מוקדש לדגים
מקובל להאמין שאין להאמין לסיפורי "כך היה עם" של הרב מיימון - פישמן.
מקובל להאמין שאין להאמין לסיפורי "כך היה עם החזון איש", מפני שהסיפורים אינם אלא סיפורי חסידים בשינוי שם, מקום ותאריך של סיפורי החסידים.
מקובל להאמין שיש להאמין יותר מהם לסיפורי "כך היה עם" של הרב זוין.
האמנם?
כשבדקתי את אמיתות סיפורו של הרב זוין, (שהבאתיו בעבר בקשר למיסוד אסיפת צדקה בקהילות שונות), שנתקלתי בו במכתבו של הרב זוין שהתפרם ב"שנה בשנה" תש"ל, עמודים 146-148, ובתוך המאמר "שאלות חכם של עובד מדינה", בתחומין י עמודים 134- 137.
דברי הרב זוין שם הם:
" ... ובספורי-חסידים שלי ח"א עמ' 46 הובאה מעשיה בדבר שבברדיצ'ב רצו לתקן מנהג חדש לבלי לתת לעניים לחזר על פתחי תושבי העיר, ותחת זה יתנו להם מקופת הקהל הספקה קבועה לכל חודש. והזמינו את הצדיק רבי לוי יצחק שיסכים, ואמר להם, שמראש התנה עמהם שלא יטריחוהו לתקנה ישנה, וזו תקנה ישנה היא מימות סדום ועמורה. ואין נ"מ אם מעשה זה קרה באמת או לא, עכ"פ התוכן שבה אמת".
ניתן להבין בדברי הרב זוין שאינו חושב שהסיפור היה.
"ואין נ"מ אם מעשה זה קרה באמת או לא, עכ"פ התוכן שבה אמת".
והוא צדק.
המעשה שבסיפור בטח לא קרה עם ר' לוי מברדיצ'וב. והשאלה היא אם הוא בכלל היה.
הסיפור מופיע במקורת שונים, עם שמות "צדיקים שונים", בספר "אמרות חכמה" של נתנאל אבני, (ירושלים תשס"ד עמוד ק"כ), גיבור הסיפור הוא רבי יונתן אייבשיץ, אך כשגיליתי שהסיפור מסופר על הגר"א, חשבתי לעצמי: עוד סיפור חסידי שהפך לליטאי.
כשגיליתי שבספר " של נתנאל אבני, ירושלים תשס"ד עמוד ק"כ, היא מסופרת על רבי יונתן אייבשיץ, חשבתי שמחבר "אמרות חכמה" הוא לחלב שלא רצה להסתבך, והדביק את הסיפור לנייטרלי.
אך התחלתי לפקפק בתיאוריה שלי, כשהרב ה"הונגרי" המקומי, סיפר את סיפור רלי"צ בדרשתו נגד הקמת "ועד הצדקה" המקומי, והבנתי שהמקור המייחס את הסיפור לרלוי"צ הוא הונגרי, (מפני שאחרת הוא לא היה מזכירו), ואכן מצאתי אותו בשו"ת "משנה הלכות" לר"מ קליין (מהדורא תניינא חלק יג סימן קעג):
"וכרגע ראיתי בסה"ק קדושת לוי בסופו דף קנ"א ע"א [מדפי הספר] וז"ל באות י"ח קרואי העדה בק' בארדיטשוב החליטו שעל כל מועצה בעניני הכלל והעיר יקראו רבם הק' ועל פיו יצא ויבא דבר הגדול ודבר הקטן. אולם הה"ק התנה עמהם שלא יקראו אותו רק כשיתהוה איזה ענין חדש לתיקון העיר. פ"א נתאספו אקרו"ט הקהל לתקן שהעניים לא יסובבו בעיר רק ינתן להם שכר קצוב. לאסיפה הזאת קראו גם את רבם הק', כשמוע הה"ק ענין העומד על סדר היום פנה אל ראש הקהל ואמר הלא התנתי עמכם שלא תקראוני אלא לתקנה חדשה, וזהו תקנה ישנה של ד' ארצות סדום ועמורה וכו' אשר הפך ה' באפו ובחמתו, כי אצלם הי' נהוג שלא יראה ולא ימצא איש המחזיר על הפתחים - כשמעו זאת תיכף חדלו ועזבו מלהתעסק בזה ע"כ".
הייתם חושבים שהסיפור הוא בדברי מחבר הספר הקדוש "קדושת לוי", אך האמת היא שלא מיניה ולא מקצתיה, הדברים הם מספר "תולדות קדושת לוי", שהם תולדות וסיפורים מחיי רלי"צ, שנדפסו לראשונה במונקאטש ע"י ר' צבי אלימלך קאליש, שהיה לו שם בית דפוס, שכשהדפיס את הספר "קדושת לוי", הוא הוסיף לו כנספח בסוף הספר את הספר "תולדות קדושת לוי" שנכתב על ידו.
ה"תולדות" נדפסו בהדפסה שניה ע"י צבי מאשקאוויטש בשנת תשי"ז בירושלים, והסיפור הועבר לפעמוד י.
וא"כ, הספר "תולדות קדושת לוי" הוא מקור הסיפור המייחס לרלי"צ.
לא פלא שהרב זוין פקפק באמינות הסיפור!
אם בתחילה חשבתי שהסיפור על הגר"א הוא המצאה ליטאית, שמקורה הוא הסיפור על רלי"צ, הרי ששיניתי את דעתי אחרי שגיליתי שהסיפור היה במקורו על הגר"א, (א"כ איני בטוח שהיה, מפני שנאמר לי שלא מצאו כל מסמך המאשר שהסכימו עם הגר"א שלא יתקנו תקנה חדשה ללא רשותו), ואותו מדפיס "חסידי" יחסו לרלי"צ כשפרסם את "קדושת לוי", כשהיה צריך לסיפור "עסיסי".
הסיפור המלא על הגר"א מופיע בספר "עוד יוסף חי" של רבי יוסף חיים, הידוע כ"בן איש חי", (חלק הדרוש פרשת שמיני, עמוד ריז) ראש טור א), שנפטר בשנת תרסט, שלושים שנה לפני שה"תולדות קדושת לוי" נדפס במונקאטש ע"י ר' צבי אלימלך קאליש.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 06/08/2008 3:21:12
) שפעם תבע שכנו הרשע את בעל החפץ חיים את החח לפני הערכאות בגין הסגת גבול כלשהי.
