"הגליונות" של המורה נחמה הועלו לרשת

.
חושבני שהארוע הזה זוקק לו אשכול משלו, וסליחה עם המנהלים.

קטונתי מלכתוב אודותיה, כל הרוצה - יכול לקרוא באחד מהקישורים המצורפים.

ראשית - האתר החדש:

http://www.nechama.org.il/

כולל בתוכו את הגליונות על פרשת השבוע, כולל אפשרויות לחיפוש וכו'.

מאמר על שיטת פרשנותה מאת יעקב כגן (אנגלית):

http://www.lookstein.org/articles/nechama.htm


על תולדות חייה ניתן לקרוא בוויקי.

החלפת כותרת המשנה מראשית למשנית

תוקן על ידי עצכח ב- 16/06/2008 16:05:51

ועוד שניים:

פעם הבחנתי במונית השירות ים-ת"א שבין הנוסעים נמצאת נ"ל. רוב הדרך היתה רכונה בעיון בספר קטן. משהפסיקה, התנהלה השיחה הקצרה הבאה:

- אפשר לשאול משהו ?
- אה, אתה מכיר ?
- כן. (שאלה בפשט,בענין מלכיצדק מלך שלם)
- אה, זה באמת חתום וסתום. אני לא מתמודדת עם כאלה פרשיות או קשיים. שים לב שכותרת המשנה לספרי החדש (בסמוך, יצא הכרך הראשון של "עיונים בספר בראשית") היא "בעקבות פרשנינו הראשונים והאחרונים" אני ממשיכה לעסוק רק במה שעסקו הם.
- האם אתה מכיר את הספר (מציגה את הספר שעיינה בו, אחד מספריו של מאיר וויס) מאד מעריכה וממליצה על כל ספריו.
- מה דעתך על הדרשנות האטימולוגית של הרב הירש בפירושו ?
- אם הרד"ק היה רואה את דבריו, היה מתהפך בקברו.
 ע"כ.

שמעתי לאחרונה ממקור אמין בהחלט:

שני אברכים חשובים ביקשו להתחיל במפעל כינוס פרשני על התורה ובאו לשאול בעצת זקנים את רבם הרב שך זצ"ל. לאחר שהאזין הייטב כדרכו, הורה להם ללכת להתייעץ עם  ...נחמה לייבוביץ ( לאחר שהאחרונה העמידה אותם על גודל המשימה ורוב הקשיים, מיהרו לוותר על הרעיון)

אגב, מסר לי הרא"י רוטר שיחי' מחבר הסדרה המועילה "שערי אהרון" עה"ת, בעקבות תמיהתי בפניו על כמה דברים שנשמטו (כמו השגות הרמב"ן על כמה פרשנויות שבמו"נ) שאת הכל עשה בהדרכת רבו הרב שך שהקפיד מאד על ההיבט החינוכי של צעירי הלומדים והציבור הרחב.

'לא רק מורה'

    www.onlife.co.il/news/opinions/148077

אם כבר, אז למה לא להעתיק או לציין מי ומה?

עוד ועוד חברים וחברות ביקשו להצטרף, והגיליונות על פרשת השבוע צברו תאוצה. בכל שבוע נחמה כבר נעזרה במתנדבים שיחזירו את המכתבים ליעדם, ברחבי הארץ והעולם. היו גם הערות שוליים היסטוריות בצד התשובות שלה: "לחייל שלוחם בקרבות בסיני, אני מתפללת לשלומך" או למשל – "נשלח מתוך ירושלים הנצורה".

• 
  

פרופ' נחמה לייבוביץ ז"ל

צריך להבהיר: נחמה ידעה היטב מה התשובות לשאלות ששלחה, אבל היא רצתה שכולנו נדע, שנשאל את עצמנו, כי הסקרנות חשובה מהידע, והלימוד לא צריך להיות פסיבי. עם הזמן התחילה לכתוב גם טקסטים משלה על כל פרשה, אבל בסופם, תמיד, הוסיפה שאלות למחשבה ולעיון.

אפשר לדבר עליה עוד רבות: בלי למרוד ולקרוא למהפכה, היא בעצם סללה דרך חדשה לדור שלם. בלי שזכתה להביא לעולם ילדים משלה, היא זכתה לחנך ולעצב אלפי תלמידים. היא הבינה שצריך לדבר לדור החדש בטקסטים קצרים וברורים אבל לא שטחיים חלילה, והצליחה באחת המשימות המורכבות בחינוך: להנגיש בלי לרדד. בכל פעם מחדש בחרה מתוך ארון הספרים היהודי הנרחב צימוקים קטנים שעושים חשק לעוד.

"כל אחד צריך לחתור לקריאתו שלו את התורה, לקריאה המתאימה לרוחו ולנפשו, שהיא חד-פעמית בזה העולם, לא הייתה ולא תהיה שוב" – כך כתבה פעם. החל מגיל 15 היא גורמת לי לחפש את הקריאה שלי.

וכמובן איקון ירוק לספרננו על המציאות האינסופיות!

   "אפילו נחמה ליבוביץ' חשבה כך, מתברר. אין ספק שלפרופסורית הייקית היו דרישות 6 גבוהות מעצמה, אבל היא סלדה מהחיטוט העצמי הנרקסיסטי הזה במניעים שלנו, מהניסיון התמידי לבדוק אם הדברים נעשים באמת "לשם שמיים" או לא. השבוע נחשפתי למכתב שכתבה לרב ד"ר רפאל פוזן, בסוגיה הזאת של בחינה עצמית נוקבת ומדוקדקת. שימו לב מה היא כתבה לו על ה"חפירות" האלה שאנחנו עלולים ליפול לתוכן: "האומנם זו הדרך? אם אתחיל אני עצמי לבדוק עצמי, בכמה אחוז נדחפתי ללמד, לנסוע לכל קצווי ארץ לתת שיעורים, לענות לאנשים אלפי תשובות לגיליונות – מפני שרציתי להרבות תורה בישראל, ובכמה אחוזים היה הדחף מפני שרציתי להרוויח כסף, ובכמה אחוזים יש כאן אהבה עצמית לשמוע דברי שבח – ושומעים, מחברים, מתלמידים – כשהשיעור מצליח, ובכמה אחוזים )אולי?( מזמן שנפטר בעלי יש בזה הרצון לברוח מן הבדידות, מן הבית הריק... מוטב לא לבדוק. והאם הדבר ניתן לבדיקה? נשאיר בדיקה זו למי שבוחן כליות ולב והוא ישפוט. אגב, כך אני מפרשת את הביטוי 'אם פגע בך מנוול זה – משכהו לבית המדרש'. היינו, תעסיק אותו בעניינים רוחניים, מה שנקרא בפי הפסיכולוגים סובלימציה. זו הדרך היחידה. ובימינו – בוודאי".

(ידידיה מאיר, 'בשבע')

"היא אהבה לספר סיפורים על אנשים שפגשה, ואת הסיפור הנפלא הבא הייתה משחזרת פעמים רבות בהתרגשות: אדם קשיש עלה על אוטובוס צפוף מאוד, ובחור צעיר קם ופינה לו את מקומו. אמר הקשיש לצעיר: "איזה חלק של הפסוק גרם לך לקום ממקומך לכבודי?". הוא התכוון כמובן לפסוק "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן". על פי הפרשנים, חלקו הראשון של הפסוק מתייחס לאדם בא בימים, וחלקו השני לאדם שהוא גם חכם. הצעיר השיב מייד: "שניהם", והקשיש התיישב. נחמה תמיד סיימה את הסיפור הזה בחיוך רחב ובהתרגשות, ואמרה: "ואף אחד לא היה צריך אפילו לומר לאיזה פסוק הכוונה!". לזכרה."




נחמה לייבוביץ היא אכן דמות הראויה להערצה אבל להביא דווקא את הסיפור הזה לזכרה?

מה היה קורה אילו אותו צעיר היה קם לכבוד הזקן לא בגלל הפסוק (שאולי הוא לא הכיר בכלל )אלא בגלל שכך ראוי לפי המוסר הטבעי ? הרי אותו קשיש היה מלבין את פניו של הצעיר ברבים.

נותנים לך מקום? שב ותגיד תודה רבה ואל תעשה בחינה בידע למי שקם לכבודך.