מדוע ביקש יעקב להיקבר בארץ ישראל? (חומש)

בפרשה האחרונה של ספר "בראשית" אנו לומדים (פרק מז למניינם):

(כט) ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים:
(ל) ושכבתי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם ויאמר אנכי אעשה כדברך:
(לא) ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המטה:

מדוע ביקש יעקב להיקבר בארץ ישראל, במקום בו נקברו אבותיו, אברהם ויצחק?
מדוע זה היה כה חשוב עד שקרא אליו את יוסף, ואפילו ביקש ממנו להישבע על כך?

במשך הדורות, ניתנה תשובה מפורסמת מאד לשאלה זו.
מכאן למדו רבים שיש מעלה להיקבר בארץ ישראל, עד שהיו כאלו שגם אם חיו בנכר, ביקשו להעלות את גופם לאחר מותם להיקבר בארץ ישראל.
לפי הבנתם, זה גם מה שהטריד את יעקב. גם הוא היה בין המאמינים בכך ש"אין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות" (רש"י בראשית מז כט).

אני מבקש להציע הסבר אחר, שמשקף לדעתי את עומק מחשבתו של אבינו הזקן. והוא פרק חשוב בהלכות חינוך.
אפתח ברמז. פסוק כט פותח במלים: "ויקרבו ימי ישראל למות".
יש מקום להניח, שכל מקום שנזכר שם ישראל במקום שם יעקב, הדבר מלמד כי מה שעשה כאן יעקב לא היה מתוך נקודת ההסתכלות האישית שלו, אלא בעל משמעות לעם ישראל לדורות שיבואו.

הבה נתבונן ביעקב. יעקב מתכונן לקראת ימיו האחרונים. הוא רואה את בניו ובני בניו בארץ נכר. הם נתונים תחת הנהגתו של יוסף, שקיבל ממנו את דרכי התורה והיראה, כמשפט בית אברהם "למען יצווה את זרעו אחריו", אבל מי יודע, מי יודע אם הוא ראוי להנהיג את עם ישראל, אם לא נתקלקל כהוא זה במצרים.
וגם אם יוסף יעשה כפי שניתן לקוות, מי יגן על עם ישראל במשך הדורות של הגלות שהובטחה להם בימי אברהם הסב?
מי ימנע מהם לשכוח את מוצאם ותפקידם?
הלא באמת, לפי מדרש חז"ל, רוב עם ישראל שכחו הכל, פרט לשלושה דברים בחיצוניות...

נניח לדמיון להפליג במקצת, מכוון על ידי הסברה. יעקב שוכב על מיטת חוליו, ושואל את עצמו כיצד הוא יכול להועיל לבני ולבני בניו. לשמור עליהם שילכו בדרך התורה. שהרי יעקב, למי שעדיין לא חש בכך, הוא הוא המחנך הדגול. אם אברהם היה אב המון גויים, שחינך או רצה לחנך את כל העולם, יעקב התאמץ להעמיד משפחה לעבודת ה', ובה ריכז את מאמצי החינוך שלו.
והוא שוכב וחושב. אדם על ערש דווי מתרכז בעיקר. במה שהוא השאיר אחריו מורשה בעולם הזה.
אין כמו סף המוות כדי לעורר את האדם ולהזכיר לו מה חשוב באמת. כל הדברים הקטנים והקטנוניים שמעסיקים את האדם מאבדים את חשיבותם. פתאום רואים עד כמה הם הבל. (השווה לשיחה האחרונה בין דוד לשלמה, והעצות שנתן לו בזמן זה, ולביקורת חז"ל על חלקם).
אוי לו למי שנזכר בכך רק ברגעיו האחרונים.
יעקב אבינו לא נכשל בכך. כל ימיו עברו עליו במחשבה כיצד לחנך את בניו בצורה הטובה ביותר.
כך, למשל, מזה זמן רב ידע שאת התוכחה שלו לבניו, לראובן למשל, יאמר רק ברגע האחרון ממש. (רש"י: כדי שלא ייעלב ויברח ויצטרף לעשו!). גם הבנים פותחים את ליבם יותר להקשיב לדבר תוכחה כשהם מדברים עם אביהם בפעם האחרונה.
אבל עכשו ניצבה שאלה עצומה בפני יעקב. שאלה שעומדת לפני כל אחד מאיתנו במהלך חיינו, אך בדרך כלל אין עלינו אחריות גדולה כמו שהיתה על יעקב ברגע זה.
מה יעשה, מה יעשה כדי לשמור על הקשר ביניהם לבין ארץ ישראל? לבין המסורת שלהם? שלא ייטמעו במצרים, שלא ישכחו מי הם, בניו של מלך עליון?

ואז מצא את התשובה.

הוא קורא ליוסף ומבקש להיקבר בארץ.
הוא יודע את החשיבות הרבה שמייחסים הבריות למקום בו קבור האב.
כך עם ישראל לא ישכחו את הקשר שלהם לארץ ישראל.

ואכן, יוסף, ששמר בנאמנות על כל דרכי אביו, עשה בדיוק כמעשהו. הוא ביקש להיקבר בארץ, וכיון שלא יכול היה לעשות זאת, הטיל את המשימה על צאצאיו וצאצאיהם אחריהם. לפי המדרש, כך נהגו גם אחיו, למרות שאין לכך שום זכר בפסוקים.
האם ידע והבין יוסף את המטרה החינוכית של ישראל סבא, או שפשוט עשה כמו אביו, בלי לדעת למה, כמו הרבה יהודים טובים עד הזמן הזה? (בוודאי שבדברים רבים עמד יוסף על דעת אביו, ורק כאן איני יודע את התשובה).
זה לא כל כך משנה לדורות, מפני שהעלאת יעקב לקבורה בארץ, ובקשתו של יוסף, חיזקו אצל עם ישראל את רעיון הגאולה העתידה והשתייכותם למשפחת אברהם, יצחק ויעקב. משהו נשאר. ולו רק בחיצוניות. שוב, לפי המדרש, היה בסיס מינימלי שעליו ניתן היה לבנות כדי להצדיק את גאולת ישראל ממצרים, עד מתן תורה.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

לא אנחנו,
רש"י והמדרש.

_________________

אפשר להביא לכאן את רש"י והמדרש?

רבי שמעון בן יוחאי אומר אינו צריך והלא כבר נאמר כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר את הירדן וכי איך אפשר למת לעבור, אלא שאמר לו עצמותיך אינן עוברין את הירדן.
מתוך
http://www.tsel.org/torah/yalkutsh/vaetchanan.html

הובא ברש"י דברים ד, כב.

_________________

בעל,

ואיך אפשר שמשה יעביר את עצמותיו והוא מת? זה שעצמותיו אינם עוברים אינם חלק מהעונש - העונש הוא שהוא לא יכנס לארץ ישראל - השאלה היא למה העלים ה' את מקום קברו של משה כדי שלא יעלו את עצמותיו !? 

"ולא ידע איש את מקום קבורתו עד היום הזה" (דברים, לד/ו)

הקדוש ברוך הוא עשה לישראל חסד גדול בכך שהעלים מאיתנו את קברו של משה רבנו, שהרי אילו היה מקום קבורתו ידוע ומפורסם, אין ספק שהיה הופך למקום קדוש ואתר עליה לרגל
כל אותה אלילות של פולחן הקברים הידוע מאז ימי עולם, מאז מצרים הקדומה ואתריה שנשתמרו עד עצם היום הזה, אמונה אלילית שדבקה כספחת גם בעולמה של היהדות, בהפיכתם הסיטונית של קברי צדיקים למקומות קדושים, היו מקבלות ממדים שאין לשערם, אילו היה אפשר להכילן על קבר משה.  

רש"י דברים ד כב : "כי אנכי מת וגו' מאחר שמת מהיכן יעבור אלא אף עצמותיו אינם עוברים"

קברות צדיקים
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=134932

_________________

בברכה