המתוודה לפי הנוסח שבמחזורים לא יצא חובת וידוי!

דגים,

איני יודע מה כתוב בלוח עיתים לבינה מלבד מה שהבאת בריש דבריך. אך אם כל מה שנכתב שם שאמירת הוידוי אינה מועילה אם לא נכללה בה חרטה על העבר וקבלה לעתיד, מדוע צריך לשנות נוסחאות וכו'? האם לא נראה שכוונת הפוסקים לומר שצריך כוונה בוידוי וסתם אמירה ללא חרטה וקבלה אינה מועילה שהרי וידוי הוא לא רק מהשפה ולחוץ?

הנה דברי הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ב הלכות ב-ג:

"ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו' וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו' וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו:
כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ וכן הוא אומר ומודה ועוזב ירוחם וצריך לפרוט את החטא שנאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב: "

בקיצור, לא הבנתי מה הסנסציה שמצאת בדברי הגריש"א ורח"ק.

_________________

מ. זוהר

דגים,

דומני שהיה לך להקדים ולשאול איך לא גנזו את כל הסידורים ונוסחאות התפילה לאחר שנפסק ע"י הרמב"ם שהיעדר כוונה בברכת 'מגן אברהם' מעכבת בדיעבד.

 אם אכן אמרו אותם רבנים גדולים את המיוחס להם, הרי לכאורה טעו. כי מה עניין חרטה וקבלה להבא לעכב בוידוי? תשובה לחוד ווידוי לחוד. לפי המבואר בר"מ התשובה כוללת ד' מחלקות: עזיבת החטא, חרטה, וידוי, וקבלה להבא. א"כ הוידוי עומד לעצמו, אחד מן הד' ונפרד מהאחרים. וגם עיקר דברי הר"מ בזה אינם מהגמרא שלא נזכר שם אלא הוידוי בלבד, אבל הוציאם מדברי רב סעדיה נ"ע שהוא הראשון לחלק התשובה לד'. נ.ב. י"א שביה"ר מלפניך שלא אחטא עוד שבסוף הוידוי יוצאים ידי קבלה להבא.

_________________

סרוקיט,

אכן דבריהם ראיה להם שהם כ'בור סוד שאינו מאבד טיפה'!

ציטטתי לעיל את דברי הרמב"ם ומפורש בהם שהוידוי הינו חלק בילתי נפרד מעזיבת החטא והקבלה לעתיד:

"ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד...וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו"

"כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ"

דבריך לגבי אמירת היה"ר שלא אחטא עוד מעניינים, אך כמובן שגם אם נחשב כקבלה לעתיד, אם אומרם מן השפה ולחוץ לא הועיל מאומה.

_________________

מ. זוהר

אין שום קדושה בנוסח ובהחלט אפשר לשנות. אמנם יש לחשוש משום לע"ז על הראשונים.
ולעצם העניין, אכן צ"ע מדוע לא כולל הוידוי את הקבלה לעתיד, שגם היא צריכה להיאמר בפה (=להגיד בפיו 'כל' מה שגמר בליבו).
אגב אורחא אעיר כי גם הוידוי של כה"ג ביוה"כ שמופיע ברמב"ם אינו כולל קבלה לעתיד, על אף שהרמב"ם עצמו בשורה שלפני כן כותב שצריך קבלה לעתיד (ובגמרא עצמה כבר מופיעה בנוסח הוידוי קבלה לעתיד 'ואיני חוזר לזה החטא לעולם'. משום מה, הרמב"ם משמיט זאת בהלכותיו). וכל זה צל"ע.

ובשולי הדברים, דווקא מעודד אותי לראות פוסקים שמעיזים לנהוג ולפסוק כהבנתם (הנכונה בעיניי), גם אם מקובל אצלנו אחרת. האיבון למנהג אבותינו (ראו דברי ירוחם באשכול על העדתיות) עובר מעט את גבול הטעם הטוב, עם כל הרצון לשמור על כבוד הראשונים.

עלי לבקש את סליחת הקוראים. באותו קטע בלוח, בסופו אכן הובא בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א,
שבסוף: ויה"ר שלא אחטא עוד, הוא מכוון לשני דברים: א. כחלק מן הווידוי, ב. כתפילה ובקשה.

אך עיקר ההערה, שהאומר כמו שכתוב במחזורים לא יצא ידי חובת וידוי של תשובה.

למד"א, אכן אין זה משובח להיות כסומא בארובה ולהדבק לכל מיני שיבושים ועיוותים, ויש
לשבח תעוזה וחשיבה עצמאית, אך כלשון החזו"א, דבר שיצא מידי כל רבותינו, מן האמוראים
[חלק מהוידוים בתפילתנו, הוא לשונות הודוי השונים של האמוראים בגמרא], הגאונים,
הראשונים וכל הפוסקים, ושבו נוהגים כל אחינו ב"י, אינו טוב ואין בו קיום שלם של המצוה,
אין לערער.

מיכי

האם הכה"ג יכול לעשות קבלה לעתיד על שגגות שלו או על זדונות של אחרים?

מעניין מה ר' אברהם שפירא או רשז"א היו אומרים על טיעון כזה.

אפשר לשנות את הנוסח, אבל לא רצוי לשנות את המבנה, של הא. ב . כי אז לא נדע מתי להפסיק.

ביום הכיפורים ישב יהודי חוזר בתשובה, ואמר- אשמנו- נכון . בגדנו- בערכים, גזלנו- אכלתי בסופר, דיברנו דופי- כל יום שישי אצל החברים העוינו- רעיונות ודרכים, הרשענו- הרבה מאד עם השכנים זדנו- או הו, חמסנו- ועוד איך, טפלנו שקר- לא נעים להזכר, יעצנו רע- לא פעם אחת. וכ  וכ וכ' עד שהגיע לתעתענו  זה לא צעק בקול- אף פעם!!!

_________________

מודה ועוזב

גם אני ראיתי את הדברים ותמהתי. הרי הרמב"ם כותב (תשובה ב,ח):

* http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset="utf-8""> * name="ProgId" content="Word.Document"> * name="Generator" content="Microsoft Word 12"> * name="Originator" content="Microsoft Word 12"> *--[if gte mso 9]> Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE MicrosoftInternetExplorer4 *[endif]**--[if gte mso 9]> *[endif]**--[if gte mso 10]> *[endif]*הַוִּדּוּי שֶׁנָּהֲגוּ בּוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל: "אֲבָל חָטָאנוּ..." - וְהוּא עִקַּר הַוִּדּוּי

ומכאן שבו יוצא אדם ידי חובה. גם עצם העובדה שבנוסח התפילה לא הכניס הרמב"ם תוספת 'והריני מקבל עליי' וכו' מוכיחה שלדעתו אין בנוסח התפילה הנהוגה שום בעיה. ובעצם הרב אלישיב כלאחר יד רמז לזה בסוף דבריו, אך למעשה סייג אותם בכך שזה מה שהוא מכוון, ולא בהכרח שזו המשמעות.

מיכה,
ראשית, קושייתך היא על הגמרא ועל הרמב"ם (לא בנוסח הוידוי).
ולעצם דבריך, הרי קודם כל הכה"ג מתוודה על עצמו ולא רק על אחרים. ומי אמר לך שמדובר בשוגג?
[אמנם שמעתי מר' שבתי רפפורט שהקשה כיצד מחייבים את הכה"ג להתוודות  על טומאת מקדש וקדשיו (שהרי על כך הוידוי במקורו), ואולי הוא כלל לא חטא בזה (ועוד יש לפלפל בידיעה בתחילה ובסוף, ואכ"מ)?]
חוצמזה, אכן ניתן להתחייב לא לשוב בעתיד על חטא בשוגג, שהרי בכל שוגג יש מידה של רשלנות, שאם לא כן הוא היה אנוס.
ומה שהוא מתוודה בשם אחיו וכל ישראל, הרי הוא שלוחם ואיני רואה סיבה שלא יעשה זאת. ובאמת מי שלא עושה אותו שלוחו אולי הוידוי לא יועיל לו. הרי המוציא עצמו מן הציבור הוא אחד מהדברים המעכבים את התשובה (ראה פ"ד מתשובה ברמב"ם, ובדבריו הידועים של הגרי"ד ב'על התשובה').

 המשכת, הרה"ג ר"מ אברהם, בהוכחתך. בגמרא ליתא בשום מקום הלשון "ואיני חוזר לזה החטא לעולם". יש מביאים להר"מ מהירושלמי בדרך רחוקה הייתי מהלך וכו'. מ"מ ברור כמ"ש שוידוי לחוד ותשובה לחוד. תדע דהא בהל' מעה"ק הזכיר רק הוידוי ולא שאר חלקי התשובה. ומה שייך לומר שאינו יוצא בוידוי אם לא קיים שאר חלקי התשובה? ואיפה כתוב שקבלה להבא צ"ל בסדר התפילה דווקא? זוהר, תמיהני על קריאת ת"ח כמוך את הרמב"ם. אך אחר מ"ש הר"מ וצריך להתוודות בשפתיו, שים פסיק, ונוסף לזה ולומר עניינות אלה וכו'.

_________________

סרוקיט, אם החלטת בכל זאת להתווכח, אז בוא נמשיך.

הרמב"ם בפ"א ה"א מהל' תשובה כותב:

כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים, וידוי זה מצות עשה, כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי, וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח, וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונן אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה, ויתודו וידוי דברים שנאמר והתודה אשר חטא עליה, וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות אין מתכפר להן א במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו, וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמר מכל חטאות האדם.

 וידוי אינו יכול להכיל קבלה להבא. וידוי הוא כמשמעו: הזכרת החטא ותו לא. איך אתה מכניס משמעויות חדשות במילה וידוי?

_________________