א. וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן-יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה.
בפרק זה נקרא גדעון רק בשמו 'ירובעל', לעומת הפרקים העוסקים במעשיו שלו, בהם הוא נקרא בעיקר בשם נעוריו 'גדעון'. ייתכן שהדבר בא לרמז על כך, שכל שמות הדמויות בפרשתנו, אינן אלא כינויים מאוחרים על שם מעשיהם. להשלמת הסדרה, מופיע גם אבי הגיבור בכינוי גבורתו ולא בשמו הפרטי.
אבימלך. אין צורך לבאר את מהות שמו. אף הופעת שמו בפרק הקודם מרמזת על היותו כינוי, 'וישם את שמו אבימלך'.
יותם. הוא דמות היתום, המבכה את חורבן משפחתו כולה.
געל בן עבד. אשר געל ומאס בעבדות ושעבוד לאבימלך.
זבול. הפקיד היושב בבית הממשל אשר בעיר, מטעם ראש השלטון הירא לבא בה.
מעניין לציין, ששני שמות בשושלת גדעון, הם שמות המופיעים לאחר דורות רבים בשושלת מלכי בית דוד במיקום דומה. אביו של גדעון נקרא יואש ובנו נקרא יותם. יואש המלך היה אבי סבו של יותם, המלך המולך בחיי אביו, כיתום חי.
ב. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ-יִשְׂרָאֵל, אֶל-גִּדְעוֹן, מְשָׁל-בָּנוּ גַּם-אַתָּה, גַּם-בִּנְךָ גַּם בֶּן-בְּנֶךָ: כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ, מִיַּד מִדְיָן.
המונח 'איש ישראל' מופיע רבות במקרא. בספר שופטים הוא מופיע רק בשתי פרשיות: בפרשת גדעון ובפרשת פילגש בגבעה בסוף הספר. ההסבר לכך ברור. איש ישראל הוא ביטוי של אחדות, של עם מלוכד, מה שלא מאפיין את תקופת השופטים. בימי גדעון היתה התעוררות לאומית, אחרי כמאתיים שנה של התנחלות שבטית, שבט שבט ועלילותיו. אמנם גם במלחמת גדעון מדובר בכמה שבטים בלבד, מהר אפרים צפונה, אך המונח 'איש ישראל' מלמד שהיתה מגמה של לאומיות כוללת. יתכן שאיש ישראל הוא בהנגדה לאיש יהודה, שבכל הדורות היוה חטיבה נפרדת, כמו במעשה שמשון ואפילו בימי מלכותו של שאול. יהודה, שמעון ובנימין מהוים את קבוצת שבטי הדרום ומנותקים במידה מסוימת מההויה הצפונית, של שבטי יוסף, יששכר וזבולון, אשר ונפתלי ובמידה משתנית גם דן.
התעוררות זו באה לידי ביטוי, כאשר איש ישראל פונה אל גדעון ומבקש שיטול על עצמו לראשונה את כתר המלכות. גדעון מסרב מתוך תפיסה רוחנית, השוללת מלוכה על עם ה' ורואה בה צמצום מלכות ה' יתברך.
אבימלך בנו, מבקש להפוך את ויתורו של אביו ונוטל לעצמו בתחבולות ותוך שימוש בחבורת שוליים, את העטרה. לאחר מותו ראו איש ישראל את שאירע, וילכו איש למקומו, לשבטיותו. רעיון המלוכה ירד מעל הפרק לעוד כמאתיים שנה. בסופו של דבר, תחת להקדים את זמן המלוכה, גרם אבימלך במודל המלוכה הכושל שהקים, לדחות את כל העניין לזמן ארוך.
ג. מַה-טּוֹב לָכֶם הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל אִם-מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד.
מספר הבנים – שבעים – סמלי הוא מאוד. אבימלך מבקש להיות אבי המלכות בישראל. הוא הראשון בהסטוריה של עם ישראל, המעז ליטול לעצמו עטרת מלוכה ולשלוט על 'איש ישראל' בניגוד לקודמיו שהושיעו שבטים אחדים ולא העלו על דעתם נטילת ממשלה. אין צריך לומר, בניגוד גמור ובוטה לאביו, אשר דחה בתוקף את הצעת 'איש ישראל' למשול בהם הוא ובניו.
כנגד אותה ממשלה של איש אחד, עומד המודל שהתייסד על ידי משה רבנו מפי הגבורה – 'אספה לי שבעים איש מזקני ישראל'. שבעים איש המושלים בעם, מחזירים את השומעים לימי זקני ישראל, אשר נבחרו מתוך שבטי ישראל ובידיעתם והסכמתם. מידה ידועה של שלטון העם – דמוקרטיה.
אבימלך במודע מציב את המודל החדש שלו, מול המודל של גוף רחב יותר ונתון להשפעת העם. הוא מצליח לפתות את אחיו בני אמו, שטובתם האישית תגבר, אם יהיו הם קרובים למלכות דיקטטורית, מאשר אם יחלקו את השלטון עם כל העם לשבטיו.
ד. הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ.
יותם מספר על ממלכת העצים, איך מתוך יוזמה נכונה וחיובית, התדרדרו למצב סופני זה, של מלך דוקרני המהווה איום על הלבנון כולו, וסופו שלא יוותר ממנו גם מה שהיה לו לפני הנסיון לאגד את הממלכה.
את מי מאשים יותם? ברור שהוא מציב את האטד בעמדה לא מוסרית מראש. הן האטד אין בו תועלת אלא להאחיז את האש המוצאת את קוציו ונאכל גדיש או הקמה או השדה כולו. אך האם האטד אשם?
העצים כשלו בבחירת המנהיג. לאחר שקיבלו את תשובתם המסרבת של עצי הפרי, לא שקלו את המשך כדאיות היוזמה וניסו לממשה בכל מחיר, גם במחיר המלכת מי שאינו ראוי ואינו מתאים. כאן יש ביקורת גלויה, על מי שאינו עוצר לחשב שכר מעשה כנגד הפסדו. אך עדיין אין כאן שלילת עצם הרעיון של המלוכה.
אולי מאשים יותם את עצי הפרי. יותם ממחיש את תוצאת סירובם, הבאה מחוסר רצונם להקריב את מטרתם הטבעית והצודקת כשלעצמה, עבור מטרה נצרכת אחרת. אילו היתה הגפן מזהה את הדחף הבלתי נשלט של ארזי הלבנון למשוח עליהם מלך בכל מחיר, אילו היתה התאנה מבינה, שמי שיבא במקומה יכלה את הממלכה כולה, אילו היה הזית מפנים, שהאסון הגדול הוא, כאשר המנהיג נאות להנהיג, משום שאין לו מה להפסיד, אין לו משהו מועיל יותר לעשות, מאשר למלוך, היו עצי פרי מלבבים אלו חייבים להתפשר עם דרישות המציאות.
אי לך ארץ שמלכך נער. אבוי ואוי לממלכה שבראשה עומד מי שבחר במלוכה כתעסוקה, כבילוי, כדרך היחידה להביא את עצמו לידי ביטוי.
_________________
-------
מאיר
