| נשלח ב-14/1/2009 14:26 |
|
| |
המלחמה בעזה - מהות וחובת מסירות הנפש
מהותה של מסירת הנפש.
חתן יוצא מחופתו. הורים שולחים לקרב בן אהוב. תינוקות מתייתמים מאביהם.
אמהות ואבות שכולים. אחים כואבים. פצועים בגוף.
כל בני משפחות החיילים מדברים על "מסירת נפש" על "כלליות". מסבירים מאין הם שואבים את הכח לשלוח בן לקרב.
האם רק כיפות סרוגת ניחנו באופן העמוק הזה של מסירת נפש למען הארץ. (לא כתבתי מדינה חבל על ההקלדה)
ואל תספרו לי על סוגים נוספים של מסירות נפש בציבור. גם אני האכלתי רעבים, העברתי זקנים את הכביש ערכתי קניות לשכן רעב לא דברתי יומיים לשון הרע ועשיתי בייביסיטר לשכן המופרע שלי בשעות הצהרים עם מיגרנה כשאמא שלו הלכה ללדת.
אתם מוכנים לדון איתי בבקשה על מסירות הנפש מהסוג האחר?
תכלס.
ללכת לקרב עם סיכוי עצום למות.
וכשיש סכנה קיומית כמו מלחמה האם חייבים להתגייס אליה .מה ניקרא מישתמט? או מתעלם.
אשמח לדעותיכם המלמדות.
האשכול מוקדש לשלומם של חיילי "נצח יהודה" יחד עם כל חבריהם החיילים באשר הם.
תוקן על ידי עצכח ב- 14/01/2009 17:06:27
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2009 15:26 |
|
| |
לא רק כיפות סרוגות, גם חילוניים.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2009 15:46 |
|
| |
התבהרות.!!!!
מה שמתבהר-מה שמתנפץ. זו המחשבה -שרוב העם חושב רק על עצמו- שכולם אגוייסטים- שדואגים רק לזכויות הפרט- שאנחנו עם ברברי- וכו'
ההתבהרות באה ומגלה לנו- שאנו עם נפלאה- עם עם מסירות נפש- עם איכפתי- עם טוב וחם, שעד היום פשוט לא ידענו. או אולי לא רצינו לדעת.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2009 15:58 |
|
| |
ירחם ,
פתחת חזית . ואני פותחת דיון .
התבהרות היא לא נושא האשכול .
הנושא הוא מידת מסירות הנפש באוכלסיות המדוברות חילונים ,כיפות סרוגות .משמעותה של מסירות נפש בעבור ארץ ישראל מה המידה הנכונה האם יש גבול אנושי בדמות סכנת המוות או שמא לא צריך לקחת את בחשבון .אמנות בעניין ערכים .מתי מוטל עלינו להצטרף למסירות הנפש הזאת .
השתמטות ,התעלמות?האם אמירת תהילים שווה לכאורה לעמידה בגבול ? האם נשים וגברים אמורים לתת את הנפש באותה מידה מתי . מצפה לדעתכם המלומדת .
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2009 16:18 |
|
| |
התבהרות- אני מבהיר!!!
אין מידה למסירות נפש בעבור- המדינה- וארץ ישראל.
אין גבול אנושי!!, אם יש מסירות נפש- מסירות נפש לא מתחשבת בסכנה.היא משאירה אותה מאחוריה
כל יהודי- באשר הוא יהודי- חייב למסור את נפשו, לשמירת המדינה, כי אחרת -ממילא אם לא תהיה מדינה, יקחו לו את נפשו.
מי שלא יכול להלחם -שיגיד תהילים, שיתנדב לעזור לאוכלוסיה הנצורה והמותקפת, שיעזור לחיילים בכל צורה אפשרית.
גם חתן יוצא מחופתו וגם כלה יוצאת מחופתה,
לפתע יש הבדלים בין חובות וזכויות של האשה והגבר?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2009 16:38 |
|
| |
לא הבנתי את הציווי של מסרת הנפש לגבי כמות ואכות . אפשר לבדוק את זה . לדוגמא האם בעלי חשב מוסר נפש כשהוא מעביר זקנות את הכביש ,או כשהוא יתנדב לעמוד בגבול עזה . האם יש מידה לעניין מי קובע מה מתאים ומי קובע מה לא מתאים לגבי מסירת נפש. האם בעת צרה לא כולם מחוייבים להשתתף בצרה . או שאפשר להעמיד זאת שכל אחד יקבע לעצמו מה מתאים לו לעשות בעת אום על המקום הה . אם כך אז למה אנחנו אנחנו לא יוצאים כולנו להגן על המדינה הרי חתנים וכלותכבר יצאו? מי אמר שעכשיו זקקוים לתהילים שלי יותר מאשר אם הייתי מחליפה גננת נצורה בשדרות ומפעילה לה את הגן. מתי כל הציבור צריך לצאת למלחמה. מי ראוי שישאר ללמוד על הסטנדר במסירת נפש. איך ניחנת מסרות נפש לימודית . האם על פי שעות לימוד . על מי נושאי לימוד. מה עושים עם כל זה?
.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2009 16:40 |
|
| |
התבהרות, אין שום קשר לארץ ישראל, ובקושי לעם ישראל.
זוהי מסירות נפש כמו שמוצאים בכל עם שאויביו מנסים לפגוע בו, והוא מתעצבן ורוצה לנקום ולחסל, ואולי גם סתם לפתור את הבעי.( בד"כ כשיש מסירות נפש זה לא בשביל לפתור את הבעיה אלא מתוך העצבים של הגולנצ'יק על אלו שמנסים לירות על אזרחי ישראל).
על כן, חבל על כל המטפיזיקות שהקוקניקים מוצאים בכל חייל בצה"ל. אין שם שום דבר מכל זה, והכל אינו אלא התבוננות (של הקוקניק המצוי) במראה. הוא רואה את עצמו בתוך כל סביבתו.
הצבא האמריקאי והצרפתי וכל צבא אחר, מוסר את נפשו באותה מידה למען האינטרסים של העם שממנו הוא בא, ובעיקר למען החבר'ה שלו שנלחמים סביבו (כפי שמורים מחקרים שנערכו בעניין זה), והוא הדין גם בצה"ל. זה הכל.
וכל זה לא נאמר כדי למעט משהו מהחוב ומהכרת הטובה וההערכה כלפי החיילים. רק פשוט יש להוציא את המטפיזיקות מהתמונה. הן פשוט לא שם, וכדאי להכיר בכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2009 16:47 |
|
| |
מיכי מנין לך שהם לא שם?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2009 16:50 |
|
| |
לצאת למלחמה אחרי החופה זה עצבים של גולנצ'יק. או שאני צריכה שיחזירו לי את דמי הלימוד בשיעורי אמונה ,תורה .סמינרים ,ספרים ושחנשי,ם. או שפיספסתמשהו בגדול . מישהו מאיתנו טועה. אני אשבר מאוד אם זו תהיה אני .
אין בחיילים האלה מסירות נפש עילאית של צבא ישראלי .?מוסרי הודי.
מה כולם שם חמומי מח ללא אבחנה בצידקת הדרך להגן על הארץ הזאת.
אחזור מאוחר יותר מוטב שתחשוב על תשובה נאותה
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2009 16:57 |
|
| |
התבהרות בדמי הלימוד נדון בהזדמנות אחרת. כפי ששמת לב אני לא בדיוק מבית המדרש של מיכי, אך כמה מילואימניקים היו במלחמות העולם? כמה אבות ואמהות היו במלחמת ארה"ב נגד עירק?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2009 17:06 |
|
| |
מעניינת אותי השאלה הפילוסופית - היאך אדם מוסר את עצמו למות למען אידיאל כלשהוא החשוב בעיניו, כגון חייל בקרב. אם אדם זה מאמין בהשארותה של הנשמה, ובשכר המצפה לו בעולם הבא, ניחא. אבל אדם היודע כי הוא חי רק פעם אחת, אתאיסט גמור, היאך זה מוצאים אנו במשך כל הדורות, ובקרב הרבה תרבויות, את הנטיה האנושית להקריב את היקר מכל לאדם, את חייו, את ההזדמנות היחידה שלו לקיום עלי אדמות, למען מישהו או משהו אחר?
האם זהו משהו אינסטינקטיבי אצל האדם, מעצם האנושיות שלו, בדומה לחיות מסויימות (למשל נקבה המקריבה את חייה למען להגן על גוריה)?
כמובן שתמיד יהיו משתמטים, גם אצל החיות האמא לפעמים בורחת ומצילה את עצמה, ומפקירה את גוריה. אבל מעשה זה ייחשב ללא מוסרי בחברה.
ומחשבה עלתה בראשי ברגע שכתבתי מילים אלו לעיל, האם התורה אכן מצרפת את נפשו של האדם, האם הודות לתורה הוא הופך לאדם מוסרי יותר? האם ההשתמטות המסיבית של הציבור החרדי משרות צבאי, האם זה מוסרי? אנשי השמיים בתורה?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2009 17:14 |
|
| |
לא, זה לא מוסרי. אבל כמובן שיש הצדקות רבות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2009 17:26 |
|
| |
רבנו מיכי
ההבדל בין החייל הצרפתיו האמריקאי והאנגלי לישראל, הם לא נלחמים על קיומם, אפ יפסידו בקרב הזה יחכו לקרב אחר.
אם אנחנו נפסיד את הקרב פעם אחת. נחכה עוד אלפיים שנה, אולי לקרב הבא.
התבהרות.
ההשואת והדוגמאות המוסריות ומסירות הנפש שלך- למלחמה שלנו,
או שאצלי המחשבה לא בהירה-- או שאצלך ההתבהרות לא התחילה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2009 18:03 |
|
| |
אני חושבת על הבן שלי, בן ה-11, שדי ברור לו שהוא לא הולך לצבא. כשאני זורקת אמירות כמו, כשתהיה בן 18 תתגייס, או מה תרצה לעשות בצבא, הוא מושך בכתפיו. גם בכלל לא ברור לו שהוא ישב וילמד תורה. זה לא בגלל שתורתו תהיה אומנותו שהוא לא ילך לצבא, אלא כי לא הולכים לצבא, ככה זה בסביבה שלו. ואם צריך, אז עושים איזו תוכנית קצרה של אברכים, אלו שרוצים לעבוד. אלו הן הנורמות החברתיות שאני חושפת אליהן את הבן שלי, והדברים מוכרים לנוכחים.
אם אלו הם דברים לא מוסריים, ואם חשוב לי כי בני יהיה אדם מוסרי, האםחלה עלי החובה להרחיק אותו מה'שכן הרע', ולקחת אותו למקום שבו האוירה מוסרית יותר? שבה הוא יחונך על ערכים של מסירות הנפש על ערכי הכלל?
האם השהות בחברה תורנית חרדית היא לא מוסרית?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2009 18:09 |
|
| |
החיים הם עיסקאות חבילה. בכל חברה יש דברים מוסריים יותר ומוסריים פחות. תחליטי איזו חבילה את מעדיפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2009 19:38 |
|
| |
לעוף
האם השהות בחברה תורנית חרדית היא לא מוסרית?
בהחלט לא מוסרית- לא מוסרית בעליל. כי כל המוסר מצוצם בלחיצת יד לאשה, ובאוטובוס למהדרין,
האם יש דבר פחות מוסרי מקיפוחם והעלבתם של בנות בית יעקב בית רבקה הקטנות, שכל חטאם שהם לא אשכנזים.
האם יש דבר פחות מוסרי מזה, שחברה שלמה מתחמקת משרות , ומחובותיה לחברה שהם חיים בה, ונהנים ממוסדותיה?
להשוואת את המוסר של להעביר זקנה את הכביש, עם המוסר של להגן ולהלחם למען המולדת????? זה מוסרי? זה הגיוני?
וזה קמצוצ מחטאי החברה הזו. שכולנו מכירים אותה, וכלנו משלימים אתה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|