המותר והאסור לבעל נטיות-הפוכות

בחור במצוקה

ברוך הבא אל הפורום!

אני מאד מקוה שנוכל לעזור. אולם ברור שכל מה שאפשר לומר הוא עצות כלליות ביותר, ואין תחליף לשיחה אישית עם אדם שמבין: תלמיד חכם או פסיכולוג ירא שמים המכבד את התורה וההלכה.

הנושא שהעלית הוא רגיש מאד ויש בו חלקים שקשה מאד או אי אפשר לדון בהם בפומבי. גם לא ברור לי מן השאלה מה היא כוללת ומה לא. כמו כן לא הזכרת פרטים חשובים לגבי מצבך היום. גיל, השתייכות חברתית (זה משנה לענין אפשרויות הסיוע והקבלה אם כי לא לגבי ההלכה), ועוד.

אני כותב באופן כללי לפי מה שקראתי בתחום. ודברי מתחלקים לפי נושאי משנה.

אני מבין שהנושא הוא אדם שיש לו מה שכינית "נטיות הפוכות" בלשון נקיה (הראויה מאד לשבח). כלומר, מי שנמשך לא לנשים כמו רוב בני האדם אלא לגברים אחרים. אולי לגבר מסויים אחד.

הבעיות כאן רבות. איך אפשר להתחתן, עם אשה. יש רצון להיות בצורה דומה עם גבר. אולם המצוה היא להתחתן ולהעמיד צאצאים. האם אפשר בכלל לעשות זאת עם אשה? אולי זה נסיון בלתי אפשרי, ואולי זה אפשרי אבל לא הגון כלפי האשה שרוצה בעל שיאהב אותה ומי יודע אם אפשר לעשות זאת לגמרי בלב שלם? איך מתגברים על המשיכה כלפי המין האסור? האם הנטיה הזו כשלעצמה אינה עבירה גדולה מן התורה? ושאלתך המדוייקת: האם ניתן לבנות מסגרת חיים משותפים עם גבר אחר גם בלי לעבור עבירות?

כל אלו שאלות קשות מאד שאפילו הדיון בהן קשה. ובכל זאת, אנסה לענות מה שאני יודע וחושב.

א. דימוי עצמי: היה צדיק ולא רשע

כמדומה שהדבר הראשון הוא להסתכל על עצמך במבט אובייקטיבי לפי ההלכה. הנטיה שאתה מגלה בעצמך היא קשה ואסור לפעול בשום צעד כדי להגשים אותה (לקיים יחסים מיניים עם בן אותו מין). אולם זה שיש לאדם נטיה בכיוון מסויים אינה עושה אותו רשע! זה רק מטיל עליו מעמסה כבדה, אולי יומיומית, של עמידה בנסיון. ואדרבה, לפי הצער השכר. לפי ההתגברות, הזכות.

חשוב מאד שתדע שמשמים בחרו בך להטיל עליך נסיון כה קשה. למה? זאת איני יודע. אולם תוכל לראות זאת כמטלה לחיות בלי לעבור עבירות בתחום המסויים הזה. וזה אפשרי, אם גם לא קל, וכרוך בחיפוש ולימוד. לימוד כיצד מתפקדים, כיצד מכוונים את עצמך לדרכי חיים. וכל צעד בדרך הנכונה הוא מצוה שאין לשער את שכרה, את גודל החשיבות של הכרעותיך. וזו דוגמא לא רק לעצמך אלא גם לאחרים. כפי שאמרו על הלל שמחייב את העניים לפי שעסק בתורה מתוך הדחק, אולי תהיה בעל זכות שיאמרו עליך שאתה מחייב את כל בעלי נטיה זו כי אתה מתגבר עליה ועוסק בתורה? (אם לא בעולם הזה, כי ודאי תרצה להסתיר זאת מטעמים ברורים, עדיין יש עולם שכולו אמת וכולו טוב ובו ה' גומל לכל אחד לפי צערו והתגברותו).

וכאן חשוב מאד לדעת כי יש נסיונות רבים וכל צעד נכון הוא הישג, והאדם נבחן בחשבון כללי של מסירות. ואף על פי שאפילו כשלון אחד אסור באיסור חמור, עדיין אדם צריך לא להיבהל ממה שנראה לו באותו רגע ככשלון. האדם נבנה מרצף החיים וההתקדמות בכיוון הנכון.

רבנו הרמב"ם יעץ לנו עצה נפלאה: לראות עצמנו כבינוניים, שהצעד הבא שלנו, הבחירה הבאה שלנו, יקבעו שאנו צדיקים ולא רשעים. זו עצה נפלאה מפני שהיא חוסכת את ההתמודדות הדמיונית הקשה עם העתיד המפחיד ומאפשרת לנו להתמקד ברגע הזה ולהפיק ממנו את המכסימום. לברוח מן העבירה אל ה' זו דרך נפלאה. להתפלל. להתפלל על הזכות לחיות כיהודי, להתגבר על מה שנראה לעתים כתאוה בלתי נשלטת, לא להיות רשע בפני עצמי.

ב. דימוי עצמי: להכיר את עצמי באמת

כפי שכבר ציין מקסמן, חשוב מאד להיזהר מהגדרות מכלילות. איני יודע בן כמה אתה ומה אתה מזהה בעצמך כ"נטיות הפוכות". אבל כמדומה שידוע שזה הרבה פעמים ענין של גיל ושל חויות. יש גילאים שבהם קל מאד להתבלבל ולייחס רצונות מסויימים (לעתים, לצערנו הגדול, אפילו חויות שונות ברמות שונות של מודעות או מעשה) לסוג של אישיות. וזה לא כך.

כיצד תוכל לענות על השאלה: מה אני באמת? צריך להתייעץ עם אדם חכם ומקצועי וירא שמים. זה אומר, להערכתי, פסיכולוג דתי או חרדי שעוסק בתחום. אדם כזה מכיר את הבעיה ממקרים רבים אחרים. הוא יכול להבין את המצוקות, את הנסיונות, את הרגשות. הוא יכול קודם כל לסייע בזיהוי ההגדרה העצמית הנכונה, ויתכן מאד שיתברר בסופו של דבר שאתה "נורמלי" מבחינה זו לגמרי, ורק, אולי בגלל הגיל, מתקשה לזהות בעצמך את מה שמצוי אצל כל אדם.

כפי שיתבאר לקמן, פניה לפסיכולוג טוב בתחום היא כמעט חיונית. אם אתה מעוניין בשמות של פסיכולוגים, אנא כתוב לי באישי (לחץ על שם המשתמש ובחר ב"שלח הודעה פרטית").

ג. עבודת ה' מיוחדת

השולחן ערוך מחייב את כולנו. אבל יש הלכות כלליות ויש קביעות פרטיות. לדוגמא, מי שהתגרש מאשתו, אסור להם לחיות בקרבה גיאוגרפית מסויימת כי הם עלולים יותר מאחרים להיכשל בדבר איסור.
כך מי שמזהה בעצמו נטיות "הפוכות". עליו להיזהר יותר מאחרים בנקודות שלגביו הן יותר רגישות. יתכן שיש מעין איסור "ייחוד" (אסור לגבר ואשה שאינם נשואים או שיש ביניהם קרבה משפחתית כמו אם ובן להיות יחד בדלתים סגורות וכל מה שדומה לזה. פרטים בסימן המתאים בשולחן ערוך) גם לגבי גברים שיש להם "נטיות הפוכות". כפי שיש להיזהר ממחשבת איסור בעריות במובן הרגיל והשכיח, כך יש להיזהר ממחשבת עריות "הפוכות" וכמסתבר גם מהסתכלויות אסורות כאלו (שמעוררות מחשבות ודמיונות) וכן עוד.

יש לך אם כן עבודת ה' ייחודית לך ועליך ללמוד את פרטיה. שוב, קל יותר לעשות זאת עם אדם חכם שמכיר את הנושא. חלק מן ההכרעות יהיו בהכרח נתונות לשיפוטך.

ד. קשר עם בן זוג לפי לבבך

חבר קרוב הוא דבר יקר מאד. חבר שמבין את הנסיונות שעוברים עליך, ואולי עובר את הקשיים האלו בעצמו, זה מקור לתמיכה ולכוח הדרושים לחיים עתירי נסיונות כפי שאני חושש שצפויים לך לפי דבריך.

אולם צריך מאד להיזהר שקשרים אלו יישארו בתחום החברי ולא יעברו לתחומים אחרים, אסורים.

זה נכון לגבי כל קשר.

אולי כוונתך לשאול אם מותר לך לעבור לגור עם חבר באותו בית, ולחיות כמו זוג וכמו משפחה, אך בלי להיכשל באיסורים, רק כדי לחלוק את החיים המשותפים ולמצוא סעד מול הייסורים הנפשיים?

על שאלה זו איני יודע מה לענות. אולם האם ניתן לעשות זאת בלי להיכשל יותר?

נוסף לכך, איך ייראו הקשרים האלו בעיני אחרים? משפחה, חברים, שכנים? ברור שהחיים הפרטיים הם העיקר, אבל עדיין אנו חיים בעולם שאינו שלנו, וצריך אדם לצאת ידי הבריות כפי שהוא יוצא ידי שמים, וגם זה חלק מהתורה. לפיכך, בפשטות נראה שאין זה רעיון טוב לחיות במשותף באותו בית (אם זו השאלה).

לשוחח עם חבר קרוב, לעומת זה, שהוא ירא שמים, וגם הוא רוצה להישמר מן העבירה, ולהתגבר על מה שכינינו כאן "נטיות הפוכות", זה רעיון מצויין. ואדרבה, מסתבר שיש קהילה כזו וזכורני שהיה לינק לקבוצת תמיכה שפתח יהודי דתי בתחום. האינטרנט היום יכול להציע קשר וירטואלי לחברים שיבינו היטב לליבך, גם בגלל שהם עצמם נאבקים על נפשם בתנאים כאלו, והם יסייעו בעצה, ברגש, בהלכה. והלא המטרה היא להתעלות מתוך הקשיים ולהפוך ולהישאר לבן עליה. ושוב: הנטיה אינה איסור כשלעצמה, רק יישום הנטיה הוא אסור.

***
כשאני קורא מה שכתבתי, אני מקוה שהועלתי ולא היזקתי. אני גם חושש שלא מילאתי תנאי מפורש בבקשתך. ביקשת מקורות. אני משער שב"מקורות" הכוונה לשולחן ערוך, נושאי כלים, אולי שו"תים.

לא ידוע לי עד כמה יש כאלו. אבל יש לנו מקורות רבים גם אם אין הם כתובים במפורש. כל מי שלומד תורה יכול לראות את הנקודות שכתבתי עולות בבירור מתוך התלמוד והשולחן ערוך. ולצערנו, יש שאלות רבות מסוג זה שהן חדשות, כאילו הנושא הפך לחמור יותר בשנים האחרונות.

ואכן, כפי שניתן למצוא קבוצות תמיכה ומומחים לסייע בנושא, כך יש דחיפה רבה מצד גורמים שונים, באינטרנט ובחברה, שקוראים לאדם למלא תאוותיו ולא לחשוש לאיסורים ולא לחיות מתוך מחוייבות למצוות. צריך להיזהר מנסיונות אלו. ושוב, לפי הצער השכר.

ואני מסכם:

דע לך שמשמים זיכו אותך בנסיון קשה שבקשים. הדרך ארוכה ומפותלת מאד. אבל עצם זה שאתה רוצה בטוב, שאינך רוצה לחיות באיסור, שאתה מחפש את הדרך לחיות כמה שאפשר בהתאם לרגשותיך ומתוך יראת שמים, כל זה דבר נפלא. ראוי לשבח. ונאמן הוא בעל מלאכתנו שישלם לך שכרך בזה ובבא.

התחזק, התחזק, התחזק. התפלל על זה. וחפש עצה טובה מן המומחים. ולגבי כל דבר, בין מציאת פסיכולוג להתייעץ עמו ובין בנושאים שאולי תרצה לפרט יותר, תוכל לכתוב אלי באישי, ועד כמה שאדע, אשתדל לעזור.

זכור נא מי הם גדולי האומה ובמה זכו למה שזכו. ראה את רות, שעליה קראנו בחג השבועות האחרון. היא ויתרה על מה שהיה אמור להיות מסלול חיים של נערה מפונקת כבת מלך כדי להצטרף לעם ישראל ולעזור לאלמנה בודדה ועלובה. היא זכתה לשכר כבר בעולם הזה כאשר הפכה לחלק ממשפחה חשובה ומכובדת בעם ישראל, ולדורות שמה הפך לסמל של חסד והמשיח שבחר ה' בא מזרעה.

לא תמיד ה' פונה אלינו ומזהיר אותנו: ראו, יש לכם נסיון. התחזקו ועמדו בו למענכם ולמעני. אבל זה לאמיתו המצב שלנו בעולם הזה. זה גם חלקך, ואם תתמיד בעליה, כל אלו שאתה מסתכל אליהם היום אולי בקנאה על שהצליחו ואינם סובלים מהנסיון הקשה שלך, לעתיד לבוא יסתכלו אליך בהערצה עצומה על מה שהתמודדת, הצלחת ובנית.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

סורסטי (וכולם)

יש להוקיר את נסיונך להקל על נפש מיוסרת שמחפשת דרך להתיר מה שנאסר עליה ועולה בקשיים כה גדולים.

אבל עם כל הרצון להקל כמה שאפשר, יש להיזהר מפני אי דיוק שמחירו יקר. אתייחס אם כן לדבריך, ולדעתי יש בהם אי דיוקים רבים, כפי שאעיר.

***
איסורים בקשר חד מיני
-------------------------

כידוע, יש בכל תחום ותחום בהלכה לדון מה האיסור המפורש שנאמר בו, מהי כוונת התורה, מה נאסר מדרבנן.

מן התורה מצאנו איסור ביאה בין זכר לזכר. אבל כמדומה שלא רק מעשה מפורש של "חדירה אנאלית" נאסר. והנני מפנה אותך לדברי הרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק כא.

סוסרטי

(קודם טעיתי בהקלדת ניקך ועמך הסליחה).

העלית כמה נקודות ואשתדל להתייחס לכולן. שים לב כי לפי תקנות הפורום יש לצרף לשמם של רבנים ופוסקים את התואר "הרב", "רבי" או לפחות "ר' ".

אז כך:

א. הסכמת שיש איסור זרע לבטלה וזה אסור.

ב. השאלה עד כמה בחורי ישיבה נכשלים בהוצאת ז"ל לכתחילה ובידים אינה נוגעת לכאן עד כמה שאני מבין. גם אם זה היה נכון, זה לא היתר לעבור על איסורים דומים בצורה חמורה יותר.
(הנושא של הנסיון העצום בגילאים אלו של ז"ל בשל דחית גיל הנישואין זה יכול להיות נושא מעניין ובוודאי רב רייטינג לדון בזה... וכמסתבר בגלל עדינות הנושא יהיה קשה לדון בכך בנפרד, אבל זה נושא שטעון בירור נפרד. אם תרצה להעלות את הנושא כדיון הלכתי, אולי אפשר בזהירות מירבית. מדומה כבר היו אשכולות כאלו בעבר. צריך רק לחפש ולמצוא).

ג. איסור דרבנן הוא גם כן איסור. והוא יקר בעיני יהודי שומר מצוות. נכון שאם הברירה היא לבחור, נניח, בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן, מעדיפים את האיסור הקל הקל תחילה. אבל אם אפשר בלי לעבור על שום איסור ולשלם על זה מחיר של צער והפסד חויה, מה אז?

שמא כוונתך לטעון ש"אדעתא דהכי לא גזרו" (=על דעת כן לא גזרו חכמים). כלומר, שאילו היו חכמים מעלים בדעתם את הסבל הנגרם לאותם בעלי נטיה שאין לעמוד בפניה, אזי לא היו גוזרים עליהם איסורים כאלו - זו טענה מעניינת שאין לדחות בלא שיקלול. עם זאת, נראה לי שזה לא נכון ושכן היו גוזרים ואכן הדברים עדיין נכללים באיסוריהם.

ד. לא מצאתי את הדברים שציינת אצל בעל ערוך השולחן. אולי צריך לבדוק את המראה מקום?
על כל פנים, טענת שיש לדחות את הראיה שהיא שלי ושלו. אדרבה, אולי תציע את נימוקיך?

ה. תשובתו של הרב משה פיינשטיין אינה מוכרת לי. אני מכיר מעט מאד אחרונים ועיקר לימודי בתלמוד. על כל פנים, זה שבתלמוד אמרו שאין איסור ייחוד בזכר אינו נוגע לזמננו, כאשר יש משיכה לזה אצל בני המגזר הזה, וזה לשיטתך שלך שהנטיה המינית אינה בת שינוי. לא ידוע לי אם פוסקים חרדיים מכחישים שיש תאוה לזה. יתכן שהדברים נובעים מרצון לטשטש במגמה לכבד את עם ישראל או מפני שאם השואל ישתכנע שזה לא באמת מפריע לו, יהיה לו יותר קל להתמודד. על כל פנים, כיון שהבעיה קיימת גם קיימת, אצל אלו הסובלים ממנה יהיה כמסתבר איסור ייחוד. זכר לדבר, שאין להתייחד עם הגוי שחשוד על משכב זכר.

ו. עד כמה שידוע לי התשובה לשאלה על אפשרות השינוי אינה נובעת מנתונים אלא מפרשנות. כלומר, היא תלוית תיאוריה. מהו האדם. עד כמה יש לו בחירה. ועוד.

יש סוגי טיפול פסיכולוגי שונים. יש טיפול שבנוי על פסיכואנליזה והדומה לזה, כאשר האדם המטופל עובר בדיקה לעומק של הביוגרפיה שלו במטרה לאפשר לו לזהות טראומות ולהשתחרר מהן. יש טיפול קוגניטיבי או נראטיבי, שמאפשר לו לאמץ הגדרות עצמיות חדשות או צורות התנהגות מובנות ויעילות יותר, בלי להיכנס למניעי העומק שלו.

לי ייראה שאדם שרוצה להשתנות לטובה, יש לו כבר התחלה של יכולת להשתנות. זה לא קל, ודאי שלא, אבל אפשר לנסות. לפי מה שקראתי, יש כאלו שניסו מכל הלב והמחשבות והרציות רדפו אחריהם. אבל אם סבלו רק ממחשבות ורציות, ולא נכשלו למעשה, אלא אף הקימו משפחה והשתדלו לתפקד כאנשים בריאים, האם זה לא טוב ולא מספיק? כבר אמרו: אל יאמר אדם אי אפשי (=איני רוצה) בחזיר, אפשי ואפשי (=אני רוצה ורוצה) אבל אבי שבשמים אסר עלי.

כמובן, יש הבדל בין אכילת חזיר שנוגעת להנאה אחת מבין הנאות אכילה רבות, לבין השתוקקות מינית, שהיא אחד הכוחות החזקים ביותר באדם. ולא מזמן למדנו בדף היומי, ואף היה על כך אשכול, על אדם שהשתוקק לאשה עד שהיה בסכנת חיים. האין מחיר כבד מאד להשתוקקות ליחסים "הפוכים"?  אני משער שכן. אבל האם ההלכה משתנה בגלל זה? האם התביעות מהאדם משתנות בגלל זה? אולי התרגלנו, בדורות האחרונים, לחפש נוחות ומילוי רציות יותר מכל דבר אחר ולראות בכך את מטרת החיים? איני בא לטעון שניתן לפטור את השאלות בצורה כל כך חד ממדית. יש להיזהר מגישה כזו. אבל בוודאי שיש גם להיזהר מפני קפיצה לומר שהדרך היחידה היא לחפש פתרונות פורמליים שדוחים איסורים.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">