מה העניין בלאכול חולין בטהרה?

מצאתי רמב"ם מעניין במסכת טהרות:


הרמב"ם בפרק ב' במסכת טהרות מסביר את העניין של לאכול חולין בטהרה, בגלל שתלמידי חכמים (חברים)  לא רצו שהעמי ארץ יתנו להם אוכל (או יאכלו עמהם??).
וז"ל רמב"ם פירוש המשניות - מסכת טהרות פרק ב משנה ב

 וכונת אמרם בכ"מ שנעשו על טהרת הקודש ועל טהרת התרומה מה שאני מספר
 בהיות החברים הנכבדים רוצים להסבב הבטול מהמון עמי הארץ עד שלא יאכילום ולא ישקום למה שיהיה בזה מן הטוב כפי מה שיובן מדברינו באבות
היו מחייבין עצמן שיהיו אוכלין חוליהן בטהרה,
ואם היה אוכל על טהרת התרומה הנה יהיו אלו החולין כאילו הן תרומה לענין הטומאה וההפסד,
ואם היה אוכל על טהרת הקדש הנה מדרגתה כאילו הוא קדש,
וכבר ביארנו זה בסוף מסכת חגיגה (דף כ.), וכן התבאר בסוף מסכת פרה שיעשו חולין ג"כ על טהרת החטאת ר"ל פרה אדומה וכו'

עברתי על כל פירוש המשניות במסכת אבות, ולא מצאתי ( או לא הבנתי) למה מרמז הרמב"ם במסכת טהרות.


למי שיכול להאיר את עיני, אודה מאד.