| נשלח ב-9/1/2003 01:54 |
 |
| |
המושג "דעת תורה"
שלום לכל הת"ח,
רציתי לשאול - ממתי התחילו להשתמש במושג "דעת תורה"? או במילים אחרות, מתי החלו רבנים להתייחס ולפסוק גם בעניינים שאינם הלכתיים גרידא? מה המקור לכך? כיצד זה התפתח?
ראשית חכמה יראת ה'.
הח'.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2003 09:14 |
|
| |
אני משער שזה מאז ניתן לרבנים כוח פוליטי.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2003 12:45 |
|
| |
האם ענין או נושא הלכתי אינו תלוי בעיני המתבונן והבוחן?
מבחינת ההלכה , האם יש סייג בנושאים שהרבנים יכולים ומותרים לפסוק, או שהכל פתוח ומותר להם?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/1/2003 17:51 |
|
| |
Any,
איני מכיר כזה סייג, אלא אם אחד לא נחשב רב שמכיר בנושאים מסוימים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2003 22:35 |
|
| |
בשני הקשרים התחילו לפי השערתי להשתמש במונחים הללו של דעת תורה וכדומה. מחולשת החכמים או מחולשת וטיפשות המקבלים מהם.
כאשר האנשים בכלל חכמים, ורוצים חכמים רעים להשליט דעתם הרי הם מחזקים או מייצרים את המושג של "דעת תורה" ומצריכים לה תנאים, בכך שוללים ומפחיתים בבטחון העצמי של היחיד.
אבל פעמים שהמושג מגיע בכדי להזהיר את הטיפשים האוחזים מעצמם לחכמים, שיש דעה סתם, ויש דעה המושתתת על דברי התורה.
תוקן על ידי - מבחן - 1/20/2003 7:27:41 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2003 05:26 |
|
| |
אם נתייחס למושג דעת תורה בפני עצמו (בלי קשר לשימוש שרבנים עושים בו) אכן דעת התורה קיימת בכל עניין, אין נושאים שבהם יש לאלוקים מה לאמר לנו ונושאים בהם לא משנה מה נעשה, גם בחיי היום היום מורה לנו התורה איך לנהוג.
כמו שכתוב "בכל דרכיך דעהו".
תוקן על ידי - מי_ים - 1/21/2003 12:12:18 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-20/1/2003 15:24 |
|
| |
"היכול אם יאמרו לך על ימן שהיא שמאל, תשמע להם?"
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2004 02:31 |
|
| |
נכתב על כך לא מעט, ולא אחזור על הדברים.
בעיקרון הטענה המקובלת במחקר היא כי מדובר בחידוש גמור. ואני שואל: האמנם?
לדעתי החידוש שבדוקטרינת דעת תורה איננו בעצם מעורבות הרבנים בענייני ציבור לא-הלכתיים, שהייתה קיימת מאז ומעולם, אלא בשלושה אלה:
(א) המשגה - מה שבעבר קרה כתופעה "טבעית" שאיש לא טרח להדביק לה שם, נהפך לערך מנוסח ומגובש, וכשלצידו משנה דוקטרינרית סדורה המצדיקה אותו.
(ב) מיסוד (מועצת גדולי התורה, או אפילו מיסוד חלקי בדמות "גדול הדור").
(ג) הרחבה: אכן, ישנה עלייה בהיקף ה"התערבות" ובתדירותה, אך זהו, ככלות הכל, הבדל של כמות (או של דרגה) ולא הבדל של מהות.
אידך גיסא
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2004 02:33 |
|
| |
ועוד מילה אוסיף כאן:
לכל חפצי ההתחדשות וכו': דווקא אם נניח שדעת תורה היא חידוש - בין בעצם קיומו (כדעת מספר חוקרים) ובין באופי שקיבל (כעניות דעתי) - האם אין הוא בגדר חידוש מרענן, המעיד על חיותה של היהדות החרדית?
ועוד: האם אין הוא, למעשה, הררעיון הכמעט-יחיד בהגות היהודית במאה העשרים שניתן להגדירו כהתחלה של "תיאולוגיה פוליטית" חרדית? (הרעיון האחר הוא רעיון "מדינת התורה" של יצחק ברויאר, המצדיק אשכול נפרד).
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2004 12:39 |
|
| |
הרעיון של דעת תורה הוא הכנסת החסידות בדלת האחורית.
אם הליטאים הטובים (שכבר נעלמו מהעולם) לגלגו על העובדה שהאדמו"ר מחליט את הכל לחסידים, באו הליטאים ואמרו שהגדוילים מחליטים את הכל לציבור, לא בגלל רוח הקדש שעליהם אלא בגלל שדעתם היא התורה עצמה, בחינת תורה דיליה, בין אם הדברים מנומקים ובין אם אין הדברים מנומקים, וכל המרים יד בהחלטת מרן שליט"א או משב"קיו (וכבר אמרו חסידים שלכל משב"ק יש ניצוץ מנשמת גיחזי) הוא מרים יד בתורת משה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2004 17:12 |
|
| |
נכון, "דעת תורה" היא ורסיה ליטאית של רעיון הצדיק החסידי. אז הליטוואקעס הודו בטעותם (נניח) ואמצו דגם מנהיגות של יריביהם. אז מה?
אידך גיסא
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2004 17:59 |
|
| |
יש מאמר "כל הנוטל עצה מהזקנים ודאי שלא יכשל" במדרש (לא זוכר ) ו"נהנים ממנו עצה ותושיה" . בנוגע לחסידות היא חמורה הרבה יותר כי דעת תורה זו טענה שכיון שאדם לומד יש לו דעה יותר צלולה וזכה ומבין יותר.יש אמנם תוספת של רוח הקודש שזו עוד טענה, אבל החסידות באה עם רוח הקודש לא לאדם לומד רק לצדיק וזו טענה שונה לגמרי.וכמו כן קדשה כל שטות של הרבע וזה שיבוש שאינו אצל רוב הליטאים.
אל תצל מפי דבר אמת
|
|
|
|
| נשלח ב-18/2/2004 08:11 |
|
| |
ל07
שאלת: <" רציתי לשאול - ממתי התחילו להשתמש במושג "דעת תורה"? או במילים אחרות, מתי החלו רבנים להתייחס ולפסוק גם בעניינים שאינם הלכתיים גרידא? מה המקור לכך? כיצד זה התפתח?">
המושג "דעת תורה", מופיע בחולין דף צ עמוד ב: "והדעת מכרעת ... ומאי דעת? דעת תורה".
הנצי"ב בהקדמתו להעמק דבר לשמות, משתמש ב"דעת תורה", להגדרת "דעת העם".
החפץ חיים (על התורה עמוד ל) מגדיר את בעל ה"דעת תורה" כמי ש"דעת תורה שלו תהיה צלולה בלי איזו פניה או נטיה כל שהיא, ואם יש לך אדם שדעת תורה לו, אלא שמעורבות עם דעות אחרות מן השוק או מן העתונות, הרי דעת תורה עכורה היא, מעורבת עם פסולת, ואין ביכולתה לרדת לסוף הענין".
אין לבלבל "דעת תורה" עם "דעת תורא".
בספרי תחומיו מופיעים מספר מאמרים בנדון:
תחומין ח. עמ' 365-363, הרב אברהם אלקנא כהנא שפירא: "דעת תורה"
עמ' 367-365, הרב חיים דוד הלוי: "דעת תורה בענינים מדיניים".
תחומין יא. עמ' 31-24, הרב יהודה הלוי עמיחי: "דעת תורה בענינים שאינם הלכתיים
מובהקים".
עמ' 40- 31, הרב אורי רסברג: "הבעת דעה ע"י הרבנים הראשיים לישראל".
תחומין יב. עמ' 177-171, הרב ח. שלמה נאמן: "דעת תורה בענין שאינו הלכה".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2004 12:54 |
|
| |
אדם ברוך ב"מעריב" היום:
המושג "דעת התורה" התגלה במלואו הפוליטי לראשונה ב-1912 בפרנקפורט , אצל הרב יעקב רוזנהיים במסגרת הצעת התקנון שלו ל"אגודת ישראל". ההצעה כללה את "מועצת גדולי התורה". ומאז "דעת התורה" הינה מכשיר פוליטי, חלק מהאימפריאליזם ההלכתי. ועדיין רבנים חשובים בני זמננו כסולייביצ'יק והלוי בידלו והרחיקו ענייני מדינה מ"דעת התורה". מה גם שההלכה מתמחה במשפט הפרטי, ופחות מכך במשפט הציבורי.
תוקן על ידי - חבצל_ת - 20/02/2004 13:21:31
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2004 13:40 |
|
| |
כד הוינא טליה.. חשבתי שאכן יש דעת תורה היורדת ב מעמד הר סיני לגדולי הדור.. יפתח בדורו כשמואל בדורו.. בעת קשישותי.. סברה אחרת לי.. דעת תורה היא אותה דעה שעליה העולם החרדי נסמך.. לא מסתמך.. אלא נסמך.. אותו קיר שנוח לו לשמוע ממנו את אשר הוא חושב. מחשבת העסקנים המוכנסת לחצרות ה"גדולים," כאשר הם סומכים את דעתם עליה.. שהרי ברב המקרים אם יביעו דעה מעט חדשנית.. הפשקוולים יצאו לרחובה של עיר.. לכן לצערי הרב.. מהכרות קרובה לי.. נחבל על מתן אותו נפח לביטוי זה.. דעת הגדולייים.. כי זו ברב המקרים דעת גדולי העסקנים.. וד"ל
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2004 15:03 |
|
| |
ווי10,
היום.. כשכבר .. אינך.. טליה[!!] .. כדאי.. שתיגמל.. מהמנהג .. הנלוז.. לתקוע.. שתי.. נקודות.. אחרי.. כל .. מילה..
|
|
|
|
|
