בעל החלומות... האמנם?

פעם אמר לי ר' גדליה שאם אדם רוצה לדעת מה היא שפת אם שלו, הוא צריך לבדוק באיזה שפה הוא חושב בחלומו. השפה שהוא חושב בה באמצע היום אינה מורה על שפת אם, כי אדם יכול להתרגל לשפה אחרת. השפה שבה הוא מדבר בחלומו גם אינה הוכחה לשפת אם, כיון שיכול להיות שהוא חולם שהוא נמצא במקום או נסיבה המצדיקה שימוש בשפה ההיא. אבל כשאדם חושב בחלומו, הוא נמצא במקום הכי קרוב למהותו הבסיסית, ולפיכך במצב כזה אפשר לדעת מה היא שפת אם שלו. 

אם נקח את הבצל כדוגמא לנפש האדם, מרכז הבצל שהוא התוך הפנימי מסמל את עצמיות נפש האדם, הנפש אתה הוא נולד. הגלדים שחופפים את התוך הפנימי הם החויות שהאדם עבר במשך שנות חייו. שפת אם, נמצא אפה שהוא קרוב למרכז, ואם ברצוננו לזהות את שפת האם, עלינו לקלף את הגלדים שמעל, בכדי להגיע למקום פנימי יותר.

(אגב פרדיגמת הבצל כדוגמא לנפש האדם, גם תקפה בכדי להבין את תורת המוסר של ר' ישראל סלנטר בכל מה שאמר לגבי הכוחות השקטים והכוחות הפעילים, ואכמ"ל.)

תפיסה זו, שהחלום מבטא מצב יותר אמיתי ויותר פנימי, מובילה לחידה קשה ביותר.

אדם עירני שפוי מודע לעצמו כישות אחידה אם כי אמנם מורכבת. אדם רגיל חשוף לרצונות שונים ומנוגדים במשך כל שעות פעילותו, אבל כשבסופו מגיע לכלל החלטה, הוא מבין שהוא כיחידה אחת החליט על מעשיו. הכוחות השונים הקוננים בקרבו, אינם גורמים לזהות חצויה.

לעומת זאת, ישנם אנשים שאינם רואים את עצמם כיחידה אחת, לפעמים האדם חושב שנמצאים בתוכו כמה אנשים, או לפעמים יש אדם פנימי, ואדם שמסתכל עליו מבחוץ, היינו שיש גלד פנימי עם זהות משלה וגלד חיצוני עם זהות שונה. הפרעות זהות אלו, מעידות על מחלת נפש. הרבה פעמים הזהויות השונות מתנהגות בצורות מנוגדות. אדם יכול להיות ביישן בזהות אחת, ומופרע בזהות שנייה. שתי הזהויות אינן מודעות בכלל אחת לשנייה וזה מה שמאפשר את ההתנהגויות השונות, ולמרות שמדובר באדם אחד, איך שהוא הוא מצליח להקים חייץ בין הזהויות השונות. לחייץ זה, אנו קוראים מחלת נפש.

כל הנ"ל מדובר רק בשעות שבהם האדם הוא ער. כשאדם ישן המצב שונה לחלוטין. כשאדם חולם, הוא יכול לחלום על אנשים רבים, שמשוחחים ביניהם, ולכל דמות בחלום זהות משלה שאינה מכירה בזהות השנייה. לפעמים זהות אחת יכולה להתחכם על חשבון הזהות השנייה, והזהות השנייה לא היתה מודעת בכלל להתחכמות זאת, ונפגעת בהתאם.

דומה הוא החלום לספר מתח המלא דמויות. אבל בעוד שבדמיון הסופר הכותב את הרומן, מסודרות אצלו כל הדמויות, באופן שכל דמות מכירה את השנייה דרך דמיונו של הסופר, הרי שבדמיון החולם, לזהויות אין שום קשר אחת עם השנייה.

עתה, יש לשאול, איך נוצר מצב שכשאדם נמצא עירני ופועל דרך אלפי גלדים שהצטברו במשך השנים רחוק מאד מהתוך הפנימי, עדיין יש זהות אחת יציבה שמלכדת בתוכה כל הניגודים השונים שלא נותנת אפשרות לחצות בין הזהויות השונות, בעוד שכשאדם נם את שנתו ונמצא קרוב יותר למרכז נפשו, הוא לא מצליח ללכד את הזהויות השונות ואדרבה מקים חייץ ביניהן.

נמצא שאדם הוא לא בעל חלומותיו, כי הרי הוא לא מצליח להשתלט עליהם וללכד אותם...

לסיכום, מה זה אומר, שמתי שאנו קרובים יותר למרכז הנפש, אנחנו פחות "שפויים" או "אחידים" ממתי שאנו פועלים רחוק מהתוך הפנימי.

לצאוטנג


התמיהה שלך לדעתי מבוססת על הגדרה לא נכונה של הן של מהות החלום והן של  מהות הערנות.

החלום מבטא את החלומות הכמוסים שלנו .בחלום הם מתלבשים בסמלים שונים ומשונים .ומבחינה זאת הם מגלים עלינו דברים שבחיי היום יום אנחנו לא מעיזים לבטא.
יש גם חלומות נבואיים כחלומות יוסף-הזקוקים לפתרון.אבל אין זאת אומרת שבחלום אנחנו" אנחנו האמיתיים"-מה שאתה קורא שפת האם שלנו.(אגב אם אנחנו רוצים לבדוק מהי שפת האם שלנו נבדוק באיזה שפה אנחנו סופרים כסף ולא באיזה שפה אנחנו מדברים בחלום)

לעומת זאת בשעות שאדם ער-האם לא שמעת על ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד?אמנם בסיפור הידוע היתה קיצוניות רבה -אחד היה פושע והשני אדם הגון אבל ברמות אחרות ,הרבה פחות קיצוניות לא פעם מתרוצצים בתוכנו "אנשים" שונים וקשה לנו מאד להכיר את עצמינו כמאמר המשורר:"אדם גם לעצמו הוא זר" .
ואין זו מחלת נפש אלא זהו טבעו של האדם.
מחלת נפש זה סיפור אחר בכלל.

קראתי בזמנו טיעון שהמוח של האדם עובד קשה מאוד כדי ליצור חזות אחידה.

http://www.notes.co.il/tomer/45771.asp

מיימוני:

אני מסכים שאי אפשר לטעון שנפש האדם אכן דומה ממש לבצל. השתמשתי במשל הבצל רק כאמצעי לעזור להבין את נפש האדם. אני בטוח שמבנה נפש האדם מורכבת בהרבה מהבצל הפשוט.

בקשר לשאלה, ממה מורכב נפש האדם, אין זה מעניין האשכול. כי לא משנה מה הוא עצם נפש האדם, לית מאן דפליג, שאכן אדם תופס את עצמו כישות אחידה. על תפיסה זו באה שאלתי.


צענערענע:

לא משנה מה הוא מהות החלום, עדיין קשה להבין על פי איזה מנגנון אדם מפריד בין הדמויות השונות המופיעות אצלו בחלום. איך אפשר לאדם אחד, לחלום על אנשים שאין להם שום קשר ביניהם?

דר' ג'קיל ומיסטר הייד הוא רומן מוקצן שבא ללמד לאדם משהו על עצמו. קשה להאמין שאדם בריא היה מסוגל לתפקד בצורה נורמלית כשהוא מכיל בתוכו ניגודים עזים כאלו.


בעלבעמיו:

גם אנשים חלשים ביותר, כגון ילדים או זקנים, לרוב מצליחים לשמר זהות אחידה. כנראה שאפילו אם המוח עובד קשה מאד בכדי להצליח במשימה זו, הוא ממשיך לעשות זאת אפילו בתנאים לא אופטמליים. והשאלה שלי היא שוב, למה היא מפסיקה את פעילותה כשהאדם ישן.


לוצאטי:

מחקר לחוד, וחיים לחוד. אני בטוח שתסכים אתי, שאדם שאינו מרגיש שיש לו זהות, הוא אדם לא בריא.

לצ'אוטנג

"הדמויות השונות המופיעות אצלו בחלום איך אפשר לאדם אחד, לחלום על אנשים שאין להם שום קשר ביניהם? "

כך כתבת.

מכיוון שסוג חלום כזה לא מוכר לי מפני שלא חוויתי משהו דומה לתאור וגם לא קראתי תאור דומה לכן לא הבנתי את תאורך אולי תפרט יותר את סוג החלום הזה.

תוקן על ידי צענערענע ב- 23/08/2009 0:01:22

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=33532&st=&pgnum=54&hilite=

חלום על בצל

[השכן,

ממורותי ורבותי למדתי תוספת למסקנת סיפורך -
מה בצל אם תסיר כל הקליפות לא ישאר לך כלום, ובסוף תוריד דמעות הרבה, אף אדם כך.]

צענערענע:

חלום חלמתי ופותר אין אותו. אף אני בחלומי הנה אני מבקר בישיבתו של מרקוביץ, שם יושבים מאות בחורים לומדים והוגים בתורתינו הקדושה. ירדתי קומה אחת, ואני מוצא את עצמי במקלט שהוא מחסן. מנהל המחסן בחור מאד מוכשר בחשמל וכדומה אבל נראה בחור רגיל, משקפיים, זקן וחזות ישיבתית. (בכל ישיבה, ישנו כמה בחורים גאונים, אחד בחשמל, השני במחשבים, השלישי במכוניות וכו'.) והנה אני רואה במחסן שורות על גבי שורות של פצצות. אני לא הבנתי אם הפצצות הם לשם תקיפה או לשם הגנה. הבחור הזה הממונה על המחסן, הוא זה שבונה את הפצצות. פחדתי מאד, כי ידעתי שאני בלש בשביל אלו שמתנגדים למרקוביץ, וידעתי שאם הבחור ידע על זהותי מרה תהיה אחריתי. ואיקץ והנה חלום.

ועכשיו אני שואל, איך הצלחתי ליצור דמותו של הבחור ההוא בתוך הדמיון שלי. למה חשבתי שהבחור הוא אישיות שונה ממני ומאיים עלי, הלא אב אחד לשנינו, ולמה מתנכר הוא לי?


השכן:

חן חן על הכתיבה המושקעת. לעיקר הנידון אם האדם הוא "טאבולה ראסה" או לאו, כבר האריכו רבים. ראה:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%90%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%94_%D7%A8%D7%90%D7%A1%D7%94


אמשלום:

גם אני למדתי ממורי ורבותי, מה בצל אם תסיר כל הקליפות העברת זמנך בהבל וריק, אף האדם כן, אין טעם לנסות להסיר קליפות רק לשם להסיר קליפות.

[צ'אוט,

הוא אשר אמרתי, והדמעות הן אך סימפטום.]

.

(זוקף בהן ירוקה לשכן)

_________________

השכן