| נשלח ב-25/9/2008 19:33 |
 |
| |
אכילת סימנים בר"ה - עניינם ואופן פעולתם
"אמר אביי, השתא דאמרת: סימנא מילתא היא, [לעולם] יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא, כרתי וסילקא ותמרי" (הוריות יב ע"א)
ובכריתות ד"ו הגירסא היא "יהא רגיל למיכל" ולמעשה כך נוהגים עם ישראל.
המנהג הנ"ל נפסק להלכה בשו"ע ומובא באו"ח ס' תקפג:
א. יהא אדם רגיל לאכול בר"ה רוביא דהיינו תלתן, כרתי, סילקא, תמרי, קרא. וכשיאכל רוביא יאמר: יה"ר שירבו זכיותינו; כרתי, יכרתו שונאי ה'; סלקא, יסתלקו אויבינו; תמרי, יתמו שונאי ה'; קרא, יקרע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו. הגה: ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש (טור), ואומרים: תתחדש עלינו שנה מתוקה (אבודרהם), וכן נוהגין. ויש אוכלים רמונים ואומרים: נרבה זכיות כרמון; ונוהגין לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה (מרדכי דיומא)"
ב. אוכלים ראש ג כבש לומר: נהיה לראש ולא לזנב, וזכר לאילו של יצחק.
אם נתבונן, נבחין שבגמ' מדובר על חמישה סימנים בלבד:
1. קרא (דלעת)
2. רוביא (תלתן)
3. כרתי
4. סלק
5. תמרים
לעומת זאת בשו"ע וברמ"א מובאים סימנים נוספים (שכבר נכתבו אצל קדמונים):
1. תפוח בדבש
2. רימונים
3. אכילת משמנים וממתקים בכלל
4. ראש של כבש
ראשית, יש להבחין בין שני סוגי סימנים. הסוג הראשון הוא סימן ע"פ שם המאכל (לדוג' סלקא – "שיסתלקו אויבינו") והשני הוא ע"פ אפיונו (תפוח בדבש – מאכל מתוק אך אין כל קשר בין המילים 'תפוח' ו'דבש' לסימן).
שנית, הסימנים סובייקטיביים לחלוטין. כמו שאפשר לומר בסלקא "שיסתלקו אויבינו" ובתפוח בדבש "תתחדש עלינו שנה מתוקה", ניתן גם להפוך זאת ולומר "שנסתלק אנחנו" ו"שתתחדש עליהם(אויבינו) שנה מתוקה" ח"ו.
שלישית, הסימנים מתכופפים לפי רצון המשורר. לדוג' המאכל קרא נכתב בא' (שורש ק.ר.א.) אך השימוש במילה קרא היא באות ע' (ק.ר.ע.) "קרע" מלשון קריעה – זהו בכלל שורש של מילה אחרת וההתייחסות היא רק להגיית המילה ללא דקדוק באות ע'.
ניתן גם לראות שעניין הסימנים אינו סגור ונעול, אלא כל אחד יכול להוסיף סימנים כפי רצונו – שהרי בס"ה מדובר בסימן.. א"כ האם יש עניין לאדם שרוצה שיהיו לו חיים מתוקים/אושר/פרנסה לאכול תפוח בדבש גם במשך כל ימות השנה ושאר סימנים? ברור שיש עניין בר"ה שהוא יום הדין ובו נקבע גורל כל השנה (וע"פ זה אולי יובן עניין 'טיש פירות' הנהוג בקהילות מסויימות ואיני יודע פשרו) אבל מדוע לא להוסיף סימנים בכל ימות השנה בכלל, ובפרט מדוע לא להוסיף סימנים נוספים בר"ה עצמו? ואולי כן...
לדוגמא:
חלה – שיחולו עלינו/על שונאינו גזירות טובות/רעות
שוקולד – שלא תהיינה לנו שגיאות הקלדה
שזיף – שנהיה שזופים ובריאים (למ"ד שאין שיזוף מסרטן רח"ל ואכמ"ל)
בננה – שתהיה תנופת בנית בניינים (וכמובן הם יהיו שלנו)
סושי – שיהיה סוף שבוע רגוע
פלפל - שיהיה לנו חיים מלאי 'פלפל'
סחוג - שנהיה בעלי חריפות מוחין
וכן הלאה כיד הדמיון של כאו"א..
אם מישהו כאן יכול להסביר את כל העניין הסימנים, איך הם פועלים והאם יש לכך הסבר הגיוני ואולי הסבר פסיכולוגי, אודה לו מקרב לב.
_________________
תוקן על ידי mzohar ב- 25/09/2008 19:39:58
מ. זוהר
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2008 20:03 |
|
| |
הסבר פסיכולוגי? הרי זה ברור. בר"ה אדם מתכנן בתת מודע שלו את כל השנה. לפיכך ברור כי הכנסת הסימן תוסיף לתת-מודע קריטריונים לתכנון דברים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2008 20:18 |
|
| |
מיכה,
הגע עצמך: "כרתי, יכרתו שונאי ה'; סלקא, יסתלקו אויבינו; תמרי, יתמו שונאי ה'; קרא, יקרע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו"
האם הסימנים שאתה אוכל בליל ר"ה ישפיעו פסיכולוגית על אויבינו שיכרתו,יסתלקו ויתמו?
האם הסימן יועיל פסיכולוגית שהקב"ה יקרע גזר דיננו ויקרא לפניו זכויותינו?
אלא אם כוונתך שהסימנים יעוררו לתשובה, ובכך נזכה שמהשמים ינווטו את העולם בדרך שנוחה לנון יותר. אך לא נראה שעניין הסימנים הוא לעורר חזרה בתשובה ומעש"ט.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2008 20:51 |
|
| |
הגמרא בכריתות ה ע"ב מביאה מספר טסטים שאדם יכול לעשות כדי לראות האם יצליחו מעשיו. לדוגמא "האי מאן דבע לידע אי משכא שתא אי לא מייתי שרגא בהלין עשרה יומין דבין ריש שתא ליומא דכיפורי וניתלי בביתא דלא נשיב זיקא, אי משיך נהוריה נידע דמסיק שתיה" ובהמשך גם טסט להצלחה בעסק וטסט לחזרה בשלום מן הדרך.
לאחר מכן ממשיכה הגמרא בדף ו. ומביאה את דברי אביי "השתא דאמרת סימנא מילתא היא יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא קרא..."
ונשאלת השאלה - מה הקשר בין הרישא למסקנה? הלא מה שאנחנו למדים זה שאדם יכול למצוא סימנים למה שיקרה בעתיד, באירועים יום יומיים זניחים ואף במצב שהאדם מארגן את תנאי המעבדה וצופה בסימן. כיצד ניתן להסיק מכאן שהאדם יכול לייצר את הסימן עצמו כדוגמת הדבש אשר יסמן את מתיקות השנה. האדם יכול לנסות ולאבחן את הסימן אך לא ליצור אותו. שהלוא אם האדם מייצר את הסימן לכאורה הוא משפיע על עתידו שהלוא סימנא מילתא.
הרמב"ן כותב בפרשת לך לך ד"ה ויעבר אברהם על ענין מעשה אבות סימן לבנים "ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון תהיה הגזירה מתקיימת על כל פנים. ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות כמאמר ירמיהו שצוה לברוך והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבל וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת...ולפיכך החזיק הקב"ה את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד להעשות בזרעו והבן זה"
ונשאלת השאלה שוב אם הגזירה קיימת מה עוזר הסימן. משמע שהגזירה קיימת בפוטנציאל והסימן עוזר להוציאה מן הכח אל הפועל.יוצא איפה שעצם עשיית מעשה אקטיבי (סימן) בדרך מן הדרכים מוציאה את לפועל את הפוטנציאל (רצוי החיובי) המקופל בתוך הסימן.
הדברים מופיעים גם הצורה כזו או אחרת במהר"ל בבאר הגולה בבאר השני.
מי שירצה ייתן לכך פרשנות מיסטית. אך ניתן לתת לכך גם פרשנות פסיכולוגית שהלוא הגמרא אומרת שם שהאדם לא יעשה את הטסטים האמורים שמא תצא תוצאה שלילית "וחלשא דעתיה ואיתרע מזליה" - משמע שהמזל ייפגע בגלל חלישות הדעת.סוג של "תחשוב טוב יהיה טוב" המקובלת מאד היום.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2008 21:09 |
|
| |
זוהר
אתה בודאי מכיר את הסיפור ביהושע על עכן. כידוע עוונו הוא שגרם למפלה בעי, והוצאת העוון מישראל הביאה את ההצלחה במלחמה הבאה. מצד שני, מסופר שהם שמו מארב. כלומר, הרבה פעמים הקב"ה עוזר "דרך" דברים שאנו עושים, ולאו דווקא באופן מיסטי ע"י ריבוי מעשים טובים.
אם כי, כיוון שכפי שכתבתי העניין עובד בתת-מודע, בתת מודע יכול לקרות הכל, וגם החזרה בתשובה. מלבד זאת, הגע בעצמך: מה יותר משכנע לעשות סימנים, טענה שהסימן יעזור לך בחיים, או טענה שהוא יעזור לך לחזור בתשובה? (תחשוב גם מי הוא קהל היעד של הסימנים. לפי זה תבין בודאי שהוא אינו מאלה שאצלם עניין החזרה בתשובה הוא המשכנע.)
מישקולצר
"וחלשא דעתיה ואיתרע מזליה" יכול להיות שני דברים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2008 21:33 |
|
| |
מישקולצר,
א. שאלתך הראשונה לגבי שני סוגי הסימנים - הסימן המובא בכריתות ו. לבדוק לגבי העתיד והסימן שנהוג בר"ה (המובא בע"ב) שצריך להשפיע על העתיד הציקה אף לי. חשבתי להעלות אותה באשכול דנן, אך סברתי לחכות עימה מעט ולראות להיכן יתפתחו הדברים ואכן יש לתת עליה את הדעת.
ב. אינני מבין גדול בעניינים שאינם ברי השגה. האם אתה טוען ששימוש בסימנים כמוהו שימוש בקבלה מעשית, דהיינו שימוש בכוחות לא פיזיים לצורך השפעה פיזית?
ג. "חלשא דעתיה ואיתרע מזלא" וכפי שאתה כותב "תחשוב טוב יהיה טוב", מסופקני אם זה הטעם עד כדי שנפסק המנהג להלכה בשו"ע. מדוע לא נכתב בשו"ע או בכלל במדור המצוות התמידיות מצווה נוספת - "תחשוב טוב יהיה טוב"? אלא שיש עניין מיוחד בסימנים בר"ה.
יתר ע"כ משמע לי מהגמ' שאיתרע מזליה אין הכוונה למזל מיסטי, אלא שתחלש דעתו וממילא תוצאות תהיינה פחות טובות כי הוא יפעל בצורה פחות טובה - חוסר מוטיבציה פוגע בתפוקה. לפי זה איך הסימנים משפיעים על השונאים? אם אחשוב שאחמדיניג'אד ייפח את נשמתו ביסורים, האם זה בתוך הההגדרה הנ"ל - פולסא דנורא?
מיכה,
טרם הבנתי איך ע"י התת מודע שלי אני יכול להשפיע על תת המודע של אויבי שיגרום להם להכרת. אתה דוגל בשיטותיו של אורן זריף - טיפול דרך התת מודע?!
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2008 21:46 |
|
| |
אינני מכיר כלל את אורן זריף ואת שיטותיו.
אמחיש את הדוגמא שכתבתי לעיל: אם אתה עושה סימן שייכרתו אויביך, זה עשוי לגרום לכך שתת-המודע שלך יתכנן איזה 'טריק', נאמר מארב, נגד האויב, ובכך הוא ייכרת.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2008 21:54 |
|
| |
מאיר
ראיתי לפני זמן, כי יש חסידים המקפידים לאכול סרדינים בר"ה, והסבירו לי כי הרבי אמר- סר--דין סימן.
יהודי חלם בליל שבת שהוא מטייל ביער, והנה מצא אוצר גדול של כסף, היות ושבת היה, והכסף מוקצה, ואסור בטלטול, שקל בדבר והחליט שיעשה את צרכיו הגדולים על האוצר, לסימן, שימצא את זה למחרת.
בבוקר כשהתעורר משנתו וחלומו, וראה את מיטתו, אמר- זה מה שהגמרא אומרת אין חלום בלי דברים בטלים.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2008 21:55 |
|
| |
מיכה,
זה נראה בעיני כתירוץ לא רציני, אבל אם אתה מאמין בכך שיערב לך.
[חפש בהגר"ג גוגל את צמד המילים אורן זריף, לא תצטרך לחפש זמן רב]
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2008 22:28 |
|
| |
ירוחם,
ציינת כמה פעמים מע"ג הפורום שהינך ממוצא חסידי. בטוחני שאינך מקפיד על סרדינים בליל ר"ה, אך האם שאר סימנים עולים על שולחנך?
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2008 22:34 |
|
| |
זוהר
רק הסברתי מדוע זה ודאי לי שיש הסבר פסיכולוגי לעניין. אם כי גם לא הסברתי את הקול כי קצרה לשוני מלעשות זאת. מלבד זאת מן הסתם הגמרא התכוונה לא רק להסבר פסיכולוגי.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2008 22:45 |
|
| |
מיכה,
אני מסכים שיתכן שההסבר הוא פסיכולוגי, אך אין הסבר זה נ"ל מתאים לחלק מהסימנים הנוגע לתקוותינו לנפילת אויבינו, אלא רק לחלק שנוגע לנו עצמנו כגון תפוח בדבש. לכן ניחא לי יותר בהסבר שהביא משקולצר, הסבר שכפי שכתבתי לעיל אינו נהיר לדעתי העניה ואשמח אם משהו יבאר יותר.
משקולצר,
דבריך מובאים בחיי אדם חלק ב' קלט ס"ק ו:
"וכיון שהוא תחלת השנה, נוהגין לעשות לסימן טוב לאכול דברים הרומזים לזה (והטעם לזה עיין ברמב"ן תחלת לך לך מש"כ דע כי כל גזירות עירין משיצא למטה סימן לזה לא ישתנה בשום אופן, וזה נ"ל ברור שהוא הטעם שאמרו רז"ל השתא דאמרת סימנא מלתא). ונהגו במדינותינו לאכול תפוח מתוק. וראוי לנהוג שיברך על התפוח בפה"ע ויאמר מעט ואח"כ יטבול בדבש ויאמר יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. ואוכלים ראש ואפי' של דג ואומרים יה"ר שנהיה לראש ולא לזנב. ואם הוא ראש כבש, יותר טוב. ואוכלין מיני לפתן שקורין מערין (גזר) או "ריבין", שהוא לשון רבוי, ואומרים יה"ר שירבו זכיותינו. ואין אוכלין דברים המבושלין בחומץ. ואוכלין בשר שמן וכל מיני מתיקה, כדכתיב לכו אכלו משמנים כו', והכל לסימן טוב. ולכן פשיטא שיזהר מאוד שלא יכעוס בימים האלו, מלבד גודל האיסור, כדי שיהיה לסימן טוב, רק יהיה שמח לבו ונכון לבו ובטוח בה' עם התשובה ומעשים טובים. ואין אוכלין אגוזים, שמרבים כיחו וניעו. ואנשי מעשה לומדין על השלחן ד' פרקים משניות שבמסכת ראש השנה"
לצערי לא הבנתי את טעם הדבר. כמובן שלשיטת הרמב"ן שיכולה להיות מוסברת על דרך הקבלה יש הסבר, אך שאלתי האם יש גם הסבר רציונאלי לטעם המנהג.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2008 23:00 |
|
| |
מאיר
אולי אני לא כל כך דתי בעייניך, אבל לחשוד בי שאני לא אוכל את כל הסימנים בר"ה, עם כל היהי רצונים.
מה אני אפיקורס? עוד מעט תחשוד בי שאני גם לא מהול ח"ו, להעלות על הדעת שאני לא אוכל מעיירן, מזול זעך מערן,
אני אוכל את כל הסימנים, בתנאי שהם טעימים, מה רעה בתפוח בדבש? מה רעה בביצי דגים העשויים בטעם טוב? אתה יודע עד כמה הרימון בריא ? הוא מלא חומרים מונעי חימצון יחד עם הזכויות. אתה יודע כמה טעים ראש של דג ממולא? הרי צריך להיות מטומטם בכדי לא להיות חרדי בר"ה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2008 23:05 |
|
| |
ירוחם,
מצאת 'טעם' מעניין למנהג...
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-25/9/2008 23:21 |
|
| |
כרתי אינו אלא תרד. ויש לומר "יהי רצון שפופאי יכסח לערבושים ת'צורה".
[ויש נוהגים להסתכל על התרד, לעקם את האף, ולומר: "שהאויבים שלי יאכלו את זה!!!"]
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-26/9/2008 00:02 |
|
| |
זוהר
ישר כח על החיי אדם - לא ראיתיו.
קשה לי להציע הסברים רציונליים. זה משהו מעין הדוגמא המפורסמת בתורת הכאוס בדבר משק כנפי הפרפר בצד אחד של העולם המעורר סערה בצידו האחר. טיפת הדבש בר"ה מעוררת ומשרה מתיקות קיומית סביב אותו אדם.
ספר באר הגולה - הבאר השני
ודבר זה ביאר הרב הגדול הרמב"ן ז"ל המקובל האלקי אשר אליו לבד נגלו תעלומות חכמה וסודי התורה, וכתב בפ' לך לך וז"ל ודע כל גזירת עליונים כאשר תצא הגזירה אל פעל הדמיון תהי' הגזירה מקיימת עכ"פ, ולכך יעשו הנביאים מעשה בנבואתם כמאמר ירמיה לברוך והיה בכלותך וגו' וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת ויאמר אלישע ירה וגו' ולפיכך החזיק הקב"ה לאברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד להעשות בזרעו והבן זה היטב עכ"ל הרב הגדול. ודברים אלו הם ברורים. ומעתה תדע להבין דברים אלו, כי הדבר הזה הוא חכמה נפלאה לעשות לגזירה עליונה דמיון וסימן למטה, כדי שתצא לפעל הטוב ותהי מקיימת הגזירה לטוב לכך ראוי לעשות סימן ודמיון כמו שתמצא שעשו הנביאים, וזהו ענין הדמיון למכלי בריש שתא דברים שיש בהם סימן טוב כדי שתצא הגזירה לפעל ואז תהי' הגזירה הטובה מתקיימת. ואין בזה ניחוש רק היא הכנה שתצא הגזירה לטובה. והיינו דאמר השתא דאמרת סימנא מילתא, כי הוא מילתא לענין זה שעל ידי סימן תצא הגזירה לפעל הטוב, ודברים אלו נעימים ויקרים מפז וכל חפצים לא ישוו בהם:
|
|
|
|
|
|
