| נשלח ב-26/5/2009 08:54 |
 |
| |
האם הישיבה יכולה להיות קמפוס לתורה?
שאלה: האם היה רצוי להפוך את הישיבות לקמפוסים לתורה?
הסבר:
האוניברסיטות הן בתי לימוד גדולים ובכך אחד מסודות כוחם הם מרכזים כוחות הוראה רבים ומגוונים הממוקדים בנישות שונות, אל מקום אחד אליו עולים לרגל הלומדים.
נקודת המוצא שלי שככלל יש בגודל הזה יתרון ויש לראות בו דבר מבורך (לעת עתה איני פותח דיון על הנחה זו).
ככלל, לכל תהליך למידה ישנו מימד אידאולוגי ויש פרצוף והלך רוח וכך גם בחוגים השונים שבאוניברסיטה. אבל עדיין יש שם סוג מסוים של "השהייה אידיאולוגית" המאפשר כינוס סגל רחב יותר ופניה לחוג תלמידים רחב אף כי השקפותיו בתוכו הן של המלמדים והן של הלומדים מקוטבות.
לעומתם הישיבות ככלל הן מוסדות קטנים (גם הישיבות הגדולות הן מוסדות קטנים לעומת האוניברסיטה).
דומני שהמאמץ החינוכי האידאולוגי המוצהר שבהן הוא אחד המחסומים המהותיים להגדלתן ולהתגבשותן למוסדות גדולים לציבור הפונים אליהן.
מה דעת החכמים:
האם לא היה עדיף שהישיבה תחתור לתבנית של אוניברסיטה מבחינה מבנית?
שתי הבהרות:
איני שואל על דרך ההוראה - לימוד מחקרי אקדמי של התורה, אלא על ההגדלה המבנית הזוקקת סוג של "השהייה" אידיאולוגית חינוכית.
איני מתכוון לשאלה הפרקטית אלא לשאלה העקרונית, האם התהליך החינוכי שבישיבות הוא מחסום מהותי או שהוא מחסום שהיה רצוי להתגבר עליו?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2009 09:01 |
|
| |
הלך
לא מזמן שמעתי מחוקר שהיתה לו בעיה בפרסום מאמר שחלק על אחד מעמודי התווך במחקר התלמוד.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 26/05/2009 8:58:26
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2009 09:03 |
|
| |
בעלבעמיו,
האם מדובר בשרמר על א"ש רוזנטל?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2009 09:11 |
|
| |
לא פעם הרהרתי שמא דווקא לימודי אמונה (מחשבת ישראל) הנלמדים בעיקר בישיבות הד"ליות רצוי שיתקיימו דווקא בצורה אקדמאית, אפילו צוננת, ולא מתוך כפית עמדה מסויימת על ההוגים, לדוגמא נסיונות להסביר את הרמב"ם ע"פ הכוזרי.
יש לא מעט בעיתיות בדרך זו אולם היא עשויה לאפשר לתלמידים יותר גמישות מחשבתית והתמודדות עם אתגרים חדשים, מאשר בדרך הנוכחית.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2009 11:28 |
|
| |
בעל,
יש הבדל בין צורה אקדמאית ללימוד מושכל. אתה מציע לימוד מושכל, שיפריד בין הדבקים ולא יעשה מהכול סלט. אני אישית מכיר לפחות ישיבה אחת שבה נלמדו הדברים כך, וודאי יש עוד רבות אחרות.
לימוד אקדמי לעומת זאת הוא עניין שונה לגמרי: במקרים רבים המחקר מנסה לעמוד על מניעים נסתרים של ההוגה, מסרים סמויים או חתרניים, התפתחות דיאלקטית ודיאכרונית במהלך החשיבה שלו, השפעה של הוגים זרים, ועוד ועוד. כל אלה לא יעזרו ללומד הישיבתי הפשוט, אלא רק יבלבלוהו כהוגן.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2009 11:43 |
|
| |
הפרעתוני
סבר וקבל.
אבל אני עדיין סובר שראויה איזו מידה של 'צינה'.
הלך
הואיל והישיבות אינן רואות את עצמם כמקום הוראה בלבד, אזי הבעיה האידאולוגית היא מהותית. כדוגמא בלבד, האם נראה לך שבריסקאי יסכים שיהיה כולל הלכה בסגנון ספרדי במוסד שלו?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 26/05/2009 12:31:33
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2009 13:09 |
|
| |
בצעירותי השתכנעתי כי ההבדל הגדול בין לימודי גמרא בישיבה ובין האקדמיה.
באקדמיה לומדים מתי חייו אביי ורבא- ובישיבה לומדים מה אומרים אביי ורבא.
בבגרותי השתכנעתי, כי בצעירותי טעיתי בגדול.
לפני זמן - כך סופר לי- נערך מבחן בגמרא בידע והבנה ולימוד- בין סטודנטים מכולל בר אילן ובין תלמידי ישיבת פונוביץ,
לפי מה שסופר לי ההפתע היתה גדולה מאד, והשחצנות נפגעה .
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2009 13:33 |
|
| |
א. כפי שאמרתי איני עוסק בשאלה של מתודת הלימוד הביקורתית האקדמאית אלא בכינוס תחת קורת גג אחת ריבוי סגנונות.
ב. בעל בעמיו
זו גופא שאלתי - אם ילמדו באותו מקום גם כולל בריסק וגם כולל חזון עובדיה - מה הבעיה?
המקום יכונה - קמפוס תורה לשמה
ובתוכו יכנסו אלו לכולל בריסק ואלו לכולל חזון עובדיה -
יהיו אלו בשיעורים בעלי שור ואלו ברב קוק ואחרים בויואל משה -
האמנם הוראת התורה צריכה להיות טוטלית בתביעה ובתוכן האידאולוגי שבה?
|
|
|
|
| נשלח ב-26/5/2009 13:42 |
|
| |
הלך
אולי לשיטתך לא, אך לשיטתם, כן.
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
| מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
|
|
