'האגדות המשבשות את הדעות'

בוגי



צריך להיזהר. שלא נראה כמי שמחפש ללמוד על מנת להקניט, שהרי זה אחד מסוגי האפיקורסים.


אבל אם כוונתנו להזהיר מפני הטעות, יש בכך מצוה רבה, וכך נהגו רבותינו מאז ומעולם.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

'כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם' - בבא מציעא נט

יענטע


ואולי מוטב להביא:

האמהות היו גדולות בנביאות מן האבות. ולכן צריך שכל גבר ישמע בקול אשתו?
כבר שמעתי כאלו הסקים בעבר, ולא רק מנשים...

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לא התכוונתי לקצן אלא לאזן ובדיוק המקרא 'כל אשר תאמר שרה שמע בקולה' ומאמר חז"ל על עצתה הטובה של אשת און בן פלס, מוכיחים כי המאמר שהזכרתי אינו אלא ביטוי שצריך גם להיזהר מעצה שאינה הוגנת ולא ללכת בעיוורון אחר עצת האשה.

זו היתה דוגמא אופיינית למאמרים שאם לוקחים אותם כפשוטם, הם משבשים את הדעות וכפי שאומרים בשם שייקספיר שגם השטן יכול להוכיח את אענותיו על פי המקורות.

סליחה שחשדתיך...


ואני כמובן מסכים עם המסקנה הסופית. יש "חכמת נשים בנתה ביתה" ויש "כל השומע וכו' נופל לאן שנופל".


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

'הנוטע אוזן הלא ישמע היוצר עין הלא יביט' הוא מפסוק בתהילים, אבל גם בו יש להיזהר להבינה כראוי ולא להשוות את הא-ל לאדם.
פירושו הוא שהבריאה הזו שבה נטועה אוזן שומעת ועין רואה, סביר שגם בה נקלט הנשמע והנראה ושקליטה זו גורמת לתוצאות.

כבר כתב אחד המפורסמים ביוצרי הקבלה של הדורות האחרונים כי הפסוק "מבשרי אחזה א-לוה" מלמד אותו כי אם יתבונן במבנה גופו, ילמד על "מבנה האלהות", על פי שיטתו.

הפשטות בפסוק של איוב, עד כמה שהבנתי, היא שאיוב אומר כי הוא רואה את גודל ההשגחה והחכמה שבבריאה בתיפקוד של מערכות גופו. אותו מחדש שיטות בקבלה סבור כי איוב מרמז כאן כי עולמות אלהיים של מעלה בנויים בהתאמה לגוף האדם. כי גוף האדם נברא כך שישקף עולמות אלהיים של מעלה.

גם דברי הרמב"ם לא הועילו כדי לסתום את הפרצה של ההשתוקקות לחזות בסודות של מעלה, גם במקום שאין סודות כאלו.


(1) רמב"ם יד החזקה - הלכות יסודי התורה פרק א (מתוך התקליטור של די.בי.אס)
כיון שנתברר שאינו גוף וגוייה יתברר שלא יארע לו אחד ממאורעות הגופות לא חיבור ולא פירוד לא מקום ולא מדה לא עליה ולא ירידה ולא ימין ולא שמאל ולא פנים ולא אחור ולא ישיבה ולא עמידה ואינו מצוי בזמן עד שיהיה לו ראשית ואחרית ומנין שנים ואינו משתנה שאין לו דבר שיגרום לו שינוי ואין לו לא מות ולא חיים כחיי הגוף החי ולא סכלות ולא חכמה כחכמת האיש החכם לא שינה ולא הקיצה ולא כעס ולא שחוק ולא שמחה ולא עצבות ולא שתיקה ולא דבור כדבור בני אדם וכך אמרו חכמים אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה ולא עורף ולא עיפוי:
(יב) והואיל והדבר כן הוא כל הדברים הללו וכיוצא בהן שנאמרו בתורה ובדברי נביאים הכל משל ומליצה הן כמו שנאמר יושב בשמים ישחק כעסוני בהבליהם כאשר שש ה' וכיוצא בהן על הכל אמרו חכמים דברה תורה כלשון בני אדם וכן הוא אומר האותי הם מכעיסים הרי הוא אומר אני ה' לא שניתי ואילו היה פעמים כועס ופעמים שמח היה משתנה וכל הדברים האלו אינן מצויין אלא לגופים האפלים השפלים שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם אבל הוא ברוך הוא יתברך ויתרומם על כל זה:

כך כתב רבנו הרמב"ם, אבל אי אפשר לכלוא את רוח האדם המשתוקקת להשיג מה שאינו בר השגה. וכך נולדים במחשבה - במחשבת האדם ודמיונו -עולמות עליונים, ומה שמתרחש בהם...


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

"מבשרי אחזה אלוה"

מאת"רבי נחמן מברסלב

"וצריך כל אדם לרחם על בשר הגוף, להראות לו מכל השגה שהנשמה משגת, שהגוף ידע מזאת ההשגה. בבחינת: " ומבשרך לא תתעלם" (ישעיה נח) מבשרך דוקא.כי הנשמה של כל אדם רואה ומשגת תמיד דברים עליונים מאוד, אבל הגוף אינו יודע מהם...
על ידי הגוף תוכל לזכור ולעלות לתענוגים שלה.כי מאחר שהגוף גם כן טוב וכשר, אין הוא נלכד בתענוגים,ועל כן תוכל הנשמה לחזור על ידי עינוגי הגוף למעלתה. וכן על ידי ההתרשמויות שיש בגוף, על ידי הארות שהאירה בו הנשמה מקודם, תוכל עתה לזכור ולעלות ולחזור למדרגתה.וזה בבחינת"מבשרי אחזה אלוה" , מבשרי דווקא"

איקה

המקור שהבאת מעניין מאד. לא היכרתי את דברי ר' נחמן אלו, ואשמח אם תצייני מהיכן בדיוק הם לקוחים.

כמדומה לי שדברי ר' נחמן נסובים על יכולתה של הנשמה לחוות את הצד ה"רוחני" של החיים, ולא על תרומת הגוף או תפיסת הגוף לעיצוב מה שאנו יודעים על "עולמות עליונים".

על כל פנים, המקובל המחדש שהזכרתי קודם חי הרבה לפני רבי נחמן, והוא למעשה מבשר את הזמן החדש בקבלה. הכלל שהבאתי מדבריו הוא אבן יסוד בשיטתו.
כמובן, ניתן לטעון - וכך טענו - שיש להבין את דבריו שהם על דרך הסוד ואין בהם שום צל של ריבוי וגשמות, אבל בעניותי איני מבין כיצד ניתן להחזיק בטענה כזו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו