| נשלח ב-7/1/2009 09:27 |
|
| |
האם ה' מעניש גם את השכנים של הרשעים?
על-פי
דברי ה' לאברהם לפני השמדת סדום,
נראה שה', "שופט כל הארץ", לא משמיד את הצדיקים יחד עם שכניהם הרשעים.
יותר מזה: אם יש לפחות 10 צדיקים בעיר, ה' משאיר על תלה את כל העיר, גם אם
היא מלאה רשעים.
אולם, מכמה מקורות אחרים נראה שה' כן משמיד את שכניהם של הרשעים:
א. בפרשת קורח (במדבר טז 19-21): "
וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל
הָעֵדָה: וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת
וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע ". ה' אומר למשה ואהרן: אימרו לעדה כי מי שרוצה להנצל - שיזוז מהמקום
שבו נמצא קורח, שלא יהיה כלל במחיצת קורח ועדתו. ברור שהקהל לא נחשב
לחוטא כמו קרח, שאלמלא כן היה מת בכל מקום שבו נמצא. ובכל זאת, אם לא יזוזו, הם ייפגעו יחד עם קורח!
- כאן אפשר להסביר שמדובר בערבות הדדית - "
כל ישראל ערבים זה לזה " אבל לא כל הגויים ערבים זה לזה, ולכן בעם ישראל יש ענישה קבוצתית ואצל הגויים כל אחד נשפט באופן פרטי.
ב. במכת בכורות נצטוו בני ישראל לא לצאת מפתח הבית כל הלילה; אם היו יוצאים -
המשחית היה פוגע גם בהם; וכאן אי-אפשר לומר שבני ישראל ערבים כלפי המצרים!
- כאן (וגם בפרשת קורח) אפשר להסביר, שהצדיקים לא מפסידים שום דבר -
הם רק צריכים לזוז כדי להתרחק מעדת קורח, או להסתגר בבתיהם למשך הלילה;
אבל בפרשת סדום, אם הצדיקים יאלצו לברוח מהעיר, הם עלולים להפסיד את ביתם
ואת כל רכושם; ה' לא רצה שייגרם נזק לצדיקים, לא בגופם ולא ברכושם, לכן ה'
אמר שאם יש לפחות 10 צדיקים, הוא יסלח לכל העיר.
ג. בספר יונה נאמר שה' סלח לאשורים בנינוה רק בגלל שחזרו בתשובה, אבל אם לא היו חוזרים בתשובה היה הופך את העיר, למרות ש(
יונה ד11) "
יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה "; כאן אין ערבות הדדית כי מדובר בגויים, ובכל זאת, התינוקות "אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם" היו נענשים בגופם, יחד עם הרשעים!
ד.
כך לימדו חז"ל גם בענין קריעת ים סוף, כדברי רש"י על שמות טו5 "
כמו אבן - ובמקום אחר
צללו כעופרת ובמקום אחר
יאכלמו כקש . הרשעים - כקש הולכים ומטורפין עולין
ויורדין. בינונים - כאבן. והכשרים - כעופרת שנחו מיד ".
ייתכן שיש הבדל בין "צדיקים" לבין "חפים מפשע".
צדיקים = אנשים העושים צדק ורודפים צדק בפועל; כשיש צדיקים
בתוך העיר ,
בעלי מעמד בעיר, הם יכולים להשפיע במעשיהם על סביבתם, ולכן יש מקום לסלוח
לכל העיר ולתת לה עוד הזדמנות. אבל אנשים שרק נמנעים מעשיית רשע, לא
יכולים להשפיע על סביבתם, ולכן הם לא יכולים להציל את סביבתם אלא רק את
עצמם, אם יברחו:
- בני ישראל בפרשת קורח כנראה לא היו צדיקים גדולים - הם רק נמנעו מלהשתתף בעדת קורח.
- גם בני ישראל במצרים לא היו צדיקים גדולים (ראו יחזקאל כ).
- גם בנינוה - התינוקות והבהמות "
אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו " בוודאי לא היו צדיקים ולא היתה להם כל השפעה על העיר. אילו התושבים המבוגרים היו נשארים רשעים, אותם
12 רבו היו מושפעים מהרשעים ולכן לא היה מקום להציל אותם; אך לאחר שהתושבים המבוגרים חזרו בתשובה בפומבי, יש סיכוי שאותם
12 רבו יושפעו מהמהלך ויחזרו אף הם בתשובה, ולכן יש טעם לרחם על כל המקום בעבורם.
- גם בים סוף, בצבא שרדף אחרי בני ישראל, לא היו מצרים צדיקים, שהתנגדו באופן פעיל לרדיפה; היו רק מצרים
כשרים , שפעלו מתוך חוסר-ברירה (לא רצו לסרב פקודה); ולכן הם לא יכלו להציל את עצמם או את חבריהם.
בפרשת סדום, ה', כביכול, "טורח" הרבה כדי לברר אם יש צדיקים בסדום - הוא שולח לשם
מלאכים שעושים פעולות מאד מסוכנות. אמנם המלאכים עצמם לא יכולים למות,
ובכל זאת הדבר מלמדנו על גודל הסיכון שצריך לקחת כדי לברר אם יש צדיקים.
תוצאת הבירור היא, שאין בכלל צדיקים
בתוך העיר - אפילו ללוט אין כל השפעה על העיר; כשהוא מנסה להשפיע עליהם, אומרים לו "
האחד בא לגור וישפוט שפוט?! ", כלומר, אתה בכלל לא אחד מאיתנו.
גם בספר יחזקאל נאמר, שאנשים מסויימים לא יכולים להציל את קרוביהם או את סביבתם, אלא רק את עצמם (
יחזקאל יד14): "
והיו שלשת האנשים האלה בתוכה, נח דנאל ואיוב - המה בצדקתם ינצלו נפשם, נאם ד' ה' "
: נוח דנאל ואיוב היו אנשים מאד טובים בפני עצמם, אך הם לא השפיעו על סביבתם, ולכן יכלו להציל רק את עצמם.
מכיוון שללוט אין השפעה, הוא לא יכול להציל את העיר בזכותו, אלא רק לברוח משם, וה' עוזר לו לברוח.
רק לאחר שה' מגיע למסקנה, שאין כל צדיקים בעלי-השפעה שיכולים להשפיע לטובה
על סדום; ורק לאחר שהוא עוזר לאדם הכשר היחיד בסדום להימלט משם; רק אז הוא
משמיד את כל העיר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/1/2009 10:32 |
|
| |
אראל
מה שה' עושה וצריך לעשות זה לא בדיוק,בשליטתנו, אנו צריכים לעסוק במה שאנו צריכים לעסוק.
יומא דף כב :
בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול +שמואל א' טו+ לך והכית את עמלק, אמר: ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה! ואם אדם חטא - בהמה מה חטאה? ואם גדולים חטאו - קטנים מה חטאו? יצאה בת קול ואמרה לו +קהלת ז+ אל תהי צדיק הרבה. ובשעה שאמר לו שאול לדואג +שמואל א' כב+ סב אתה ופגע בכהנים, יצאה בת קול ואמרה לו +קהלת ז+ אל תרשע הרבה. אמר רב הונא: כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה; שאול באחת - ועלתה לו, דוד בשתים - ולא עלתה לו. שאול באחת מאי היא - מעשה דאגג, והא איכא מעשה דנוב עיר הכהנים! - אמעשה דאגג כתיב +שמואל א' טו+ נחמתי כי המלכתי את שאול למלך. דוד בשתים, מאי נינהו - דאוריה ודהסתה.
ומצד שני דעה אחרת
ברכות דף י .
הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא, הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו. אמרה ליה ברוריא דביתהו: מאי דעתך? - משום דכתיב:יתמו חטאים, מי כתיב חוטאים? חטאים כתיב! ועוד, שפיל לסיפיה דקרא: ורשעים עוד אינם, כיון דיתמו חטאים - ורשעים עוד אינם? אלא, בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה - ורשעים עוד אינם. בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה
_________________
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 07/01/2009 10:34:45
מודה ועוזב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/1/2009 12:13 |
|
| |
להג"ר אראל שליט"א
ידועה הגמ' במס' שבת נ"ה. על שהיה בידם למחות ולא מיחו אולם ברור שזה נאמר בלשון דיחוי כי הרי סוגית צדיק ורע לו ורצח תינוקות בשואה דברים שנשארו פתוחים הם. זכורני מספר דרשות הר"ן (שאינו תח"י) שכתב שאין הקב"ה עושה ניסים להצלת החפים מפשע הנמצאים בקרבת נפגעים אא"כ יש להם זכות גדול. כל זה לא מתרץ כי כל אחד מאיתנו לו היה לו כוח היה מציל גם בכה"ג אבל הלא "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי" או כווארט של הקאצקער שאלוקים כזה שהייתי מבין בדרכיו לא היה אלוקים. מ"מ דחיות יש כאן אבל תשובות אין עדיין ואין לנו אלא את מה שצווינו ולא בהדי כבשי דרחמנא כמ"ש רבינו ירוחם.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2009 14:22 |
|
| |
ירוחם,
מה שהבאת למעלה אינם שתי דעות לאותו העניין - בציטוט מ"יומא" מדובר בדעה (אחת) המתייחסת לשעת מלחמה, וב"ברכות" דעה (אחרת) לסיטואציה שונה המתייחסת לאדם הפרטי ולדרכי התמודדותו עם שכניו הבריונים הרשעים-
תוקן על ידי נאחז_בקש ב- 09/01/2009 14:20:51
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2009 19:53 |
|
| |
ירוחם: פרשת עמלק אינה קשורה לכאן. ה' גזר דין מוות על כל העמלקים בכל מקום שהם, אבל לא על שכניהם. ושאול דווקא עשה כראוי כאשר "הסיר את הקיני מתוך עמלק" (שמואל א טו6).
המדרש שהבאת תמוה מסיבה נוספת: במדרש, שאול אומר "ואם אדם חטא - בהמה מה חטאה? ואם גדולים חטאו - קטנים מה חטאו" אבל במציאות, שאול הרג את כל העמלקים גדולים וקטנים, והשאיר בחיים דווקא את אגג מלך עמלק, שהיה החוטא הגדול ביותר; וגם את הבהמות השאיר בחיים לא מתוך "צער בעלי חיים", אלא כדי לזבוח אותן לה'.
גם הדיון בין ר' מאיר לברוריה אשתו אינו קשור לענייננו - מדובר שם על הרשעים עצמם, שיש להשתדל שיחזרו בתשובה ולא ימותו; אך לא נאמר מה קורה אם הרשעים לא חזרו בתשובה ונאלצים להעניש אותם, האם במקרה זה ה' יעניש גם את שכניהם?
חסיד דינגה: תודה, אני אכן מתעניין במה שצווינו, אבל אחד הדברים שצווינו הוא ללכת בדרכי ה', ולכן יש לנסות להבין מה הן דרכי ה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/1/2009 20:57 |
|
| |
אראל
אתה צודק. אבל לא מצאתי מקורות בתלמוד איך נוהגים בדיוק, במלחמה עם החמאס בעזה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/1/2009 09:21 |
|
| |
בתלמוד בבלי גיטין נו: מסופר על רבן יוחנן בן זכאי, שהצליח לברוח מירושלים הנצורה והגיע לפני אספסיאנוס המצביא הרומאי. "אמר ליה [אספסיינוס לריב"ז]: אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה
- לא היו שוברין את החבית בשביל הדרקון? [והנמשל: ירושלים מלאה בריונים טרוריסטים, ולכן אני חייב להחריב אותה].
אישתיק [ריב"ז לא מצא תשובה, וכביכול הודה שחייבים להחריב את ירושלים],.
קרי עליה רב יוסף, ואיתימא רבי
עקיבא: "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל". איבעי למימר ליה: שקלינן צבתא ושקלינן ליה
לדרקון וחביתא שבקינן לה [כלומר, האמת היא שלא חייבים להשמיד את החבית, אפשר להשתמש ב'צבת' - באמצעים טכנולוגיים מתוחכמים - על מנת לבצע סיכול ממוקד של הבריונים, ולא להחריב את העיר כולה]."
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2009 15:42 |
|
| |
אני חושב שאין בזה כללים, לפעמים כשיש חרון אף גדול באות מכות גדולות ורבים חפים מפשע ג"כ נספים ולפעמים לא.
אבל דבר אחד ברור אם לא מגיע למישהו מסוים למות הוא לא ימות רק בגלל שכינו הרע, נכון, אוי לרשע ואוי לשכנו, יתכן שעצם היותו שכן לרשע מבחירתו, כרעה תחשב אצלו.
|
|
|
|
|