| נשלח ב-8/12/2009 01:58 |
|
| |
בין דימון לדימיון וחרב השכל.
אנלא יודע אם יש קשר אטימולוגי בין דימון לדימיון.
אבל כולם נלחמים בו כשהם מתעטרים בחרב השכל.
נחמת עניים היא חרב השכל, עניי הדעת, ועניי המתחננים לנובל חסר סיכוי.
והנה בחסדי השטן כי לא תמו, ברא הוא את השוטים.
שוטים מדעת, ושוטים שלא מדעת.
שוטים באונס ושותים בכיף.
עליהם תונף החרב, חרב הסולם,
למרומי הגאוה.
והאמת?
גלמודה עלובה
ולמי אכפת?
חה !
צריך להיות גאון כדי להבין עד כמה השכל חסר אונים.
עד כמה נחות אתה בהעפילך למרומים
עד כמה מוכה הינך בהביטך לנגעים
והמשכיל בעת ההיא ידום.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2009 08:22 |
|
| |
משורר נולד!
תוקן על ידי במ ב- 08/12/2009 08:23:15
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2009 12:02 |
|
| |
לקוסם עמק
האם בעצם אתה קורא כאן קריאה נרגשת לסגור מיד את הפורום "עצור ! כאן חושבים???
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2009 12:09 |
|
| |
צענע הוא מדבר על ואל עצמו.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2009 12:22 |
|
| |
האם הרמב"ם לא הבחין בין דמיון לשכל?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2009 12:25 |
|
| |
.
את שיר הקוסם לקרוא ניגשתי
אזרתי אומץ למרות שחששתי
קראתי. שניתי. גיששתי. בלשתי-
וניסיתי להבין. שכן כמעט ונואשתי
מקריאת מתקפות עלינו כבר תששתי
אך אחרי שקראתי. לאחר שפגשתי
בשורות הקוסם מן העמק. וחשתי
כי בסרט הזה כבר הייתי, ונטשתי
כי מאד השתעממתי. כי יאוש לבשתי
למקרא החכם-בעיני-עצמו אז חלשתי
כי לא נותר בי מן הכוח שירשתי
לכן פיהקתי. עיני עצמתי. ומשתי
ממקומי. ונרדמתי. ונחתי. וכוחי חידשתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2009 13:34 |
|
| |
פִּטְעוֹנִי
תרגום: אהרון אמיר
בְעֵת בָשָק וּשְלֵי פַחְזָר,
בּאַפְסֵי חָק סָבְסוּ, מָקְדוּ,
אוֹ אָז חִלְכֵן הָיָה נִמְזַר,
וּמְתֵי עָרָן כּרְדוּ.
''גּוּרָה בְנִי מִן הַפּטְעוֹן!
מֵחד-שִנּוֹ, חִיל-צִפּרְנוֹ!
מֵעוֹף-גִרְגִיר תָנוּס, צָעוֹן,
מֵחֶטֶשׁ בִמְגוֹנו!''
וְהוּא שָלַף סֵיפוֹ הָחַז,
נָד, חִפֵשׂ אֶת פְחִיק צָרָיו –
וְכה עָמַד בְצֵל זַמְזָם,
תָפוּס בְהִרְהוּרָיו.
עוֹדוֹ עוֹמֵד שְפֶה-הָגוּת,
וְהַפִטְעוֹן, עֵינָיו דּוֹלְקוֹת,
וִשְוֵשׁ בַיָעָר הַמָגוּד,
בּוֹעֵעַ וְנָקוֹט!
בִמְחִי חָזוּז – הָבֵס! הָבֵס!
תִכְתֶךְ הַסַיִף בְנִמְהַר!
נָטַל אֶת ראשׁ פִגְרוֹ הַזֵד,
וְאֶל בֵיתוֹ צָהַר.
''אַף קְטַלְתּוֹ, אֶת הַפִטְעוֹן?
אֲחַבֶקְךָ, יַלְדִי הַצָח!
הוֹ, יוֹם-צִלְהָה! יַבֵא! יַבּא!''
בְחֶדְוָתוֹ פָצַח.
בּעֵת בָשָק וּשְלֵי פַחְזָר,
בְאַפְסֵי חָק סָבְסוּ, מָקְדוּ,
אוֹ אָז חִלְכֵן הָיָה נִמְזַר,
וּמְתֵי עָרָן כֵרְדוּ.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2009 14:20 |
|
| |
אמשלום. את מעדיפה את תרגומו של אמיר על פני מקור שמי - תרגומה של רנה ליטוין? (נמצא בקישור שנתת בכותרת)
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2009 14:31 |
|
| |
[זחלץ,
אין לי דבר נגד שמך או נגד רנה ליטוין, אבל כבר אמר האדמו"ר "תרגם את זה יפה אהרן אמיר", ומי אני שאצא כנגדו?]
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2009 15:36 |
|
| |
אםשלום כמה אנשים לפי דעתך יבינו את העברית של השיר היפה הזה. פלא שהכנעניות כשלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2009 16:33 |
|
| |
לירוחם
העברית של השיר היפה הזה?
לאמשלום
גם לאחר קריאה בויקיפדיה לא הבנתי מה שייך השיר הזה לכאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2009 16:42 |
|
| |
צענע כתבתי את תגובתי באשכל הסמוך- לפני שקראתי את תגובתך כאן. אכן שיר יפה, ולו רק בשביל השפה העברית הגוועת , בלי כאילו -ובלי סבבה
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2009 17:38 |
|
| |
בני אדם טועים לרב בחשיבתם לא מפאת כשלונו של הכוח השכלי, אלא מכיוון שלא הצליחו להתגבר בעזרת הכוח השכלי על הכוח המדמה - ( רמב"ם שם שם)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2009 14:46 |
|
| |
כתבתי את זה לעצמי ואח"כ שלחתי לכוכב נולד ולא קיבלו אז הנחתי את זה כאן:)
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2009 17:27 |
|
| |
ואני בכלל טוען, כי ככל שמתגבר השכל, כך גובר הרגש, הא בהא תליה, ככל שתעמיק בשכל כך, תרגיש חזק ברגש, ככל שתעמיק ברגש, כך תבין יותר בשכל.
האם באמת אפשר להפריד בין השניים?
ומקום גניזה לרגשות לא מצאתי, וגם אם אמצא לא אוותר לעולם על רגש, כי הוא החיים.
תוקן על ידי ספקנוני ב- 10/12/2009 17:30:12
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2009 17:52 |
|
| |
ומי בקש ממך להפריד בין השניים?
_________________
|
|
|
|
|