לא רציני בעיני.

בניגוד לרות ואפילו לבעז ולנעמי, לא מצאתי חסד אצל אברהם, בשום סיפור בתורה (בודאי ובודאי שלא בסיפור העקידה). לכן אני אוהבת את פרשנותו של מורי ורבי - יש בה אמת לענ"ד, וגם אופטימיות (הרעיון שאפשר לתקן ולרכוש מידות שאולי אין בנו לכתחילה).]

אמשלום,
סליחה על השאלה ,אבל אני סקרנית לדעת ן מיהו מורך ורבך

בתורה כתוב- לא יבא ממזר בקהל ה'
מיד בפסוק אחר כך כתוב- לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'- על אשר לא קידמו אותכם בלחם ומיים..

ונשאלת השאלה- על זה שלא קידמו אותנו בלחם ומים- בגלל זה לא חבוא בקהל ה', המצרי ששיעבד אותנו ועינה אותנו בעיניים קשים. הוא כן- עמוני לא?

התשובה היא, כל זמן שהעמוני והמואבי הלכו בדרכי אבותם כלומר לוט, והיו אנשי חסד ומכניסי אורחים,  קבלנו אותם,
אבל בלי החסד.- הם סתם עוד שני ממזרים, וממזר לא יבא בקהל ה'

[לא נראה לי שאת מכירה אותו ]

מיכה
לשאלתך העיקרית על לימוד המידות מהאבות, זה בדיוק הענין מה שהתורה שבכתב בא ללמד אותך, על תלמד מהאבות.

הרד"ק כותב  בסיפור של הגר ושרה כמו הרמב"ן, שחטא גדול חטא אברהם ושרה, בענין הזה. ראה במקור.
אבל מוסיף הרד"ק ושואל, אם כן למה נכתבה הפרשה הלא יפה הזאת? והוא עונה. שתלמד איך לא נוהגים.
מה שבעצם זה אומר, אל תקח כל התנהגות וכל אמירה של בן אדם כמות שהיא, תבקר תבדוק תחקור, ותשפוט,
האבות עצמם לא הלכו איש בדרכי אביו, יצחק נהג הפוך מאביו ויעקב נהג הפוך מאביו, זה בעצם מה שהתורה בין היתר מלמדת אותך בסיפורים הללו, תהיה עצמאי אל תגרר אפילו לא אחרי אביך!

בתפילת שמונה עשרה אתה אומר אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב. ולא אומר אלוקי אברהם יצחק ויעקב, כמתבקש.
כי לכל אחד היתה דרך באמונה משלו, ולא בגלל שאבא שלו עשה כך הוא עשה כך, ולא מה שאבא שלו עשה גם הוא עשה. לפעמים בדיוק ההפך. 
חג שמח

_________________

מודה ועוזב

נסי אותי

אמשלום

אכן את הבאת את הפרשנות לפסוק בפורום וחשבתי על הדברים בזמן שכתבתי את דברי. אם כי אינני סבור שזה הפשט בפסוק שהרי כתוב "אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם" ואיך זה משתייך לתיקון המידות. אלא הכוונה לקיום הבטחה, וכיוון שכך מסץבר לפי הפסוק שאברהם היה בעל חסד, שהרי הקב"ה מודד מידה כנגד מידה.עם זאת, אינני פוסל את הדרש שאינו גרוע מהרבה דרשות של חז"ל.

עכשיו אני רוצה להציע פתרונות לבעיות שהעליתי.

ייתכן, בשונה ממה שנראה בהשקפה ראשונה, שאדם עושה דברים ההפוכים מאופיו. למשל אדם שאופיו הוא לעשות חסד, מסיבות שיבוארו, יעשה חוסר חסד. ולהפך. לצורך העניין נקרא לזה "תיאורית היפוך המידות".

הסיבות יכולות להיות, שאדם מנסה להלים את עצמו במידות החסרות. או שהוא מנסה לתקן את מידותיו, כדברי הרמב"ם שמי שהלך בדרך קיצונית עליו לתקן זאת על ידי הקצנה הפוכה, אולי הוא יעשה זאת מתוך ניסיון להכיר את צורת ההתנהגות של אחרים. ואולי ניתן להסביר זאת בצורות אחרות.

תשאלו אם כן האדם הוא הפוך, ולא באמת בעל חסד. אולי רק צריך לזכור שיש באדם שני צדדים. ואפשר לבליט את הצד האחד, ואפשר גם להבליט את הצד השני ושניהם יהיו נכונים.

ואולי אברהם לא היה "מומחה" בעשיית "חסד" מחוייב, אלא בעשיית חסד לא מחוייב.

ואולי מהלך החיים שלו היה מהלך של חסד, אלא שבמקומות מסויימים, מסיבות אלו ואחרות, המהלך לא בא לידי ביטוי.

ירוחם

במקום חד פעמי ניתן לומר שהתורה התכוונה ללמד איך לא להתנהג, אבל להגיד שכל המהלך של אברהם היה לא טוב? זה לא נראה לי. התורה הייתה צריכה אם כן להגיד שאברהם לא היה צדיק.