| נשלח ב-9/10/2008 20:44 |
 |
| |
שאלות בהלכות תשובה לרמב"ם - למוצאי יום הכפורים
פ"ג הל"ב
"וכן המדינה--אם היו זכייות כל יושביה מרובות על עוונותיהם, הרי זו צדקת; ואם היו עוונותיהם מרובין, הרי זו רשעה."
כיצד
נקבע הגדרת הקולקטיב של מדינה, האם ניתן להמלט ממנה. וכיצד ניתן להסביר את
תפילתו של אברהם על אנשי סדום לפי דברי הרמב"ם, הלא שורת הדין היא לספות
צדיק עם רשע. (מסתבר שהצדיק יקבל שכר בעולם הבא, אולם בעולם הזה, המדינה
אובדת)
שם
"וכן כל העולם כולו, אם היו עוונותיהם מרובין--מיד הן נשחתין, שנאמר "וירא ה', כי רבה רעת האדם" (בראשית ו,ה)."
פסוק זה נאמר לפני המבול, אחרי המבול הלא היתה הבטחה שהעולם לא יישחת.
מאידך, אם עד היום העולם לא נהרס, כנראה שמצבנו לא כל כך גרוע.
פ"ו
"יא והלוא כתוב בתורה "ועבדום, ועינו אותם" (בראשית טו,יג), הרי גזר על המצריים לעשות רע; וכתוב "וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ" (דברים לא,טז),
הרי גזר על ישראל לעבוד עבודה זרה. ולמה נפרע מהן: לפי שלא גזר על איש
פלוני הידוע, שיהיה הוא הזונה; אלא כל אחד ואחד מאותן הזונים שעבדו עבודה
זרה--אילו לא רצה לעבוד, לא היה עובד. ולא הודיעו הבורא, אלא מנהגו של
עולם. הא למה זה דומה--לאומר העם הזה, יהיה בהן צדיקים ורשעים. לא מפני
זה יאמר הרשע כבר נגזר עליו שיהיה רשע, מפני שהודיע הקדוש ברוך הוא למשה
שיהיה רשעים בישראל, כעניין שנאמר "כי לא יחדל אביון, מקרב הארץ" (דברים טו,יא).
יב וכן המצריים, כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל,
אילו לא רצה להרע להם, הרשות בידו--שלא גזר על איש ידוע, אלא הודיעו שסוף
זרעו להשתעבד בארץ לא להם. וכבר אמרנו, שאין כוח באדם לידע היאך יידע
הקדוש ברוך הוא דברים שעתידין להיות.
"
האם ניתן ללמוד מכאן שלא היתה כלל גזרת עינוי אלא שמנהגו של עולם שאומה מענה גרים הגרים בתוכה? (האם העולם השתנה מאז?)
בפ"ט הרמב"ם מביא את חידושו הידוע שהבטחות השכר והעונש בעולם הזה אינן השכר והעונש עצמן אלא אמצעים לקיום המצוות. האם ניתן למצוא רמז בתורה שהטחותיה וייעודיה אינן השכר עצמו?
פרק י הל"ד
"ומעלה זו היא מעלה גדולה עד מאוד, ואין כל חכם זוכה לה. והיא מעלת אברהם
אבינו, שקראו הקדוש ברוך הוא אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה. והיא המעלה
שציוונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה רבנו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך,
בכל לבבך ובכל נפשך, ובכל מאודך" (דברים ו,ה). ובזמן שיאהוב את ה' אהבה הראויה, מיד יעשה כל המצוות מאהבה."
האם מסתבר שמצווה שכל ישראל צוו בה, יכולה להתקיים רק על ידי יחידי סגולה?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 09/10/2008 20:46:51
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2008 21:07 |
|
| |
בעל,
<פרק י הל"ד
"ומעלה זו היא מעלה גדולה עד מאוד, ואין כל חכם זוכה לה. והיא מעלת אברהם אבינו, שקראו הקדוש ברוך הוא אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה. והיא המעלה שציוונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה רבנו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך, בכל לבבך ובכל נפשך, ובכל מאודך" (דברים ו,ה). ובזמן שיאהוב את ה' אהבה הראויה, מיד יעשה כל המצוות מאהבה."
האם מסתבר שמצווה שכל ישראל צוו בה, יכולה להתקיים רק על ידי יחידי סגולה?>
הרמב"ם לא כותב שאת המצווה יכולים לקיים רק יחידי סגולה, אלא שישנם יחידי סגולה שמגיעים למעלה גבוהה באהבת ה' מעלה שאחרים - שגם מקיימים את המצווה - לא יכולים להגיע אליה.
הרמב"ם כותב עוד בפ"י:
"דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה, כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך, אינו אוהב הקב"ה אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה, לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה "
ובריש פ"ב מהלכות יסוה"ת:
"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול א כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי, וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו, ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם."
כלומר מצוות אהבת ה' היא ההתבוננות בעולם שמביאה לידי אהבתו, וכגודל ההתבוננות כך גודל המעלה והרי לא מצינו אדם חי שאינו יכול להתבונן בעולם.
_________________
תוקן על ידי mzohar ב- 09/10/2008 21:07:04
מ. זוהר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2008 21:12 |
|
| |
זוהר
נשווה להלכה בהמשך:
<כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר, או כדי שלא תגיע עדיו
פורענות--הרי זה עוסק בה שלא לשמה. וכל העוסק בה לא ליראה, ולא לקבל שכר,
אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שציווה בה--הרי זה עוסק בה לשמה. ואמרו
חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה, אפילו שלא לשמה--שמתוך שלא לשמה, בא לשמה.
לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ, אין
מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה
יתרה, מגלין להן רז זה מעט מעט; ומרגילין אותן לעניין זה בנחת, עד
שישיגוהו ויידעוהו ויעבדו מאהבה.>
האם בכל שלב הבינים הנשים ועמי הארץ לא מקימים את מצוות אהבה?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2008 21:13 |
|
| |
בעניין השאלות הראשונות, כבר האריכו לבאר ברמב"ם שאין הכוונה ברובו עבריות שהוא רשע שמת מיד,
וכך גם במדינה, ובעולם, (יש כללים בהלכה איך אדם נהיה תושב במקום מסויים)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2008 21:25 |
|
| |
בעל,
עמה"א שלומדים מקיימים מצוות ת"ת גם אם לא הצליחו להגיע לדרגה גבוהה באהבת ה'. כדי לפשט, אדם שמתבונן בעולם כדי לאהוב את בוראו וטרם הגיע לתחושת אהבה, ואח"כ למד תורה קיים שתי מצוות:
א. אהבת ה'.
ב. ת"ת.
את שתי המצוות הוא קיים באיכות (מעלה) נמוכה.
לגבי הנקודה שכתב רוצ"ל, יש השגה הראב"ד עה"מ.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2008 21:56 |
|
| |
ר"ל
הרמב"ם מדגיש מיד.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2008 22:07 |
|
| |
זוהר
"ומעלה זו היא מעלה גדולה עד מאוד, ואין כל חכם זוכה לה. והיא מעלת אברהם אבינו, שקראו הקדוש ברוך הוא אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה. והיא המעלה שציוונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה רבנו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך, בכל לבבך ובכל נפשך, ובכל מאודך" (דברים ו,ה). "
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2008 22:36 |
|
| |
<פ"ג הל"ב
"וכן המדינה--אם היו זכייות כל יושביה מרובות על עוונותיהם, הרי זו צדקת; ואם היו עוונותיהם מרובין, הרי זו רשעה."
כיצד נקבע הגדרת הקולקטיב של מדינה, האם ניתן להמלט ממנה. וכיצד ניתן להסביר את תפילתו של אברהם על אנשי סדום לפי דברי הרמב"ם, הלא שורת הדין היא לספות צדיק עם רשע. (מסתבר שהצדיק יקבל שכר בעולם הבא, אולם בעולם הזה, המדינה אובדת)
שם
"וכן כל העולם כולו, אם היו עוונותיהם מרובין--מיד הן נשחתין, שנאמר "וירא ה', כי רבה רעת האדם" (בראשית ו,ה)."
פסוק זה נאמר לפני המבול, אחרי המבול הלא היתה הבטחה שהעולם לא יישחת.
מאידך, אם עד היום העולם לא נהרס, כנראה שמצבנו לא כל כך גרוע.>
א. מהי הגדרה של מדינה? לכאורה הגדרת בנ"א שקוראים לשטח גאוגרפי אחד בשם מדינה אחד, ולשטח גיאוגרפי אחר בשם מדינה אחר.
מדינה כנראה היא תחום גדול מעיר וקטן מארץ, כגון שכולל כמה ערים בתוכו ונכלל עם עוד יחידות כמותו בארץ. כך משמע מהרמב"ם בהלכות אישות פי"ג הט"ז:
"כל הישוב ארצות ארצות הוא, כגון ארץ כנען וארץ מצרים וארץ תימן וארץ כוש וארץ שנער וכיוצא בהן, וכל ארץ וארץ מדינות וכפרים, וערי ישראל לענין נישואין שלש ארצות היו, יהודה ועבר הירדן והגליל"
ב. האם יכול להמלט מהמדינה? הרמב"ם ממליץ!
"וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים, ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר ישב בדד וידום, ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים" (דעות פ"ו ה"א)
ג. על תפילתו של אברהם ניתן להסביר שנתכוון להגדיל כביכול את ערכן של מצוותיהם של הצדיקים (אם ישנם) בעיר החטאים סדום וביחס אליה, ולא שלא יהרגו הצדיקים יחד עם הרשעים בגלל זכויות מצוותיהם האישיות (וכמובן לוט ניצל, וא"כ עוד הוכחה שניתן להמלט..).
את חשבונות הזכויות והעוונות אין אנו יכולים להבין ולכן גם מעט קשה להקשות עליהם, הנה ל' הרמב"ם מהמשך ההלכה שציטטת:
"ושקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות אלא לפי גודלם, יש זכות שהיא כנגד כמה עונות שנאמר יען נמצא בו דבר טוב, ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות"
ד. הראב"ד משיג על דברי הרמב"ם לגבי ה"מיד":
"אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו מיד הוא מת ברשעו. א"א לא כמו שהוא סובר שכשאמרו רשעים נחתמין לאלתר למיתה שמיד מתים, ואינו כן כי יש רשעים חיים הרבה אלא נחתמין לאלתר שלא ימלאו ימיהם שני הדור שנגזרו עליו, ועיקר דבר זה ביבמות (נ')"
ולהסביר את שיטת רבינו הרמב"ם יש הסברים רבים בנו"כ עה"מ. וודאי שלפי הפשיטות לא נתכוון הרמב"ם ל"מיד" כפשוטו, שא"כ מיד לאחר הדין הרשעים צריכים למות והצדיקים להמשיך לחיות עד לאחר יום הדין הבא. והלוא מצינו שאנשים שובקים חיים במשך כל ימות השנה.
מיכה,
שים לב שהרמב"ם כותב "והיא המעלה" ולא "המצווה". אנחנו חייבים במצוות ואותן כל אחד יכול לקיים, במצוות נמסרו לנו אפשרויות להגיע לכל מיני מעלות - מעלות שלא כל אחד זוכה להן אבל כל אחד צריך לשאוף אליהן.
ובאופן כללי אם תדייק בשיטת הרמב"ם תבחין שבחיוב המצוות אין אפשרות שאדם מצווה לקיים מצווה שאינו שולט בה. מכיוון שתחושות אינן נשלטות בצורה ישירה, מצוות אהבת ויראת ה', שלכאורה הן מצוות על התחושות מתקיימות לא ע"י התחושה, אלא ע"י מעשה. התחושות הן מדד לקיום המצווה והן ממעלות המצווה, אך הן אינן ציווי קיום המצווה בפועל על האדם.
_________________
תוקן על ידי mzohar ב- 09/10/2008 23:07:08
מ. זוהר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2008 00:16 |
|
| |
לפי כל המובאות המעניות,
כל מי שימות השנה הוא רשע????!!!! כל מי שיעבור את השנה הוא צדיק????!!! וכן למדינה???
להבהרה מדויקת!
כל מי שמת בין כסה לעשור הוא רשע ? מי שמת עד שמיני עצרת הוא בינוני? ומי שנשאר בחיים הוא צדיק?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2008 01:36 |
|
| |
בעל בעמיו
שאלת כמה שאלות לביאור דברי הרמב"ם
תחילה נעתיק את לשון הרמב"ם
ג,ג [ב] אדם שעוונותיו מרובין על זכייותיו--מיד הוא מת ברשעו, שנאמר "על רוב עוונך" (ירמיהו ל,יד; ירמיהו ל,טו; הושע ט,ז). וכן מדינה שעוונותיה מרובין--מיד היא אובדת, שנאמר "זעקת סדום ועמורה כי רבה" (בראשית יח,כ). וכן כל העולם כולו, אם היו עוונותיהם מרובין--מיד הן נשחתין, שנאמר "וירא ה', כי רבה רעת האדם" (בראשית ו,ה).
היחיד שרובו עוונות מיד הוא מת.
המדינה שרובה עוונות מיד אובדת, אבל תושביה יכולים להינצל, כגון שיש רשע אחד שעוונותיו מכריעים, כי לא ראוי לאותו קיבוץ רשעים להישאר, אבל תושביה הצדיקים ניצולים.
העולם שרובו עוונות, מיד נשחתים הרשעים, אבל העולם, לא יאבד ה' עולמו מפני השוטים. (הביאור הועתק מהע' הרב קאפח במקום)
שאלה 1- האם ניתן לברוח ממדינה שדינה להשמדה?
תשובה: נראה פשוט שכן, וכי מי מונע מהאדם לילך להיכן שירצה, אותו קיבוץ רשעים ישמד, אבל כל תושב מהם יכול לילך להיכן שירצה.
שאלה 2- אברהם התפלל שלא תאבד סדום, ומדוע לא יאבד צדיק עם רשע כי הרוב רשעים?
תשובה: אברהם לא אמר שה' יספה צדיק עם רשע אלא להיפך, וגם הרמב"ם לא אמר זאת, ואם יהיו 10 צדיקים, אותם 10 צדיקים שקולים כרוב העיר ולפיכך לא תאבד העיר.
שאלה 3- איך ישחת העולם והרי הבטיח ה' במבול שלא ישחת?
תשובה: מיד הם נשחתים הרשעים, אבל העולם לא ישחת מפני השוטים.
שאלה 4- אלא מנהגו של עולם, לכאורה ביאורו כי מנהגו של עולם להתעלל בגרים?
תשובה: מנהגו של עולם שיש בו רשעים וצדיקים, ודבר זה ידוע מראש, אבל אין בידיעה זו לכפות על כל אחד להיות צדיק או רשע, כי ידיעה זו כללית ולא אישית.
שאלה 5- האם הטובות בעולם הם שכר או סיוע לקיום מצוות?
תשובה: אם נסתכל עליהם בראי העובד שלא לשמה הם שכר, ואם נסתכל עליהם בראי העובד לשמה הם סיוע.
שאלה 6- איך צוו לעבוד לשמה ורק יחידים יגיעו אליה?
תשובה: זה שלא רבים יחכמו איננו סיבה שלא לצוות על החכמה, התורה מציבה את הדרישה העליונה לעבוד לשמה, ומי שיגיע יגיע, וגם חכמים אמרו כי יש שלא לשמה, כי גם העובד שלא לשמה עובד את ה'.
***
בגילוי לב, שאלה 2 היא היחידה שהתשובה איננה מדויקת, וכתבנו תשובה מה יאמר הרמב"ם, אבל מפשוטו של מקרא משתמע כי אם יש 10 צדיקים, יש במנין 10 צדיקים להציל את העיר, ואם אין 10 צדיקים יאבדו הצדיקים עם הרשעים, שלא כמו שכתב הרמב"ם, ומה שיוצא מפשוטו של מקרא לחוד, וביאור הרמב"ם למקרא לחוד, והבוחר יבחר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2008 05:31 |
|
| |
ד"ח
ייש"כ על התשובות המפורטות.
לדבריך בהתחלה, המדינה אובדת ולא הצדיקים, אם כן אין זה דין במדינה אלא בתושבים ואם כן נשארנו בדין הקודם של יחיד.
לדבריך אין דין על העולם אלא על הפרטים שבעולם ואם כן מדוע הרמב"ם הזכיר חלוקה נוספת של עולם.
אולם, מהספור של סדום מוכח שמדינה נאבדת כקולקטיב. כי אברהם טען שאין מן הראוי לספות צדיק עם רשע.
גם לדבריך, לפני ההבטחה שאחר המבול העולם היה נידון כקולקטיב, אז האם כל משמעות ההבטחה היא שמעתה ואילך כל יחיד יידון כפרט?
אם אתה מסכים שיחיד מת מייד, עדיין נישאר עם מסקנתי שהאנשים שלעינינו הם רשעים, אלעיבא דאמת הם צדיקים.
שאלה 4 - מסכים לדבריך, אולם השאלה שלי היתה שלפי זה לא היתה כלל גזרת עינוי.
שאלות 5 ו 6 - כידוע יש שהסבירו שהתורה לא כתבה בפירוש את שכר העולם הבא, כי רק בודדים יבינו אותו, אם כן מדוע ציווי לבודדים נכתב כציווי לכלל.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2008 09:38 |
|
| |
מדינה שנגזר עליה השמדה וכל יושביה יברחו ממנה, הרי זוהי גופא השמדתה. ודוק היטב. השמדת מדינה אינה בהכרח השמדת כל האוכלוסין שבתוכה.
ולגבי מצוות אהבת ה', ראשית יש לשאול מדוע הרמב"ם מפצל את ההתייחסות למצווה זו בשני מקומות שונים (הל' יסוה"ת והל' תשובה)? ונראה שאת הרובד ההלכתי הוא סוקר בהל' יסוה"ת, ובהל' תשובה הוא מדבר על רובד אחר, לא מחוייב הלכתית. כאן מדובר לא על אהבת ה' אלא על עבודה (=עשיית המצוות) מאהבה. אלא שמי שעובד מאהבה כמובן גם מקיים את מצוות האהבה עצמה. ובאמת ככל הזכור לי בהל' יסוה"ת אין התייחסות לעבודה מאהבה כלל אלא רק לאהבה כשלעצמה (מעבר להבדלים נוספים).
ובזה יתיישב מה שהרמב"ם כאן בפ"י מזהה עבודה מאהבה עם עבודה לשמה. ואילו בהל' ע"ז פ"ג ה"ו ישנה הבחנה חדה ביניהם, ואכ"מ.
ובכלל, יש בהל' תשובה חזרה על דברים שמופיעים במקומות אחרים (כמו תלמוד תורה). ישנם גם דברים שאין עניינם כאן כלל (כמו שכר ועונש, עוה"ב ובחירה וכדו'). גם עצם התשובה היא חזרה על מה שכבר הצטווינו (כמוש"כ המשך חכמה), שהרי על אי עשיית עבירות ועזיבת החטא הצטווינו בעצם המצוות עצמן. דומני שכל עניינן של 'הלכות' תשובה אינו הלכתי, שהרי לפי הרמב"ם אין מצווה לעשות תשובה. העניין הכללי כאן הוא 'הלכות עבודת השם' שמעבר למצוות הפורמליות. לכן נדונה כאן הבחירה, על אף שההי מקום למקם אותה בכל קובץ הלכות אחר (כמו הל' ברכות, טומאת צרעת, או בניין בית המקדש), שהרי כל מצווה או עבירה כרוכה בבחירה. אז מדוע לדון על כך דווקא בהל' תשובה? מפני שזהו יסוד עבודת השם, ואלו הלכות עבודת השם.
זה מתקרב מאד לדברי הראי"ה ב'אורות התשובה', שרואה את התשובה כמשהו יסודי מעבר לעניין הטכני של חזרה מעבירות. 'תשובה' זהו כמעט שם נרדף לעבודת השם. והן הן דברינו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2008 09:42 |
|
| |
בעל בעמיו
שאלתך מתומצתת במילים הבאות, מה ההבדל בין אובדן יחיד לאובדן ציבור, אם רק היחידים אובדים?
תשובה: כשמדינה אובדת, הרי שה' יביא מכה כללית לאותה מדינה, כגון רעידת אדמה וכדו', והיחידים הצדיקים ינצלו, כשהעולם אובד, ה' יביא דבר ומגיפה בעולם, ויאבדו הרשעים והצדיקים ינצלו, ואילו באובדן הרשע רק הוא ימות ושום אסון לא יתרחש.
המקור לדברי הרמב"ם הוא גמ' בקידושין דף מ
ת"ר לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה שנאמר (קוהלת ט) וחוטא אחד יאבד טובה הרבה בשביל חטא יחידי שחטא אובד ממנו טובות הרבה.
ר' אלעזר בר' שמעון אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה שנאמר וחוטא אחד כו' בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה. (ע"כ תלמוד)
מכאן שה' דן את האדם או את העולם לפי רוב זכויותיו, הרמב"ם הוסיף גם מדינה כלומר עיר, וההוכחה מסדום.
כעת תישאל השאלה, והרי בסדום, מפשוטו של מקרא משתמע כי אם יש 10 צדיקים, יש במנין 10 צדיקים להציל את העיר, ואם אין 10 צדיקים יאבדו הצדיקים עם הרשעים, שלא כמו שכתב הרמב"ם?
אבל עד שאנו באים להקשות מסדום, נקשה על חז"ל שהאדם נידון אחר רובו, והעולם נידון אחר רובו, אין לכך שום רמז במקרא!!!
לא כתוב בשום מקום שברגע שעוונותיו של האדם מרובים מיד הוא מת, וגם העולם כשעוונותיהם מרובים מיד ישמדו!!!
מפשטות המקרא משתמע שיש עונש אבל הוא לא מוחלט וקבוע, וה' יודע כיצד יעניש, אבל רוב לא נזכר בשום מקום.
על כורחינו יש 2 נתיבים לפנינו, נתיב פשוטו של מקרא ורמח"ל, נתיב הרמב"ם והמימרה בקידושין.
לפי פשוטו של מקרא, וכן לפי רמח"ל ב"דרך ה'", יש להנהגת ה' הרבה שיקולים, האדם סביבתו הוריו חבריו מעשיו, ובשקלול כל אותם נסיבות יתרחשו לאדם מאורעות בעולם, וגם אם הוא רוב עוונות, אם יש סיבה ישאר בחיים חי וקיים למרות הכל.
ואילו לפי מימרת חז"ל בקידושין ולפי הרמב"ם, רוב עוונות של האדם הם הקובעים לאדם ולעולם, וה"ה לעיר, וכמובן כל פסוקי המקרא יתפרשו בהתאם למימרת חז"ל.
נמצא שיש לפנינו 2 דרכים לביאור הסוגיה, איך מנהיג ה' את העולם, ואיך הוא דן את האדם, אני אישית סובר כמו רמח"ל וכמו פשוטו של מקרא, שלא כמו חז"ל בקידושין ושלא כמו הרמב"ם, ואין האדם נידון אחר רובו, והבוחר יבחר.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2008 09:52 |
|
| |
זוהר ומיכי
איך אתם מסבירים את המילים: "והיא המעלה שציוונו בה"? כתוב פה שיש מעלה שאין כל חכם זוכה לה (לא רק אדם פשוט - אלא אפילו חכם לא תמיד זוכה לה), ומאידך כתוב בפירוש שהיא המעלה בה"א הידיעה שציוונו בה?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2008 10:15 |
|
| |
דרום חוקר
שאלה 2 - למה עשר צדיקים שקולים כנגד כל העיר? ומה עם היו שם שלושה צדיקים - אז הם לא ייספו בעוון העיר?
שאלה 6 - בתורה כתוב "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם וכו'"
עליך להסביר - אם רק יחידים מקיימים את "לאהבה את ה' אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם" אז כל ההבטחות לטובה של והיה אם שמוע בטלות ומבוטלות כבר בימי יהושע בן נון, ובמקומם היו צריכים להתקיים הקללות, חלילה?
|
|
|
|
|
