| נשלח ב-9/10/2009 03:53 |
 |
| |
מותר לאחל מועדים לשמחה?
קיבלתי בדוא"ל:
הסתפקנו במהלך ימי חול המועד הק' דהאי שתא, בעניין ברכת "מועדים לשמחה", וכן "חג שמח", המברכים איש לרעהו בימי החגים והמועדות, האם אלו ברכות כשרות בלה"ק הניתן לכתבם ולאמרם בלא חשש להכשל ב"עברית" הטמאה (לכאלו שאינם מבינים הברכות בלשון ה"אידיש", כגון: "א גוטן מועד", וכן "א גוט יום טוב"), או שמא מקורם של ברכות אלו במישרין או בעקיפין הוא ע"י הציונים ימ"ש, שחידשום או קבעום, או חידשום וקבעום, לצרכי שפתם הטמאה, לברך כך בימי המועדות וחגי ישראל.
* * * * *
ע"מ לפשוט ספקותינו אלו, פנינו אל הרה"ג המפורסם הרב אמיתי בן דוד שליט"א (הידוע בכינויו "הראב"ד"), בעל מחבר ספר "שיחת חולין" על סוגיות הקשות שבמסכת חולין, וכן עומד עתה באמצע חיבור חשוב וגדול על בירור לשון הקודש לבררה מכל סיג ופסולת טומאת ה"עברית", וב"ה שהשיבנו בדברים ברורים וישרים, והאיר את עיננו. אגב אורחא שאלנוהו עוד על זה הדרך לגבי ברכות "שבת שלום", וכן "שבוע טוב", מה מקורם? ומהיכן מחצבתם? ואף על זאת השיבנו בשפה ברורה ודברי תשובתו הרמתה כדלקמן:
ברכת 'שבת שלום [מבורך]' היא מנהג הספרדים מאז ומעולם כמש"כ במחזיק ברכה הלכות פסח סי' תל אות ב.
וכן כבר ביארה אוה"ח הקדוש ויקרא יט ג.
ברכת 'מועדים לשמחה' כבר הורה בספר חמדת ימים בכמה מקומות, כגון בהלכות יו"ט פ"ב: כשיכנס לביתו ילבש ששונים ויתן דברו בקול עוז ויאמר 'מועדים לשמחה'.
ברכת 'חג שמח', אמרה השפת אמת (ליקוטי שו"ת כג): יתן לך ד' חג שמח.
בברכת חג שמח ומועדים לשמחה
אב"ד
עכ"ד, ולא נותר לנו אלא לאחל בלה"ק גמור:
(את מקור ברכת "שבוע טוב" עדיין לא ביאר לנו הרה"ג הנ"ל, ואנו ממתינים לתשובתו, וכשישיב, נפרסמה כמובן בס"ד).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2009 05:47 |
|
| |
צפרא טבא
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2009 09:02 |
|
| |
נישטאיך
הזוהי תורה או "תורה לפורים"?
איקון ירוק או שמא איקון מתבדח מן השעשוע.
אני שואל:
א. עד היכן נמשך הדוא"ל, ומיהו זה שפנה אל הרב אמיתי?
אני משער שמדובר באדם אמיתי, כי הספר "שיחת חולין", שכמדומה מכיל ציורי הבהרה על חולין, הוא ספר ממשי ואף מועיל ללימוד. וכמדומה שאף השתמשו בציוריו עבור הוצאת שוטנשטיין.
ב. מה החסרון שיש בעברית "ציונית"? כיון ששפה היא דבר חי ומתפתח (זו מטאפורה, אבל היא מתארת היסטוריה של שפה), וראינו שגם בימי התנאים השתנתה העברית מימי המקרא, וגם בתנ"ך עצמו מוצאים שינויי לשון, אז האם מאז מתגוררים יהודים בארץ ישראל וחלו שינויי שפה, הם גם נזקפים לחובת הציונים הפסולים או שמא הם כבר באים מתוך העם, גם מתוך המגזר החרדי, ולכן הם כשרים? או שמא בגלל שמקורם בסיבה הרחוקה של השפעת בן יהודה אז הם פסולים?
ובהרחבה:
בימי הבינים התלונן הרמב"ם כי העברית של ימיו דלה מדי עבור כתיבה מדעית ופילוסופית. אולם היא הספיקה לתיאור המציאות ולדיון הלכתי, כפי שמעיד ספרו "משנה תורה". עד כמה היתה העברית שפה שימושית בקהילות מימי הרמב"ם ועד לירושלים של המאה ה-19, איני יודע. אבל טוענים שבן יהודה חידש מונחים בעברית בעיקר עבור יוצאי אירופה שהיו אכן מנותקים מהשפה, ואילו תושבי ירושלים הספרדים לא נזקקו לחידושיו.
האם החסרון בחידושים הלשוניים שהופיעו מאז הוא בכך שחלקם נולדו אצל בן יהודה? ואם כן, מה טעם החסרון? האם בגלל שהיה מחלל שבת נפסלו המילים שהציע? האם זה איסור ברור שיש לו מקור, או שזו סברה, שצריך להרחיק מעליו ומעל חידושיו כדי שלא ילמדו ממנו גם דברים אחרים?
ובין כך ובין כך, כיון שרוב הציבור אינם מכירים במילים שלנו אם הן מקוריות בעברית או המצאת בן יהודה ודורו, אז האם יש להקל ולהתיר? סוף סוף, גם שם עבודה זרה כיון שנשתקע ונשכח מותר להשתמש בו.
איך אפשר לדעת ולהכיר בשפתנו העברית של היום מה החלק המותר ומה האסור? או שמא יש לאסור, לפי גישה זו, להשתמש בעברית מכל וכל בגלל שמעורב בה חלק מחודש, מבן יהודה ועד האקדמיה לעברית?
ואל השאלות האידיאולוגיות? מה מקור הפסול של העברית בת זמננו? האם בגלל שהיא משקפת "ציונות"? האם יש היום "ציונות"? (ראו לעיל על איסור שם עבודה זרה שפוקע אף הוא במשך הדורות).
ולאידך גיסא, מי שהינו ציוני, כמוני, האם יכיר במעלה ובמצוה של שימוש בעברית? אני, אכן, מקפיד להשתמש בעברית גם מסיבה זו.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2009 10:00 |
|
| |
לספרן
תודה על הקישור.
מעניין שבאידיש,{שבה הכל נשמע יותר טוב} (האם ציוני יכול לברך באידיש ולא לוותר בזאת על ציוניותו?) בכל הברכות כמעט ,הן בחול והן בשבת ויום טוב כוללות "טוב"(לא "שמח"או "שלום")
הגוטען מועד,גוטע וואך,גוטען טאג,גוט נובנט,גוט שאבעס .
גוט יונטעף-פה יש בעצם חזרה על המילה טוב פעמיים.
(רק בפורים הפריילאכען פורים.)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2009 10:11 |
|
| |
מיימוני,
בימי הבינים התלונן הרמב"ם כי העברית של ימיו דלה מדי עבור כתיבה מדעית ופילוסופית? יש לך מקור לדברים ? ואם כן, איך זה שאישר עוד בימיו לאבן תיבון לתרגם אותו, שפתו של אבן תיבון היתה עשירה משלו? - אמנם היו לו אי אלו הערות לשיפור התרגום אך זאת לא מהסיבה שהשפה דלה, והיא קשורה יותר בהבנת אבן תיבון את דבריו במו"נ הכתובים בשפה הערבית, הוא מייעץ לו דבר מה על מלאכת התרגום הרומז על כך, שלא היתה שום בעיה עם דלות השפה, בערך כך: "עליך להבין את העניין בכללותו ורק אחר כך לבוא לפעולת התרגום של המילים" לעניות דעתי, העדפתו לכתוב בערבית נבעה משיקולים פרקטיים. והוא עצמו התכוון לכתוב אותו מחדש בעברית אך התקיים בו: מה שהלב חושק הזמן עושק.
תוקן על ידי riv ב- 09/10/2009 10:14:10
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2009 10:30 |
|
| |
ב"ה.
[ צענערענע,
נדמה כי גם על פסח נהוג לאחל 'א כשר'ן און פריילעכען פסח'. ]
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2009 10:46 |
|
| |
שבת שלום -אגוט שבס-? שבת = הרי זו נקבה?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2009 11:01 |
|
| |
לירמיהו
תודה על הערתך.
אכן בפסח מוסיפים גם שמחה .
מעניין למה בפסח כן ובסוכות לא.
לירוחם
האם יתכן שבצרוף גוטשאבעס פשוט נבלעה אות אחת?
|
|
|
|
|
