ששת ימים תעסוק בתורה וביום השביעי תשבות

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יט:

"אמר רב תנחום בר חנילאי לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד מי ידע איניש כמה חיי כי קאמרינן ביומי" 

תרגום:

אמר רב תנחום בר חנילאי: לעולם יחלק אדם את שנותיו לשלושה חלקים. בשליש ילמד מקרא, בשליש ילמד משנה ובשליש יעסוק בתלמוד.
שואלת הגמרא: האם יודע אדם כמה הן שנות חייו שיכול הוא לחלק את זמן לימודו לפי מניין שנותיו?
ומתרצת: לא בשנים יחלק את זמנו, אלא בימים.

מסביר רש"י על אתר:
"ביומי - ב' ימים מקרא וב' ימים משנה וכו' וכן כל שבוע ושבוע"

(ובקידושין דף ל רש"י לא פירט את סדר החלוקה, אלא כתוב שפי' "ליומי" הכוונה לימי השבוע ותו לא)


כלומר שני ימים מימי השבוע יעסוק במקרא, שני ימים במשנה ושני ימים בתלמוד. ומה בשבת?

אכן תוס' עה"מ פירשו שאין הכוונה לחלק את הימים בתוך השבוע, אלא "ליומי" הכוונה לחלק את היום עצמו לשלושה חלקים, והוסיף ר"ת שכיום שלומדים תלמוד בבלי שהכל בלול ('בבלי') וכלול בה - גם מקרא גם משנה וגם תלמוד - אין צריך לחלק את זמן הלימוד. כ"כ ברמב"ם מובא שאדם צריך לחלק זמן למידתו לשלושה חלקים.

אך מפירוש רש"י קשה, דמה לו לפרש ולפרט חלוקת ב' ימים לכל שליש, הרי ודאי ידע רש"י שבשבוע שבעה ימים ולא ששה, ואעפ"כ הוסיף "וכן כל שבוע ושבוע" היינו שזהו מחזור שבועי הכולל ששה ימי לימוד מתוך שבעה ימים קיימים.

וביום השביעי?!

_________________

מ. זוהר

רבי יעקב עמדין כותב כי  אדם שלומד כל השבוע,---- בשבת יש  ללמוד פחות.

תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 03/03/2009 10:22:38

מופיע גם בח"ח. אבל השאלה היא מדוע כל אלו לא מביאים ראיה כל כך מוחצת מכאן?

מודה באשמה ביקרתי בח"ח לפני הרבה זמן שלש פעמים, בפעם ראשונה שהיה גם הפעם האחרונה, וזה גם היה פעם אחת יותר מדי.

מעבר לרמז שכתבתי בכותרת האשכול "וביום השביעי תשבות" - פרפרזה על הפסוק בתורה, לא העליתי שום הצעה לאי לימוד תורה ביום השבת.

אולי דווקא היום המיותר בשבוע הוא יום שלישי או רביעי, הרי רש"י לא כתב באלו ימים?

שאלתי כאן היא עקרונית. הרי בטבע העולם מבריאתו נברא שאדם צריך יום בשבוע לשבות ולנפוש. לכאורה גם מי שעמלו בתורה צריך זמן לנפוש מהעמל וכפי שהביא מרחביה מהמאירי במס' שבת (אמנם "ומתענגים" יש לפרש בצורות רבות ולאו דווקא באי לימוד, אולי דווקא הלימוד בשבת הוא העונג למי שכל ימי השבוע ג"כ עוסק ועמל בתורה), וירוחם הביא מקורות למנוחת המחשבה.

ירוחם הבין זאת כפשוטו וסבר שאין בשבת ללמוד כי צריכים אנו מנוחה מהמחשבה ביום השביעי - "וינפש". ומה אם אדם שמבמשך השבוע לא עסוק בתורה, האם צריך להמשיך ולנפוש בשבת ממחשבת לימוד? או שמא המנוחה היא רק לאדם העמל בסוג עמלו, כלומר אם לא היתה מצוה אובייקטיבית של שמירת שבת ול"ט מלאכות, מי שכל השבוע לא עוסק בהן בשבת אם יעשה מלאכות לא יחשב כמי שלא נח?
האם לימוד התורה וטורח המחשבה מכך, היא פעילות הסותרת את מנוחת השבת באופן אובייקטיבי?

צענע הבינה שבשבת אין להקבע עם צורת לימוד רגילה, אלא כל אדם יתענג במה שהוא חשק, כלומר גם בלימוד התורה, רק לימוד של עונג שבו לא מחוייבים לכללים המוכתיבים כל השבוע.

ר' מיכי הבין את רש"י כמשל בעלמא ולא דק בחלוקת הימים. כלומר:
א. רש"י לא מדוקדק בדבריו - דבר מעט נדיר לכשלעצמו.
ב. אין כל עניין במנוחה מלימוד התורה. האם אין עניין בלימוד בסדר שונה בשבת מכל ששת הימים?


[ירוחם, ר' מיכי, יש מקור לר"י עמדין או אפילו לינק לבח"ח?]

_________________

מ. זוהר

מאיר

המקור ליעב"ץ  הוא בסידור שלו, הספר בביתי -אם תתעקש אמצאה לך את הדף .

המנוחה בשבת אינה מנוחה מעמל ועבודה, אנו מקיימים את השבת כי- ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השבעי שבת וינפש.

האם אלוקים נפש מכיון שהיה עייף מהעבודה? ולכן אנו עושים את ההשואה הזו? האם בשבת אסור להעביר שולחן כבד מחדר לחדר לצורכי סעודה, בגלל האורחים? האם אסור לקחת ספרים כבדים לחדר אחר ? וכו'.

השבת הוא לא לעסוק במה שאתה עוסק כל השבוע, כפי שרש"י מסביר

מעשה באחר שהיה מהלך על הסוס בשבת
והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו...

ירוחם, לא נעים לי.
כשאני כותב בח"ח כוונתי היא 'בחפץ חיים' (או במשנה ברורה, במקרה זה), ולא ל'בחדרי חרדים', שבהיכלם איני נוהג לבקר.
טוב שאיני יכול לומר שאתה רואה כאן מהרהורי ליבך, יען כי נאמנה עליי עדותך שגם אתה אינך נוהג לבקר שם.

שו"מ אצל הרב אליעזר מלמד:

והובאו בירושלמי (שבת פט"ו, הלכה ג') שתי מימרות שנראות לכאורה כסותרות: "רבי חגי אמר: לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ושתייה. רבי ברכיה אומר: לא ניתנו אלא לעסוק בהם בדברי תורה". וההסבר לסתירה הוא שלגבי תלמידי חכמים, שכל השבוע עוסקים בשקידה בתורה, אמרו: "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה"; שאם לא כן, גם בשבת היו ממשיכים ללמוד בשקידה ובסיגופים, והברכה שהם צריכים לקבל משבתות וימים טובים - שהתורה והתפילה יהיו מתוך עונג ושמחה של מאכל ומשקה. ואילו לגבי אנשים שעובדים כל השבוע אמרו: "לא ניתנו אלא לעסוק בהם בדברי תורה", שכן עיקר החידוש של השבת לגביהם הוא שבנוסף לעניינים הגשמיים, שבהם הם עוסקים כל השבוע, עליהם להוסיף בלימוד התורה (עיין ב"י רפ"ח, א'). 

רב מיכי
אותי למדו  כשהמילה חמר מופיע בגמרא, איך יודעים להבדיל, מתי זה חמור ומתי זה יין

תלוי איפה החמר נמצא אם באוורוה זה חמור- ואם במרתף זה יין, את הח"ח מצאתי בהייד פארק.

ירוחם,

רש"י מסביר לא להרהר אחר מלאכה, האם לימוד התורה מוגדר כמלאכה? אומנות אינה בהכרח מלאכה.

הנקודה שאני מעלה באשכול היא שלימודו של אדם בשבת לא צריך להיות כלימודו בחול, אפשר במספר השעות, אפשר בנושאים אחרים ואפשר כדברי רבינו מיכי שציטט אך אני ממש לא סבור שאדם העוסק כל שישה ימים בתורה שיבטל מלימוד תורה בשבת.

האם לדעתך העוסק כל השבוע בתורה ('כלי קודש') ובשבת למד תורה ויבואו שני עדים ויתרו בו ויעידו בבי"ד שעסק בתורה בשבת כבחול, יסקל?!



איש ערבות,

א. כפי שכתבתי, יתכן שזה לא היה מסדר הלימוד הרגיל שלו.

ב. שמא התם הוי דבר האבד.

_________________

מ. זוהר