בלי קנטור - למה נחמן אנשין ואליאור חן (למשל) הם ברסלב

 אין רצוני וכוונתי לקנטר חלילה וחס אך משום מה רואין שכל מיני משוגעים פסיכופטים ורוצחים מוצאין להם קן ומחסה בתנועה - זרם הלזה המכונה בשם "ברסלב" על כל כתותיה ופלגיה. ושלא יובן בלתי נכון: יש לי רגש מאד עמוק לרבי נחמן ורבי נתן ולעובדי ה' האמיתיים שבחסידות הזו, אך לדאבון לב נראה ובשנים האחרונות התנועה הזו נהפכת יותר ויותר לקן צרעות בו יכול כל אחד ואחד לעשות ככל העולה על רוחו ועדיין להקרא בשם "חסיד", "צדיק", או אפילו "מנהיג".

אולי הסיבה היא העדר מנהיג מרכזי מה שאין כן בחסידויות או קהילות אחרות? אולי הסיבה היא המסרים החזקים של ברסלב כמו "אין יאוש" וכדומה הנותנים מקום ותקווה גם לאנשים משולי החיים - שבהחלט גם להם מגיע מקומם ומעמדם בדרך כבוד ויחס חם, אך תוך כדי שמירת גבולות ומעמדות, וללמדם שעליהם לידע לשמוע ולציית לגדולים ומנוסים ויראים מהם. וכמובן לא להם להיות המנהיגים ונותני הטון.

מי שיסע למשל לאומן בראש השנה (כמוני שהייתי בשנה האחרונה), יזדעזע בראותו כי בעלי תשובה וכדומה (שחלקם מכונים כן רק בשם המושאל ואולי הם אותם בעלי עבירה רק ההבדל שכעת יש כיפה [לבנה] לראשם) הם נותני הטון, הן ברחובות, הן בציון של רבי נחמן, ובכל קרן זוית. טראנסים בכל פינה, סמים, ועוד דברים שהשתיקה יפה להם. כמה חסידי ברסלב אמרו לי שהם שוקלים אם לבוא לאומן שנה הבאה אם לאו. לא יכולתי להאמין כי ידוע שבברסלב זה מהיסודות של החסידות, ואעפי"כ אמרו כן. ומשנה לשנה המצב נהיה יותר גרוע.

או למשל אלו הנ-נח שמי שלא מאמין ב"פיתקא" הוא מועמד לסקילה מבחינתם.. ופגום (אם לא כופר) באמונתו.

או כת א"ז עם העתיקא סתימאה שלהם ואמונתם שאברם זגדון הוא המשיח. ומלבדו יש בברסלב עוד עשרות אם לא יותר "משיחים", וגם יש כבר עוד כמה שקבלו פיתקא.

או למשל מקרה ששמעתי עליו, דוגמא אחת מני רבות, א' שרבנים אמרו שצריך לקחת תרופה מסוימת שאכמ"ל, (אולי בכל אופן אכתוב כי זה גם קשור למקרה הספציפי של נחמן דנן. "אמצעי מניעה") אך הנ"ל סירב\ה בתוקף עצום, כי "רשב"י ורבי נחמן הם הרבנים שלי, והם לא מרשים, וכל האחרים הם שקר כי אין להם את הדעת של רבינו"! כמובן שגם מי שנקרא ברסלב אך יאמר היפך רצון אנשים כדוגמת הנ"ל, נהפך אצלו אוטומטית כאחד ש"אין לו את הדעת של רבינו", ולפעמים אף ל"שונא" "מתנגד" או עד כדי "רודף" שמצוה להורגו.. כי הדעת של רבינו זה מה שאני מחליט כפי שהבנתי מקריאתי (בגירסא וללא הבנה, כי איך יוכל אחד שלא יודע ביהדות כלום להבין ענייני קבלה?) את ליקוטי מוהרן, למרות שאני עדיין אפילו לא יודע שצריך ליטול ידים בבוקר ולומר מודה אני, ושבשבת לא מניחים תפילין.

שוב: ידעתי גם ידעתי שהרוב הדומם של ברסלב המקורית הם אנשים מיושבים, יראי שמים, מבקשי ה' באמת. אך משום מה נראה שיש שם יותר מדי סלחנות וסובלנות גם כלפי אלמנטים מאד שליליים, הכל קביל וסביל ובלבד שיהיה ביניהם את המכנה המשותף של אמונה ברבי נחמן מברסלב כצדיק הדור, ומכנה משותף זה מדחיק הצידה וגורם להתעלמות מבעיות מאד רציניות הפורצות לפתע, כדוגמת נחמן דנן.

אולי הם מפחדים מאלימות מצד אלו שיעירו להם? כאשר להרבה מה"מוערים" יש עבר צבאי או עברייני עשיר. שמא זו הסיבה?

יש בברסלב הרבה שצר להם על מצב זה, יתכן גם שמצבה של ברסלב כחסידות נרדפת ומושפלת אפילו מאת חסידויות אחרות במשך הרבה שנים, הביא אותם למצב של חולשה והסכמה בלית ברירה עם כל מיני תופעות שגם הם בעצמם רואים כשליליות, כי המונח של להיות "נרדף" ו"מעביר על מדותיו" כבר כל כך חזק אצלם אפילו כשהדברים הבלתי נסבלים נעשים אצלם בתוככי המחנה פנימה. למרות שרבי נחמן בעצמו קורא לזה "ענווה פסולה" דוגמת ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס שהחריבה את מקדשנו ושרפה את היכלנו. ובברסלב מדברים הרבה על עזות דקדושה. ובכלל אלו יסודות של היהדות עוד לפני שברסלב באה לעולם - נקודה שגם צ"ע בברסלב בה יש כאלו המאמינים (בתום לב ובחושבם שזה רצון ה') כי צריך לשמור וללמוד שו"ע (למשל) כי הרבי ציווה. ומה אם לא היה מצווה? אז אין צורך? אך זה כבר נושא לדיון אחר.

המצב כבר נמצא מחוץ לכלל שליטה. "הזמיר", "העורב", הרב ההוא, המשפיע ההוא, ולעתים כל אחד יותר עקום מהשני עד שאתה כבר לא יודע איפה זה ייגמר. המסומם של אתמול הופך בן לילה לרב ומורה דרך לאלפי איש ו"שלא תעיז לדבר עליו, הוא עושה כל יום חמש שעות התבודדות! אם אתה מדבר עליו אתה עמלק"! או הרוקיסט מתל אביב נהפך לזמר החסידות המועדף, ושר את שיריו בשינוי מלים בלבד אך המקצבים והתנועות נשארו כשהיו או אולי אפילו "שופרו".

האמת שאין ספציפית אל מי לדבר, למי לפנות, או אפילו את מי להאשים, כי יש כל כך הרבה פלגים, כתות, וזרמים, בתוך ברסלב, יש גם כאלו המנגדים בתוקף לכניסת "בעלי תשובה" למחנם, כדוגמת הפלג של הרב מרמולשטיין, ועוד, אבל השאלה זועקת - הקשר של ברסלב לכל מיני סיפורים הזויים ונוראים לאחרונה, כבר מתחיל לעבור את גבול הטעם הטוב, ובגדול.

וכפי שאנו רואים כעת זה לא קשור דווקא לבעלי תשובה, הסלחנות היא לכל אחד יהיה מי שיהיה ובלבד שהוא "מקושר לרבינו"

שוב: לא קוראים לי הרב יורם כהן, אני לא מיתכוון לפגוע באף אחד, ויש בי אהדה גדולה לteachings של ברסלב בכללות, אך יש ליתן על הנכתב לעיל את הדעת, ומהר. ואדרבה, דברים אלו היה מתאים שיכתבו על ידי חסיד ברסלב, אם חשוב לו העתיד של מה שהוא מייצג. ואין שום עניין לשמור את הכביסה המלוכלכת בפנים, כי היא כבר מזמן בחוץ, ומפורסמת בכל העולם.

מה הפתרון, אם ישנו?

אגב, יתכן שגם תנועת חבד הולכת ומתפתחת לכיוון הזה, אם כי בצעדים איטיים יותר מברסלב הנמצאת ללא מנהיג חי בגוף כבר כ200 שנה

אשמח לדיון פורה ומחכים ללא התנצחויות קטנוניות, דיון שיתן תשובות לי עצמי, ואולי גם לאחרים, והלוואי שיצא מזה תועלת ולא להיפך חס ושלום.

אפשרי
ראה מאמרו של שנרב שציינתי אליו לעיל.