הראשונים מפרשים נגד ההלכה

ידוע שפרשני ימי הביניים פרשו אחרת ממדרשי חז"ל שנוגעים לאגדה. וזה מוסכם כל כולם.אבל ראיתי שיש הרבה מקרים שגם מפרשים נגד ההלכה ולהלן הדוגמאות.

1. רמב"ם הלכות גניבה פרק ט הלכה ח

ואחד הבא במחתרת או גנב שנמצא בתוך גגו של אדם או בתוך חצרו או בתוך קרפיפו * בין ביום בין בלילה, ולמה נאמר במחתרת לפי שדרך רוב הגנבים לבוא במחתרת בלילה. +/השגת הראב"ד/ ואחד הבא במחתרת או גנב שנמצא בתוך גגו של אדם או בתוך חצרו או בתוך קרפיפו בין ביום בין בלילה. א"א איני נמנע מלכתוב את דעתי שנ"ל אע"פ שדרשו חכמים אם זרחה השמש עליו דרך משל אם ברור לך הדבר כשמש שלא בא על עסקי נפשות וכו' אעפ"כ אין מקרא יוצא מידי פשוטו ביום אינו רשאי להרגו שאין גנב בא ביום אלא להשמטה שומט ובורח מיד ואינו מתעכב לגנוב ממון גדול ולעמוד על בעליו להרגו אלא גנב בלילה מפני שגנב לילה יודע שבעל הבית בבית או בא להרוג או ליהרג אבל גנב יום אין בעל הבית מצוי בביתו ושמוטה בעלמא הוא וחיי ראשי כל מבין די לו בזה.

אצל הראב"ד אין בעיה, שכן זה לא סותר את פירוש חז"ל אלא נוסף עליו. הפשט והדרש גם יחד נפסקו להלכה אצלו.
וכן ביאר הנשקה במאמרו המאלף ב'המעין' תשל"ז עוד כמה וכמה מקרים שבהם הדרש סותר לפשט, שתרוויהו איתנהו להלכה.
לכן "ועבדו לעולם" אכן מתפרש לעולם. אבל זהו רק דין בעבד. אך יש דין נוסף ביובל, שהוא מפקיע עבדים וקרקעות. לכן העבד קנוי לעולם והיובל מפקיע אותו. הכפילות הזו מלמדת שהעבד אינו קנוי לזמן אלא הוא קנוי לעולם והיובל הוא אפקעתא דמלכא. ונפ"מ שיש קניין הגוף בעבד גם בזמן שיובל נוהג. זה כמו ההבדל בין קניין לזמן לבין קניין עולמי שבא מישהו אחר וקונה ממני אחרי זמן. ברור שעד שהוא קנה ממני זה היה קנוי לי בגופו, כלומר זהו קניין עולם.

לאברהם כתבת אצל הראב"ד אין בעיה, שכן זה לא סותר את פירוש חז"ל אלא נוסף עליו. מה לא סותר? סותר גם סותר.לפי חז"ל אם הוא בא ביום וברור לך שהוא בא להרוג אותך (=אם זרחה עליו השמש) אז מותר לך להרוג אותו ואם לאו לאו.לפי הרשב"ם אין דבר כזה שביום הוא בא להרוג אותך וממילא אסור לך להרוג אותו.ואסור לך להפעיל שיקול דעת אם בא להרוג אותך או לא כי ביום הוא לא בא להרוג אותך.ולפי חז"ל אתה אמור להפעיל שיקול דעת ורק אח"כ  להחליט.
למנשורה מההתבטאות של הראב"ד " וחיי ראשי כל מבין די לו בזה" משמע שדי לו בזה (ולא במשהו אחר) ואין צורך למדרש חז"ל שהרי אם לא ממה בא לאפוקי? ועוד כתבת "הם מלמדים אותנו כיצד יש לקרוא את התורה" מה אני לא יודע לקרוא לבד -שקצתה את כפה זה להוריד לה את היד שאני צריך את הראב"ע שיבוא ויפרש לי? לי נראה על פניו שהוא בא להתנגד למדרש ההלכתי.במילים אחרות אם הוא לא בא לומר שהוא מתנגד למדרש ההלכה אז מה הוא בא לחדש לי?

אם הראב"ד היה פוסק כך בבית דינו כפי שכתב בע"ב, ה"ז כי סבר שאי"ז סתירה לחז"ל וכפי שביאר מיכי.

אפשר לומר שדברי ראב"ד בפי' הכתוב הם על דרך כלל ש'התורה על הרוב תדבר'.

ואפש"ל שחז"ל באו להוסיף שגם בלילה, אם מדובר באב אצל בנו, ה"ז כמו ביום.

ראב"ע כותב בכמה מקומות פירוש ואחריו 'והקבלה תכריע' וכדו'.

אין, לא קיים ולא נמצא חולק על חז"ל בפסיקתם ההלכתית היוצאת מדברי התלמודים.

עזרא, ראה אצל מנה. כך כנראה פירש הראב"ד את הסוגיא.

בפרשת השבוע ישנה דוגמא נוספת ומענינת:
[אולי היה ראוי לכתוב זאת באשכול על פר"ש, אבל בכל זאת בחרתי לכתוב כאן].

'לא תעשו כן לה' אלהיכם' - מצד הרצף לפסוקים הקודמים יש סיבה להניח שהכוונה שלא יעשו כפי שעושים, להבדיל, לאלילי עבודה זרה. אך לפי זה אין מובן להמשך 'כי אם אל המקום' וגומר. זאת ועוד, וכ יש צורך לומר שלא יעשו לה' כפי שעושים לעבודה זרה? מה הקשר בכלל? [למרות שלומדים מכך שאסור לנתוץ אבן אחת וכדומה, אבל מההקשר נראה כאילו 'למרות שאתם מצווים לעשות כן לעבודה זרה, אל תעשו כך לה'. וזה לא מובן].
בקריאת התורה חשבתי שודאי יש לפרש לפי ההמשך, כלומר שלא יזבחו בכל מקום כי אל המקום וכו'. ואז נידחק ונאמר שהכוונה שלגוים יש פסילים וכו' שהם עובדים להם בכל מקום, אבל לכם יש מקום מיוחד (מזכיר קצת את הסברו של הרמב"ם על הקרבנות). אח"כ ראיתי שאכן כך מפרשים האב"ע והרשב"ם.
השאלהשלי היא, אם זהו הפירוש האמיתי, כיצד יצא מכאן האיסור של 'לא תעשון' הכולל כל הרס של מזבח וכיוצא בו?
האם לפי הפשט אכן אין מקום לדברי חז"ל, ונצטרך לומר שיש כאן מחלוקת אך ברמת ההלכה אנו מקבלים את דבריהם, ולא ברמת הפירוש?

עוד דוגמא.פרשת כי תצא
חז"ל אמרו שאשה שבגדה אסורה לבעל ולבועל אבל מותרת לכל העולם אבל אבן עזרא פרשת כי תצא

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח:
אבן עזרא דברים פרק כד פסוק ה

 אשה חדשה - יש אומרים: בתולה. ולדעת רבים: חדשה כנגדו, כי יוכל להשיב אשה גרושה אם לא נטמאה, ועל כן חדשה. -ואני מדייק אם נטמאה למישהו אחר לא יכול להשיב אותה?ואל תתרצו לי שמדובר באשתו שלו שהרח מדובר באשה חדשה בשבילו.

לא הבנתי קושיתך. אם הלכה אחרי הגירושין ונישאה לאחר אסורה, וזה נקרא בתורה 'אחרי אשר הוטמאה'. וכל האפשרות זה רק אם לא נישאה לאף אחד. [אם נבעלה בלי נשואין נדמה י שזה מחלוקת].
על כל פנים אין לזה קשר לנושא שלנו, כיון שאין כאן שני פירושים.

לנוחינר.איך היה אומר הרב בן ציון "פלא עליך".נכון מה שכתבת שאשה "אחרי אשר הטומאה" אם נישאה לאחר לא יכול להחזיר אותה.שזה מדובר בגרושתו.אבל כבר הקדמתי לומר שכאן הראב"ע מדבר בגרושה של אדם אחר.(=חדשה)ועל זה נסוב הדיוק שלי.
(נ.ב מצטער על הדאבל צריך יום לימודים ארוך כדי להבין איך לערוך כאן הודעה).

ראו הרב מ"מ כשר: "פירושים  בפשטא דקרא שלא כהלכה בספרי הראשונים", מילואים לתו"ש חלק כ"ז סימן  ח, עמודים רו-רי"א, וראו את האברבנאל (יחזקאל מ, ראש עמוד תקפו טור א), המקבל את  פירוש הנוצרים נגד פירוש חז"ל, גם ראו  מש"כ התוס' יו"ט פ"ב דמדות משנה ג.

עוד ראב"ע לקינוח שנראה ממנו שלא בא רק ללמד אותי לקרוא (למנהשורה לא השתכנעתי ולא בגלל שדבריך לא הגיונים אלא בגלל שהלשונות של הראשונים ברורים להפליא אלא לומר שאם אני עושה כך אין עלי עונש...אבן עזרא פרשת אמר
כי פי' כל אלה, שיש עליו כופר, וראוי להוציא עינו אם לא יפדנו. ואם טענו עלינו, אם היה החובל עני? ותשובתינו, כי על הרוב דבר הכתוב, ושמא יעשיר העני. גם זאת התשובה על הטוענים, אם היה חובל העין עור:(כי על הרוב ידבר ורובם אינם עורים)

ועוד אחד.פרשת כי תבוא
וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא
אבן עזרא פרשת כי תבוא
בטנא - כדמות סל, וחברו טנאך (דברים כח, ה). וזאת המצוה על הקרובים אל מקום המקדש:
רק הקרובים חייבים בביכורים? ומה עם הרחוקים? (דומני שהם פטורים רק מפסח ולא מביכורים).ואח"כ מצאתי תורה תמימה דברים פרק כו פסוק ב
מארצך - למעוטי חוץ לארץ [חולין קל"ו א']:(הערה צדדית מעניין למה הראב"ע רודף הפשט נטה כאן מפשוטו של מקרא)

תוקן על ידי עזרא11 ב- 27/08/2008 17:44:12