| נשלח ב-29/4/2009 10:12 |
 |
| |
תיפח רוחם של מחשבי קיצין...
מאז ומעולם חישובי הקץ שעשו ועושים עדיין רבנים "ורבנים" שונים העלו בת צחוק על פני.
אפילו הרמבם שמצהיר בהלכות מלכים שאין טעם לעסוק בחישובי קיצין משום שהדבר לא מוסיף לא אהבה ולא יראה מאת ה, ו"לא נדע כיצד יהיו הדברים עד שנדע ",הרמבם עצמו חישב את הקץ באגרת תימן.
אפילו באותה אגרת עצמה כותב הרמבם לאנשי תימן שאין בידינו לידע את הקץ , ואעפ"כ הרמבם מחשב את הקץ וקובעו לתאריך מסוים קרוב לזמנו.
הדבר מלמד במידה רבה , על האופן בו יש להתייחס לחישובי קץ , דהיינו מטרתם העיקרית היא, לשמור על גחלת התקווה של ההמונים, ולנטוע בהם כוחות פנימיים שיאפשרו להם להחזיק מעמד למרות כל הצרות המקיפות אותם.
כלומר מטרת חישובי הקץ שנעשו לא היתה דווקא לחזות את ביאת המשיח , אלא לחזק ולתמוך באמונת ההמונים על ידי קביעת זמן הגאולה סמוך ונראה לדורם.
אמנם אין זה אומר שחישובי הקץ הללו הינם פיקציה בלבד ונאמרו מתוך הערמה בלבד, אלא כוונתי היא שמחשבי הקץ נטו להתגמש עם הנתונים שבידיהם ולנסות להתאימם לתקופתם בגלל תחושת הקץ הדוחק, מתוך שיכנוע פנימי שגדשה סאת הייסורין ובן דוד חייב להופיע.
ובאמת חשבונות הקץ שחישבו הרמבן , רבנו בחיי הרמבם ורסג , "חוזות" את זמן הגאולה בתקופה של כמאה שנה פחות או יותר ממועד החשבון . כלומר יש כאן קביעת מועד של הגאולה בתקופה הנראית לעין הדור ההוא , ובכך משיגה התחזית את האפקט שלה.
והנה מדי לומדי את פירוש הרמבן על פרק ב בספר בראשית בו הוא מחשב את הקץ לשנת 1358 , וקובע את זמן הגאולה לזמן בריאת האדם , אני תמה כל פעם מחדש.
הרמבן מחליט מתוך הפסוק "תזרח השמש יאספון.." שהאדם נברא מיד עם הנץ החמה, דהיינו לאחר שיעור עשירית מן היום השישי. ועל כן קבע הרמבן שלאחר שיעור כעשירית מן האלף השישי תבוא הגאולה דהיינו בשנת ה קיז.
והנה זה פלא ראשית שעזב מדרשי חזל הידועים בו מתוארים שלבי יצירת האדם כמאמרם "בראשונה עלה במחשבתו בשניה צבר עפרו בשלישית גיבלו .." , והסתמך על פסוק מתהילים ומפרשו בפירוש רחוק.
ועוד יותר קשה שמתעלם מכך ששיעור עשירית מן היום אינו מקביל לשיעור עשירית מן האלף השישי, שהרי היום מתחיל מן הלילה ועל כן היה לו לומר שמקביל לשנת 600 מן האלף השישי. וקושיא זו מתמיה מאוד.
וכבר הקשו כן החת"ס ועוד אחרונים.
ועל כן אמרתי אין זאת אלא שחישב את הקץ להפיח תקווה בלב דורו, בבחינת "חיזקו ידיים רפות ו ברכיים כושלות אמצו".
ועתה ביום העצמאות למדינת ישראל אמרתי בליבי , שאף אני אנסה את כוחי לחשב את הקץ על סמך העקרונות שקבעו הרמבן ורבנו בחיי הלא הם:
1. כל יום של הבריאה הינו כנגד אלף שנה.
2. זמן בריאת האדם הוא זמן הגאולה .
והנה איתא בפרקי דר אליעזר כך : בשעה ראשונה, הוצבר עפרו של אדם. בשנייה גבלו. בשלישית רקמו. ברביעית, נזרקה בו נשמה. בחמשית, קם על רגליו. בששית, קרא שמות..
דהיינו בריאת האדם הסתימה בשעה חמישית מן היום השישי ,בזמן שבו קם על רגליו, דהיינו בשעה ה17 של היום השישי.
והנה אם נקביל זאת לאלף השישי , כלומר נחשב 17 חלקי 24 כפול 1000 , נקבל בדיוק את שנת תש"ח.
נמצא ששנת ה תשח מקבילה לזמן בריאת האדם ולפי העקרונות שקבעו הרמבן ורבנו בחיי , לזמן הגאולה.
עד כאן לשוני וצריך עיון....
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2009 11:28 |
|
| |
אין צורך בעיון, צריכים להסתכל בעיינים ולראות ולהבין, כי אין כל צורך יותר בחישובי קיצין,
מי שלא מבין כי קיומה של המדינה הנו נס אחד גדול ומתמשך- אינו אדם ריאלי!!!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2009 15:29 |
|
| |
וכשם שזמן חישוב הקץ לפי הרמב"ן עבר טרם באה הגאולה, כך חישובו הרטרואקטיבי של האסופי חלף בטרם נגאלנו.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2009 20:20 |
|
| |
אסופי, אני לא מבין. אלו דברים שלך? הרי הרב כשר מביא ב'תקופה הגדולה' בשם הגר"א את החישוב הזה עצמו ביחס לשנת 1948.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2009 21:32 |
|
| |
יישר כח הרב מיכי.
לא ידעתי שכך כתב הרב כשר ב"התקופה הגדולה" ואין הספר תחת ידי.
אבל לאור דבריך, עיינתי בספר "קול התור" במהדורה אחרת ואכן נראה מדבריו שם כפי החשבון הזה
"רבנו התחיל בגלוי רמזי התורה בהיותו בן עשרים שנה בשנת ת"ק ,תחלת השעה הראשונה של אור בוקר יום השישי באלף השישיי אשר אז החל רוח אלקים, רוחא דמשיחא, לפעם ברוח קדשו, לגלות רזי התורה קימעא קימעא ביעודו של משיח הראשון,גלויי רזין דרזין סודות שבסודות בעקבות משיחא וכל רז לא אניס ליה.
וכנודע החל לנסוע לארה"ק בתחילת השעה השניה, היינו בשנת תקמ"ב, אשר אז החלה סערת רוחוי סערת אליהו לקבוץ גלויות ביתר שאת
עקבות משיחא בכללות נפתחו תהלה בשעה הראשונה של בוקר יום הששי לשתיתאה, היינו שנת ת"ק לאלף הששי דנא.
ומשעה לשעה מתקדמים העקבות מבחינות רבות. וכנודע כל שעה ארבעים ואחת שנה ושמונה חדשים מאז נפתחו מוסרותיהם של עקבות משיה בן יוסף שעל זה נאמר פתחת למוסרי ובסוד עדות ביהוסף, הסירותי מסבל שכמו כפיו מדוד תעברנה. ומהשעה השניה (היינו משנת תקמ"ב) נכנסה בחינתם של כל בית ישראל הן הכלל והן כל איש ואיש בישראל, בפקידה דמעליתא של משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף."
כלומר כל שעה שקולה לכ- 41 שנה , וכפי החשבון שאמרנו. והגרא עצמו ראה בשנת תקמב (1782) את תחילת זמן הגאולה דהיינו השעה השניה.ואז החל לנסוע לאר"י.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2009 22:33 |
|
| |
.
תוקן על ידי בר_בי_רב ב- 29/04/2009 22:39:51
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2009 01:54 |
|
| |
האם הגאולה יכולה להתקדם ואז לחזור אחורה? או שזה נע בקפיצות?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2009 02:15 |
|
| |
מיימוני
הקדמתני.
עד שהספקתי להתחבר ע"מ לומר את דברי, ובין לבין אני פונה אחת הנה ואחת הנה, ואחזור ואתה כבר כתבת.
לא ברור לי איך עניין עקבתא דמשיחא מסתדר עם המשל של שלבי בריאת האדם? (שהמקובלים הבתבוננו בו כדבר מוחשי הרבה יותר מסתם משל.)
וגם, מה יאמרו כל חסידי האמונה בירידת הדורות? אני חושב שהמשל הזה מחייב אותם חשיבה מחדש.
|
|
|
|
|
