| נשלח ב-18/12/2002 03:00 |
 |
| |
קבלת ההחלטות
למיימוני תודה על עצתך, ותודה למגיבים באשכול הקודם.
קבלת החלטות כדבריך הוא נושא רחב.
אני מציע אם כן לצמצם אותו לתחום התת הכרתי.
כאשר אנו בוחרים בחירה ללא סיבה, או אהבה שאינה תלויה בדבר בנוסח "ורות דבקה בה".
או מי שעשה שינוי רציני בחייו כגון שעבר ממחנה למחנה, שמאל ימין, דתי לא דתי וכדומה, או מי ששוכנע בדבר שלא רצה בו.
אם נשחזר את התהליך יש סיכוי שנבין כיצד הדברים קורים בנפשנו, ואולי נגלה טפח על נפש האדם בכלל.
את החלק שלי אכתוב ב"נ בפעם הבאה כשיהיה לי רעיון יותר מסודר.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2002 19:55 |
|
| |
הסדר הוא: אזב"ר -
אחדות; זיהוי; בחירה; רצון
ידיעת אחדות היא ראשונית בדעת האדם וכל שיבחר הוא לאחד מתאימים ברמה זו או אחרת. כאשר דעתו עדיין שלטת על כל הנכלל בה, הרי יבחר את האחדות השלמה מאליו [שבועת יום הלידה].
משנחלש לחלוש על כל ידיעותיו [חטא עץ הדעת] תתפצל דעתו לשני קריטריונים אחדות שלימה יותר הדורשת מאמץ או שלימה פחות הנוחה יותר.
בכל אופן, זיהוי אחדות והתאמה המאפשרת ליצור אותה, הוא התנאי לבחירה. זאת אומרת שיש סיבה לבחירה.
בעקבות הבחירה נולדת מרוצת הרצון המריצה את האדם לפעולה.
למרות שזיהוי אחדות הוא סיבה לבחירה, ישנו ספק כאשר האדם נפגש בצדדים שקולים, אם יכול לבחור ללא הטיה זהותית לאחד הצדדים כפי שהתבאר באורך באשכול "בחירה חופשית".
מקור לאשכול זה בדברי אבטליון ומיימוני באשכול קודם.
תוקן לינק
תוקן על ידי עצכח ב- 13/11/2007 14:52:50
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2002 13:12 |
|
| |
שלום ווטו.
אודה לך אם תרחיב את הרעיון, שנראה קצת ככתב חידה. ברשותך מספר שאלות.
האם ה"נוסחה" שלך מתייחסת לכל סוגי ההחלטות והמחליטים?
האם לדעתך זה גם תהליך הטמעת ערכיו של האדם?
אחדות היא ראשונית וכו'. והלא יש אתאיסטים ודואליזם והיוונים שהם רבי אלילים.
מה פירוש "שבועת יום הלידה" והרי ילד עד גיל 7 ואולי הרבה יותר שעובר למסגרת אחרת יישנה בהתאם את ערכיו למרות "השבועה"?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2002 19:11 |
|
| |
אבטליון
אני מבין את הדברים כך:
אחדות: האדם נולד וחי לעולם בתחושתו היסודית את שלפניו, כחטיבה אחת מאוחדת ברצף של קיום - "הווה", כלומר הכל קיים ואין שני קיימים, נמצא כי מבחינה זו הכל אחד.
מעתה: החטא בא בהתעלמות מכוונת או בשגגה, מנתון חשוב. חוויית הכל כאחד אינה מעלימה ואינה מוציאה מתחום הדעת שום פרט, מהיותו זמין להתחשב בו.
נמצא כי אם כל חטאת היינו חוסר מיקוד המתאים לידע הבסיסי - קרי: חוסר מיקוד אחדותי.
זו היא השבועה המלווה כל אדם, כלומר תת ההכרה הזו של ההכרה הבסיסית זועקת לו, אל תחטא.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2002 19:25 |
|
| |
אבטליון יקר,
סלח לי, אבל ה"קצרצרת" היא מחלה כרונית אצלי, אך על ידי סטימולציה של שאלותיך אשתדל להתגבר.
תודה ליהוסף שהקל עלי את המלאכה.
ובכן ה"נוסחה" מתייחסת לכל סוגי ההחלטות והמחליטים, כי היא ההגדרה הפשוטה של תהליך "הטמעת ערכיו של האדם" כלשונך, המבוססת על האחדות המושרשת ביסוד דעתו. [הבחירה ברע, יש בה סה"כ גם אחדות אבל מצומצמת יותר מחד ומאידך אינטנסיבית יותר - נידון באשכול "בחירה חופשית" ובאשכול "חטא עץ הדעת".
שאלתך על האתאיסטים והאליליים, לא כל כך הבנתי. כמובן שכל האלהה היא יצירה מלאכותית למען החזקת רעיון האחדות של "הווה" כולו. עניין זה נידון באורך באשכול השם.
הבעיה עם האתאיזם היא חוסר ענווה, שאין הכרה שהכל הכל -גם דעת האדם- בלתי נפרד מ"הווה" אשר יש בו מכוונות ואחידות ושמהאחדות המושרשת בדעת, על כרחך ראוי לאדם להתאים את בחירתו לאחדות הווה.
פירוש "שבועת יום הלידה" הוא שכאשר אדם מגיע לעולם, הרי הוא חווה בעוצמה את זיכרון ההרמוניה של האחדות כאשר היה עובר ללא מפריע ופתאום הוא מוצף בידע חדש שעליו להתמודד עמו [נשימה, רעבון וכן הלאה לאורך ימים], אבל הוא נשאר עם נוסטלגיית האחדות. כך לומדתי פירוש "שבועת יום הלידה".
גם המשנה אידיאולוגיה, הרי עושה זאת בשם "התאמת אחדות". הוא יטרח להצהיר ולהסביר בק"נ טעמים איך האידיאולוגיה שלו היא המתאימה-האחדותית.
הדברים טעונים העמקה מרוב פשטותם [כפי שהעיר ויטגנשטיין].
סייעתא דהווה היתה לי לסדר בכתיבה ניתוח די מפורט של תהליך החשיבה הנוגע לנידון, באשכול "מבנה הדעת".
תוספת לינקים
תוקן על ידי עצכח ב- 13/11/2007 14:32:44
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/8/2004 13:18 |
|
| |
נידמה לי שיש דמיון בין התאוריה אליה הגעתי לבין דברי ווטו. אבל אינני מבין בינתיים את המונחים של ווטו.
ווטו - מה אתה חושב על דברי לגבי "השאיפה הרציונאלית" באשכול הסיבתיות שלונקק לעיל?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2004 07:55 |
|
| |
נכס"נ,
אני אכן רואה רב משותף ולכן גם חשיבות למילון מונחים מוסכם. נפתחו שני אשכולות בעבר, האחד שהביא לב_העמק מילון מידידנו מיכי [המשתתף בדיונים שלך] והאחד על מונחים בהם השתמשתי בפורום [מלבד לכסיקון עצכ"ח למונחי יסוד טיפוסיים לפורום]. באשכול הסיבתיות שהביא לינקז' הגבתי בקצרה, וכפי שציינתי לאחרונה, יעיל ונוח יותר הדיון באישי.
תוספת לינקים
תוקן על ידי עצכח ב- 13/11/2007 14:44:51
|
|
|
|
| נשלח ב-20/8/2004 10:25 |
|
| |
שמוליק_ג: היחס בין משפט פרטי לדעות עדים מומחים - נשלח ב-27/12/2004 11:36 - 1232775
אינני יודע פיזיקה מספיק, למדתי בקושי 2 יחידות בתיכון, את המבחן עברתי במקרה, ומאז אני לא זוכר שום דבר. שלושת חוקי המכניקה של ניוטון מתערבבים לי לגמרי עם תורת החשמל ועל הקשר בין מסה ומשקל אין על מה לדבר. יש פיזיקאים גדולים ממני.
אינני יודע כימיה מספיק, את טבלת היסודות אני מכיר בערך, את מבנה המולקולה אני זוכר במעומעם, וגם את מהות הקשרים אינני מבין. בשבילי קשר קוולנטי הוא בדיחה שנועדה לצחוק על מבטאו המיוחד של המורה שלימד אותי. יש כימאים גדולים ממני.
אינני יודע מתמטיקה מספיק, למרות שלמדתי בתיכון וקצת עסקתי באוניברסיטה, הצלחתי לפתור תרגילים רק יומיים אחרי המבחן, ואם ארצה לסכם בפניכם את התורות השונות שלמדתי אוכל לעשות את זה בכמה משפטים, זה לא שהכשרון התמציתי שלי הוא כל כך משובח, אני פשוט בקושי מצליח לזכור. גם תרגילים פשוטים אפתור במחשב רק כדי להיות בטוח שאני לא טועה בחישוב האלמנטרי ביותר. יש מתמטיקאים גדולים ממני.
אינני יודע ביולוגיה מספיק, אני קורא מדי פעם קצת חוברות של מדע פופולרי, ניזון מאזכורים בהרצאות בנושאים אחרים בכלל וממאמרים כלליים בעיתונות, קורא קצת ספרי מדע בדיוני ורואה קצת סרטים. יש ביולוגים גדולים ממני.
אינני יודע פילוסופיה מספיק, קראתי כמה ספרים, שמעתי כמה הרצאות, אפילו נכנסתי לכמה פורומים באינטרנט, למרות שלהתפלסף אני יודע ורבים מחבריי יכנוני בשם החיבה "פלספן", רוב ההיקשים והלוגיקות בהם אני משתמש צריכים להיות מקוטלגים תחת הכותרת "קשקוש". יש פילוסופים גדולים ממני.
אינני מבין במשפטים מספיק, קראתי כמה ספרים, פתחתי כמה ירחונים בתחום, קראתי את כל הספרים של גרישם וראיתי כמעט את כל "חוק וסדר", מעולם לא הייתי בתוך בית משפט, מעולם לא הצלחתי להבין חוזה בצורה ראויה. יש משפטנים גדולים ממני.
אינני מבין במחשבים מספיק, למדתי כמה קורסים, קראתי כמה ספרים, אפילו יצא לי לתכנת קצת. התקנתי כמה מחשבים הן מבחינת תוכנה והן מבחינת חומרה, אבל בכל פעם שאני מתקין תוכנה או מוריד חומר מהאינטרנט אני לא בטוח שאני מבין עד הסוף מה עשיתי ולאלו סיכונים חשפתי את המחשב שלי, יש מומחי מחשבים גדולים ממני.
אינני מבין בתורה מספיק, למדתי כמה שנים בישיבה, גמרתי כמה מסכתות, סיימתי כמה סדרי משנה, למדתי קצת מחשבה יהודית וקצת פילוסופיה יהודית, עסקתי מעט בהלכה, מעט במוסר ומעט באמונה, אבל מעולם לא הרגשתי שהתעמקתי מספיק, לעיתים רחוקות יוצא לי ללמוד היום ספר לעומק, אני מוצא את עצמי מדלג בין ציטוטים ומראי מקומות שכותבי מאמרים אחרים מביאים, אינני רב, יש גדולים ממני.
אינני מבין מספיק, ויש גדולים ממני בכל תחום, אבל לצערי הרב, אני מוצא את עצמי מקבל החלטות ובוחר דרכים בנושאים אותם אינני מבין עד הסוף, החלטות שמראש אינן יכולות להישען על ידיעה והבנה, על בחירה אישית מושכלת, מרכיב השכל פשוט איננו מושלם ואיננו מוחלט מספיק, גם לבחור לעצמי דרך אחת ולהתמיד בה אינני יכול, אפילו להגן על אותה דרך מפני מתקיפיה מכיוונן של דרכים אחרות נבצר ממני.
אבל מה לעשות, תפקיד השופט הבורר בין מספר עדים מומחים ונאלץ לבחור ביניהם על מנת להגיע לפסק הדין הרצוי, נופל עלי, לפחות בהחלטות הקשורות בדרכי האישית.
איך אוכל לבחור את הדרך הנכונה? האם הכל נופל בסופו של דבר אחרי האינסטינקט הראשוני ונטיות האישיות שלי? האם קיימת בכלל דרך נכונה אמיתית או שהכל הוא למעשה פונקציה של ברירות מחדל ראשוניות וכושר שיווקי של דרך זו או אחרת?
תוקן על ידי עצכח ב- 13/11/2007 14:34:51
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/12/2004 11:41 |
|
| |
אל דאגה, רבים ממקבלי ההחלטות נמצאים במצב גרוע ממך שאפילו אינם יודעים את מגבלותיהם.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/12/2004 21:18 |
|
| |
שמוליק
איקון מניף אצבע ירוקה, (למרות שהוא לא כל כך מבין בהנפת אצבעות, ויש מומחים גדולים ממנו).
מה שכתבת הוא פשוט נפלא, ורק חבל שבחרת כזו כותרת. טוב שנכנסתי לאשכול, כי השאלה גדולה וחשובה.
ראשית, צדק אריק. לכל אדם יש מיגבלות. ולמעשה גם לרב הגדול ביותר. לכל היותר, אדם יודע מה הוא לא יודע. וגם זה לא ודאי.
לפיכך, כל החיים הם הימור. ביתר דיוק, הם ניסוי שאנו עושים כל רגע. ואין מנוס מזה.
והמצב היום, מבחינה מסויימת, יותר טוב מפעם וגם יותר קשה מפעם.
יותר טוב כיצד? מפני שיש לנו הרבה יותר כלים מכפי שהיו לאבותינו. המתמטיקה והמחשבים והחשמל וכו' שאתה מבין בהם קצת - פעם אפילו זה לא ידעו.
יותר קשה כיצד? מפני שהעולם התגלה כמורכב הרבה יותר מאי פעם. נראה שפעם ההחלטות היו פחות נפוצות ויותר קלות להכרעה. לא היו כל כך הרבה אפשרויות. היום, כל דבר מסובך, מורכב, מצריך הזדקקות לפרטי פרטים.
מה שאנו עושים בפועל, כמובן, זה ללכת לפי הכלל הגדול של להסתמך על המומחה. ההורים. המורים. הרופא. עורך הדין.
רק כאשר הנושא הופך למסובך ומורכב ויקר, אז אנו מחפשים להתייעץ עם המומחה, או לקבל דעה נוספת.
כמו כן, גם אם אנו איננו מבינים הכל, עדיין יש דברים שאנו עשויים לעשות כדי להקל על ההבנה.
אנו יודעים שאם מה שמספרים לנו הוא סתירה לוגית, זו עצה בלתי אפשרית, או סיפור כזב.
אנו משתדלים לבחון את מה שמגיע אלינו ולשקול אותו לפי הידוע לנו.
וכי מה עוד אפשר לעשות?
זה העולם שהקב"ה ברא, וכאן אנו נמצאים.
על כרחך אתה נולד, על כרחך אתה חי. על כרחך אתה בוחר, גם אם אתה מרגיש שאין לך מספיק נתונים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2004 10:22 |
|
| |
מימוני,
אינני מבין בקופירייטינג מספיק, למרות שבכל פקק תנועה יוצא לי לעבור על כמות נכבדת של סטיקרים במכוניות שלפני, למרות זמן לא מועט בו אותו אני מעביר, פאסיבית, מול פרסומות ומודעות למיניהן, למרות אשכולות רבים שיצא לי לקרוא בחיי, לא ממש הצלחתי לסגל את כישרון התיוג, יש מומחים לבחירת כותרות גדולים ממני...
מכיוון שהרשימה שלעיל איננה אוטוביוגרפית אלא מנסה לתאר את תהיותיו של האדם הפשוט שאיננו מומחה בשום תחום, ומכיוון שכוונתי לא ממש הובנה, רציתי להוסיף עוד רשימה דומה שתתאר את לבטיו של אדם אחר, מומחה בכל תחום שגם הוא מכיר בכך שאולי אין אנשים חכמים ממנו, אבל גם הוא איננו יודע הכל ולא הספיק ללמוד הכל מרבותיו, ולכן גם החלטותיו הוא ייעשו בצורה שאיננה מושכלת באופן מלא.
הסיכום בהודעתך חסך ממני את הצורך להשתמש בדרכים שאולות.
מכיוון שכולנו בורים במידה מסויימת גם בתחום בו אנחנו נחשבים מומחים, נראה כי ברוב המקרים נעשה לעצמנו את החיים קלים ונאמץ את התפישה אותה "ירשנו" בתקופת לימודינו או בתקופה בה "גילינו את האור" ונתקבע עליה. משום ויכוח בין שני צדדים ברוב המוחלט של המקרים יסתיים בהתבצרותו של כל צד בדעתו ולא במעבר של ה"מפסיד" (או בכלל קיים מושג שכזה) למחנהו של המנצח.
אז בשביל מה אנחנו מתווכחים בכלל? האם ברצוננו להקשיב ולהבין את הצד האחר? או שמא המטרה שלנו היא אך ורק לבצר את חומותנו אנו ותו לא?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2004 12:25 |
|
| |
כדרכי הבה אספר סיפור, וממנו נלמד ...
היה היה יהודי בשם געציל, יהודי עני מרוד ומסכן, שכל ימיו עמל ויגע להביא טרף לביתו, ובקושי עלתה לו. עליו לחלוטין מתאים התיאור הנהדר שקראנו בראש האשכול, ולא היו לו יד ולא רגל בכל דבר חכמה, חסר השכלה וגם קצת חסר דעת ל"ע ול"א.
ויהי היום געציל, הולך לו מתרונן ושקו על שכמו, ובדרך פוגעת בו חבורת לצים, ויאמרו איש אל אחיו, בואו ונתקלס קצת ביהודי הבזוי הזה. הלכו והזמינו אותו להסב עמם בקרעצ'מע, השקוהו כהוגן וישתכר געציל. הלכו וסחבוהו, הפשיטוהו מבגדיו, ויטילוהו בחדר שבמנזר הסמוך.
לעת בוקר, התעורר געציל, ראשו כבד עליו, והוא בוהה על סביביו ואינו יודע מה אתו. איפה הוא, מה קרה לו, ומי הוא בכלל. זכרון עמום ריחש במוחו, הלא אני געציל מכפר פלוני ושם אשתי בריינדל, ומה מעשיי כאן. מצד שני הוא חושב מן הסתם איני געציל, שהרי מה לגעציל במקום כזה. אמר בלבו הבה ואבדוק את הבגדים, האם הם בגדי געציל או לא? קם ופשפש בבגדים שהיו מונחים על כסא, וראה לתדהמתו שהם בגדי גלחים רח"ל. ושוב הסתבך במחשבותיו, הלא לא יתכן שהוא געציל, שכן מה מעשי בגדי גלחים עם געציל. מצד שני חבל על האשליה המתוקה, אולי בכ"ז הוא גלח נכבד. אמר בלבו אבדוק בספרים שמפוזרים כאן, וארה אם יודע אני לקרוא בהם אני גלח, ואם לאו אני געציל.
קם לו געציל, פותח ספר אחר ספר, וכמובן, מסתכל בהם כמו תרנגול ב'בני אדם' (תרנגול הכפרות שמציץ בסידור בתפילת 'בני אדם', זאת לחכמי הפורום שצריכים פירוש רש"י), ואינו מבין דבר ולא חצי דבר. אם כן מוכרחים להסיק שהוא הוא געציל. אך בכל זאת אינו יכול לזנוח את האשללייה אף הרגעית, אולי בכל זאת אני גלח.
קם געציל ויאמר, אמת איני לקרוא בספר כלום, אך מן הסתם גם הגלחים כולם אינם יודעים לקרוא בספרים הללו.
אמת,אתה מתאונן על מיעוט התמקצעותך בכל ענפי החכמה והמדע, ואיך תוכל להחליט החלטות חשובות. התירוץ הוא, אמנם אתה לא געציל, אלא מאי? כל היתר יודעים פחות מכך!
אוסיף עוד, אמרו פעם לר' משה רייכמן, מה חכמתך ומה גבורתך, הלא כל הצלחתך היא בסך הכול 90 אחוז מזל, ורק 10אחוזים של שכל. אמר להם רייכמן: רבותי! אני מוכר לכם את העשרה אחוזים הללו גם בשביל קומץ מזל...!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/12/2004 12:42 |
|
| |
דגים
שאלתו של שמוליק היתה איזה קריטריון, או, ליתר דיוק, מטא-קריטריון, יכול לשמש להכרעה בשאלות חשובות, או אפילו גורליות, כמו לאיזו דת להשתייך ולמה להקדיש את חיינו.
לא הבנתי מתוך סיפורך מה הדרך שאתה ממליץ עליה. אם באת לומר שמצבו של שמוליק טוב יותר מפני שהוא מודע למצב האקזיסטנציאליסטי הזה, טוב משל אחרים שאינם מודעים - מסתבר שאתה צודק, וזה מה שרציתי גם אני לומר. וזו למעשה הטענה הסוקרטית המפורסמת. סוקרטס השתבח שהוא אינו יודע, אבל, בניגוד לאחרים, הוא יודע שאינו יודע.
מצד שני, הבאת מעשה שממנו משתמע שהעיקר זה ה"מזל". האם כוונתך שעלינו להשליך עצמנו על מה שמכנים "חסדי המזל העוור"? כשלעצמי, אני סבור שמילה זו אינה מציינת משהו מסויים, (הרי אין אלילה ושמה מזל שעיניה מכוסות והיא קובעת לכל אחד את גורלו, כפי שציירו היוונים), ולכן ראוי להישמר ממנה (זו דוגמא לאופן שבו מילים יוצרות תחושה שיש משהו מאחוריהן. מיכי, איפה אתה?).
(במאמר מוסגר אני סבור שמעניין מאד שהשתמשת במשל מימי העיירה היהודית. מדוע אנו משתמשים בהם? האם הם מתאימים לחיינו היום? האם הם משקפים משהו אקזיסטנציאלי? זה נושא חשוב לאשכול אחר).
שמוליק
שאלת אם המסקנה המתחייבת היא שאין טעם לנהל שום דיון כי כל אחד צריך להתבצר במסורתו.
לדעתי, לא.
כתבתי שיש לתת עדיפות למה שבא במסורת. אבל עדיפות אינה הוכחה. אדרבה, חייב אדם לבחון ולבדוק את עקרונותיו. לכל הפחות, הוא יוכל להרחיק את אלו שימצא בהם סתירות.
כמו כן, העובדה ששום דבר אינו ניתן להוכחה מוחלטת, אינה גוררת את המסקנה שלא ניתן לזהות מידרג של עדיפויות, מה מתקבל על הדעת ומה לא.
לכן, צריך למיין את כל אמונותינו ולציין מהיכן הן לקוחות ומדוע אנו אוחזים בהן.
זה מה שקראנו כאן בפורום בעבר "מעשה דקארט בכל יום", על שם הניסוי המפורסם שערך הפילוסוף רנה דקארט, ואותו תיעד ב"הגיונות" שלו.
למעשה, העצה שכתבתי כאן, למיין את האמונות ולסווגן לפי מקורותיהן מופיעה כבר ברמב"ם, כמדומה לי בהקדמה לספר המצוות.
האם זה מספק לנו הוכחה מוחלטת שאנו צודקים? הלוואי. יש כאלו שמצליחים לגלות ודאות. על כל פנים, ודאי שזה יותר טוב מכלום. ובוודאי, כפי שכתב דגים, שזה יותר טוב מאשר אלו שאינם עושים זאת כלל. (אלא אם כן נטען ששומר פתאים ה', ועדיף להיות פתי מאמין מאשר חכם שמסתכן בכפירה - וזו טענה חכמה ועמוקה, שמאפיינת, כידוע, את שיטת ר' נחמן מברסלב).
לפי מה שכתבתי כאן נראה שבוודאי יש טעם לנהל דיון. זה מסייע לי לנתח טוב יותר את אמונותי. יתכן שאקבל מידע חדש. יתכן שארכוש מושגים חדשים, שיעזרו לי להכיר את עצמי ואת מחשבתי. יתכן גם שאחליט לשנות את עצמי. יתכן שאחליט לחזור בתשובה ואלמד איך לעשות זאת...
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/1/2005 10:10 |
|
| |
דווקא חוסר הבקיאות בשיטה אותה אתה מממש הלכה למעשה עלולה במן מלכוד 22 מוזר למנוע ממך לעשות את אותה "חזרה בתשובה" לעומת טענות/הוכחות שיטות אחרות.
"הכיצד יכול אני לעזוב את הדרך בה אני נוהג מימים ימימה, אומנם טענות הצד השני נשמעות לי נכונות ומסתברות, אולם איך אוכל להיות בטוח שהדרך אותה אני מממש יכולה להגן על טענות אלו בצורות שאותה אינני יודע? אמנם הקושיה חריפה, אבל בטח יהיה מי מרבותיי שיוכל לתרצה".
כלומר, הויכוח יכול אומנם לעזור ולחדד לכל צד את שיטתו הוא, אבל לממש את פירות הויכוח במישורים מעשיים של תרגום לשפת המעשה, יכול רק מי שמכיר את שיטתו באופן מלא. רק הוא יוכל להגן עליה בצורה מלאה, ורק הוא יוכל להכיר בכשלונה במידה וקיים.
לפיכך, מי שמבצע את השינוי יכול להיות שיותר משמעיד על עצמו שהוא מקבל את האמת, מראה למעשה על חוסר בטחונו העצמי ותו לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2007 15:02 |
|
| |
מנהל_משנה: בחירה חופשית טוב או רע?
ככל שהיא חופשית יותר, פגיעתה רעה יותר.
זוהי הטענה המועלית בהרצאה הבאה במשרדי גוגל.
(הדיון יבא לאחר הצפיה).
|
|
|
|
|
