"האורתודוכסיה בודקת מה ההלכה תובעת מאיתנו במציאות החדשה; היא מבוססת על הרגל ומחזוריות ותלמוד התורה". בעקבות פולמוס הניאו-רפורמים ב-ynet, הרב שרלו מציב את הגרעין המשותף לנאמני ההלכה
הרב יובל שרלו, פורסם 05.08.09 14:55
מהן הנקודות העיקריות המאפיינות את עמדת מה שמכונה זרם ה"אורתודוכסיה" (זהו כמובן שם לא טוב, אולם הוא המקובל בציבור, ועל כן אני משתמש בו)?
א. האורתודוכסיה נוקטת בשפה פנים הלכתית המנחה את דרכה בשיח הפנימי. אף היא ניצבת בפני שאלות חדשות, ואף היא נענית לאתגרי השעה. ברם, אין היא עושה זאת רק על ידי פתיחת כל השאלה מחדש, ודיון פילוסופי יסודי, אלא היא פוסקת את דרכה בעיקר לאור כלים הלכתיים ואנלוגיות מנושא לנושא. כך לדוגמה, אין היא מתחילה את הדיון במעמד האישה מראשית הבריאה, דרך יסודות הסוגיות בלבד, אלא היא מצרפת לדיון מקורות רבים שהצטרפו אליה במשך השנים, בדרך בה הלכה מתקיימת. הפסיקה אינה נעשית לאור "רוח ההלכה" בלבד, אלא גם לאור ההלכה עצמה. שאלת השפה ההלכתית היא הגורם המשמעותי ביותר בדיון.
ב. השאלה אותה מציבה האורתודוכסיה בפסיקת ההלכה שלה איננה כיצד ליישב בין תפיסות הזמן ובין עקרונות ההלכה, אלא מה ההלכה תובעת מאתנו בזמן הזה. התייחסותה לתודעה התרבותית בזמן הזה אינה כאל מקור סמכות, אלא כאל מניע לשאול את השאלות הראויות. העובדה שהמציאות השתנה אינה סיבה לשינוי ההלכה, אלא סימן שיש לברר מהי ההלכה במציאות החדשה. גם כאן אפשר להדגים זאת בנושא מעמד האישה: היא מזהה כי דברים מהותיים השתנו במעמד הנשים (כמו שקדמונינו דיברו על נשים בזמננו כנשים חשובות), אך זיהוי זה מהווה שאלה בלבד ולא תשובה. השאלה היא אכן עולה מתוך התורה ביחס למעמד מחודש זה, והאם למעשה הדבר חושף דבר מה המצוי בה לכתחילה ויש לאמצו, או שמדובר בשכרון תרבותי שיש לדחותו.
ג. התפיסה ההלכתית היסודית של האורתודוכסיה היא שההלכה לא נועדה דווקא לענג את האדם או להתאים לרוחו ותרבותו. הברכה על המצוות היא "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו", לאמור: המצוות נובעות מקדושת א-לוהים, והאדם מתייחס אליהן כאל ציווי. אם בסופו של דבר עולמה האישי מתלכד עם המצוות – מה טוב, אולם לא זה הקריטריון לקביעת פרשנות נכונה או חובת קיום. כשם שאיסורי "לא תבשל גדי בחלב אמו" לא נבנו בתבנית הרמונית עם נפש האדם, כך גם דיני טהרת המשפחה או עניינים אחרים, שיש המבקשים למדוד אותם לאור שאלת ההתאמה שלהם לעונג האדם.
ד. האורתודוכסיה מבוססת מאוד על ריטואל, קביעות, הרגל ומחזוריות. אף שנאמר "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים", ואף שעובד א-לוהים זוכה פעמים רבות להתפרצות רוחנית, אולם לא בכך היא מתאפיינת. היא מתאפיינת דווקא בקימה המתמדת לתפילת שחרית ובהפרשת חלה, בדיני טהרת המשפחה הריטואליים ובהפרשת מעשר כספים. עוצמתה נובעת דווקא מימי החולין, וימי הקודש מזינים את העולם המתמיד של הקיום.
ה. "ותלמוד תורה כנגד כולם" –
אדם הנאמן למצוות מציב את תלמוד התורה בראש מעייניו. האורתודוכסיה יצרה מערכות מגוונות ומסועפות של תלמוד תורה. הישיבה – בית היוצר לנשמת האומה, והחיים בה כתיבת נח אנרגטית וסוערת; קביעות עתים לתורה – במסגרות שונות ועשירות, למן הדף היומי ועד השיעור השבועי; לימוד בחברותא; מסגרות תלמוד תורה לנשים ועוד ועוד. הדבר החשוב ביותר לה הוא תלמוד התורה של ילדיה, והיא ממשיכה תלמוד תורה זה בכל המסגרות. לא זו בלבד, אלא שעל אף כל השינויים שהיא עברה היא רואה ברבניה את מנהיגיה, ואת פסיקת ההלכה כהמשכיות מהר סיני ועד ימינו.
נראה כי בכך ניתן להציב את ההבדלים בין התנועות השונות, ואת הגרעין המשותף של כל האורתודוכסים נאמני ההלכה מול תנועות אחרות שחברו לכיוון אחר.
תוספת לינק והסרת ג'יבריש
תוקן על ידי לינקזעצער ב- 06/08/2009 11:45:33
נשלח ב-6/8/2009 07:37
[האם החזו"א והג"ן עומדים לגמרי בקריטריונים ? ושאלה נוספת: האם אף בהלכות דעות קיימות הנחיות אורטודוקסיות על גבולות פרשנותן?]
תוקן על ידי ספרן ב- 06/08/2009 7:38:28
נשלח ב-6/8/2009 09:19
אין לי הזמן להרחיב, אבל עיקר נשמט מהספר.
האורתודוכסיה היא במהותה שמרנות. מעבר לדברים שכתב הרב שרלו, יש לה לאורתודוכסיה רתיעה מובנית מכל שינוי. אין הדבר תלוי באופי השינוי ובמקורו, ובעיקר, למרבה הפרדוכס, אין הדבר קשור בשאלה האם השינוי נוגד את ההלכה אם לאו. הדבר אינו חדש - ערקא דמסאנא של הגמרא, הויזנזוקן של החסידים או מכנסי ג'ינס אצל מרכזניק. תוכל להתפלפל עם הרב שעות בענינים כאלה או אחרים, אבל נראה אותך משנה משהו ב"מסורת", שכל "קדושתה" נובעת מהיותה כאן. דווקא הרב שרלו אמור לדעת זאת, בהיותו זה שמנסה 'להיענות לאתגרי השעה' במסגרת ההלכתית, ומוקע כרפורמטור.
הוויכוחים בציבור הדתי לאומי בעת האחרונה, בענין הזה, מוכיחים שההלכה עצמה (ככל שיש דבר כזה, ולשיטת הרב שרלו) נזנחת לטובת שיקולים מטא-הלכתיים של מסורת.
הרפורמה במעמד הנשים,אינה נובעת מהכרה במציאות החדשה מול התרבות השוביניסטית העתיקה-עליה התבססה ההלכה,אלא היא נובעת מהכרה בערכים חדשים מעבר לערכי התורה שהתפתחו עם השנים,ומחפשת להתאים את התורה לערכי הפמיניזם.
לעומת זאת,האורתודוסיה מקצינה לצד השני,וכדברי הרב שרלו-איננה מוכנה להכיר במציאות התרבותית ששררה בתקופת הוראת ההלכות.
נשאלת השאלה,האם אין אפשרות לדרך אמצעית של הכרה במציאות החדשה בהשוואה לישנה?
זוהי למעשה תפישת עולמו של הרב שרלו.
נשלח ב-6/8/2009 12:49
למגיבים,
השכן מציג אולטרא-אורתודוכסיה שאינה רוצה לצאת מקופסתה ואף לא לפתוח חלון.
קוטקאנט מציג מודרן-אורתודוכסיה שרוצה להישאר בקופסה אבל גם לפתוח חלון וליהנות מהאויר הבא מן החוץ ואיכשהו לתת לאויר גושפנקא אורתודכסית.
הרב שרלו מציג אורתודוכסיה המגלה מתוך לימוד שהאויר מבחוץ נכלל בערכי התורה ולכן אין ערכי הפמיניזם מעבר לערכי התורה אלא חלק מערכי התורה בתרגומה הנכון לאשה שבימינו לעומת האשה שבימיהם.
ספרן מציג את החז"א ורג"נ שלמרות שלא פתחו את החלון, לא נרתעו יחסית -כל אחד לפי דרכו ועד דרגת יכולת אינטלקטואלית ונפשית מסוימת שלהם ושל שומעי לקחם- לדון איך אין [ובעצם לא יכולה להיות] סתירה בין יסודות המציאות והחשיבה לתורה.
לאור זאת יש להעיר הערה אחת עיקרית על מאמרו הנאה של הרב שרלו במה שכתב:
"ברם, אין היא [האורתודוכסיה] עושה זאת רק על ידי פתיחת כל השאלה מחדש, ודיון פילוסופי יסודי, אלא היא פוסקת את דרכה בעיקר לאור כלים הלכתיים ואנלוגיות מנושא לנושא."
מה שהחז"א ור"ג החלו לעשות זה לשלב בין שני המהלכים. הם החלו -שוב כ"א לפ"ד- תהליך של "היתר חשיבה" שהמשכו אמור להביא בהכרח שילוב של פתיחת הכל בכל מכל כל מחדש עם הנאמנות לכלים ההלכתיים. לכן גם בלי לפתוח את החלון ובלהישאר נאמנים לערכי התורה בלבד, ייתכנו שינויים לפי דינמיקת התפתחות ההלכה. בכוח תהליך זה לסובב שבעתיד לא תתאפיין ההלכה בלעדית באיפיון שהזכיר הרב שרלו בסעיף ד. לאור רעיון זה, על האורתודוכסיה ליצור שני בתי מדרש; האחד להשכל פילוסופי-תורני יסודי והאחד להשכל עיגון מסקנותיו בכלים ההלכתיים. על שני בתי המדרש להיות שלובים זה עם זה שלא תהיה הלכה שאינה מבוססת ביסודות עצמיות ו/או בנסיבות הכרחיות [וכמו שהרמב"ם מכנה אמונות מסוימות] ושלא יהיה יסוד שלא ימצא את ביטויו בהלכה. זהו ה"נעשה ונשמע" שמטרתו אינו נעשה כרובוטים ונשמע כמאזיני קולות, אלא נעשה כדי להשיב את הנשמע ללב עדי תהיה העשיה מאליה כנבואת ירמיהו [ל"א, ל'-ל"ד].
קל יותר ובמבט ראשון נראה בר סיכוי יותר לערער רק על תופעות חברתיות בלתי נסבלות שהשתרבבו בחברה התורנית כניסיונם של חברים "סמוכים לעצכח" וכמתבטא באשכול סמוך בדברי הרבנים בלוך ויעבץ ובפורומים גלויים ונסתרים, אבל המצב בשטח הוא שההמוניות האורתודוכסית וכפי שזו מתבטאת בדברי השכן למעלה, לא תאפשר פתיחת חלונות. לכן יש סבירות שהדרך הארוכה שהיא קצרה [ואולי גם הצודקת מבחינת דרך התורה] היא לעשות את העיצוב אך ורק בתוך הבית. כלומר לגלות ע"י לימוד התורה המודגש בסעיף ה של הרב שרלו, שאין סתירה בין התורה בטהרתה למדע, לשכל ואף לא לעונג האדם. על רעיון העיצוב הזה דובר כבר בין היתר באשכול "משולה התורה לבית".
ואידך זיל גמור ברחבי עצכח [כולל הדיונים בשאלתו השניה של ספרן].
תוקן על ידי ווטו1 ב- 06/08/2009 12:51:58
נשלח ב-6/8/2009 13:11
ווטו,
שוב מקוצר הזמן, אסתפק בקוצר מילים.
טענתי אינה שהאורתודוכסיה "אינה רוצה" לפתוח חלון, אלא שזו מהות האורתודוכסיה.
וכמאמרך - אידך זיל גמור ברחבי היהדות האורתודכסית, ספריה, עלוניה, הוגי דעותיה, מאמיניה ואתרי אינטרנטיה.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
נשלח ב-6/8/2009 13:37
ווטו.
אם ערכי הפמיניזם הם ערכי התורה-זו בדיוק הצעתי,להתאים את המציאות לערכי התורה.
טענתי היתה שהרפרמים התאימו עצמם לערכים לא תורניים.
אגב,אולי תראה לנו היכן נראה כי הפמיניזם הוא ערך תורני?
נשלח ב-6/8/2009 13:38
השכן,
אם הבנתיך הרי שלדעתך כל מי שרוצה להרחיק בחשיבה מחוץ להרגלו [גם אם הוא מסוגל כך שאינו עובר ב"לא תתורו"] וכהערת ספרן לגבי החזו"א ור"ג ואף הרוצה להתנרמל חברתית כר"ד בלוך ורימ"י, אין לוו מקום באורתודוכסיה או בעצם אינו אורתודוכס. לטענתי מהות זו שהנך מתאר היא זאת שבעיני המיינסטרים ההמוני אבל לגיטימית טענת אלה הסוברים שאורתודוכסיה פירושה נאמנות בלתי מתפשרת לתורה מתוך התחקות על אמיתותיה היסודיות ויישומן בהלכה.
נשלח ב-6/8/2009 13:44
השכן כתב:
האורתודוכסיה היא במהותה שמרנות. מעבר לדברים שכתב הרב שרלו, יש לה לאורתודוכסיה רתיעה מובנית מכל שינוי. אין הדבר תלוי באופי השינוי ובמקורו, ובעיקר, למרבה הפרדוכס, אין הדבר קשור בשאלה האם השינוי נוגד את ההלכה אם לאו.
[הזכרת לי סיפור (אמיתי) -
חבר אורתודוקס, מחנך נוער, יצא איתם לסמינר כלשהו במקום כלשהו ובו בריכה כלשהי. לפני שבת התלבטו הנערים האם הם רשאים לרחוץ בבריכה. חברי ערך להם שיעור (לפי הכרותנו, בודאי שיעור ארוך למדי) ובו פרש בפניהם את כל הנימוקים ההלכתיים לכאן לכאן, אבל - לפי הבנתו - בעיקר לכאן (כלומר, אין באמת איסור הלכתי לרחוץ בבריכה בשבת). בסוף אותו שיעור, פנה אליו אחד הנערים ושאל - האם אתה תצטרף אלינו בברכיה בשבת? ענה חברי - מה פתאום! בשבת?! אני לא מתרחץ בבריכה בשבת!
(ובכ"ז, יש "מדעת" ויש "לא מדעת", ובניגוד לכמה חברים כאן, אני כמעט תמיד מעדיפה את ה"מדעת", על כל הרפלקטיביות וההומור העצמי שיש בה, בדיוק כמו אלה שהתגלו אצל חברי).]
נשלח ב-6/8/2009 13:45
שאלה
האם האורטודוקסיה הדתית "לגווניה" היא פחד מארגוני נשים?
נשלח ב-6/8/2009 13:53
קונ',
"ואהבת לרעך כמוך"
"חייב לכבדה יותר מגופו"
ולגבי יישום הפמניסטיות בבתי הכנסת בעיגון הלכתי, הלא האריכו רבני המודרן אורתודוכס ודבריהם זמינים. עיין נא באשכול שפתח פותח האשכול הלזה [ברוך מעברו] וע"ע בשאר האשכולות בנושא "פמיניזם ומעמדן של נשים בהלכה ובחברה".
נשלח ב-6/8/2009 14:07
זה דווקא נשמע מעניין מה שהועלה פה. החזון איש ורג"נ חברים בקולך.
היכן יש היתר חשיבה בחזון איש?
הנה דוגמא לאיסור חשיבה
חזון איש אורח חיים סימן קלח:
ודע שתקופת שמואל היא מכלל התורה וכן כ"ט י"ב
תשצ"ג הנאמר בגמרא היא תורה וכל תורה שבגמרא היא התגלות תורה שבעל פה
שנתגלה ע"י חכמי הגמרא וכמו שאמרו ע"ז ט' א' ב' אלפים תורה ....
ומש"כ בספר עתים לבינה דשמואל לקח שיטה ישנה של התוכנים וכן י"ב
תשצ"ג לא נולד בב"א הם מהכזבים שהיצר מחבבן וכעין יצרא דע"ז ואף כי המחבר
היה יר"א אבל שגג וחשב שמותר לומר כן ועבד את המינות בשוגג.
או מה שהתפרסם בפורומים אחרים בשנמו שמי שאינו מקבל את אגדות חז"ל כפשוטם הוא מין, זה היתר חשיבה?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 06/08/2009 14:06:55
נשלח ב-6/8/2009 16:05
בע"ב,
הכוונה בהבאת דוגמת החזו"א היתה בהיבט ההלכתי דווקא, בו גילה עצמאות רבה וחשיבה מקורית. בניגוד גמור לצד המחשבתי בו היה מחמיר קיצוני. כנראה חשש מעצמו. נראה שגם התעלם ביודעין משיטות ראשונים בהלכ' דעות כל שלא הלם את הרגש החרדי של התקופה. הבאת רג"נ היא כמובן לאידך גיסא.
ווטו,
למרות המתבקש, לא מצינו בפורום דיון מסודר וממוקד על גדרי "ולא תתורו", לא על השאלה האם יש קווים אדומים לפרשנות עיקרי האמונה ולא בירור אם הסכמת דור מסויים בענייני השקפה מחייבת.
