דרוש לחנוכה (תשס"ט) [בין חסידות למחשבה]

א. ענין מה שנתקשה משה במעשה המנורה, ומה שנצטוו לעשות המנורה ממקשה אחת, הוא השייכות בין המחשבה ועד למעשה ממש, וכידוע, שבזה נתייחדה הדת הישראלית שאינה תובנות וטענות גרידא, כי אם טענות על אורח חיים מסויים, ובזה עצמו מתגלמת החכמה והתבונה שבדת הישראלית, אשר אינה מנתקת את התובנות מן המציאות.

ב. והביטוי השלם לזה הוא במעשה המנורה, שמייצגת כידוע את החכמה, וכמו שאמרו 'כח מה', שאין אדם יכול לעמוד כי אם על צורת הדברים כפי שהיא היום, בפועל, ואינו יכול לעמוד על הבכח לכשעצמו, ובשביל לגלות את המהות ממש, את ה'מה' את 'הדבר כשהוא לעצמו', והיאך הב'כח' הופך ל'בפועל', היאך התופעות מופיעות מן הדבר כשהוא לעצמו, זקוק לחכמה, לכח ה'מה'. ובזה נתקשה משה.
מה הקשר?

ג. ואולם משה נתקשה, מפני שכל חכמתו היתה בבחינת פה אל פה, במראה ולא בחידות, כלומר, שהוא השיג את הבכח גרידא, ולא היה יכול לקשר שמים וארץ. [וכמו שהיה כבד פה וכבד לשון, שלא יכל להעביר מחשבתו על הדבור, לא יכל להוציאה מו הכח אל הבפועל] וכמו שמצינו שהתורה הורדה על ידו מן השמים, אולם בזה לא היה די, כמבואר בגמ' שהיה משה דורש לאיתמר ואח"כ לזקנים ואח"כ לכל ישראל. עיי"ש.

משה הוא הדוגמא לקישור בין שמים וארץ ולכן לנבואתו יש משמעות הלכתית מה שאין כן לשאר הנביאים, וראה 'חכם עדעיף מנביא' באורות.

ד. וייחודו של בצלאל לא היה בריבוי חכמתו, כי אם בצורת חכמתו וכמו שנא' 'חכם לב', שהנקודה המשתפת בין שמים לארץ בין בכח לבפועל, היא נקודת חכמת הלב. [שאולי תתבאר במה שלפנינו] ואולם, גם בצלאל עצמו לא היה ראוי לעשות המנורה, אלא נעשה על ידי מראית הקב"ה עין בעין, כזה ראה וקדש, שזו הנקודה העמוקה ביותר של חכמת הלב, שאין לעמוד עליה בזה העולם.
ושוב - מה הפשט בזה? הלא ראינו שעשו מנורות גם בהמשך?

ה. ואולם, עניין מקשה אחת הוא העניין אשר עליו הושתת צורת קיומה וביטויה של חכמת ישראל, שמן הירכתיים ועד לפרח והכפתור הקטן, יש שייכות, ומלכות יוון נמשלה לירכתיים כמבואר בחלומו של נבוכדנצר, ועניין הרגל, הוא העמידה והבסיס, כלומר, צורת החשיבה, וצורת החשיבה של יוון היא עד לירכתיים, פירוש הדבר, שהיא אינה מתפשטת מעבר לזה, ולעולם היא נשארת ביסודותיה, אבל אינה יודעת להמישך על הבפועל את יסודותיה.
האם הרמב"ם חשב כמוך?

ו. ושורש ויכוח זה שבין יוון לישראל, בתפקידה ובמיקומה של החכמה הוא בצורת החכמה, אם יש מקום לחכמת הלב, ומצאנו שחכם עדיף מנביא, וחכמה בגווים תאמין ואעפ"כ אמרו שאין נביאים לאומות העולם למעט בלעם, ועוד כמה בודדים. וביאור הדבר, שנביא הארתו מלמעלה למטה, וחכם הארתו מלמטה למעלה.כלומר, שהנביא עומד על הבפועל על ידי הבכח, ואילו החכם עומד על הבכח על ידי הבפועל. ואולם, אצל אומות העולם, אין נביא ואין חכם העדיף מנביא, כי אין חכמתם כלל מתפשטת מעבר לבפועל, או לבכח, אבל אין יודעים כלל לקשר החכמה דבכח לחכמה שבפועל.
וזאת מנא לך?

(ז.ואף בנבואה עצמה מצינו חלוקה בין אספקלריא המאירה לשאינה מאירה, כי באספקלריא המאירה אין השתשלות כלל, אלא כל החכמה מתגלת כשהיא לעצמה, [וכמו שנתבאר על משה רבנו] ובאספקלריא שאינה מאירה, הנבואה במקום אחד והחכמה במקום אחר)
כלום המסקנה אינה הפוכה?

ח. וכבר אבות האומה נתייחדו במעלה זו, שהרי אמרו שקיימו כל התורה כולה קודם שניתנה, והנה מה שממעות יש לתורה קודם שניתנה, ומה גם שלא היה ודאי שתינתן שהלא ביקשו מלאכי השרת לקחתה לעצמם, אלא, דאברהם אבינו שעמד על דעתו ושאל מה מסבב הגלגל? וכוליה, המשיך את שאלותיו, הלאה והלאה, עד אשר הגיע להדבר הקטן כעירובי תבשילין. וזה הלא סוד איסתכל באורייתא וברא עלמא.
האם ניתן לפרט איך הפרטים האלו נובעים מהכללים? האם לא היו דברים שהתחילו בתקופה מסויימת, הלא תקנות מסוימות מיוחסות לתקופות מסוימות?

[ט. ומן המבואר, עמדנו על כמה דרכים שישנם בהשגה האנושית, הא', ידיעת הבפועל. הב', ידיעת הבכח. הג', העמידה על הבכח מן הבפועל. [חכמה] הד' העמידה על הבפועל מן הבכח [נבואה]]
מהי ידיעה בפועל ומהי ידיעה בכוח?

י. והנה ביוון אמרו ז"ל, ששפתם יפה שניתנה תורה ליכתב יוונית, דבריו של יפת באהלי שם, שתורה שהיא לכשעצמה [בחינת 'תורה שבכתב'] היא ידיעת הבכח, ובזה נתייחדו יוון משאר האומות, שהיו מצויינים בחכמה, טעל כן רק בשפתם ניתנה תורה ליכתב, ואולם מעבר לזה אים להם תפיסה כלל, ואינם יודעים כיצד לגזור מן הבכח על הבפועל.
האם המדע המודרני ששורשו בחכמת יוון אינו יודע לגזור מן הבכח על הבפועל, האם בחוכמת יוון לא היתה אתיקה?

יא. ולזה טמאו כל השמנים, שכן קיומה של המנורה, הוא מה שדולקת,שהלא ביטוי הבפועל השלם הוא בכך שפועל, ובביטול הפעולה הזו, הלא ביטלו את כל ייחודה של ישראל. [שהרי המנורה הטיבה להציג עיקרון זה יותר מכל, וכמו שנתבאר בתחלת דברינו]
איך היוונים ידעו את זה, הרי לשיטתך אין להם השגה בדברים כאלו?

יב. ולזה ביקשו להחשיך עיני ישראל, בכתבם על קרן השור אין לנו חלק באלוהי ישראל', שכבר אמר ר' יוסי שלא קרא לשורו שורו אלא היה קורא אותו שדו, ובשדה שהוא סמל החוץ, סמל החיים הארציים של הבפועל, רצו היוונים שיכתבו שאין להם 'חלק' מלשון שותפות, לאלוהי ישראל, כלומר, שאין חכמתם מתגלה בשדה ובפועל של החיים. חכמת יוון מקומה באוהל [אהלי שם] ואין מקומה, בשדה, ובחוץ.

[וליודעי ח"ן ארמוז, שעניין יוון הוא חסד שאין לו מקבל, וכמו שהיו פרוצים במשכב זכר, שהוא נתינה בלא מקבל, וסוד אברהם אבינו שהיה במדת החסד, כידוע, ואין להאריך]
כמובן, כל זה יוצא מההנחה שיש קשר בין ההלניזם לחוכמת הפילוסופיה היוונית, מה שלא ברור שהוא נכון וראה על חנוכה וחוכמת יוון ב http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2321432&forum_id=1364