תורה וספורט

לדעת רופאים רבים היום ספורט חיוני עבור שמירת הבריאות. אך בחברה הדתית (בעיקר החרדית) המודעות לספורט כחיוני לבריאות שואפת לאפס. לפחות כך הוא הדבר ברמת פסקים הלכתיים.

השאלה שלי: מדוע שרבנים לא יתאספו ויפסקו שסופט הוא עניין של פיקוח נפש. לדעתי בהכרח ללמד בישיבות את החיוניות של ספורט, תוך כדי פיתוח מודעות לנושא, יחד עם תרגילים ספורטיביים ברמה של סדרים.

ירוחם
תמיד תוכל למצוא מישהו שעישן כמו קטר ואכל מעל לרצוי ושרד על גיל מבוגר במצב בריאותי מעולה (צ'רצ'יל לדוגמא) - השאלה היא סטטיסטית.

" ההתעמלות שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל, לחזק את גופם בשביל המגמה להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות קדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אור אחד עומד בלא חבירו כלל. ויעש דוד שם, ודוד עושה משפט וצדקה לכל עמו, ויואב בן צרויה על הצבא. ולא נענש אבנר אלא מפני שעשה דמן של נערים שחוק, אבל שיצחקו הנערים לחזק את כחם ורוחם בשביל גבורת האומה בכללה, עבודת הקודש הזאת מעלה את השכינה מעלה מעלה, כעלייתה על ידי שירות ותשבחות שאמר דוד מלך ישראל בספר תהילים. אלא שעל ידי הכונות העליונות עולה הנשמה הפנימית, ועל ידי המעשים המאמצים את גוף היחידים לשם הכלל, עולה הרוחניות החיצונית. ושניהם כאחד משכללים את סדרי הקדושות כולם" (הרב קוק, קובץ א, תשטז)

בעל: אינני מדבר על תרבות יוון. אין שום חובה לעשות פעילות גופנית הקשורה בצורה כלשהי לתרבות כלשהי. הרופאים ממליצים לעסוק בפעילות גופנית, ובגלל שליהודים היסטורית אין תרבות ספורטיבית, עליהם או להמציא אחת משלהם, או לקחת מאומות אחרות.

בכל מקרה מדובר בדין תורה: ונשמרתם מאד לנפשותיכם, וזה כמובן כולל פעולות חיוביות המחזקות את הבריאות. בגלל זאת אינני רואה מדוע שרבנים לא יפסקו לעסוק בפעילות כזו או אחרת, ואם יש פעילויות שהן תרבות יוון במובהק, שהרבנים יאסרו אותם.

הנקודה היא שחסרה מודעות טוטאלית לעניין, פשוט התעלמות. ומלבד לכמה קלישאות בעלמא אין שום דבר שנעשה בפועל. אנשים רבים עושים זאת מרצונם ומתוך מודעות אישית, אך אין המערכת הרבנית קובעת ומדגישה את העניין, למרות שהחיוב ההלכתי ברור לדעתי.

ירוחם: כפי שהעירו כאן בצדק, עליך לעסוק בסטטיסטיקה. כי לשולחן ערוך השפעה מועטה על בריאות. וגם אם אתה צודק, הרי שהרופאים עדיין ממליצים לעשות ספורט, גם למי ששומר שולחן ערוך. מדובר פה בהמלצה רפואית שממעטת נזקים בריאותיים. זה כמו שתגיד שאתה רואה אנשים בריאים, ושואל מדוע להם להיות יותר בריאים? במיוחד שבגלל חוסר מודעות, ישנה תופעת השמנה אצל דתיים (חרדים) רבים, מה שמכניס אותם לקבוצת סיכון של מחלות רבות.

עובר: האם כך נהוג בישיבות הסדר? לעסוק ולקדם פעילות גופנית? והשאלה היא כמובן מדוע החרדים לא פוסקים כך, וגם בקרב הכיפות סרוגות לא שמעתי על רבנים שמעודדים ומעוררים על הנושא - למרות שמדובר בדין תורה.

SIM
שוב מה זה משנה, השאלה היא איך הדברים נתפסים בתודעה הצבורית.

באותה מידה אתה יכול להוכיח, ובצדק, שאדם חייב ללמד את בנו אומנות, ושיבנה בית ואחר כך יישא אשה.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 21/06/2009 18:05:55

דוקא בזה יש גם מודעות, וגם מחלוקת פוסקים. לגבי ספורט, יש חוסר מודעות מוחלט - אפילו בצד הרבנים עצמם.

זה כאילו שהרבנים מתעלמים לחלוטין, מדין תורה. מחמירים בקלה כבחמורה, גוזרים גזרות מכאן עד הודעה חדשה אבל מזניחים דין תורה מפורש. מזכיר לי את הסיפור על זה שאכל בפסח רק אגוזי מלך, שהתברר שהיו חמץ למהדרין.

מקראות מפורשים בספר משלי:

• משלי כ כט: "תפארת בחורים כחם, והדר זקנים שיבה"  ( פירוט ).
• משלי כד ה: "גבר חכם בעוז, ואיש דעת מאמץ כוח" ( פירוט ).
• משלי לא יז: "חגרה בעוז מתניה, ותאמץ זרעותיה" ( פירוט )

לכבוד סיםסים314 הי"ו

במענה לפנייתך מיום כט בסיון השנה:
 
מדוע שרבנים לא יתאספו ויפסקו שספורט הוא עניין של פיקוח נפש. לדעתי בהכרח ללמד בישיבות את החיוניות של ספורט, תוך כדי פיתוח מודעות לנושא, יחד עם תרגילים ספורטיביים ברמה של סדרים.

הריני להשיבך:

אין מתפקידה של היהדות לדאוג עבור בנֶיה בהדרכה מהו אוכל בריא, אלא מהו אוכל קדוש.

אין מתפקידה של ישיבה לדאוג עבור תלמידיה בהוראה ומודעות לשמירה על בריאות הגוף, אלא הוראה ומודעות לשמירת הנפש.

אוכל בריא והרגלי חיים בריאים, הינם יסוד קיומינו בעולם, והדבר שווה לכלל בעלי החיים והמין האנושי בכללם. מכאן שעל הורי כל ילד וילדה לחנכם ולהודיעם מה בריא לגופם ומה לא.

ואם הורים יהודים החליטו להעביר את הוראת וחינוך קיום הנפש - לידי זרים, אין זה פוטר אותם מלהורות ולחנך את בניהם לקיום הגוף.

אם נתקלת בקבוצה או מגזר העושים מלאכתם רמיה, מדוע תתלונן על רבניהם?!

יהודים, בשם רבני המגזר

לכבוד
נציג רבני המגזר
ברצוני לברר האם אמוראי בבל היו שייכים לרבני המגזר שבן שנינו בשבת פב ע"א:

אמר ליה רב הונא לרבה בריה מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב חסדא דמחדדן שמעתיה אמר ליה מאי איזיל לגביה דכי אזילנא לגביה מותיב לי במילי דעלמא אמר לי מאן דעייל לבית הכסא לא ליתיב בהדיא ולא ליטרח טפי דהאי כרכשתא אתלת שיני יתיב דילמא משתמטא שיני דכרכשתא ואתי לידי סכנה א"ל הוא עסיק בחיי דברייתא ואת אמרת במילי דעלמא כ"ש זיל לגביה

בברכה הראויה לכת"ר
הק' בע"ב

"אוכל בריא והרגלי חיים בריאים, הינם יסוד קיומינו בעולם, והדבר שווה לכלל בעלי החיים והמין האנושי בכללם. מכאן שעל הורי כל ילד וילדה לחנכם ולהודיעם מה בריא לגופם ומה לא."
 
כך כתב יהודים בשם ועד רבני המגזר.

אם ההורים מחליטים למסור את בניהם להשגחה 24 שעות ביממה וללא אפשרות לקיום אורח חיים בריא, על מי מוטלת האשמה?!

זו לא שאלה של אשמה אלא של מודעות.

אילו ההורים וראשי הישיבות היו מודעים לנושא הבריאות - הכל היה נראה אחרת.

על אלו שמשכנעים את ההורים שהם צריכים למסור את בניהם להשגחתם.