| נשלח ב-13/1/2010 09:46 |
 |
| |
בחירה חפשית ורצון
השבוע שוב נדון בבחירה החופשית -משהו רוצה לחדש בתחום?
תוקן על ידי עצכח ב- 14/01/2010 16:26:47
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2010 09:56 |
|
| |
פרופסור חיים סומפולינסקי (דתי, למי שאכפת), ראש המרכז לחישוביות עצבית באוניברסיטה העברית מתראיין ללונדון וקירשנבאום. בין השאר הוא אומר (2:28): "זו בדיוק המשמעות של הממצא הזה שדיברנו עליו וממצאים אחרים מהשנים האחרונות: מוניזם מוחלט, אין 'אני' עליון. ככל שחקר המוח מתקדם מתבררת המסקנה החד-משמעית, שהפעולות הקוגניטיביות הגבוהות ביותר שלנו - בחירה, החלטה, העדפות מוסריות, שיערוך של תרחישים אפשריים, וכולי וכולי - כולם הם תוצר של מנגנונים פיזיקליים וכימיים במוחנו שהם עצמם מונעים על-פי חוקיות פיזיקלית וכימית שהיא זהה לאותה חוקיות שקיימת בתאי גוף אחרים שלנו או אפילו במערכות לא-חיות".
* height="344" width="425" classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000" xcodebase="http://download.macromedia.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab">
<*
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2010 16:15 |
|
| |
סוף מחשבה במעשה תחילה, יום שני, 20 ביולי 2009האם אנחנו אכן מקבלים את ההחלטות, או אולי הן מוכתבות מראש על-ידי גורמים אחרים? וכיצד בדיוק מתקבלת ההחלטה? השאלות הנוגעות לקיומו של רצון חופשי מעסיקות פילוסופים זה יותר מאלפיים שנה. כיום, טכנולוגיות מתקדמות לדימות מוח ושיטות חישוביות חדשניות לניתוח ולעיבוד מידע מציעות אפשרות חסרת תקדים לגשת לתעלומה
קישור למאמר
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2010 16:23 |
|
| |
אתם אנשים נדיבים? כנראה שזה כתוב אצלכם בגניםכך על-פי תוצאות מחקר חדש של ד"ר אריאל כנפו וצוות חוקרים מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית
קישור למאמר
נפש וגוף ביד הגנוםהמסע הארוך לפענוח צפונות הנפש – שבמסגרתו התגלה באחרונה גן החרדה - משתלב במאמץ לזיהוי הגורמים הגנטיים למחלות התורשתיות. אם יצלח, הואיביא לעידן חדש בתחום הפסיכיאטריה
קישור למאמר
ולעומת זאת - עירעורים על תליית ההתנהגות במקור גנטי.
הטוב, הרע והמידהגלילאו, יום שבת, 26 במאי 2001 מוצא המידות הטובות – מאט רידלי. תירגם מאנגלית: עמוס כרמל. סדרת מדע ואדם, הוצאת זמורה-ביתן, 339 עמ', 78 שקלים קישור למאמר
כיצד ניתן להסביר אלטרואיזם?גלילאו, יום ראשון, 9 במרץ 2008 התנהגות שמעדיפה את טובת הזולת אינה מקנה יתרון לבעליה, והיתה אמורה להיעלם במהלך האבולוציה. איך אפשר להסביר את התופעה?
קישור למאמר
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2010 18:25 |
|
| |
יש כאן אוסף של טעויות פילוסופיות וערבובים של מדע והשקפת עולם.
הפירכא הכי גדולה על כולם יחד (ויש עוד כמה וכמה על כל אחד לחוד), היא שאם אכן אנחנו מתוכנתים/מונעים ולא מחליטים, אז גם ההחלטה המדעית-פילוסופית על כך שהעולם הוא דטרמיניסטי, או מטריאליסטי, היא תוצאה של תהליך פיזיולוגי שכזה. ולכן אין לתת לה שום משקל מהותי (כלומר אין שום סיבה להניח שהיא אכן מתארת נכון את העולם).
לשיטתם, עקרונית הם יכולים למדוד את החלטתו של סומפולינסקי בדבר המוניזם, עוד לפני שהוא שקל את הנתונים והגיע למסקנתו זו. הוא אומר/חושב את מה שהוא אומר/חושב רק בגלל שיש נוירון כלשהו שנתן לו פקודה לומר/לחשוב זאת, ותו לא. לא בגלל שיקול דעת או החלטה כלשהי. אז מה זה אמור לומר לנו?...
לחילופין, אם הערכים וההתנהגויות והמחשבות שלנו הן תוצר אבולוציוני של שיקולי שרידות, אז גם התפיסה והתיאוריה האבולוציונית עצמה היא תוצר של האבולוציה (כלומר היא התפתחה רק בגלל שהיא מועילה לשרידות ולא בגלל שהיא נכונה), מה שאומר שאין בה ממש. אלא שאם האבולוציה לא נכונה אז המחשבה הזו אינה תוצר שלה, ואז היא כן סבירה ויכולה להיות נכונה, ולכן האבולוציה היא כן נכונה וחוזר חלילה.
על כן הדרך היחידה לאמץ את התאוריה האבולוציונית ולהיוותר עקבי ורציונלי היא להבין שלא הכל אבולוציה (ובעיקר לא ההכרעות והמחשבות שלנו). בלי זה האבולוציה הומוניזם וכל שאר סלט הירקות שבכאן נופל בקול דממה דקה. ולא יסף...
לדידי, רוב ככל המקורות הללו אינם אלא הוכחה נוספת לכך שגם איש מדע מבריק יכול להיות פילוסוף חלש. הם מראים עד כמה העיתונאים ולפעמים גם המדענים עצמם, אינם מבינים את תוצאות ומשמעות מחקריהם שלהם.
לגבי מאמרו האווילי והשחצני של לנצ'ט, ניתן לראות גם את תגובתי ב'הארץ' כמה שבועות אח"כ.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2010 19:21 |
|
| |
מיכי
גם לשיטתך, המחקרים האלו לכאורה מראים שהבחירה היא מצומצמת ממה שהיינו אולי רוצים לחשוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2010 19:23 |
|
| |
תגובת ר' מיכי למאמרו של לנצ'ט
יותר מן האפיפיור בגליון השבוע שעבר (9.1) של מוסף הארץ, הביא לנו נועם ברקוביץ ראיון עם פרופ' דורון לנצ'ט העוסק בפרוייקט הגנום. המאמר רצוף בקביעות שאין בינן לבין מדע ולא כלום, והשימוש באיצטלה מדעית ככיסוי לערוותן פשוט מעליב. זוהי דוגמה קאנונית לכשל הלוגי הידוע בשם 'אד הומינם'. הייתי מצפה שכאשר מרואיין אינו מתבטא באופן אינטליגנטי, ומזלזל בציבור הקוראים, לפחות העיתונאי יפנה את תשומת לבו לתחומים בהם יש לו לפחות שמץ של מושג. הכנסייה רדפה אנשי מדע לאורך ההיסטוריה, כתוצאה מתחושה (מוטעית) שישנה תחרות בין המדע לדת. כל גילוי מדעי נתפס כמאיים על מעמדו של האלוקים, כיוון שהיה חשש שכשיושלם הידע המדעי, שוב 'לא נזדקק להיפותיזה הזו' (כלשונו של לפלס). פרופ' לנצ'ט, כשאר חבריו כוהני כנסיית המדע, כנראה עוד לא השתחרר מצדה ההפוך של הפאראנויה הזו. מישהו צריך לעדכן את קבוצת הכוהנים הללו בחידושי ההיסטוריה המודרנית: המאה השש עשרה חלפה מזמן. כיום ברור לכל בעל מושג מינימלי בפילוסופיה של המדע, שיכול אדם לעצב את השקפת עולמו המיטאפיזית-דתית באשר ל'עולם הבא', 'נפש', 'גן-עדן', או כל מושג מיטפיזי אחר, ללא שום תלות בתוצאות מדעיות. נכון להיום, יכול אדם להיות כופר או מאמין ללא תלות כלשהי בתוצאת המחקר של פרוייקט הגנום, ולהיפך. התייחסות מפורטת לספקולציות שבמאמר הנ"ל היא עלבון לאינטליגנציה, לכן אסתפק בציטוט של לקט נבחר. לכל הקביעות הבאות ודומותיהן, אין, וככל הנראה גם לא יהיה בעתיד הנראה לעין, כל אישור או הפרכה בתחום המדעי האמפירי (אני אמנם פיזיקאי, אך ככל הידוע לי זהו הקריטריון לסיווג שייכותם של משפטים לתחום המדעי גם בגנטיקה): 1. "נפש? גן-עדן? גהינום? זה ממש מגוחך". (משפט מפתח זה נבחר ככיתוב מתחת לתמונה). 2. "ההבדל ביני לבינך בכל דבר שבו אנו שונים - צורת האף, צבע העיניים, אינטליגנציה, נטיות נפש, נטיות לאהוב מזון מסוים או ריחות מסויימים - נובע מכך שיש לנו גרסאות שונות במספר מסויים של גנים". 3. "אנחנו נגלה (!!!) מהו בדיוק הבסיס המולקולרי של האינטליגנציה אבל נמצא שבתופעות כמו אינטליגנציה יש המון 'רעש'". (אצל פרופ' לנצ'ט כנראה אבד הכלח על העקרון האזוטרי הטוען שעריכת המחקר קודמת לקביעת תוצאותיו). 4. "אין בכלל ספק שהחומר הוא שמייצר את ה'נפש', השאלה היחידה (הויכוח על מהות האדם) נמצאת במוחותיהם של אנשים שמתעלמים מהמדע כולו". 5. "כל מכונה מגלה תופעות שאפשר לקרוא להן 'רצון חפשי', אם היא מסובכת במידה מספקת". 6. "גוף האדם הוא מכונה אבל זו לא סיבה לזלזל בו. אין שום מקום (!) להקל בערך החיים או לגרוע במשהו מקדושת החיים". ובהמשך: "זה לא צריך לשנות את היחס בין מדעי הטבע למדעי הרוח". מסקנה אתית העולה מן המאמר היא שגם חייו של מחשב המקינטוש של לנצ'ט קדושים, כיון שגם הוא סובל מ'רעש'. אני מציע גם לתת לו זכות לבחור לכנסת. במילונו של לנצ'ט, אשר אינו מבחין בין 'רצון חפשי' ל'תהליך אקראי', 'רעש' היא מילה נרדפת ל'רצון חופשי'. בטרמינולוגיה המשעשעת הזו אוכל לקבוע בוודאות את הקביעה המדעית הבאה: המאמר הנ"ל כולו מלא 'רצון חופשי'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2010 21:59 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  |
יש כאן אוסף של טעויות פילוסופיות וערבובים של מדע והשקפת עולם.
הפירכא הכי גדולה על כולם יחד (ויש עוד כמה וכמה על כל אחד לחוד), היא שאם אכן אנחנו מתוכנתים/מונעים ולא מחליטים, אז גם ההחלטה המדעית-פילוסופית על כך שהעולם הוא דטרמיניסטי, או מטריאליסטי, היא תוצאה של תהליך פיזיולוגי שכזה. ולכן אין לתת לה שום משקל מהותי (כלומר אין שום סיבה להניח שהיא אכן מתארת נכון את העולם).
|
|
אני חושב שהנקודה שלך (שמסקנות מדעיות בעולם דטרמיניסטי הן חסרות משמעות), אם היא נכונה, מוכיחה בדיוק הפוך:
גם אם הממצאים שלנו יראו כי העולם אינו דטרמיניסטי, ייתכן והם חסרי משמעות ושקריים משום שהמחשבה שלנו על כך היא שקרית ודטרמיניסטית, כך שלהוכיח את דבריך יהיה בלתי אפשרי.
לעומת זאת, מה שברור הוא שלו העולם לא היה דטרמיניסטי, הממצאים היו מראים זאת - וזה לא קורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2010 22:11 |
|
| |
אני לא ניסיתי להוכיח את דבריי. מה שטענתי הוא שההשקפה שלי היא לפחות עקבית. אולי היא שגויה כי העולם הוא דטרמיניסטי (אף שלנו אין שום דרך לדעת זאת). אבל האמירה של רוב המאמרים הללו, לפיה העולם הוא דטרמיניסטי וגם שאנחנו יודעים זאת באופן מדעי, כוללת בתוכה סתירה מיניה וביה.
לכן העמדה שלי אכן אינה ניתנת להוכחה, שכן ייתכן שהיא מבוססת על הנחה שגויה (או על מנועים דטרמיניסטיים שמניעים אותי אליה). אני מסכים. אבל העמדה המנוגדת כוללת סתירה. אז מה עדיף?
המסקנה המתבקשת היא עמדה שלישית: אולי העולם הוא דטרמיניסטי, אבל אנחנו ודאי לעולם לא נוכל לדעת זאת. ואולי הוא לא דטרמיניסטי וגם את זה לא נוכל לדעת. דבר אחד ברור, האמירה שאנחנו יודעים שהעולם הוא דטרמיניסטי היא סתירתית. זה מה שטענתי, וזה מה שעולה משני צדדי הטיעון כאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2010 22:12 |
|
| |
| mdabraham כתב: | | לחילופין, אם הערכים וההתנהגויות והמחשבות שלנו הן תוצר אבולוציוני של שיקולי שרידות, אז גם התפיסה והתיאוריה האבולוציונית עצמה היא תוצר של האבולוציה (כלומר היא התפתחה רק בגלל שהיא מועילה לשרידות ולא בגלל שהיא נכונה), מה שאומר שאין בה ממש. אלא שאם האבולוציה לא נכונה אז המחשבה הזו אינה תוצר שלה, ואז היא כן סבירה ויכולה להיות נכונה, ולכן האבולוציה היא כן נכונה וחוזר חלילה.
על כן הדרך היחידה לאמץ את התאוריה האבולוציונית ולהיוותר עקבי ורציונלי היא להבין שלא הכל אבולוציה (ובעיקר לא ההכרעות והמחשבות שלנו). בלי זה האבולוציה הומוניזם וכל שאר סלט הירקות שבכאן נופל בקול דממה דקה. ולא יסף...
|
|
ייתכן שהערכים, ההתנהגויות והמחשבות שלנו הן תוצר אבולוציוני של שיקולי שרידות, אך לא כל מה שאנו מפיקים מהם הוא בהכרח מועיל לשיקולים אלו. ברור שהמצב הכללי בו אדם מודע למעשיו ומסוגל לפתח תיאוריות בנוגע לקיומו ולחוקים השולטים בעולם הם מועילים להישרדות, ולכן התפתחה בו תבונה. אין זה אומר שלאחר מעשה - כל מה שהוא ייעשה יועיל בהכרח לשרידות.
למשל, התבונה של האדם מאפשרת לו לשחק שחמט. האם זה מועיל להישרדות? לא. האם יכולת החשיבה הזאת התפתחה מצרכי הישרדות? בהחלט ייתכן.
אתה כותב: "היא [התיאוריה האבולוציונית] התפתחה רק בגלל שהיא מועילה לשרידות ולא בגלל שהיא נכונה". לא נכון. האבולוציה חוזה הישרדות של יצורים המסוגלים להשתכנע רק מתיאוריות שמוכיחות את עצמן (יצור שיחשוב שאפשר לקפוץ מצוק ולהישאר בחיים לא ישרוד משום שהעובדה הזאת פשוט לא נכונה) - וממילא הגענו למצב בו האדם מסוגל לפתח תיאוריות ולבחון האם הן מוכיחות את עצמן. מעולם לא טען אף אחד בשם האבולוציה שיצורים מסוגלים רק להתנהגות שמועילה לשרידות.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/1/2010 22:18 |
|
| |
מצטער שפיצלתי את הדיון לשניים. לא ראיתי שכבר הגבת כששלחתי את תגובתי הקודמת.
אתה כותב: "ואולי הוא לא דטרמיניסטי וגם את זה לא נוכל לדעת". אני לא מסכים איתך. אם הוא לא דטרמיניסטי ואנו מסוגלים לנסח מסקנות אמיתיות, אין שום מצב שנגיע למסקנה כי העולם הוא לא דטרמיניסטי.
ייתכן (לא אתווכח על כך כעת) שאתה צודק שבעולם לא דטרמיניסטי ייתכן שנגיע למסקנה שקרית. אם כך אז פשוט התמזל מזלנו והמסקנה שלנו היא במקרה אמיתית - שהעולם הוא דטרמיניסטי, אבל המצב כפי שאתה מתאר אותו פשוט בלתי אפשרי - עולם דטרמיניסטי עם מסקנות מדעיות על עולם לא דטרמיניסטי.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2010 10:56 |
|
| |
נורת,
אני מפנה אותך לפרק בספרו של ריצ'רד טיילור, על הוכחות לקיומו של אלוקים. שם הוא מחלק בין השאלה עצמה לבין האפשרות שלנו לדעת אודותיה. גם אם המסקנה יכולה להיות אמיתית, לנו אין כל דרך לדעת זאת. וזה מה שכתבתי.
לדוגמא, החיזוי של האבולוציה שישרדו רק יצורים שחוזים דברים נכונים, גם הוא תוצר של תיאוריית האבולוציה, ולכן אין לך דרך לדעת שהוא נכון. לעולם לא תוכל לצאת מהמעגל הזה.
העובדה שהתפתחה בנו תבונה היא תצפית שלך, וככזו גם היא מבוססת על אותן תשתיות. גם לה אתה לא יכול להאמין.
עולם דטרמיניסטי שבו אדם מגיע למסקנות לא דטרמיניסטיות הוא בודאי אפשרי. והראיה הכי טובה לכך היא השקפת העולם הדטרמיניסטית עצמה, שהרי לדעת האוחזים בה אני מצוי בדיוק במצב כזה: אני מצוי בעולם דטרמיניסטי (לדעתם), והמסקנות אליהן אני מגיע הן לא דטרמיניסטיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2010 11:26 |
|
| |
אינני מבין את הקישור שאתה עושה בין תורת האבולוציה לחוסר היכולת שלנו לדעת האם המסקנות שלנו הן נכונות. יכול להיות שאנו נמצאים בעולם בו כל מה שאנו חווים ומסיקים הוא אשליה, אבל הפילוסופיה משתעשעת באפשרות הזאת הרבה לפני שתורת האבולוציה נולדה. אני חושב שכדי לקיים כל דיון אנו חייבים להניח כי העולם שאנו רואים הוא תיאור אמיתי. אם לא - אין על מה לדון, לא על אלוקים ולא על אבולוציה.
ולכן, בין אם התבונה היא תוצר של האבולוציה, בין אם היא תוצר של בריאה אלוקית - נסכים כי אם תבונתנו מתעתעת בנו אין על מה לדבר ועל מה להתווכח, ואנו דנים בנושא רק בהנחה כי התבונה מביאה לתוצאות אמיתיות. שהרי גם לשיטת האוחזים כי בריאה אלוקית יצרה את התבונה ניתן להקשות את קושייתך כמעט באותן המילים: החיזוי כי בריאה אלוקית תברא יצורים בעלי אפשרות להכיר בבריאה האלוקית, גם הוא תוצר של הבריאה האלוקית, ולכן אין דרך לדעת כי הוא נכון.
כעת אני רואה כי טעיתי בניסוח הטענה האחרונה שלי שאליה התייחסת. צ"ל: בלתי אפשרי שבעולם לא-דטרמיניסטי (כפי שאתה סבור) יגיע המדע למסקנות דטרמיניסטיות. עולם לא-דטרמיניסטי (בו גם לפי שיטתך המסקנות חייבות להיות אמיתיות), יהיה חייב להגיע למסקנות לא-דטרמיניסטיות, אך כרגע המסקנות אינן כאלה.
אגב, אולי כדאי שההנהלה תערוך את כותרת האשכול כדי שתתאים לנושא.
תוקן על ידי נורת_אזהרה ב- 14/01/2010 11:32:19
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2010 12:14 |
|
| |
נורת,
נתחיל מהסוף. בעולם לא דטרמיניסטי לא חייבים להגיע למסקנות הנכונות, אלא אפשר להגיע אליהן (וגם אפשר שלא). בעולם דטרמיניסטי בלתי סביר לחלוטין להגיע למסקנות הנכונות, ובודאי בלתי אפשרי לגמרי שנדע שהמסקנות הלו הן נכונות.
באשר לדבריך בקטע הראשון יש להבחין בין שני סוגי קשיים (לכן הפניתי אותך לטיילור): השאלה שלי כאן אינה השאלה הספקנית הרגילה (כגון: 'מי אמר לך?', 'אולי לא?'). השאלה כאן היא פוזיטיבית: מכיון שאתה סובר (או, נכון יותר: מונע לסבור!) שה'תבונה' שלנו אינה תבונה, אלא ביטוי לתהליכים טבעיים שכפויים עלינו, אין לנו שום סיבה להניח שהיא אכן מוליכה למסקנות הנכונות. ואפילו אם כן נניח זאת, הרי זה עצמו גם כפוי עלינו.
יתר על כן, גם אם במקרה היא באמת נוטעת בנון את המסקנות הנכונות, לנו אין כל דרך לדעת שהן אכן נכונות, שהרי הדרך היחידה שלנו היא לדון בכך באמצעות התבונה, וזה הרי כפוי עלינו ולא אמין.
המשל שמביא טיילור הוא הבא: אתה נוסע ברכבת לסקוטלנד. פתאום אתה רואה כתובת מאבנים על צלע הר 'ברוכים הבאים לסקוטלנד'. יש בפניך שתי אפשרויות: 1. להתחיל לארוז מזוודה ולהתכונן לירידה מהרכבת. 2. להניח שהכתובת נוצרה באופן אקראי, ולהמשיך לשבת בשלווה עד שהכרוז יודע שהגעתם למחוז חפצכם.
אפשרות אחת לא קיימת בפניך כלל ועיקר: לחשוב שהכתובת סודרה במקרה, וןבכל זאת לארוז את המזוודה ולהתכונן לירידה (כלומר להניח שהיא מקרית ולהאמין לה). ודוק היטב (כי זו נקודה עדינה: איםן זה אומר שהכתובת אינה נכונה. הרי ייתכן שהיא נוצרה במקרה, ובמקרכה היא נוצרה במיקום הנכון (בשערי סקוטלנד). זה לא יוטתר גרוע מכל מקום אחר בו היא היתה נוצרת. הבעייה היא שגם אם זה אכן ממקום בסקוטלנד, לך אין שום אפשרות לדעת זאת (בהיעדר מקור מידע בלתי תלוי, אלא רק הכתובת הזו עצמה).
כלומר מה שאני טוען הוא שגם אם במקרה התהליך הדטרמיניסטי מוליך אותנו למסקנות הנכונות, לנו אין כל דרך לדעת על כך (שהרי גם השיפוט שלנו לגבי זה עצמו הוא תוצר של התהליך הדטרמיניסטי הזה עצמו, וערבך ערבא צריך). ולכן הטענה שהעולם הוא דטרמיניסטי היא אפשרית, ואין בה שום בעיה. אבל הטענה שאני יודע שהעולם הוא דטרמיניסטי היא טענה סתירתית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2010 13:38 |
|
| |
ראשית, אני רואה שהגענו למצב הקלאסי של כל ויכוח בין דת למדע: הצורך של הדתי להסביר את התצפיות שקורות בפועל הנוגדות את מה שציפה לפי התיאוריה המחשבתית שלו. מתוך תבונה דטרמיניסטית או לא - מי שחושב כי התבונה אינה כפופה לחוקים דטרמיניסטיים יצטרך להסביר מדוע אנו לא רואים את המצב כך.
שנית, אני חושב שהרחקת לכת. אתה יוצא מתוך נקודת הנחה כי בעולם דטרמיניסטי אי אפשר לדעת עובדה זאת, ולכן אתה קובע כי אפשרות של קיום עולם כזה הוא בלתי אפשרי. אינני מבין מדוע כל כך קשה לדמיין עולם דטרמיניסטי אשר כתוצאה מחוקיו שורדים בו רק יצורים בעלי תבונה (או תבונת-דמה) המוכיחה את עצמה.
כמובן שבעולם כזה לא ניתן 'לדעת' שום דבר, אלא רק להיות בעל מכניזם מוחי (שאנו מכנים לצורך הנוחות: 'תבונה') שגורם לאדם להתנהג כפי שהוא מתנהג. אחד הדברים שצרובים בהוראות המכניזם הוא להתנהג כאילו העולם הוא דטרמיניסטי, משום שרק מכניזם שיחקה 'הבנה' של המציאות האמיתית ישרוד.
ולכן, בניגוד למה שכתבת, לדעתי בהחלט יש לנו סיבה להניח כי ההבנה הדטרמיניסטית שלנו נכונה: פשוט משום שזה המצב הסביר ביותר. יכול להיות שנכפה עלי להגיע למסקנות הנכונות - אך עדיין הן מסקנות נכונות.
תוקן על ידי נורת_אזהרה ב- 14/01/2010 13:44:02
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/1/2010 13:49 |
|
| |
האם בעולם דטרמיניסטי חוקי המתמטיקה לא יהיו נכונים הואיל והם כפויים עלינו?
|
|
|
|
|
