איך היהדות עברה מבבל לכל התפוצות??

הסיפור על ארבעת השבויים אינו מתיימר להוות הסבר לתפוצת היהדות אלא רק הדגמה של התופעה. ברור שמדובר בתהליך הדרגתי, שהרי מה שכינית 'תקופת הגאונים' נמשך מאות שנים, וסיומה כלל וכלל לא חד (בימי הרמב"ם עוד היה 'גאון' בבגדד, ומעט לפניו עוד היה 'גאון' אפילו בא"י).
סביב המאה ה-10 והלאה החלה התפוצה המשמעותית של היהודים מבבל לאירופה וצפון אפריקה. הממלכה הבבלית עצמה שקעה עוד הרבה קודם, ואני מניח שזה קשור לתהליכים של התפתחות המסחר וכדו'.
העובדה שמספר היהודים קטן בבבל בגלל הטמיעה אינה מסבירה כיצד מספר היהודים במקומות האחרים גדל. על כן נראה לי שלא ייתכן שזהו ההסבר.

.


ראשית, היהדות לא "עברה מבבל".

במקביל לפריחה הגדולה של המרכז היהודי בבבל, נפוצו יהודים לארבע קצוות הארץ, מגדות הריינוס ועד לצפון אפריקה, ממדבריות ערב ועד לרוסיה ואוקראינה. זכורני שהראה לי מישהו מכתב מהגניזה, שנשלח מיהודי באוקראינה לגאון הישיבה בבבל עם שאלה בהלכה.

חשיבות המרכז בבבל הלכה ודעכה, ובמקביל עלתה חשיבות המרכז בספרד, והחלו להתבסס מרכזים אחרים. ראה בפורום זה את קינתו של אבן גבירול על מותו של רב האי גאון - הנה - שני מרכזים שקיימים במקביל.

תורתה של בבל נפוצה משום ששם היה המרכז החשוב, ותפוצה זו היא שמביאה לאגדות כגון המזוכרת לעיל.

[הערת שוליים על סיפור ארבעת השבויים -
במובנים רבים זה סיפור אטיולוגי, שבא להסביר מראש תופעה מוכרת במציאות של המספר (במקרה זה - תפוצת המרכזים היהודיים מבבל ומאיטליה אל אשכנז וצפ' אפריקה). ניתוח היסטורי של הסיפור כתב פרופ' אברהם גרוסמן (איני זוכרת היכן) והתבוננות בו מכיוון של חקר הפולקלור כתבה פרופ' שרה צפתמן בספרה על סיפורי ייסוד.
אגב, סיפור נוסף דומה לזה (בעקרונות הספרותיים וגם בנושא - העברת השרביט מבבל לאשכנז) הוא על ר' משולם בן קלונימוס, וגם עליו כתבה צפתמן באותו ספר.]

תוקן על ידי אמשלום ב- 28/10/2008 7:59:05

-סידור התפילה- הראשון הוזמן על ידי יהודי ברצלונה- מעמרם גאון- נדמה לי בשנת 800

היו מרכזים וקהילות יהודיות בכל מקום שרגל אדם הגיע. מרכז רוחני- כלומר ישיבות וריכוז של עשרות תלמידי חכמים,שהיו בקאים בתורה שבעל פה,היו רק בבל, עד סוף האלף הראשון.

השאלה שלי היא מה קרה ליהודים דווקא שהם נפוצו, למה עמים אחרים לא נפוצו כמו היהודים. ולמה דווקא בתקופה הזו זה קרה בזמן שלפני זה הם היו בבל?

_________________

הישועים- אומרים כי הציווי של ה' לאברהם -לך לך- הוא ציווי מתמיד-, עם ישראל כבר בבית ראשון ועוד לפניו היה בפזורה,


יהודי הגיע למשרדי הסוכנות במוסקובה, וביקש לעלות לישראל, סדרו לו את העליה, לאחר שהוא הגיע ארצה, מיד פנה לסוכנות.

לא אני לא יכול להיות בארץ לא טוב לי כאן אני רוצה לחזור ורוסיה, צעק צעק והפגין, החזירו אתו.

לא עברו מספר ימים הוא שוב במשרדי הקליטה, הוא רוצה לחזור, בכה והתחנן, לא טוב לי ברוסיה, החזירו אותו ארצה.

ושוב הסיפור חזר על עצמו מספר פעמים, בפעם העשירית שאל אותו המנהל, בארץ לא טוב לך. ברוסיה לא טוב לך,

איפה טוב לך? -בדרך- היתה התשובה.

_________________

מודה ועוזב

מעניין לציין, כי התורה כותבת מפורשות: והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ. גם מכחישי אלוהיותה של התורה מודים שהיא נכתבה לכל המאוחר בתחילת תקופת בית שני, הרבה לפני שנפוצו יהודים בכל ארצות העולם, ללא יוצאת מן הכלל.

מרכזי תורה היו גם היו בתקופת הגאונים ולא רק בבבל אלא גם בארץ ישראל ובארצות אשכנז
הסיפור על ארבעת השבויים אינו עוסק במקומות אלו. אכן, בפולין לא היו מרכזי תורה עד המאה ה-15 +-

[המובטל,

אם איני טועה, בסיפור ארבעת השבויים יש "ייצוג" גם לקהילות בבל וגם לקהילות א"י, כיוון שמקום יציאת השבויים לדרכם הוא מצפ' ומדר' איטליה, שכל אחד מהם היה "מקושר" באופן מובהק לאחד השורשים הללו.
שוב, אם זכרוני אינו מטעני, ציור של מסלולי "נדידת" השבויים - החל בא"י/בבל וכלה במקומות אליהם הגיעו מצייר באופן די נאה (מבחינת הייצוג הספרותי למציאות) את התפשטות האסכולות הבבלית/א"י בעולם ההוא.]

_________________

היהדות אף פעם לא היתה כולה בבל. בתקופת בית שני עוד לפני החורבן כבר היו קהילות רבות בחו"ל - בכל רחבי האימפריה הרומית. בתקופה הרומית לפני החורבן, וכמדומני שגם לאחריו, כל אדם עשירי ברחבי האימפריה היה יהודי. 
טקיטוס (56-117 למניינם, משפטן, סנאטור והיסטוריון רומי, לא חובב ישראל כלל) כתב מסה על היהודים בתוך אחד מספריו (ההיסטוריות), שבו הוא מציין, ד"א, כי "קשה עד מאוד למצוא מקום בעולם שאין בו יהודים".
בין המרד הגדול למרד בר כוכבא היה מרד נוסף של היהודים ברומאים, הוא מרד התפוצות (עיין בויקיפדיה, לא מצליחה ללנקק). 
יסודות הקהילות בצרפת, בספרד ובגרמניה, כמו גם איטליה, כמובן, מקורם ביהודים שישבו בארצות אלה עוד בתקופה הרומית.