הענין בנושא הזה הוא לגופו של דבר, אין צורך לציין ולזהות את בעל הדברים,
ואקוה שנוכל לדון בגוף הנושא, כתרגיל בחשיבה לוגית
היינו האם בדברים המצוטטים, אכן נפלה טעות מלכתחילה,
והאם התיקון הראוי לכאורה היה צריך להיות, נפלה טעות ואשר על כן
שאין מקום לדברים שנתבססו על הטעות, וחוזרני בי.
כמו שמצינו אצל רבא, שהיה רגיל לומר דברים שאמרתי לכם טעות הייתה בידי,
או שמא ניכר כאן ניסיון לתרץ ולהצדיק את הטעות בכל אופן ובכל מחיר [הגיוני],
נראה שבעל הדברים אינו מוכן לקבל אפשרות של טעות,
ויהא ההסבר מה שיהיה.
חכמי הפורום, שלומכון יסגא לעלם, מה דעתכם?
והרי הציטוט:
א. במשנה האחרונה דמסכת שבת (קנז, א) איתא: ... ובגמרא שם (בסיום המסכת): ...
אבל בתלמוד ירושלמי מובא רק סיום דברי המשנה "מדבריהן למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת'',
ולא מובא הסיפור שבסיום הגמרא (דתלמוד בבלי) ...
ובנוגע לעניננו - אפשר לבאר בפשטות שמזה שבתלמוד ירושלמי לא הובא הענין
המבואר בסיום הגמרא דתלמוד בבלי
אין להוכיח שבענין זה ישנה מחלוקת בין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי,
כי מצינו כמה וכמה ענינים בתלמוד בבלי שאינם מובאים בתלמוד ירושלמי,
וזאת גם בנוגע לענינים שבהם אין מחלוקת כלל בין הבבלי לירושלמי.
... אבל אעפ''כ,
בנוגע לעניננו – יש לומר שבענין זה ישנה מחלוקת בין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי,
כי בסוגיא שבתלמוד בבלי ישנם כמה ענינים הדורשים ביאור (כדלקמן)
ורק ע''פ הביאור שהירושלמי פליג על שיטת הבבלי,
יובנו ענינים הנ''ל לדעת הירושלמי.
נתבאר ... שבדברי המשנה "מדבריהם למדנו שפוקקין
ומודדין וקושרין בשבת'' ישנה פלוגתא בין הבבלי לירושלמי:
לדעת הבבלי מותרת רק "מדידה דמצוה'', כמפורש בגמרא "אימר דאמרי רבנן מדידה דמצוה, דלאו מצוה מי אמור'' (כנ''ל).
ובנוגע לדעת הירושלמי - הנה מאחר שבירושלמי לא מובא סיפור הנ''ל,
צריך לומר שלדעת הירושלמי "פוקקין ומודדין וקושרין בשבת'' גם שלא לצורך מצוה.
וכפי שנתבאר בארוכה שעפ''ז אפשר לבאר כמה קושיות שישנם בסוגיא זו
- שאין דרך לבארם אלא לשיטת הירושלמי (ע''פ האמור שהירושלמי פליג על שיטת הבבלי).
'תיקון הטעות'
ושאלו על זה: ... ובנוגע לעניננו –
"בסדר מועד חסרה הגמרא לארבעה פרקים האחרונים במסכת שבת",
וא''כ, כיצד אפשר להוכיח שהירושלמי פליג על דברי הבבלי
מזה שבירושלמי לא מובא סיפור הנ''ל שבבבלי –
הרי בירושלמי חסרה כל הגמרא דארבעה הפרקים האחרונים דמסכת שבת?!
... ובנוגע לעניננו -
היות שישנם כמה קושיות על הסוגיא שב[ב]בלי (כנ''ל בארוכה).
הנה כדי לתרץ קושיות אלו לדעת הירושלמי (עכ''פ).
מסתבר לומר שהירושלמי פליג על דברי הבבלי.
לפי דרכו של מיימוני, יש לנתח:
1. השוואה בין הבבלי לירושלמי.
2. הסיפור מופיע רק בבבלי וחסר בירושלמי.
3. מחלוקת בין הבבלי לירושלמי.
4. בדרך כלל, אין לעשות מחלוקת בין התלמודים, רק משום שבירושלמי חסר דבר שישנו בבבלי.
שהרי פעמים רבות דברים שבבבלי חסרים בירושלמי, ואעפ"כ אין מחלוקת בין התלמודים בשל כך.
5. במקרה זה [שבת קנז] צריכים לומר שיש מחלוקת בין התלמודים, משום -
שיש כמה דברים שלא נתבררו בבבלי [היינו יש קושיות על שיטת הבבלי [הקושיות הם לא של ראשונים
או אחרונים, אלא של בעל הדברים הללו, וכמובן יש מקום רב לדון בהם, אך לא כאן].
6. רק אם נאמר שהירושלמי חולק על הבבלי 'יובנו' הדברים.
7. לוגית, הכוונה לא שיובנו, אלא שיסתרו, והיינו על ידי שנאמר שה'ירושלמי' [הבדוי] חולק
ואנו נאמץ אותו נגד הבבלי.
8. נשאלה השאלה, הלוא בירושלמי מסכת שבת חסרים ארבעת הפרקים האחרונים?
9. הראיה שהם חסרים, כי כך כתב אחד מהאחרונים [?]
10. התשובה היא, אכן חסרים הפרקים, ויש רק משנה בלבד, אבל
11. הלוא יש כמה קושיות [שלו עצמו] על הבבלי, וחייבים לתרץ אותם לדעת הירושלמי, ועל כן
12. אין מנוס מלומר, מוכרחים לומר, שהירושלמי השמיט [היינו אילו היה ירושלמי לפרקים אלו
היה הסיפור הזה מושמט שם], ועל כן יש שיטה חולקת של הירושלמי,
13. ועל כן 'צריך לומר שלדעת הירושלמי "פוקקין ומודדין וקושרין בשבת''
גם שלא לצורך מצוה.