ביקורת סרט - ימים קפואים
חבר יקר המליץ לי על הסרט הישראלי-ימים קפואים.נהנתי מאד ממנו.החבר גם כתב ביקורת על הסרט.לבקשתי הסכים לאפשר לי להכניס אותה לעצכ"ח.
_________
הסרט "ימים קפואים" יוצא דופן בשדה הסרטים הישראליים, ויש בו מידה של ייחודיות גם בשדה הסרטים הכללי. יש בו אמירה מעמיקה על החיים, על המוות, על אשמת השורד, על הפנים, על נזילותה של הזהות האישית, ועל היכולת המצמיתה-עד-אימה לגלגל חיים נטולי זהות, יכולת שהולכת ומתבררת כהרפתקה בלתי אפשרית.
בשלב מסוים מגלה הצופה, שבאופן חריג אין הוא יודע אפילו את שמה של הדמות העיקרית. העובדה מזעזעת בשל החשיפה המאוחרת שלה; מלכתחילה נראה השימוש בכינוי-צ'אט בלבד כעניין רגיל, כמשהו שנתקלים בו ביום-יום. ואכן, כך אנחנו נתקלים באחרים ביומיום. אך מבלי משים, גם כשהצופה מזדהה עם גיבורה של העלילה, הוא עדיין "שוכח" לדרוש את המינימום: את ידיעת שמה. הדבר עולה בזעזוע כשהוא הופך לעיקרו של הסיפור, ואז מתבררת העובדה המדהימה: הסובייקטיביות אינה זוקקת שם.
אך העובדה המדהימה הזו חוטפת מהלומה אחרי מהלומה נוכח הסירוב המוחלט, הנזעק בשאלה: "למה אתם קוראים לי אלכס?". לה עצמה אין בעיה בהליכה על הגבול הדק שבין האישיות האישית חסרת-האישיות לבין האישיות הבדויה ההולכת ונארגת. אך משזו משתקפת במבט הסארטראי של האחרים, החל מהשכנה, עבור דרך העמיתים-לעבודה, ועד ל"שמוצי" עצמו, היא הופכת למיגרנה חריפה.
אשמת השורד וחרדותיו, המשוחקות יפה בהלם שאחר הפיגוע, עשויים היטב ומעלים את הידוע בעניין. כאן אין חידושים מפליגים: התמה הזו מצויה בסרטים נוספים; אך משהוחלט, לצורך העלילה, לשלב פרק זה בסיפור, הרי שנדרש לבצעו היטב. וזה נעשה.
הפנים, והסוג המיוחד של תקשורת-ללא-פנים, שביטוייה הוולגרי הוא בשיחות טלפון וצ'אט, אך ביטוייה העמוק הוא בתקשורת של פגישה-עיוורת, ושל שיח קבוע עם המצוי בתרדמת ופניו חבושות כליל, מעלה במלאכת-מחשבת את מובנה הבלתי-אפשרי של התקשורת הזו. המאבק העיקש הוא לחשוף את הפנים, אך עיקובים, טכניים כביכול, מונעים שוב ושוב את הגילוי הזה. כך נוצר קשר בלתי-אפשרי שאינו מבוסס על הפנים הלוינסאיות, אלא על אשמת השורד; וכאן אשמת השורד אינה עולה מתוך המפגש עם פניו חסרי המבע של המת, אלא דווקא מתוך חוסר האפשרות להיפגש עם פניו.
הסרט נהדר גם במחוות הלשוניות שלו (קומה 2, מקום המפגש, וגם coma); מחוות בין-ספרותיות, כדמותה וסגנון דיבורה של השכנה, שאני לא מצליח להיזכר באיזה סרט הוא מגלם תפקיד מכשף דומה; וכמובן, אותה תעלומת מסתורין הרווחת היום בקולנוע האיכותי, המבוססת על דז'ה-וו ועל הבלתי-הגיוני בעלילה.
הסרט קורא להרהורים, שטיבם להוליד גם מחשבות חדשות, ואולי אפילו מסקנות. סרט מצויין!
 |
|
|
