| נשלח ב-10/3/2009 01:28 |
 |
| |
הנהנתנות והשלכותיה
ז'ון ז'ק רוסו (1712-1778) היה אחד הפילוסופים המפורסמים בתקופה הקודמת למהפכה הצרפתית. רוסו תרם תרומה חשובה לא רק בתחום הפילוסופיה אלא לכמה תחומים תחומים נוספים, ביניהם: מוסיקה, סיפורת, חינוך, פילולוגיה ועוד. למעשה, תרומותיו של רוסו, יותר ממה שקידמו את המחקר בנושא מסוים, הן העלו מושגים – מושגים שאינם בהכרח חידושיו שלו – לתודעת הקהל המשכיל שממשיך לדון בהם עד היום. מושגים כמו חינוך מדעי, מהו אוטוביוגרפיה חושפנית, החוזה החברתי, חשיבותו של המדע, כולם חבים את הפרסום שלהם לרוסו. אחד המושגים החשובים ואולי החשוב שבהם שרוסו עצמו יחס לו חשיבות רבה בהשקפת עולמו, הוא היצור הנקרא "הפרא האציל". הפרא האציל הוא האדם הפרימיטיבי, הטהור והתמים, שלא הושחת על ידי התקדמות המדע והתרבות. לשיטת רוסו, המדע היא כח שלילי בחברה, לא רק שהמדע אינה מקדמת את האדם, אלא היא גם גורמת לניוון האדם הפרימיטיבי הטהור, ולשחיתות המוסר הנקי הקדמי. בכדי לבסס שיטתו ציטט רוסו דיווחים מנוסעים שהכירו ואף חיו בין שבטים פרימיטיבים. לדברי נוסעים אלו, שבטים פרימיטיבים החיים בתוך אקלים שופע מזון, הם מאושרים, מתנהגים באדיבות, ונמנעים ממלחמות ומריבות מיותרות.
תיאוריית רוסו, והצבתו את האדם הפרימיטיבי כאדם המושלם ביותר כבשו בסערה את דמיון הציבור האירופאי. בעקבותיו, הוקמו תנועות שניסו איך שהוא לנוע אחורנית בכדי להגיע לאדם הקדמי הטהור. הביקורות כנגד שיטת רוסו לא איחרו לבוא, והתמקדו בעיקר על האידיאליזציה שעשה רוסו לשבטים פרימיטבים, בעוד שהאמת לדברי מתנגדי רוסו היא ההפך הגמור. השבטים הפרימיטיבים מתאפיינם באכזריות, בחוסר שביעות, ובחוש מוסרי לקוי.
תיאוריית רוסו אינה מופרכת. ג'ורג' שאלר בספרו "שנת הגורילה" (The Year of the Gorilla) מתאר חייו במשך כמה חדשים בחברת כמה קבוצות של גורילות. לדברי שאלר הגורילה היא יצור נוחה, שבורחת ממריבות, ובדרך כלל חיה בשלום עם שאר חברי הקבוצה. גם מתי שקבוצה אחת נפגשת עם קבוצה אחרת, התקרית עוברת בשלום ללא מריבות על שטח או נקבות שנהוג היה לייחס לקופים אלו. שאלר מעלה את האפשרות שהאופי הנוח של הגורילה היא תוצאה של נוחיות חייה. הג'ונגל מספק כל צרכי הגורילה כמעט ללא טירחה. הגורילה קמה בבוקר, ורק צריכה להושיט את ידה בכדי למצוא אוכל. העשבים והעצים המהוים התזונה העיקרית של הגורילה, גם מספקים מקום נוח לשינה. וזה בעצם מה שהגורילה עושה כל היום, שינה ואכילה. אפשר בהחלט לקבל, שאצל הגורילה החיים הנוחים גורמים לאופי נוח. אבל אצל האדם, הדברים אינם כך, יהיה הטעם אשר יהיה.
היום כמאתיים וחמשים שנה אחרי רוסו, ניתן לכל אחד האפשרות לבחון את דברי רוסו. דומה הוא, שלעולם לא היה דור משופע כל כך עם כל טובה אפשרית כמו הדור שלאחר מלחמת עולם השנייה. היום, צריך לעבוד מעט מאד בכדי להנות ממכלול אפשרויות שאפילו פרעה, נבוכדנצר או אדריינוס לא הגיעו עליהם. אוכל, בגדים, נסיעות, מדור, מוסיקה ועוד, זמינים לצרכן של היום באיכות ובגיוון שבשום אופן לא ניתן לתיאור ממצה.
ואכן החברה המערבית היום משקפת יותר מכל תקופה אחרת את הפרא האציל. אלא שהפרא הוא אכן פרא ברמות מזעזעות, והאציל בחשך בא ובחשך שמו יכוסה. בכל תחום שהוא, ניכר שבן "התרבות" המערבית של היום נוהר שלא במודע אחרי אורח החיים של השבטים הפראיים. המוסיקה של היום, עם הקצב המודגש ובשלילת המלודיה מזכירה את המוסיקה הפרימיטיבית הקצבית. מבנה המשפחה – חמישים אחוז של הילדים היום גדלים ללא בית עם דמות אב ואם יציבה – דומה לשבטים פרימיטיביים, או ללהקות קופים, שבה החברה מגדלת את הילדים ללא יחס אינדיוידואלי מאת כל הורה לבנים המיוחדים שלו. גם הדרך שבו אנשים מקשטים את עצמם, עם ההדגשה והחשיפה המוגזמת של הגוף כגון פריטי לבוש מינימאליים, קעקועים וכדומה, דומה ביותר לשבטים פרימיטיביים כמו שיראה כל קורא נציונל ג'יאוגרפיק.
בד בבד גדל דור הסובל מאלימות וממחלות נפש ברמות שלא הכירו בתרבויות קודמות. אמיל דורקהיים (1858-1917) אף נזקק לחדש מילה בכדי לתאר את המצב הנפשי של רבים מאלו החיים חיי שפע, היא המילה אנומי (anomie). התרבות הנוכחית מוכיחה שרבוי השפע אכן הופכת האדם לפרא, אבל הפרא אינו אציל כלל וכלל, אלא נגוע בכל מידה רעה, משולל כל זיק של שאיפה רוחנית, אנוכי ואגואיסט להחריד! (אני מדבר פה דוקא על הפרא המודרני, לא על כאלה שבמודע בחרו להם אורח חיים שונה.)
למה רבוי השפע גורם לרגרסיה של האדם? לדעתי הסיבה היא כך. ובהקדם, היה לי חבר בישיבה, בחור נחמד בעל מדות בינוניות ומעלה. חסרון אחד היה לו, אם בכלל אפשר לקרוא לאהבת הממון חסרון. זרעון קטן של חמדת הממון קינן בקרבו שבא לידי בטוי בעסקאות קטנות שהיה מנהל מדי פעם. לאט לאט, הזרע שלח שרשיו, העלה גזע והפך לארז שבלבנון. חמדת הממון הלא מרוסן הכניע לאט אבל בבטחון טוטאלי את כל אופיו של הבחור. היום חוץ מכסף אין שום דבר אחר בחיים שמעניין אותו. כך גם נכון לגבי יצר הנהנתנות. ככל שאדם מתרגל להנות הוא מתמכר לתחושה. כמו התמכרות לסם שמצריכה מנה סדירה בכדי לשמור על יציבות, כך הנהנתן חייב רצף מתמיד של הנאות. אם האדם מתמיד בחיפוש אחרי הנאות, הרי שלאט לאט יצר הנהנתנות משתלטת על אופיו, ומכניעה כל שאר מידה טובה שאי פעם היה לו. זו היא הסיבה שאנו חווים רגרסיה של החברה המערבית. ריבוי האפשרויות להנות גורם שקשה מאד להשתלט על יצר הנהנתנות. ככל שנהנים יותר, כך צורכים יותר הנאות. מי שלא נלחם במודע ביצר הנהנתנות, הרי זמינות ההנאות תגרום שבסופו של דבר יתמכר לחלוטין ויהפך לנהנתן על כל המשתמע מכך.
נקוט האי כללא בידך:
לא משנה כמה האדם הוא טוב ורחמן מטבעו, אין נהנתן אחד בעולם שלא השאיר מאחוריו שובל ארוך של סבל.
אפשר להשתמש בהתחממות כדור הארץ (אם הוא אכן מתחמם) כמשל, הרי שאי אפשר להאשים אדם אחד שקונה לו מקרר חדש, או בוחר לנסוע ברכב במקום ללכת ברגל. אבל אם מכפילים מעשים זניחים אלו עשרות אלפי פעמים, התוצאה היא הרסנית לכדור הארץ. כך גם, כמעט ואי אפשר להאשים אדם פרטי בהנאה קטנה שחוטף לו מדי פעם. אבל מתי שקיימים עשרות אלפים אנשים שבוחרים להנות הנאות קטנות, החברה חייבת לשאול את עצמה מה תהיה התוצאה הכוללנית של מעשים זניחים אלו? ברגע שמדובר בנהנתנים כפייתיים, אז התשובה ברורה מאליה. אין ספור אנשים בגדו באימון חבריהם, התגרשו מבן או בת זוגם, התמרדו בהוריהם, רק משום שהיו צריכים לחוות עוד איזה הנאה חולפת ושולית. התוצאה של התנהגות זו, היא, כמו שאנו רואים, הריסת החברה בצורה מחרידה.
תבנא לדינא: פעם הבא כשמזדמן לידך איזו שהיא הנאה קטנה, תחשוב אם אתה מנטורי קרתא או מחרובי קרתא. ופעם הבא כשאתה פוגש בחבר שלך נהנתן, תחשוב לעצמך, כמה מסכן אדם זה, שהורס לעצמו ולאחרים ולא מצליח בכלל לעצור את עצמו. ואלו שלא מזדמן להם להנות מהחיים, במקום שהם יורידו לאבל ימיהם בבכי ובמספד, ישמחו שעדיין שמרו לעצמם צלם אנוש, ואח"כ ירימו קולם בתפילה ובזעקה שהקב"ה ישפיע רוח קדשו ממרום ויחזיר את כל הנהנתנים בתשובה גמורה (אבל ללא תשובת המשקל) בב"א.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2009 08:31 |
|
| |
שוטנג
אתה בטוח שלא טעית בתאריך?
יש אמת רבה בדבריך, אבל מאידך אם תבוטל או תצומצם הנהנתנות מערכת הכלכלה העולמית תקרוס ויהיה משבר יותר עמוק מהנוכחי.
עליך להגדיר גם מהי נהנתנות, האם היינו רוצים לוותר על מים זורמים? על חשמל? שיהיה לנו רק בגד אחד?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2009 08:59 |
|
| |
חזקה על פותח האשכול שכתב את הודעתו מתוך ייסורים, תיקן והגיה בחריקת שיניים וכשנחה דעתו שהיא מעומדת ומנוסחת כהלכה, נפלו פניו ואבד תיאבונו.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2009 09:29 |
|
| |
בעלבעמיו:
נהנתנות הוא כל דבר שמעבר לצרכים הבסיסיים של החיים. חפיסת שוקולד, ראיית סרט, שיחה עם אשה יפה רק לשם שיחה, ברוב המקרים, כל הדברים הללו אינם נצרכים בשביל לנהל חיים תקינים. אשה שיש לה שני זוגות נעליים, זה צורך בסיסי, אשה שיש לה עשרים זוגות, היא נהנתנית. וכמובן, כל מקרה לגופו.
באשר לקריסת המערכת הכלכלית, אינני כלכלן, אז אני לא יכול להביע דיעה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2009 09:36 |
|
| |
אם תיאוריית רוסו גרסה שנהנתנות = המנעות מלחימה, הרי שהוא צדק.
במדינות המערב השבעות אין מלחמות כבר עשרות שנים. האזורים מוכי הלחימה הם אלו שיש בהם מצוקה כלכלית, טריטוריאלית וקיומית, והנהנתנות אינה שולטת בהם.
מעניין שניתן אפילו לראות הקבלה בין מידת החשיפה של הגוף וכמות הקעקועים לנטייה שמאלנית ואי רצון להילחם, בעוד הציבורים הימניים יותר שמרניים באופיים, מסורתיים יותר ודוגלים יותר בלחימה, וכללית בראיית 'אנחנו' כטובים ו'האחר' כרעים. (הדבר נכון לא רק בישראל).
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2009 09:58 |
|
| |
אמבר25:
תיאוריית רוסו גרסה שנהנתנות פירושה אדם נעלה יותר. המציאות מוכיחה שההפך הנכון. לעומת מניעת מלחמה שבתרבות המערבית, יש לקחת בחשבון את האלימות המירבית במינון שחברות פחות מפותחות לא חוו. עיקר הסיבה למניעת מלחמות הוא בגלל הכוח הקטלני של הנשק היום.
זה שהציבור השמאלני לא רוצה לילחם אינו בא מעודף מוסר, אלא מעודף נוחיות, וחוסר אמונה בשום ערך אבסולוטי. האמונה במערכת ערכים והנכונות לילחם עליה, היא זאת שמחזיקה את החברה. אני שולל מכל וכל שהציבור השמרני נוטה להתייחס כאקסיומה ל"אחר" כרע. אם נקח את ארה"ב כמשל, הרי שהיא נכנסת למלחמות להגן על ה"אחר" רק מפני חולשתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2009 10:08 |
|
| |
צ'אוטנג
התייחסתי לאספקט 'אי הלחימה' בתורתו של רוסו. הגדרת מישהו כנעלה יותר או פחות אינה מקובלת עלי.
'זה שהציבור השמאלני לא רוצה לילחם אינו בא מעודף מוסר, אלא מעודף נוחיות, וחוסר אמונה בשום ערך אבסולוטי'. - בדיוק. נוחיות מובילה לאי רצון להילחם, כמו הגורילות. הרבה פעמים מצוקה כלכלית או טריטוריאלית מובילה לפיתוח כל מיני אידיאלים שלמענם נלחמים, למרות שלאמיתו של דבר הלחימה נובעת מרצון להרויח את המשאבים הנתונים במחלוקת.
'אם נקח את ארה"ב כמשל, הרי שהיא נכנסת למלחמות להגן על ה"אחר" רק מפני חולשתו.'
כן, כל עוד ה'אחר' הזה משרת את מטרותיה. הגנה על כוויית - בודאי. הגנה על הנטבחים בדארפור? אולי בפעם אחרת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2009 10:14 |
|
| |
אמבר25:
את לא מקבלת את זה שרוצח הוא שפל, ובעל צדקה הוא נעלה?
כל דבר שאדם עושה מורכב מסיבות ותת-סיבות. כניסת ארה"ב לכוויית נבעה גם מהצורך להבטיח שאיראק לא תהפוך ליצרנית הדלק הגדולה בעולם. זה שארה"ב נשארת בעיראק היום, הוא בעיקר מפני התחושה שאסור מבחינה מוסרית לתת לאזור להתדרדר לפשט ואלימות אין סופית.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2009 10:19 |
|
| |
לא. רוצח מאיים עלי ועל ילדיי, ובעל צדקה יכול יום אחד להיטיב איתי.
ולעניין הנהנתנות המדובר כאן - הנהנתן המערבי הקלאסי יתרום סכומים נדיבים לקרנות ועמותות הקרובות לליבו, ואילו לסגפן מהעולם השלישי סיכוי גדול יותר להיות רוצח.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2009 10:39 |
|
| |
אומר משהו נורא שמרני לכבוד פורים
הכל שאלה של מידה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2009 10:43 |
|
| |
אמבר25:
אנחנו לא מאכלסים את אותו עולם רעיוני. אין טעם אם כך, להמשיך לדון אם רוצח (היטלר, למשל) נחשב לאדם רע מבחינה אוביקטיבית.
מה שאמרת לגבי הנהנתן המערבי הקלאסי, את טועה. אין ספור מחקרים מוכיחים שדוקא הנהנתן יתרום פחות לצדקה מאשר השמרן. ובאשר לסגפן מהעולם השלישי, גם זה אינו נכון. נזיר בודהיסטי למשל, הופך לאלים דוקא מתי שהוא צורך הנאות, והאלימות מאפשרת לו להשיג אותם עקב אכיפת חוק לקויה במדינות אלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2009 10:45 |
|
| |
ומדוע המוסלמי הופך להיות שאהיד, בגלל הנאות שחסרות לו?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2009 10:57 |
|
| |
בעל בעמיו
כן. השייח'ים העשירים אינם הופכים לשהידים. הם שולחים את הצעירים העניים והמיואשים להתאבד, והם גורפים את הרווחים הפוליטיים.
שוטנג
זן בודהיזם היא תורה יחודית שמאפיינת רק חלק מסויים - ולא רובו - של העולם השלישי. רוב העולם השלישי מאופיין באלימות גבוהה שאינה מוכרת לנו, בעולמנו המוגן והמפונק.
לגבי תרומה, יש לחלק בין תרומה שסיבתה דתית - ואז היא יכולה לנבוע נטו מרצון לשכר בעולם הבא, לבין תרומה שאינה מסיבה דתית - שאקרא לה אלטרואיזם כהגדרה מקיפה יותר.
התאוריה המקובלת כיום גורסת שהסיבה העיקרית לאלטרואיזם (שקיים גם בבעלי חיים, אגב) היא רצון להראות על חוזק ושפע. יש לי כל כך הרבה משלי שאני יכול לתת גם לאחרים בלי להיות מוטרד. תיאור זה מאפיין אדם נהנתן, בין אם הוא שמרן באופיו או ליברלי.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2009 10:57 |
|
| |
בעלבעמיו:
כמובן שהכל ענין של מידה. לפעמים אדם חייב להנות בכדי לא להפוך לדכאוני וכמו שכתב הר"מ בח' פרקים. הטענה העיקרית שלי היא, שהנאה לשם הנאה, והרדיפה אחרי הנאות אלו, גורמת במישרין, אמנם אחרי תהליך ארוך, להריסת החברה.
אין שום קשר בין מצוקה כלכלית ובין הנטייה להפוך לשאהיד. השאהידים שנכנסו למגדלי התאומים, וכן אותם שהאידים שפוצצו את עצמם ברכבת התחתית בלונדון ובספרד, באו מבתים מבוססים. יש טענה שחברה פוליגמית גורמת לשכיחות שאהידים. זאת משום, שאין מספיק נשים בשביל הגברים, ועל כן הם מנסים מזלם בעולם שכולו טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2009 11:04 |
|
| |
אמבר25:
נדמה לי שאת שוב מדברת מהשערות, וללא שום מידע מבוסס. העולם השלישי, מאופיין באלימות בגלל חוסר אפשרות לאכוף את החוק. אין כאן שום קשר לשאלה של הנהנתן מול הסגפן. בכדי לבסס את טיעונך את צריכה להוכיח שהאלימות בעולם השלישי מקורה דוקא בסגפנים שבעולם השלישי. זה כמובן לא עשית.
מה שדברת על תרומות וכדומה, פשוט מוטעה. השמרן תורם לצדקה דוקא משום שהוא מרגיש חוב מוסרי. למשל, מחקר בארה"ב גילה שהיהודים הדתיים תורמים לארגונים נוצריים, כמו בתי חולים ואוניברסטאות, יותר מאשר יהודים ליברלים. כמו כן, היהודי החרדי שמפריש מעשר, אינו עושה זאת בגלל שהוא צריך להראות על חוזק ושפע. הכסף שהוא מפריש יכול לשמש לצרכים בסיסיים בשבילו ובשביל משפחתו. הוא עושה זאת דוקא משום שהתורה מחייבת אותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2009 11:56 |
|
| |
כמה הערות
.
1.
תאוריית "הפרא האציל", מנוגדת בתכלית לתפיסה היהודית של "יצר לב האדם רע מנעוריו". לפי התאוריה של רוסו, האדם נולד מושלם, ואז משחיתה אותו התרבות האנושית. לפי היהדות, נולד האדם בעל יצרים, ומטרת מערכת הריסון היא לעדן ולשפר את מצבו. לגרום לו להתאפק ולא להתנהג כחיה, כפרא.
2.
רוב העולם כיום אינו עשיר ושבע. זו רק נקודת המבט המצומצמת שלנו, הגורמת לנו להתעלם מרוב אוכלוסיית העולם. תושבי רוב מדינות אפריקה, תושבי מדינות "הפריפריה", שאינם נהנים מכל אותם מנעמים המתוארים לעיל.
3.
החברה המערבית היום, בניגוד מוחלט לדברי פותח הדיון, אינה דומה לפרא האציל. זה עיוות דברי רוסו לגמרי. האדם המערבי חי לגמרי בתוך התרבות החומרית והרוחנית שלו, רחוק אלפי שנות התפתחות חברתית וטכנולוגית מהפרא הטהור, זה שטרם הושחת על ידי הכסף והטלויזיה. אגב, נתונים כמו 50% מהילדים גדלים ללא דמויות הורים יציבות, ראוי לה שתסתמך על משהו שהוא מעבר לאחוז האלכוהול בויסקי של סעודת פורים. מה המקור לטענה מרחיקת-לכת זו?
4.
ההנחה שריבוי השפע הוא הגורם לריבוי האלימות, טעונה הוכחה. יש תצפיות רבות מתולדות המין האנושי המוכיחות שלאו דוקא השפע הוא הגורם. חוקרים אחרים יצביעו על הצפיפות במרכזים האורבניים הגדולים כעל גורם מרכזי לגידול באלימות, כמו גם על השפעות תרבותיות אחרות, משעמום ועד פערים סוציואקונומיים הולכים וגדלים. האם בעיר אמריקאית ממוצעת, ילדי העשירים אלימים יותר מילדי העניים בגלל שהם זוכים לשפע רב יותר?
5.
בשבח הנהנתנות:
לו סגפנים היו אבותינו, עדין היינו חיים בחברה אגררית פרימיטיבית, ולא היינו יכולים לנהל דיון כזה באינטרנט. המוטיבציה הגבוהה ביותר להמצאות ולהתקדמות הטכנולוגית היא הנהנתנות. לולא הדחף הנהנתני, עדין היו סוחטים שמן בבית הבד של הקורה, ולא עוברים - כפי שקרה בתקופת המשנה - לבית בד של סחיטה באמצעות בורג. לא היו בונים בתים אלא ממשיכים לחיות באוהלי בד, ותמותת התינוקות היתה ממשיכה להיות גבוהה באופן מפחיד - כפי שהיא היתה בתקופה בה עדיין היינו פראים אצילים.
|
|
|
|
|
|
