יום ירושלים

יושל

איקון ירוק עם איקון משפיל עינים.

ולשאלתך:

התכנסו בני המלך ושאלו:

מה נעשה?

האם להתאבל? - אבל זכינו שבית המלך פתוח בפנינו.
הנשמח? אבל מנהיגינו אינם מאפשרים לנו להיכנס.

נתפלל איפוא שהמלך יזכה אותנו במנהיגים חכמים וישרי לב ונוכל גם להיכנס אל בית המלך כמימים ימימה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

למיימוני,

<ועדיין השאלה במקומה עומדת ולשמחה מה זו עושה?>

אחים לנשק?

http://www.zumodrive.com/share/5djrMjNkMG

תוקן על ידי נישטאיך ב- 11/05/2010 03:23:04

הגיגים פזורים

לכאורה אם המניע לחוג הינו בגלל שחרור הכותל והר הבית, ב"פזילה "לביהמ"ק – באמת לא השתנה הרבה. אמנם שלטון יהודי יש אבל איני יודע אם מבחינה דתית יש לשלטון הבר הבית משמעות גדולה משמעותית משלטון בשאר א"י. ובכלל – השאלה של יגון ושמחה עקב חורבן הבית צריכה עיון מדוע אנו צריכים לשמוח או לשאוף לבניינו. מה זה שונה יותר מאשר שאיפה לפדיון פטר חמור? עוד מצווה (והפרט להסתכלות הרמב"ם שאין שם "עיניונים" אלא הקרבנות וכו' הם מצווה שטעמה לשעתה והטעם כבר אינו שייך היום). נראה שהכמיהה לבניינו הינה בגלל גילוי כבוד ה'. וזה באמת יש במידה מסויימת בכיבושו, מעט יותר (ולא בצורה מהותית) מאשר שאר א"י. אבל איך שהעניין מבוטא היום – הגבלת אחיזה יהודית שם וכו' גם זה אבד.

 אבל אם המניע הוא הפדות שבמלחמת ששת הימים ויום י-ם הוא רק נקודת ציון למלחמה – השתנה הרבה (וגם זו שאלה – עד מתי יחזיק מעמד השינוי)

השאלה אמורה להשפיע מהותית על אופיו של יום.

התחלקו אפוא בני המלך לשתי קבוצות, אלו שמחים ואלו עצבים. ואף אחד לא נתן ליבו אל מכתב המלך העתיק המתגולל ברחובות בו כתוב כי חסד חפץ המלך ולא זבח, כי לב רוצה המלך ולא עצים ואבנים.

האבלות איננה על אי הכניסה, האבילות היא על כך שהמלך נעדר מביתו, ואמנם כבודו שורה על הבית כי שם ביתו, אך הוא עצמו -כביכול- גולה ונד. [עשר גלויות כו'].
וממילא לא נעדרת האבלות לבאים אצל שער השמים, אדרבא הם מחויבים בקריעה יתר על שאינם באים.
[כמובן שאי"ז טעם שלא להודות על האפשרות להתפלל בשער השמים, ועל הפרחת שוממות ארצינו וילדים וילדות משחקים ברחובותיה, ולא גרע ממת אביו מברך כו'].